משתמש:Guyb24
ירמיץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]
ירמיץ' הייתה עיירת נמל קטנה מלא בעלת מראה ירוק אשר ממוקמת בקרבת נהר הניימן ואושה ומוקפת יערות. מיקומה השתנה על המפה בין התקופות של רוסיה הצארית (1547-1721) בתחומי נסיכות סלוצק ומחוז בוברויסק בין השנים 1918-1939 בחלק הצפוני של מחוז נובוגרודק. גרו בעיירה יהודים ונוצרים יחד.
מקור שם העיירה בסיפור בסיפור המספר על ירמק שהיה בעברו גנב קטן והפך להיות עם הזמן ראש כנופיה ואדם בעל כוח והשפעה. שמו של ירמק התפרסם בכל רחבי רוסיה עד לנהר הניימן שלגדותיו הייתה עיירה חסרת שם שהחליטו לקרוא לה ירמיצ'י על שמו של ירמק.[1]
היסטוריה כללית של העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב1648, במהלך פלישות השוודים לפולין ולליטא, הם התמקמו מעבר לנהר הניימן והביאו איתם יהודים שהחליטו להישאר באזור ולעסוק במסחר גם אחרי שהשוודים עזבו את האזור. העיירה שוכנת במרחק 25 ק"מ צפונית מערבית לסטולפצה ו-35 ק"מ מבירת המחוז. במהלך אמצע המאה ה-17 הייתה ירמיץ' שייכת למשפחת הנסיכים אללקוביץ ולאחר מכן עברה לבעלותה של הנסיכה סופיה-לבית רדזיביל. במחצית המאה ה-19 העבירה סטפניה רדזיביל את המדינה לבעלותה שלמשפחת הנסיכים וויטנשטיין כדין.[1]
הקהילה היהודית בירמיץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרסה נוספת גורסת שהיהודים הראשונים התיישבו בעיירה ירמיץ' (בפולנית ירמיטשה) בראשית המאה ה-18. הם הקימו נמל על גדות הנהר ומחסני סחורות. ב-1806 חיו בירמיץ' 108 יהודים, שחיו לצד הנוצרים בשכנות טובה. עיירת הנמל ירמיץ' פותחה באמצע המאה ה-19 אך עד לסוף המאה ה-19 כמחצית מהיהודים עזבו את העיירה. חלק מהילדים היהודים בעיירה התחנכו "בחדר" וחלק בבית הספר הרוסי הכללי אשר הוקם בראשית המאה ה-20, ובו למדו גם יהודים מעיירות אחרות בסביבה. היהודים בעיירה התפרנסו ממסחר זעיר ורוכלות, מעטים מהם התפרנסו מעבודת כפיים ומשקים חקלאיים. אנשי העיירה ירמיץ' היו בקשרים טובים עם טורץ' העיירה הסמוכה, שאף היוותה עבורם מקום לשיווק ולמסחר עסקיהם. לעיירה ירמיץ' היה רב ובית כנסת. בית הכנסת נשרף בדלקה גדולה בשנת 1908 עם בתי מגורים רבים. באותו מקום שבו עמד בית הכנסת נבנה בית כנסת אחר. בירמיץ' שבין שתי מלחמות העולם פעלו מספר תנועות נוער ציוניות. תנועת "השומר הצעיר" פעלה משנת 1930 ואחריה ב-1932 הוקם קן "גורדוניה". תקופה זאת הוגדרה כתקופה של "חלומות לציון, לעבודה ולחלוציות".[2]
הקהילה היהודית בזמן השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ירמיץ' נכבשה בספטמבר 1939 על ידי הגרמנים שהוציאו צווים מיוחדים ליהודים, הורו להם לשים טלאי צהוב, לשמור מרחק מהלא יהודים והם נשלחו לעבודות כפייה. היהודים שנשלחו לעבודות הכפייה סבלו מהתעללות בדרכים שונות. באותה שנה יותר ממאה יהודים הועברו לגטו. כעשרים יהודים נשדדו ונורו למוות בכיכר השוק. זמן קצר לאחר מכן, ב-4 בנובמבר 1941, נלקחו היהודים האחרונים באמצעות משאיות ליער הקרוב ושם הם נורו למוות. רק מעטים הצליחו לברוח, להצטרף לפרטיזנים ולהינצל. חלק מהניצולים הגיעו לאיטליה ומשם הפליגו לארץ ישראל באוניית מעפילים.[2]
הקהילה היהודית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
המעטים ששרדו את השואה עלו ארצה לאחר מאבק קשה והתיישבו בארץ. הבריטים לא איפשרו לרדת לארץ בקלות ולהגיע לחופי ישראל, אחת הירידות לחוף של הארץ הייתה בספטמבר 1947. מלבד הפעם הזאת היו עוד כמה פעמים מתועדות שבהן שאיפשרו ירידות לחוף הארץ וביניהם היו כמה עשרות אנשים תושבי ירמיץ' לשעבר.[2][1]