משתמש:Karlina~hewiki

מנהלת ההגירה

לאור הניסיון המצטבר מאז 1993 נראה כי קיים קושי רב להבטיח שהעסקת העובדים הזרים בארץ תהיה תופעה זמנית. לפיכך רצוי לצמצם ככל האפשר את מספר ההיתרים החדשים להעסקת עובדים זרים. למרות המחסור בעובדים בענף הבנייה, שנוצר בעקבות האירועים הביטחוניים האחרונים, רצוי שלא להיענות ללחצים להגדלת מספר ההיתרים להעסקת עובדים זרים. בנוסף, יש לדעתנו לשלול את התביעה של חלק מהגורמים המובילים בענף ההיי-טק לאפשר יבוא של מתכנתים/מהנדסים הודיים ("באופן זמני") על מנת להתמודד עם המחסור של עובדים בענף. גם בין ראשי הענף ישנם המתנגדים להצעה זו בשל החשש מזליגת ידע וההשלכות של יבוא עובדים זרים בתחום על האצת ההגירה של מומחים ישראלים לארה"ב.

יש לשפר את האכיפה של הגבלת מספר העובדים הזרים וכן לאכוף את חוק שכר המינימום וחוקי העבודה האחרים על מעסיקי עובדים זרים. כמו כן, על מנת לקרב את עלות העסקתם לזו של עובדים ישראלים, מומלץ ליישם את ההצעה לגביית תשלומים ממעסיקי עובדים זרים, כפי שהועלתה במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2000, ולא התקבלה. בנוסף, יש לשנות את שיטת האישורים לעובדים זרים ובמקום לתת אותו למעסיק לתת אותו במישרין לעובד, שכן צמידות זו למעסיק יחיד מאפשרת תשלום שכר לא תחרותי והעסקה בתנאים בלתי סבירים. יכולתם של עובדים זרים לעבור ממעסיק למשנהו תתרום להעלאת שכרם ולקירובו לרמה תחרותית. הקטנת ספר העובדים הזרים שתנבע מצעדים אלה תתרום להגדלת תעסוקת הישראלים.

ב-23 ליולי הגישה הוועדה הבין-משרדית בראשות מר יובל רכלבסקי - הממונה על השכר במשרד האוצר, בנושא עובדים זרים והקמת רשות הגירה את הדו"ח שהכינה על ריכוז הטיפול בעובדים הזרים, לאישור הממשלה. בין ההמלצות של הדו"ח, הקמת רשות ממשלתית עד ינואר 2004 שתרכז את מתן אישורי הכניסה לעובדים, תיירים וסטודנטים, להמנע מהגדלת המכסה הקיימת של עובדים זרים ואף לשאוף להקטנתה. כן המליצה הוועדה לגרש עד שנת 2005 מאה אלף עובדים זרים השוהים בישראל שלא כדין .

כחודש לאחר מכן, באוגוסט 2002, הכריז ראש הממשלה, אריאל שרון, על יעד של גירוש 50,000 עובדים זרים "לא חוקיים" עד סוף שנת 2003. מטרת העל המוצהרת של צעדים אלה, כדברי נציגי הממשלה באמצעי התקשורת השונים, היא "הרחקה של זרים העובדים בישראל שלא כדין במגמה לעודד השתלבות ישראלים בשוק העבודה".

לשם ביצוע הגירוש ההמוני, הקימה הממשלה מנהלת זמנית, היא מנהלת "ההגירה". משימת הגירוש בפועל הוטלה על משטרת ישראל, שהקצתה לשם כך כוחות מיוחדים בתקציב נדיב ממשרד האוצר בסכום של 200 מליון ש"ח והקצאה של 400 שוטרים. מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב שלמה אהרונישקי הצהיר על כוונה להיערך לגירוש כאל "מבצע צבאי" .

מינהלת "ההגירה" הסתערה על המשימה. בכלא "מעשיהו", היחיד שהופעל למטרה זו עד הקמת המנהלה, הוגדל מספר המקומות מ-260 ל-400. במלון "רנסנס" בנצרת שהוסב למתקן כליאה למהגרי עבודה הוקצו 500 מקומות, בדרום נפתח מתקן כליאה חדש "צוחר" אשר בשלב ראשון כולל 67 מקומות כליאה ובקרוב יכלול כ-300 מקומות, ובחדרה הוסב מתקן של המשטרה לכלא מיוחד למהגרות עבודה, מתקן "מיכל", אשר כולל 84 מקומות כליאה. בסה"כ יעמוד מספר מקומות הכליאה למהגרי עבודה על כ-1300 מקומות.

