משתמש:Slav4/ארגז חול/אילונית
איילונית הוא השם שנתנו חז"ל לאישה שאין ביכולתה להרות, עקב פגם הקיים במערכת הרבייה שלה, עוד מיום לידתה. חז"ל מסרו סימנים לקביעת איילוניותה של אשה, ואף ביארו את ההלכות בהם שונה איילונית משאר הנשים. גבר שבדומה לאיילונית, מערכת הפוריות שלו פגומה מיום לידתו, נקרא סריס.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה אייל מתקשרת במקרא עם הזכר (הכוח הגברי) ”הָיִיתִי, כְּגֶבֶר אֵין-אֱיָל[1]”. מבהיר התלמוד, האיילונית היא "דוכרנית"[2] (מעין זכר) כלומר: בעלת תכונות של זכר. רש"י במקום אומר שהאיילונית היא כמו אַיִל (הזכר בכבשים) שאינו יכול להוליד.
סימני האיילונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חז"ל נתנו מספר סימנים באישה, על פיהם ניתן לקבוע כי אישה זו היא איילונית. הסימן הראשי הוא העדרן של שתי שערות, ולאחר גיל 35, העדר שתי שערות אצל אישה יגדיר אותה כאיילונית, ללא כל צורך בסימן נוסף.
הסימנים הנוספים הם כדלקמן:
- אין לה דדים.
- מתקשה בשעת תשמיש (אין היא מתאווה לקיום יחסים).
- אין לה שיפולי מעיים כנשים.
- קולה עבה, וכשהיא מדברת, לא ניתן להבחין בינה לבין גבר.
מאיזה גיל נחשבת אישה איילונית?[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל עוד לא הגיעה אישה לגיל 20, אפילו מופיעים בה הסימנים, אינה נחשבת איילונית.
אישה שהגיעה לגיל 20, ולא הביאה שתי שערות, אם מתקיימים בה ארבעת סימני האיילונית, הרי היא בחזקת איילונית.
הפוסקים נחלקו באיזה אופן אישה זאת, (בת 20 שלא הביאה שתי שערות), שיש מן הסימנים הללו, היא איילונית. להלן ארבעת הדיעות מן המחמירה ביותר, ועד למקילה ביותר.
- רק עם הופעת כל ארבעת הסימנים האישה תוכרז כאיילונית, אחרת היא אישה רגילה.
- בהופעת סימן אחד, האישה בגדר ספק איילונית.
- בהופעת סימן אחד, האישה בגדר איילונית.
- אישה שיש בה מסימני האיילונית (בין אחד לארבעה), אם הסימן אינו ברור דיו, הרי היא בגדר ספק איילונית.
הפוסקים אף נחלקו ממתי תחשב האישה כבת 20. לכל הדיעות אין צורך ב- 20 שנים תמימות.
- לדיעה אחת - די בכך שמלאו 19 שנה ועוד 30 יום, כדי שתחשב כבת 20.
- לדיעה השניה - אם חסרים רק 30 יום עד ל- 20 שנים תמימות, היא נחשבת כבת 20.
אישה שהגיעה לגיל 35 ועוד יום אחד שהם רוב ימיו של אדם[3], ולא הביאה שתי שערות, תחשב איילונית, ואין צורך עוד באף אחד מארבעת הסימנים.
גדולה וקטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקרים רבים ההלכה מתייחסת באופן שונה לאישה קטנה מאשר לאישה גדולה. קטנה אינה מתחייבת בנדרים, לאביה יש זכויות על מעשיה, והוא רשאי לבחור למי להשיא אותה, אינה חייבת במצוות החלות על נשים, אין מקחה מקח ואין ממכרה ממכר.
עד גיל 12, או עד שהביאה שתי שערות המאוחר מבין השניים, אישה רגילה נחשבת קטנה. מגיל 12 במשך חצי שנה היא נקראת נערה, מכאן ואילך היא נחשבת גדולה.
בעניין איילונית נחלקו האמוראים רב ושמואל[4]
- לדעת שמואל איילונית הופכת לגדולה רק למן הרגע שבו היא מוכרת כאיילונית, דהיינו גיל 20, או 35 בהתאמה, ועד לגיל זה דינה כקטנה לכל דבר.
- לדעת רב איילונית הופכת לגדולה באופן רטרואקטיבי, ועם הגיעה לגיל 20, או 35, מתברר למפרע, שהיא הייתה גדולה כבר מאז מלאו לה 12 שנים ויום אחד, הגיל בו רוב הבנות הופכות לגדולות.
