משתמש:Ilyadaniel/טיוטה
במדינת ישראל חלים איסורים על פעילויות שמעודדות זנות, ובהן איסור על הבאת אדם לידי מעשה או עיסוק בזנות, איסור פרסום שירותי זנות ועוד. זנות היא קיום פעילות מינית (לרוב יחסי מין) תמורת תשלום או תמורת טובות הנאה. מרבית העוסקים בזנות הן נשים, אך קיימת גם זנות גברית, בין אם עבור גברים אחרים ובין אם עבור נשים. זנות מתרחשת במספר צורות. בתי בושת הם מוסדות אשר מיועדים במיוחד לזנות. בזנות של נערות ליווי יחסי המין מתבצעים במגורים שלה או של הלקוח, או בחדר בית מלון אשר נשכר לשם כך. לעיתים זנות מתבצעת ברחוב.
היחס לאנשים במעגל הזנות נתון במחלוקת חברתית. העוסקים בזנות חווים לעיתים ניצול, פגיעות נפשיות וגופניות. העוסקים בזנות שאינם עובדים באופן עצמאי הם לפעמים קורבנות לתופעות כמו סרסרות, סחר בבני אדם וחשופים לקלון חברתי. במספר מדינות שבהן הזנות עצמה חוקית, בהן ישראל, עולים בשנים האחרונות קולות מחד למיסוד הזנות ( זה יכול לכלול לגליזציה של פעילות שאסורה), ומאידך להפללת לקוחותיה, (או ביטול אי-ההפללה).
מימדי התופעה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל[1], שנערך ב-2016 עבור משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הפנים, בישראל ישנם כ-12,000 אנשים הנמצאים במעגל הזנות. כ-95% מתוכם הן נשים והיתר גברים. מבין הנשים, כ-90% הן בגירות ו-כ-10% הן קטינות. מבין הנשים הבגירות, כ-5% הן טרנסג'נדריות. מעל מחצית מהנשים בזנות הן אימהות לילדים. עוד נמצא בסקר כי מבין הנשים הבגירות, כ-93% נמצאות במסגרות זנות תחת קורת גג (דירות דיסקרטיות, בתי בושת, מכוני עיסוי וכדומה) ו-7% נמצאות בזנות רחוב ומקרב הנשים בזנות רחוב, שליש הן טרנסג'נדריות. מהסקר עולה כי מספר הלקוחות הממוצע ליום לאישה בזנות עומד על 5.5. בזנות רחוב ממוצע הלקוחות הוא 6.8 ליום. האומדן המצטבר של תשלומי הלקוחות עבור שירותי זנות הוא כ-1.3 מיליארד בשנה. עוד לפי הסקר, כ-19% מן הנשים נכנסות לזנות לפני גיל 18. 76% מהנשים בזנות העידו כי היו מעוניינות לצאת מהזנות. משנת 2010 נפטרו בישראל 88 קרבנות זנות מוכרות. מתוכן 8 נרצחו, 8 נהרגו ו-5 התאבדו[2].
נזקי הזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נזקים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשים, גברים וקטינים בזנות סובלים מנזקים פיזיים קשים. בניהם בעיות הבריאות כוללות תשישות, נטייה להידבק במחלות ויראליות, זיהומים באיברי המין, כאבי גב, עייפות, כאבי ראש, כאבי בטן, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, צהבת כרונית, סרטן צוואר הרחם, סרטן אנאלי ודלקות אגן כרוניות. הם סובלים מנזקים גופניים כתוצאה משימוש מוגבר בחומרים ממכרים, ניקוטין, סמים ואלכוהול, מהזנחה של הגוף ומתנאי מגורים קשים[3]. כמו כן, הרוב המוחלט של נשים בזנות סובלות מפגיעות גופניות כתוצאה ישירה מאלימות שהן סופגות מסרסורים ולקוחות[4].
נזקים נפשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרוב המכריע של נשים בזנות סובלות מנזקים נפשיים הכוללים הפרעות דחק פוסט טראומטיות (חוקרים רבים מאבחנים את העיסוק עצמו בזנות כחוויה טראומטית מתמשכת), דיכאון, דימוי עצמי נמוך, חוסר תפקוד חברתי וניסיונות אובדניים.