על פי נתונים וסקרים רשמיים של הלמ"ס ומחלקת המחקר של בנק ישראל, יותר מ-60% ממהגרי העבודה בישראל מוגדרים כ"בלתי חוקיים" ומהווים יעד לגירוש. למעלה ממחציתם הגיעו לישראל כעובדים חוקיים אך איבדו את מעמדם החוקי. רשיון העבודה שלהם מותנה בעבודה אצל מעסיק מסוים שקיבל היתר להעסיק עובד זר. נוהל זה שקבע משרד הפנים המכונה "הסדר הכבילה" גורם לכך שכל עובד שמחליף את מעסיקו שלא שילם לו בזמן או בכלל, מאבד את תקפות אשרת העבודה והופך אותו ל"ברחן". לא רק מחליפי המעסיק "הברחנים", מרצונם או משרירות ליבן של החברות הקבלניות וכח-אדם, מאבדים את מעמדם החוקי. גם עובד שמעסיקו פיטר אותו, פשט רגל, או נפטר בטרם פג תוקף רשיונו של העובד, הופך מייד לשיטתה של המדינה "בלתי חוקי". ענף הסיעוד הוא היחיד שבו הייתה אפשרות לניידות של עובדים ממעסיק למעסיק אך היא הוגבלה בתנאי של "מכתב שחרור" מהמעסיק הקודם. בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש "קו לעובד" הוציא משרד הפנים נוהלי מעבר ממעסיק למעסיק הפוטרים את העובדים מ"מכתב שחרור". אלא שעובדים שניסו לממש את הנוהל, ביניהם עובדים שפוטרו או שהפסיקו את עבודתם בהסכמת המעסיק, גילו שמשרד הפנים ממשיך לדרוש את אותו "מכתב שחרור". בחלק מן המקרים, התברר כי המעסיק או חברת כח-האדם דיווחו עליהם למשרד הפנים כעל "בורחים". הדיווח נרשם ללא כל בירור עם העובדים וכאלו הגיעו למשרדי משרד הפנים כדי להסדיר העברה חוקית למעסיק אחר מצאו את עצמם בזרועות משטרת "ההגירה". לעובדים, שמעסיקם נפטר או הועבר לבית אבות ניתנת, על פי הנוהל, שהות של חודש למצוא מעסיק אחר - חודש שבו נאסר עליהם לעבוד, כך שאין הם יכולים לקבל אפילו עבודה לניסיון אצל מעסיק חדש.

ומה במקרה שבו חברת כח-האדם אינה דואגת לספק מעסיק לעובדים סיעודיים בעלי רשיון שרק הגיעו ארצה (אחרי שאלה שילמו לה אלפי דולרים בתמורה לשירותיהם במציאת מעסיק)? התהליך המשפטי הכרוך בתביעה של העובד נגד חברת כח- האדם הוא כה מסובך, מורכב, ויקר בהוצאות, שאין לעובד כל סיכוי לעמוד בו. זוהי מעמסה עצומה, ובמיוחד כאשר העובד צפוי למעצר וגירוש מיידי. ההבטחות של מנהלת "ההגירה" לכיבוד זכויות העובד, בדומה לנוהל "הליברלי" של חופש להחליף מעסיק, מרגיעות אולי את מצפונם של העיוורים לעובדות, אך אינן מתורגמות למעשים.

חלק גדול מהעובדים ה"בלתי חוקיים" אם כן הם עובדים מרומים, או כאלה שהועברו בלי ידיעתם למעביד שאינו רשאי להעסיקם, או שהחליטו לעזוב מעסיק ששלל מהם שכר וזכויות אחרות, או שנמלטו מאלימות קשה נגדם – כולם הופכים ל"בלתי חוקיים" ונענשים בגירוש. באופן שיטתי ועקבי המדינה מתגמלת את העבריינים ומענישה את קורבנותיהם חסרי האונים. שוט הגירוש מגביר עוד יותר את עוצמת הכח שהסדר הכבילה מעניק למעסיקים. לעובד אין כל יכולת ממשית להתלונן על מעביד עושק או לעזוב אותו מבלי להיעצר בגלל שהות בלתי חוקית.