לדעת כולם הופכת האיילונית מקטנה לגדולה, ללא שלב ביניים של ימי נערות.
נפקות הלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
להפיכתה של האיילונית מקטנה לגדולה באופן ישיר, ללא שלב ביניים של נערה, יש נפקויות [5] הלכתיות.
קנס האונס והמפתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נערה שנאנסה או פותתה, חייבים האונס או המפתה לשלם לאביה דמי בושת[6], דמי פגם[7] ודמי צער[8]. סכומים אלו, אינם קבועים מראש, ובית הדין מעריך אותם, ומשית אותם על האונס או על המפתה. בנוסף הם משלמים סכום קבוע מראש, המהווה מעין פיצוי, ונקרא קנס.
מכיון שאיילונית אינה עוברת שלב של נערות בחייה, הרי שהאונס או המפתה אותה, חייב בקנס רק עד גיל 20, (כל עוד היא קטנה).
יש הסוברים כי איילונית, כלל אין לה קנס. הטעם לכך הוא שהתורה לימדה אותנו שנערה זכאית לקנס על אינוס או פיתוי, ומכיון שהמילה נערה נכתבה בפסוק ללא האות ה"א ”וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, לַאֲבִי הַנַּעֲרָ--חֲמִשִּׁים כָּסֶף”[9], למדו חכמים בריבוי כי גם קטנה זכאית לקנס. אך לימוד זה בא לרבות קטנה בלבד, שכן היא עתידה להיות בעתיד נערה, אך אין זה בא לרבות איילונית, שאינה עתידה להיות נערה לעולם.
בפועל, אין כאן מחלוקת, שכן גם לדעת הפוסקים כי איילונית כלל אין לה קנס, הרי שכל עוד לא הגיעה לגיל 20, עוד לא התברר שהיא איילונית, היא נחשבת כקטנה ויש לה קנס.
רבן גמליאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
תא שמע: 'מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלא בנים וייבם רבן גמליאל את צרתה'; ותסברא רבן גמליאל מתלמידי בית שמאי הוא [10]? אלא שאני בתו של רבן גמליאל דאילונית הואי [11]. הא מדקתני סיפא 'אחרים אומרים בתו של רבן גמליאל אילונית היתה' מכלל דתנא קמא סבר לאו אילונית היתה! הכיר בה [בעלה הראשון, אחיו של רבן גמליאל, כאשר נשאה] ולא הכיר בה איכא בינייהו. [תנא קמא סבר שאם לא הכיר בה – מותרות הצרות [כי הקידושין היו מקח טעות], אך אם הכיר בה – הן אסורות; וכאן לא הכיר בה, ולכן מותרות הצרות לאח, וחייבות יבום, וכן עשה רבן גמליאל; אך אילו הכיר בה האח לפני הנישואין – היתה אוסרת את צרותיה. וה'אחרים' סברו שאפילו הכיר בה בעת הנישואין ולא היה מקח טעות – אף על פי כן מותרות צרותיה יבום, ולכן ציין 'איילונית היתה', לחזק דבריו שהיתה ידועה ואף על פי כן יבמהּ רבן גמליאל]. [12] ואיבעית אימא: כנס ולבסוף גירש איכא בינייהו [13]. איבעית אימא: יש תנאי בביאה איכא בינייהו. [
אמר ר' זעירה תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי כמה נשים נשואין איילונית ועל ידי שיש להן נחת רוח מהן מקיימין אותן. ירושלמי גיטין פרק ד' הלכה ח' גמרא
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יאיר קאהן, איילונית, בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תהילים, פרק פ"ח, פסוק ה'
- ^ בבלי, כתובות, דף י"א, עמוד א'
- ^ כמו שכתוב: "יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה" (תהילים, צ', י')
- ^ בבלי, יבמות דף פ', עמוד א'
- ^ נפקות = החשיבות, הרלוונטיות או הפועל היוצא של דבר־מה.
- ^ דמי בושת, הם הסכום שאדם מסכים לשלם כדי שלא תיגרם למשפחתו בושה שכזאת מאדם זה
- ^ דמי פגם, הם הסכום בו יורד ערכו של אדם אחרי מעשה שכזה
- ^ דמי צער, הם הסכום שיסכים אדם לשלם כדי שלא יעבור צער שכזה. דמי הצער משולמים לנערה עצמה ולא לאביה
- ^ דברים, פרק כ"ב, פסוק כ"ט