הפרעת לחץ פוסט טראומטית מורכבת:[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום, מקובל להבין את הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמים לנשים העוסקות בזנות, כ'הפרעת לחץ פוסט טראומטית מורכבת' (Complex PTSD), המתארת תסמונת שנוצרת בעקבות טראומה חוזרת ומתמשכת. זאת, לעומת האבחנה של 'הפרעת דחק פוסט-טראומטית' (PTSD) שמתהווה נוכח אירוע טראומטי תחום ומובחן, ותמונת הסימפטומים שלה לא כוללת עיוותים בקשר ובזהות[5]. אדם המבקש להסתגל נפשית בסביבה מתעללת, ניצב בפני משימות פסיכולוגיות שגוזרות אימוץ מערכת נוקשה של הגנות פסיכולוגיות, לרבות הגנות שדוחות את המציאות ואת המסקנות הבלתי מתקבלות על הדעת העולות ממנה וחוצצות בין ההתעללות לבין התודעה והזיכרון, אם על-ידי הכחשה, דיכוי מחשבות, או מיומנויות דיסוציאטיביות. שינויי תודעה שהיו רצוניים בתחילה, הופכים פולשניים וכפויים. כאשר הדיסוציאציה – השכחה, תמרון תחושת הזמן והמרחב, או ההלוצינציות המוזמנות – אינה מספקת עוד מפלט הרמטי מהתעללות, יכונן האדם בנוסף לה מבני משמעות וסכמות אמונה מעוותות, לרבות ייצוגים פנימיים מפוצלים ומקוטעים של העצמי ואחרים משמעותיים. ייצוגים אלה מעכבים יכולת להתקשר ביחסים אינטימיים מיטיבים, יציבים ומייצבים. במערכות יחסים, חווה האדם שסובל מCPTCD תנודות רגשיות עזות: התמסרות טוטאלית מתוך משאלה להצלה, לצד תחושת בגידה, הזנחה או סכנה, מלווה בפחד מצמית ועירני מנטישה או ניצול. כמו כן, הוא מועד לחוות שוב מצבים של התעללות (רה-ויקטימיזציה) – התגשמות מציאותית ומחודשת של הטראומה עם תוקפים אחרים, ללא חתירה במודע לחוויה מחודשת של ההתעללות, כי אם בשל הפעלה שאינה מרצון של הטראומה, לאורה של משאלה לא מודעת שהשחזור יובקע ויתאפשר במסגרתו סוף אחר[6].
CPSCD מאופיינת אפוא במגוון רחב של סימפטומים פוסט טראומטיים, בהפרעות במבנה האישיות, בגילום מחדש של הטראומה הראשונית, בנטייה לקורבנות חוזרת על ידי הרס עצמי, בניסיונות אובדניים ובהפרעות דיסוציאטיביות. כמן כן, לטראומה ממושכת הפרעות פסיכיאטריות נלוות כגון דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ופוביות. בעוד שקורבן טראומה יכול להרגיש שהוא 'איננו עצמו' מאז הטראומה, קורבנות של טראומה כרונית עלולים לאבד את התחושה שיש להם אני. PTSD ו-CPTSD היא תסמונת נורמטיבית בקרב נשים בזנות. ממחקרים שנעשו ב-2003 בתשע ארצות עולה כי 68% אחוז מהנשים בזנות סובלות מ-PTSD[7].
מנגנוני דיסוציאציה:[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב הנשים בזנות משתמשות במנגנוני ניתוק כדי להגן על עצמן, כאסטרטגיית הישרדות. דיסוציאציה, המפצלת בין הגוף לנפש, מאפשרת הגנה נפשית על ידי סילוק הטראומה מהחוויה המודעת והיא מתאפיינת באפיזודות של ניתוק בדרגות שונות[8]. אחד ההיבטים המודעים של מנגנון זה הוא בניית דמות עבודה: לכל אישה בזנות יש שם נוסף, שם עבודה ולרוב גם דמות נוספת, הדמות העובדת. דמות זו מאפשרת פעמים רבות לנשים לשמור על הפרדה בין החיים בזנות ל"חיים האמיתיים". אחד מביטויו הפחות מודעים של מנגנון הדיסוציאציה הוא ניכור מהגוף והתפיסה של הגוף ככלי עבודה. "הגוף לא נחווה כשייך להן אלא כמשהו שניתן להן, והן יכולות לנצל אותו לטובתן ולצרכיהן. ..מתקיימת הפרדה ברורה בין הגוף לבין 'האני הפנימי'. הגוף לא נחווה כחלק ממנה, אלא רק כעטיפה.. לכן הפגיעה בגוף לא נחווית כפגיעה בה או במי שהיא" [9]. ביטוי נוספים של מנגנון זה הם שיכחה של פרקי זמן משמעותיים ("חורים שחורים"), בעיות זיכרון וחוויות חוץ גופיות במהלך קיום יחסי מין[9].