משטרת ההגירה - היערכות

המנהלת מאגדת בתוכה שלושה גופים עיקריים העוסקים בנושא האכיפה של חוקי הכניסה והעסקה בישראל: משרד העבודה משרד הרווחה, משרד הפנים ומשטרת ישראל.

כחלק מהתפיסה האסטרטגית המשטרתית הוחלט לחלק את מדינת ישראל ל - 5 מחוזות ושני מתקני משמורת ייחודים למשטרה. ניתוח השטח בוצע ע"פ הניתוח המודיעיני שהצביע על מרכז חייהם של העובדים הזרים. בהתאם לחלוקה זו הוקמו יחידות טריטוריאליות שאמונות על איתור הטיפול בהרחקת העובדים הזרים והעבירות הנלוות לכך. נכון להיום, פועלות 5 יחידות הגירה בכל חלקי הארץ: צפון (מקרית שמונה ועד חדרה); דרום (מאילת ועד אשדוד); מרכז (מיבנה ועד נתניה); ת"א וירושלים (בשל מספרם הרב של עובדים זרים בת"א וירושלים הוחלט שבערים אלו יוקמו יחידות נפרדות). משולב עם יחידת המשטרה שותפים נציגים מטעם משרד הפנים, ומשרד העבודה והרווחה אשר מצטרפים לכל פעילות. שני מתקני משמורת ראשונים מסוגם הוקמו על ידי המנהלת האחד לנשים הנמצא בחדרה ומתקן שני בצוחר, בדרום הארץ, הבא לתת מענה לחדירתם של מסתנני גבול הבאים ממצרים. למנהלת ההגירה הועמדו שני מתקני משמורת של שרות בתי הסוהר: כלא מעשיהו ומתקן משמורת רנסנס הממוקם בנצרת ובהם מוחזקים השוהים הבלתי חוקיים. מנהלת ההגירה שכרה מתקן לעוזבים את הארץ, בנתב"ג, לטרום טיסה (טרמינל) אליו מובאים המורחקים ובו מבוצע סיום תהליך יציאתם בטרם הטסתם. כחלק מהמאבק במעסיקים הופעלו סעיפים פלילים מחוק העונשין: עושק, החזקת דרכון וחוק ההסתננות לישראל. מאחר והעסקת עובד בלתי חוקי מלווה בעלמת מס, משולבים צוותים של מס הכנסה בחקירות המנהלת. במנהלת ההגירה יחידות נוספות המלוות את תהליך ההרחקה: קצינת נציגויות זרות המתאמת בין השוהים הבלתי חוקיים לבין נציגיהם בארץ לצורך השגת מסמכים רלוונטיים להרחקה, תאום טיסות לעובדים הזרים המוחזרים לארץ מולדתם, צוות משפטי מלווה לחקיקה ולייעוץ, צוות משפטי של תובעים המתמחים בעבירות הייחודיות וכן צוות מטה המתאם ומטפל ב 470 השוטרים והקצינים.

