משתמש:Orinattiv/טיוטה
סיפור העין (צרפתית: L'histoire de l'œil) היא נובלה מ-1928 שנכתבה על ידי הפילוסוף הצרפתי ז'ורז' בטאיי תחת השם הבדוי 'לורד אוש' (Lord Auch). בספר מתוארות חוויותיהם המיניות המוזרות של שני אוהבים, נער ונערה, שהולכים ושוקעים בסטיותיהם. הספר נכתב בגוף ראשון, מנקודת מבטו של הנער, אם כי מתמקד בעיקר בנערה ואיך שהיא נתפסת בעיניו. ב-1940 מהדורה של סיפור העין יצאה לאור עם איוריו של האמן הגרמני האנס בלמר. ב-1 בינואר 2024 נכנס סיפור העין לרשות הציבור.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחור צעיר חסר-שם שחשש כל חייו ממיניותו, פוגש בדודנית רחוקה שלו; נערה בשם סימון. מתחילה ביניהם מערכת יחסים מינית מוזרה, לאחר שסימון נענית לאתגרו לשבת עירומה בתוך צלוחית חלב. הם ממשיכים להגשים את הפנטזיות שלהם יחד, אך אף פעם לא מדברים אחד עם השנייה על מעשיהם. פעם אחת הם משלבים חברה ביישנית שלהם בשם מרסל, שפגשה בהם במקרה באמצע מעשה; באחרת הם מראים את נטייתם לאקסהיביציוניזם, בכך שהם מנהלים יחסים בטווח ראייתה של אימה של סימון. בשלב זה מפתחת סימון פטיש לביצים רכות, איתם היא משחקת ומחדירה אליה, פטיש שילך ויחמיר כשדברים שונים יתפסו את מקום הביצה. הזוג פיתח אובססיה משותפת למרסל התמה והביישנית, ומשכנע אותה לבוא למסיבה בביתם יחד עם עוד כמה בני גילם. שיכורים, הם הופכים את המסיבה לאורגיה סאדו-מזוכיסטית פרועה ומלוכלכת שמעבירה את מרסל התמוטטות עצבים, ולבסוף גורמת לאשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי.
בני הזוג שהגיעו למסקנה כי לא יוכלו לשכב מבלי שמרסל תהיה שם, נוסעים באישון לילה לבית החולים שם היא מאושפזת. הם מגיעים למקום ומזהים את מרסל מבעד לחלון, בטירופם הרגעי הם פורצים לבית החולים, מאבדים את בגדיהם ומשכנעים את עצמם כי מרסל המסכנה כלואה שם בניגוד לרצונה. הם נוסעים חזרה לביתם עירומים ברגשות סוערים ובקהות חושים. במהלך תקופת זמן מסוימת לאחר מכן בה הייתה סימון חולה, המשיכו בני הזוג בדמיונותיהם ובכמיהתם למרסל. בו בזמן העמיקה סימון בפטיש שלה לביצים, אותם הייתה שוברת על האסלה ובוהה בהם שעות ארוכות, ולעתים משתינה עליהם.
כשסימון מחלימה, השניים יוצאים שוב באישון לילה כדי לשחרר את מרסל מבית החולים. מרסל שלא מבינה לחלוטין מי הם או היכן היא, נענית. כשהם מגיעים לדירה שם הייתה האורגיה שהוציאה אותה מדעתה, מרסל תופסת לראשונה מי הם ומתחילה לצרוח. הגיבור יוצא מהמקום וחוזר כעבור כמה שעות כדי לגלות שמרסל תלתה את עצמה. הגיבור מנהל לראשונה יחסים מלאים עם סימון הבתולה לצד גופת מרסל, ומתאר בזכרונותיו כמה מכאיב ולא מובן היה המצב.
כדי לברוח מההשלכות המשפטיות של התאבדות מרסל, בורח הזוג לספרד. שם הוא פוגש באריסטוקרט אנגלי מושחת בשם אדון אדמונד, שמתעניין במעשיהם ונותן להם מחסה. אדון אדמונד מספר לסימון על מנהג אריסטוקרטי לאכול אשכים של שור שזה עתה נהרג תוך צפייה במלחמת שוורים. בזמן שצפו בלוחם השוורים המפורסם אל גרנרו, דורשת סימון את אשכיו של אחד השוורים. סימון מחדירה את האשכים אליה בזמן שלוחם השוורים משופד מקרן שור שנכנסה לעינו הימנית, ומגיעה לאורגזמה בזמן שמת.