נזקים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאמרה של שולמית אלמוג זנות כנזק: טראומה לצד קלון חברתי היא טוענת כי הזנות מסבה שני סוגי נזקים – נזקים אינדיבידואליים המתוארים במונחי טראומה ונזקים אובייקטיבים של קלון חברתי ופגיעה בכבוד, שפוגעים בכל הנשים בזנות, ללא יוצא מן הכלל. הקלון החברתי נובע מהמרת הזהות הפרטית של נשים בזנות, בזהות חד-ממדית של 'זונה', המוחקת את הזהות האישית. נוסף על מחיקת הזהות האישית, "הניסיון להסוות את העיסוק בזנות כרוך במחיר כבד – בין השאר החשש המתמיד מחשיפה, ותחושת הניכור והבידוד מהחברה הנחשבת לנורמטיבית" [10].
הסברים אטיולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסברים המוקדמים לתופעת הזנות ראו את העוסקים בזנות כבעלי פתולוגיות נפשיות והסיבות לפיהן הם נכנסו לזנות כוללות הומוסקסואליות לטנטית, קיבעון אדיפלי, בלבול בתפקידי המין, אינטליגנציה נמוכה ועוד. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, ההסברים הפסיכולוגיסטיים נזנחו והוחלפו בהסברים חברתיים רחבים ובקשר שבין הפרט לסביבתו[11]. עוד יש לציין כי בספרות המחקרית לא נהוג להבחין בין הסיבות של זנות קטינים לבגירים, כיוון שהנחת המוצא היא שרוב הנמצאים בזנות נכנסו באופן כזה או אחר למעגל הזנות לפני בגרותם. גם כאשר מדובר על כניסה לזנות בבגרות, הספרות מניחה קשר, הפעם עם יותר משתנים מתווכים, לנסיבות הילדות[11].
התעללות מינית בילדות וגילוי עריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים רבים מצאו קשר בין התעללות מינית בילדות לזנות. לפיהם, שיעור של בין 60% ל-90% מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדות, לפני הכניסה לזנות. התעללות מינית יוצרת פגיעות לזנות אך כניסה לזנות כרוכה בגורמי סיכון נוספים (הזנחה רגשית, אלימות, נשירה מלימודים, התמכרויות, עבריינות נוער ועוד). התעללות מינית בילדות מהווה "הכשרה" נפשית לזנות. היא מייצרת תהליך של הפנמת הילדה/הילד את הפיכתו לאובייקט של סיפוק מיני. תחושת הערך מותנית ביכולתה/ו לספק צרכים, בעיקר מיניים, של אחרים, בעיקר גברים ויש קושי להבחין בין יחסי ניצול ודיכוי ליחסי אהבה מיטיבים. בנוסף, התעללות מינית בילדות גורמת פעמים רבות לנשירה ממערכת החינוך, לבריחות מהבית ולהסתובבות ברחוב. כך הופכות הילדות קורבנות נוחים לניצול על ידי סרסורים [12] [13] [14].
אלימות והזנחה במשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות בספרות שתי פרספקטיבות תיאורטיות הקושרות בין תפקוד משפחתי לקוי לזנות עתידית. הפרספקטיבה הפסיכואנליטית קושרת בין כשל הורי/משפחתי לפגיעה בהתפתחות הזהות של הבת. הפרספקטיבה השנייה מדגישה את היעדרה של דמות אם משמעותית כגורם סיכון לכניסה לזנות. בנוסף, משפחה בלתי מתפקדת גורמת לחסכים רגשיים (חוסר בחום, תשומת לב, קשב) ונערים לעיתים תכופות יחפשו לחסכים אלה מענה מחוץ לבית. כך גם אלימות במשפחה, שדוחפת פעמים רבות את הנערות/נערים לחפש להם הגנה בחוץ [14][15][16].
בריחות מהבית והומלסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריחות מהבית והומלסיות הן תנאי מוקדם המגביר את הסיכויים להיכנס לזנות. רוב המתבגרים שעוסקים בזנות ברחו מהבית. מחקרים מראים כי בין 64% ל-100% מהנחקרים דיווחו על בריחות מהבית לפני שהחלו לעסוק בזנות[17][18].
התמכרות לסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרים רבים מצביעים על קשר בין שימוש בסמים לזנות, אולם קשה להסיק מהם קשר סיבתי. גם כאשר השימוש בסמים קודם לזנות, הוא לעיתים תכופות דרך התמודדות של המתבגרות עם טראומות הילדות, החרדות והדיכאונות (גור, 2004). הסבר מרכזי נוסף הוא ששימוש בסמים הוא תופעת לוואי של היותן של הנשים בזנות. הסמים עוזרים לאלחש את הכאבים הפיזיים הכרוכים בזנות, להקהות את הרגשות, לעבוד למרות הדיכאון ולהישמר בריחוק רגשי מהסיטואציה[19][20].