משטרת ההגירה - אכיפה

עד להקמת מנהלת ההגירה כמעט ולא נאכפו חוקי העסקה, חוקים פלילים ולא טופלו אלו שסחרו באותם עובדים/עבדים ואשר קבלו אליהם את העובדים באמצעות החזקת דרכוניהם. שוטרי מנהלת ההגירה פועלים בשני מישורים נפרדים מחד גיסא מרחיקים את השוהים הבלתי חוקיים חזרה לארץ מולדתם ומאידך גיסא מנהלים מלחמת חרמה כנגד כל אותם עוולות שאליהם חשופים העובדים הזרים, כך נפתחו תיקים פלילים: כנגד מעסיקים אשר החזיקו את דרכוניהם של הנתינים הזרים בניגוד לחוק נפתחו תיקים פלילים. (לפי סעיף 351 לחוק העונשין), כנגד מעסיקים אשר מנצלים את העובדים הזרים בלא ליידע אותם בזכויותיהם, משלמים להם מתחת לשכר המינימום, ללא כיסוי רפואי ובתנאים בלתי אנושיים נחשפו לכתבי אישום עושק. כנגד סוחרי נשים - נעצרו והוגשו כתבי אישום כנגד סרסורים המביאים לישראל נשים, דרך גבול מצרים, לעבוד בזונות. נשים אלו מועברות מיד ליד ולכל המרבה במחיר. נשים אלו חשופות להתעללות פיזית, נפשית בלתי פוסקת בידי הסוחרים הקונים אותם. בדרכן לישראל עוברות הנשים מסכת ייסורים עד כדי אינוס על ידי אלו המובילים אותן אל הגבול . נעצרו ונחשפו רמאים ונוכלים שניצלו את תמימותם של הנתינים הזרים ומכרו להם ויזות ואשרות מזויפות. תעוד מזויף זה נמכר תמורת אלפי דולרים תוך הבטחה שווא שאלו אשרות חוקיות המאפשרות להן לשהות ולעבוד בישראל ללא הגבלה. נעצרו בדואיים וסייענים שאפשרו לנתינים זרים לא חוקיים להסתנן דרך גבול מצרים ישראל, עבור בצע כסף, ואף דאגו להם בימים הראשונים למקום לינה עד אשר אותם שוהים לא חוקיים אלו נטמעו בתוך מדינת ישראל. כנגד מעורבים בהברחות וסיוע למסתננים הופעל סעיף ביטחוני משנת 1954, הבא להילחם בהסתננות לישראל כשהחשש שנתיבי הברחת מהגרי העבודה ישמש כפלטפורמה ביטחונית. כנגד חברות כוח אדם רבות מנוהלים תיקי חקירה ומשלבים בהם גם צוותי חקירה של מס הכנסה. חברות כוח אדם נסגרו ופורקו לאחר חקירה ובימים אלה עומדים חלקם לדין. נתפסו בחברות כוח אדם אלפי דרכונים ותעודות מסע שהוחזקו בניגוד לחוק והושבו הן לנתינים הזרים והן לקונסוליות השונות. עם הקמת המנהלת אפשרנו לשוהים הבלתי חוקיים לסיים את שהותם בישראל ולהתארגן ליציאה מרצון תוך ביטול הצורך בתשלום קנסות על שהיית יתר בישראל. וליוצאים מרצון לא מוטבע בדרכון חותמת מגורש המונעת מהם כניסה למרבית מדינות העולם המערבי. במסגרת הפעילות פקחי משרד העבודה והרווחה, אנשי משרד הפנים והשוטרים מונחים לבצע את משימתם תוך דאגה כנה ואמיתית לזכויותיהם של העובדים הזרים השוהים שלא כחוק בכל תהליך החזרתם לארץ מולדתם. השוטרים מאפשרים למורחקים לקחת את ציודם האישי (עד 2 מזוודות וללא כלי עבודה או אמצעים חדים). מופעל לחץ על מעסיקים ומחייבים את המעסיקים לשלם את מלוא שכרם של העובדים. אנו מאפשרים למורחקים להופיע בפני בית הדין המיוחד ואנו עושים הכל לצמצם את ימי השהות במתקני המשמורת.

ביבליוגרפיה

1.בבש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל, דינים עליון, בכרך נח 474.

2.בנק ישראל (18.12.2000). הודעה לעיתונות - עובדים זרים בישראל מתוך אתר: http://www.boi.org.il/

3.דוח מיוחד. (מאי 2003). "מנהלת ההגירה או יחידת גירוש?", מוקד סיוע לעובדים זרים, קו לעובד.

4.וורגפט, נ. (06/08/03). מעצר לא חוקי של קטינים ב"מבצע עזיבה מרצון", הארץ.

5.וורגפט, נ. (14/11/03). "נטישת תינוקת של עובדים זרים", הארץ.

6.וורגפט, נ. (10/04/03). "הפקרת ילדי עובדים זרים", הארץ.

7.זרקור. (2003). עובדים זרים בישראל, הכנסת מרכז מחקר ומידע.

8.חורב, ג. (2004). אתר במבלי: http://www.bambili.com/.

9.לפלר, ע. (2003). "זכויות העובדים הזרים מזוית אחרת". אתר: http://www.bambili.com

10.מנהלת ההגירה, אתר: http://www.hagira.gov.il/ImmigrationCMS/.

11.משרד העבודה והרווחה. (2001). עבודת מנהלת העובדים הזרים, מתאריך 3 דצמבר 2001.

12.נתנזון, ר. ואחדות, ל. (1999). הפועלים החדשים - עובדים ממדינות זרות בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

13.קליין, נ. (2001). הסכמים בילטרליים עובדים זרים. מסמך רקע המוגש לוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים, הכנסת הכנסת מרכז מחקר ומידע.

14.קליין, נ. (2001). "עובדים זרים - סקירה", כנסת מרכז מחקר ומידע מסמך רקע שהוגש ב-10 בדצמבר, 2001.