משתמש:Guyalfa/טיוטה

אלדו לאטס

הרב אלדו לאטס, נולד בליבורנו שבאיטליה ב-30 באוגוסט 1880, הוא השיג הסמכה לרבנות במכללה הרבנית של ליבורנו בפברואר 1903. הוא הרב של קזאלה מונפראטו מ1904 עד 1909 ובאלכסנדריה בשנת 1923. הוא ניהל את המכללה הרבנית של רודוס בשנת 1928. הוא סגן הרב והמשחק הרב הראשי לתפקיד רומא בינואר עד דצמבר 1936.וב28 לפבואר 1937 הוא הפך לרב הראשי של טריפולי עד מותו בטריפולי ב 11/10/1944.

הרב הראשי של טריפולי

28 לפברואר 1937 אלדו לאטס הפך לרב הראשי של טריפולי בעקבות החוק מיוחד של שנת 1912 – לפי חוק זה נשאר בתפקידו בית הדין הרבני של שלושה דיינים בתנאי שהרב הראשי יהיה תמיד רב איטלקי.הוא היה ידוע בכשרונותיו בתחום יחסי האנוש ונכונותו לפשרנות אפשרו לו לדאוג לקהילה בתחומים מסוימים. מלבדו עמדה בראש הקהילה ועדה ממונה, שהורכבה מיהודים "מודרניים", משכילים, שדגלו בתרבות האיטלקית, שונים לחלוטין מהמנהיגות המסורתית ומרוב רובם של יהודי טריפולי באותה תקופה.

אלדו לאטס בלוב

אלדו לאטס השיג הסמכה לרבנות במכללה הרבנית של ליבורנו בפברואר 1903. הוא היה הרב של קזאלה מונפראטו מ1904 עד 1909 ובאלכסנדריה בשנת 1923. הוא ניהל את המכללה הרבנית של רודוס בשנת 1928. הוא סגן הרב והמשחק הרב הראשי לתפקיד רומא בינואר עד דצמבר 1936.וב28 לפברואר 1937 הוא הפך לרב הראשי של טריפולי עד מותו בטריפולי ב 11/10/1944.

אולם, למרות החלת "חוקי הגזע" ויישומם המיידי באיטליה, הייתה אכיפתם בלוב איטית וחלקית. זאת, בשל מעמדם החשוב של היהודים בכלכלת לוב. המושל, איטלו באלבו, אשר פעל לפיתוחה של לוב, דאג לקבל ממוסוליני אישור להחיל החוקים, לפחות בתחום הכלכלי, במתינות. יתר החוקים, במיוחד בתחום החינוך, נאכפו מיד והתלמידים היהודים הורחקו מבתיה"ס הציבוריים. כך, נטל מערכת החינוך של היהודים נפל על כתפי הקהילות היהודיות, דבר שאילץ את הרב הראשי, אלדו לאטס, לארגן התרמה גדולה מבני הקהילה בטריפולי למען בתי-הספר היהודיים. הקהילה החלה בהרחבה ובהקמה של מסגרות חינוך חלופיות ומימונן: נוספו כיתות והורחב סגל ההוראה בבית הספר "התקווה" בהנהלתו של עמישדי גוויטע; נוסד, בהעדר בתי-ספר תיכוניים עבריים בטריפולי, בית-הספר הטכני הראשון, בשכר לימוד מדורג, ובו למדו 60 תלמידים בארבע כיתות(19); תלמידים הצטרפו לבתיה"ס הליליים של "בן-יהודה"; בית המלאכה לנשים בהנהלת לידיה נחום, קלט יותר תלמידות; "אגודת תורה" בהנהלתו של חואטו חאטומה המשיך לפעול. כמו כן, הארגונים הציוניים, שהמשיכו לפעול – "בן-יהודה" בהנהלת ציון אדאדי, "מכבי" בהנהלת רוברטו ארביב וארגון הנשים הציוניות A.D.E.I. בהנהלת לידיה נחום, השתדלו להעסיק את בני הנוער, ככל שניתן, הן בפעילות ציונית והן בחינוך להשכלה כללית.

יהודי לוב בתקופה האיטלקית

התקופה האיטלקית של יהודי לוב זה התקופה שבין השנים 1911-1943. במאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים חדרו השפעות מודרניות ללוב, המבנה הכלכלי השתנה ויהודים רבים שימשו בתפקידי תיווך בין האוכלוסייה המקומית לבין גורמים אירופיים. מאות יהודים קיבלו אזרחות זרה, לרוב איטלקית. יהודים אלו ומיעוטים אחרים ראו במידה רבה בתרבות המערבית ובאמנציפציה שזכו לה יהודי המערב מופת לחיקוי.

ערב כניסת האיטלקים לטריפולי, באוקטובר 1911, פרצו בעיר מהומות ויהודים נפגעו בהן. בשורת שני הצבאות, האיטלקי, והעותמאני, היו גם מעט יהודים. היהודים, יותר מהערבים, רצו להשתחרר משלטון מוסלמי. לשכבות היהודיות המבוססות, בעלות הקשרים הכלכליים והתרבותיים עם איטליה, היה עניין רב יותר בנוכחות האיטלקית. באופן כללי הייתה ציפייה ששלטון חדש יביא לשיפור במצב היהודים בלוב, והיא התחזקה כשבזמן המלחמה הותקפו יהודים בידי עותמאנים וערבים.

מלחמת העולם הראשונה הביאה להחרפת היחסים בין יהודים למוסלמים. תקיפות של יהודים גררו, כאמור, היסחפות נוספת של חלק מהיהודים לצד האיטלקי.

בין 8 ל-9 בספטמבר 1932 נערכה התקפה מאורגנת על הרובע היהודי בטריפולי. הודות להתערבות המשטרה והצבא האיטלקיים לא התפשטו המהומות. המושל האיטלקי של לוב בשנות השלושים, איטלו בלבו, אמר באחת ההזדמנויות, שהניגודים בין ערבים ליהודים אינם נראים בכלתי ניתנים ליישוב. הם מתקוטטים, שונאים זה את זה. ולבסוף מתחברים בכל הזדמנות.

בראשית שנות השלושים גברו החיכוכים בין השלטונות האיטלקיים לחלקים רחבים בקהילה היהודית כתוצאה מפעולותיהם של האיטלקים לצמצום האוטונומיה היהודית ולהנהגת שינויים בסדרי הקהילה היהודית ומוסדותיה בשם "טובת המדינה", בהתאם לתפיסה הפשיסטית. צעדים אלו עוררו חלקים באוכלוסייה הערבית לנצל את היחלשותה של הקהילה היהודית, ומתיחות מסוימת ניכרה ביחסי יהודים ערבים. בשלהי שנות השלושים, בהשפעת ההסכם בין מוסוליני להיטלר, חלה הרעה במצבם של היהודים.

שנת 1940, עם הצטרפותה של איטליה למלחמת העולם השנייה ומות המושל בלבו, הייתה שנה מפנה בחיי היהודים בלוב. החוקים קבעו את נחיתותם בפני המוסלמים ובפני האיטלקים, הגבילו, השפילו וסיכנו את היהודים. ממיעוט מועדף בראשית השלטון האיטלקי הפכו היהודים למיעוט נחות ונרדף בעיני השלטונות.