גורמים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאוכלוסיות המצויות בהצטלבות מיקומי שוליים - בה מרכיבי זהות ומצבי דיכוי של גזע, מגדר, מעמד ומיניות מצטלבים במערכת של תלות והשפעות גומלין [21] [22] - קשה יותר למצוא עבודה. עוני הולך וגובר, חובות וחוסר יכולת למצוא עבודה נורמטיבית, מהווים גורם סיכון לכניסה לזנות. עם זאת, מחקרים רבים מראים כי מצוקה כלכלית היא לעולם לא הסיבה היחידה והיא משתלבת עם גורמים נוספים שצוינו מעלה[12]. בישראל, המצוקה הכלכלית כגורם סיכון לזנות, נכון בעיקר לגבי האוכלוסייה הטרנסית, שנדחית באופן גורף על ידי מעסיקים ולגבי עולות חדשות, בעיקר מבריה"מ לשעבר, שאינן דוברות או קוראות עברית ובשילוב גורמי סיכון אחרים, מוצאות עצמן נכנסות דווקא בבגרותן למעגל הזנות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
- ^ ד"ר יואב סנטו, ד"ר יואב כרמלי, הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל, אפריל 2016
- ^ לזכרן של קורבנות הזנות, באתר המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות
- ^ עו"ד אמי פלמור, דו"ח הצוות הבין-משרדי לבחינת הכלים לצמצום צריכת הזנות, דצמבר 2017
- ^ Melissa Farley & Howard Barkan, Prostitution, violence, and posttraumatic stress disorder, Women and Health
- ^ ג'ודית הרמן, טראומה והחלמה, תל אביב: עם עובד, 1992
- ^ Judith Herman, Complex PTSD: A syndrome in survivors of prolonged and repeated trauma, Journal of Trauma Stre, 1992
- ^ Melissa Farley, “Bad for the Body, Bad for the Heart”: Prostitution harms women even if legalized or decriminalized, Violence Against Women, 2004
- ^ Melissa Farley & Joanne Keaney, Physical symptoms, somatization, and dissociation in women survivors of childhood sexual assault, Women and Health, 1997
- ^ 1 2 חמוטל בן-סיני, אני שתי נשים בגוף אחד: על הקשר בין מנגנון הדיסוציאציה וההמצאות בזנות, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, 2014
- ^ שלומית אלמוג, זנות כנזק: טראומה לצד קלון חברתי, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016
- ^ 1 2 ד"ר יואב סנטו ומשה ברגר, סקירת ספרות בנושא: תופעת הזנות במאה העשרים ואחת, 2015
- ^ 1 2 ענת גור, מופקרות: נשים בזנות, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2008
- ^ Mimi H Silbert, & Ayala M Pines, Sexual child abuse as an antecedent to prostitution, Child Abuse and Neglect, 1981
- ^ 1 2 Helen W Wilson & Cathy Spatz Widom, The role of youth problem behaviors in the path from child abuse and neglect to prostitution: A prospective examination, Journal of Research on Adolescence, 2010
- ^ Morris, Lemus, Wagner et al, Factors associated with pathways toward concurrent sex work and injection drug use among female sex workers who inject drugs in northern Mexico, Addiction, 2012
- ^ Lukman, Nasir; Fauziah et al, The relationship between dysfunctional family and the involvement of children in prostitution, World Applied Sciences Journal, 2011
- ^ Frederick Mathews, Familiar strangers: A study of adolescent prostitution, Toronto, Canada: Central Toronto Youth Services, 1987
- ^ Farley, Cotton, Lynne et al, Prostitution, trafficking, and traumatic stress, Binghamton: Haworth, 2003
- ^ Van Nunen, Leuridan, Van Hal, Van Damme, & Decort, Legal and illegal drug use among female sex workers in bar and club prostitution in Belgium: A quantitative and qualitative study, Drugs: education, prevention and policy, 2014
- ^ Mimi H Silbert, & Ayala M Pines, Substance abuse and prostitution, Journal of Psychoactive Drugs, 1982
- ^ מיכל קרומר-נבו, נשים בעוני – סיפורי חיים: מגדר, כאב, התנגדות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006
- ^ Jennifer Nash, Re-thinking intersectionality, Feminist Review, 2008