משתמש:Sanhedrinmakos/Reception of the book of Enoch before modern times
ספר חנוך (ידוע גם בשם חנוך א'), הוא יצירה יהודית בעת עתיקה, המיוחסת על ידי המסורת ומתוך הספר לחנוך, סבא רבא של נח.[1] ספר חנוך הוא המקור הראשון ביהדות למושגים שנהיו חשובים מאוד, כמו שדים ונפילים. גם יש בו הסבר סיבת המבול, ומלכות אלף השנים של המשיח . [2] [1]
אפשר לזהות שיצירות ספרותיות עתיקות מאמצות את ספר חנוך כמקור. הספר היה נפוץ יחסית בעת העתיקה, והתקבל על ידי מחברים שונים כבעל השראה אלוהית . [3] [1]
ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קומראן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין מגילות ים המלח (כ-300 לפנה"ס - כ-100 לספירה), במסמכים ששרדו מקהילת קומראן, נמצאו קטעים ארמיים של ספר חנוך המעידים על תאריך מוקדם של כתיבת הספר. [4] בנוסף, העורך הראשי של צוות עריכת מגילות ים המלח, ג'ון סטרוגנל, טען שמגילה שלמה של חנוך א' בארמית קיימת בידיים פרטיות. [5]
פילון[עריכת קוד מקור | עריכה]
פילון (בערך 25 לפנה"ס), בפירושו לבר' ו' 1-5 שנמצא ב"על הענקים", שואב מספר חנוך בנושא השדים, באמרו שהם רוחות השמים, ובסוגיית המלאכים ("נפילים") ששכבו עם נשים לפני המבול . [6]
יוספוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסף בן מתתיהו (37 לספירה - 100 לספירה), ב"קדמוניות היהודים", מאמץ מינוח של ספר חנוך, לפיו " הגברים החזקים " של פעם באו מאיחוד של נשים ו"מלאכים", ולא "בני אלוהים" כמו בבר' פרק ו'. הוא דן גם בגברים שהיו מורישים לצאצאיהם לפני המבול, המוזכר גם בספר חנוך. [7]
חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסורת דומה לחנוך א' משמש בפרשנות הרבנית היהודית הישנה לברא' ו' 1-5. [8] הספרות הרבנית הקלאסית מאופיינת בשתיקה כמעט כללית בכל הנוגע לחנוך. נראה סביר שביקורת רבנית נגד טקסטים ומסורות הקשורים לחנוך הובילה לאובדן הספרים הללו ביהדות הרבנית.[9]
ספר חנוך ממלא תפקיד חשוב בתולדות המיסטיקה היהודית גרשם שלום כתב: "הנושאים העיקריים של מיסטיקת המרכבה המאוחרת כבר תופסים מקום מרכזי בספרות האזוטרית העתיקה יותר, המיוצגת בצורה הטובה ביותר על ידי ספר חנוך ". [10] תשומת לב מיוחדת מוקדשת לתיאור המפורט של כסא האלוהים הכלול בפרק י"ד של ספר חנוך. [11]
בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטקסט היווני היה מוכר לאבות כנסייה רבים וצוטט לטובה: הפניות ניתנות למצוא ביוסטינוס מרטיר, מרקוס מינוקיוס פליקס, אירנאוס, אוריגנס, ועוד.[12]
ברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדברי יוסף ב' לומפקין, שערך תעתיק של הספר, ספר חנוך מוזכר יותר ממאה פעמים בברית החדשה בלבד, יותר מאפילו ספר תהילים.
עד שהתגלה טקסט ארמי של ספר חנוך בקומראן, מערה 11, ההנחה הייתה שחנוך ציטט את הברית החדשה. בשל התגליות בקומראן, ידוע כעת כי חנוך א' חובר קודם לברית החדשה.
הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Nibley, Hugh (1986). Enoch the Prophet. Salt Lake City, UT: Deseret Book. ISBN 978-0875790473.
- ^ Barker, Margaret. (2005) [1987]. "Chapter 1: The Book of Enoch," in The Older Testament: The Survival of Themes from the Ancient Royal Cult in Sectarian Judaism and Early Christianity. London: SPCK; Sheffield Phoenix Press. ISBN 978-1905048199
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםBarker Lost Prophet - ^ "A Review of Zodiac Calendars in the Dead Sea Scrolls and Their Reception by Helen Jacobs (2015)". The Jewish Chronicle.
- ^ "An Interview with John Strugnell". The BAS Library (באנגלית). 2015-08-24. נבדק ב-2020-09-27.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Philo. "On the Giants". ecmarsh.com.
- ^ Josephus, Antiquities of the Jews
- ^ "ANF02. Fathers of the Second Century: Hermas, Tatian, Athenagoras, Theophilus, and Clement of Alexandria (Entire) - Christian Classics Ethereal Library". www.ccel.org.
- ^ Annette Yoshiko Reed, Fallen Angels and the History of Judaism and Christianity, 2005 ISBN 0-521-85378-8, pag 234
- ^ Gershom Scholem Major Trends in Jewish Mysticism (1995) ISBN 0-8052-1042-3, pag 43
- ^ Barker, Margaret. (2005) [1987]. "Chapter 1: The Book of Enoch," in The Older Testament: The Survival of Themes from the Ancient Royal Cult in Sectarian Judaism and Early Christianity. London: SPCK; Sheffield Phoenix Press. ISBN 978-1905048199
- ^ P. Sacchi, Apocrifi dell'Antico Testamento 1, ISBN 978-88-02-07606-5
[[קטגוריה:תולדות עם ישראל בעת העתיקה]]