משתמש:Sc nadav/נדב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השמנה בטנית

Metabolic Syndrome

התסמונת המטבולית הידועה גם בשמות: סי נדרום X, תנגודת אינסולין איננה מחלה אלא אוסף מאפיינים אשר כאשר הם מופיעים יחדיו הם מעלים את הסיכוי לתחלואה בסכרת מסוג 2 או במחלות קרדיווסקולריות[1]. על מנת לאבחן את התסמונת המטבולית אין צורך בהופעה של כל הקריטריונים אלא רק בשלושה. הקריטריונים העיקריים הכלולים בתסמונת זו:

  • השמנה ביטנית
  • HDL נמוך

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות התיסמונת המטבולית משתנה בהתאם לאזורים גיאוגרפיים, אתניים וגיל. כאשר במחקר שפורסם ב-2010 נראה כי שכיחות התיסמונת בארה"ב היא % 34.3 בקרב כלל האוכלוסיה.

בארץ לא בוצע מחקר מקיף בנוגע להיקף התופעה, אך ניתן להעריך כי ג בארץ כמו בשאר העולם המערבי השכיחות כי כ-25%[2] [3].

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמנה בטנית ביטנית, הנמדדת בעזרת היקף המותניים, היא אחד הסממנים העיקריים להימצאות התסמונת. עם זאת חשוב לזכור כי ישנם חולים בתסמונת אשר נמצאים במשקל גוף תקין.

אורח חיים ישבני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורח חיים ישבני, כנהוג בעולם המערבי, קשור באופן ישיר עם מאפיינים רבים של התסמונת. אנשים אשר עוסקים בעבודה מול מחשב או טלוויזיה מעל 4 שעות ביום הם בעלי סיכון של פי 3 להיות בעלי התסמונת המטבולית.

גיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים שנערכו מראים שקיים קשר בין גיל האוכלוסיה לבין שכיחות התסמונת. כאשר נבדקה השכיחות בארה"ב היא הייתה כ-7% בקבוצת גילאי 20-29 לעומת כ-44% בגילאי 60-69. ===סכרת===) מחלת הסכרת נכללת בהגדרות ה-(NCEP(national cholesterol education programוה-(IDF(international diabetes foundation לתסמונת המטבולית. מוערך כי בערך ב-75% מהחולים בסכרת מסוג 2 או תנגודת אינסולין מופיעה גם התסמונת המטבולית.

מחלות לב כליליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות התסמונת בחולים עם מחלות מחלת לב כלילית מוערכת בכ-50%.

פתופזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקמת שומן משחררות כמות גודלה של חומצות שומן חופשיות. בכבד חומצות השומן החופשיות גורמות ליצור מוגבר של גלוקוז וטריגליצרידים ולהפרשה מוגברת של VLDL(very-low-density-lipoprotein) . במצב זה ישנה ירידה ב-HDL ועליה ב-LDL. חומצות שומן חופשיות מורידות את הרגישות לאינסולין בשרירים. עליה במעגל הגלוקוז וברמות חומצות השומן החופשיות מובילה להפרשה מוגברת של אינסולין בלבלב מצב שמוביל להיפר-אינסולימיה שתורמת ליתר לחץ-דם.

אטיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תינגודת אינסולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשערה המקובלת ביותר היום לגביי הפתופיזיולוגיה של התסמונת המטבולית היא עמידות לאינסולין אשר מתבטאת בסופו של דבר בהיפרגליקמיה.

השמנה בטנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמנה בטנית נמדדת ע"י מדידת הקיף המותניים. עם זאת מדדיה של השמנה בטנית אינה בהכרח מבדילה בין שומן סביב איברים פנימיים לשומן תת-עורי. שומן סביב לאיברים פנימים מגדיל את הפרשת חומצות השומן החופשיות אל הכבד דבר שיסתיים בתנגודת-אינסולין[4].

דיסלפידמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההשפעה של אינסולין על מעבר חומצות שומן חופשיות לכבד מסובך, אך מספיק לומר כי רמות גבוהות של טריגליצרידים הן סמן טוב לתנגודת אינסולין.
  • כאשר קיימות רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם ישנה ירידה ברמות HDL

אי-סבילות לגלוקוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב זה ישנה עליה ביצור הגלוקוז בכבד וירידה וקיבולת הגלוקוז ברקמות. על מנת לפצות על מצב זה ולשמור על רמות סוכר תקינות בדם ישנו שינוי בהפרשת או פינוי האינסולין מהגוף. פיצוי זה לא יכול להישמר לעד ולכן בשלב מסויים מתפתחת סכרת.

יתר לחץ דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר בין תנגודת אינסולין לבין יתר לחץ-דם הוא קשר ידוע ומבוסס. באופן פרדוקסלי אינסולין דווקא מרחיב כלי דם, ומשפיע על הסודיום בכליות. אך כאשר מתפתחת תנגודת-אינסולין הוא מאבד את השפעות כמרחיב כלי דם ושומר על השפעות בכליות וכך נוצר מצב של יתר לחץ-דם.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו הטיפול הראשון בתסמונת המטבולית הוא שינוי אורח חיים, הכולל בתוכו ספורט, דיאטה וכו'. עם זאת אם לאחר כ-6 חודשים אין שיפור משמעותי יש צורך בטיפול תרופתי, כאשר לכל סימפטום יש טיפול תרופתי בפני עצמו ללא קשר לאחרים

ויכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערך הקליני של התסמונת המטבולית שנוי במחלוקת, כיוון שלא ברור האם תיסמונת זו מעלה את הסיכוי לסכרת או מחלה כלילית יותר מאשר כל סימפטום בנפרד.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harrison's Principles of Internal Medicine 18e, Chapter 242
  • Williams Obstetrics, 23e, Chapter 43

הערות שולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ MedlinePlus: Metabolic Syndrome
  2. ^ Ford ES, Giles WH, Dietz WH (2002). "Prevalence of metabolic syndrome among US adults: findings from the third National Health and Nutrition Examination Survey". JAMA. 287 (3): 356–359. doi:10.1001/jama.287.3.356. PMID 11790215.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  3. ^ http://www.themedical.co.il/Article.aspx?itemID=2383
  4. ^ Fukuchi S, Hamaguchi K, Seike M, Himeno K, Sakata T, Yoshimatsu H. (1 ביוני 2004). "Role of Fatty Acid Composition in the Development of Metabolic Disorders in Sucrose-Induced Obese Rats". Exp Biol Med. 229 (6): 486–493. PMID 15169967. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  5. ^ Richard Kahn (2008). "Metabolic syndrome—what is the clinical usefulness?". Lancet. 371 (9628): 1892–1893. doi:10.1016/S0140-6736(08)60731-X.