משתמש:Chenshar/הפרימט המוסרי: מבוא +במקרא + בהגות היהודית
הפרימט המוסרי הינו עיקרון עליו עמד יחזקאל קויפמן בספרו תולדות האמונה הישראלית. עיקרון זה מדבר על עליונות המוסר ועל דרישתו של אלוהים את האדם להכיר את המידות המוסריות שהן דרכי ה' - "הגיד לך מה טוב אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך"
מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי יחזקאל קויפמן ההשקפה ההיסטורית השלטת בספרים ההיסטוריים הקדומים שבמקרא ( ספר יהושע , ספר שופטים , וספר שמואל ) היא כי החטאים הדתיים והמוסריים מוטמעים בהם במידה שווה, בספרים אלו אלוהים הוא אלוהי הצדק (מוסר) והמשפט (דין), השופט את בני-האדם על החטאים שבין אדם לחברו. כמו כן מספרים בספרים אלו על הרבה חטאים מוסריים ועונשם : רעת אבימלך בן גדעון ועונשו [1], פילגש בגבעה [2], מעשה בת שבע [3] אך החטאים המוסריים אינם נחשבים לחטא היסטורי מתמיד, לחטא לאומי הרובץ על כל החברה הישראלית וכשהם באים לבאר את סיבות הפורענות שבאה על העם אינם מונים אותה. יתרה מכך בהשקפתם על סיבות חורבן ממלכת ישראל וממלכת יהודה אין שום מומנט מוסרי אלא דתי בלבד. הנבואה לעומת זאת רואה במוסר את העיקר החשוב מכל, ורעיון זה כונה על ידי יחזקאל קויפמן הפרימאט (הראשון במעלה) המוסרי [4].
על פי יחזקאל קויפמן הנביאים הקלאסיים היו הראשונים להגות את תורת עליונות המוסר : הביע אותה לראשונה עמוס ואחריו ישעיהו וכו'. קביעה זו לאחרונה מתערערת לאור תגליות המזרח הקדום בינהן ארכיונים שנחשפו בעיר הקדומה מארי ב1936.[5] בנבואת מארי בה מופיעים דברי נביא מטעם האל אדד לזמרי-לם מלך מארי [6] גלום רעיון הפרימאט המוסרי בכך שהמוסר החברתי הועמד בה כערך עליון.
הפרימאט המוסרי במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי יחזקאל קויפמן בספרו [7] היסוד הדתי והמוסרי מוטעמים בתורה במידה שווה. יתירה מכך-העונש של ספר דברים החורז את כל הספרות ההיסטוריוגרפית שבמקרא, הוא הגלות – והגלות הינה תוצאה של חטא העבודה הזרה ולא של חטאים מוסריים כלשהם. [8] בנבואה לעומת זאת הפרימאט המוסרי מופיע לרוב בהנגדה לתפילה וקורבנות. לדוג בדברי ישעיהו אל קציני סדום ואל עם עמורה [9] עונש הגלות כתמורה לחטאים המוסריים מופיע לראשונה אצל עמוס [10] ומאוחר יותר גם אצל ירמיהו ואצל יחזקאל
עיקרי המוסר בספר תהילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר תהילים הוטעם הרעיון שהאדם המוסרי הטוב הוא האדם העניו, העני ההולך צדיק ופועל צדק. רק אדם הפועל על פי ערכי המוסר זוכה ליראת ה' ולהצלחה חומרית ומעשית והוא גם "לא ימוט לעולם" . [11]
עיקרי המוסר בספר מיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר מיכה ישנה עדות לעיקרי המוסר בשיאו של ויכוח משפטי דרמטי בין אלוהים ל עם ישראל [12] אלוהים מאשים את ישראל בכפיות טובה, בחוסר נאמנות לה' ובבגידה. עם ישראל מעמיד פנים של "בעל תשובה" ומציע לכפר על מעשיו על ידי מצוות מעשיות דתיות כגון הקרבת קורבנות והקרבת הבן הבכור [13] אך בתשובת אלוהים [14] מובעים שלושת עיקרי המוסר על פי ספר מיכה והם : המשפט-עשיית הצדק, מניעת חמס ועושק, שיוויון לפני החוק, דין אחד לחזק ולחלש, לעשיר ולעני; החסד-הרחמים והאהבה, התנהגות לפנים משורת הדין, מתן צדקה לעניים, עזר ליתום ולאלמנה, לאביון ולגר וכדומה; הענווה והצניעות. מיכה מסכם בתורת המוסר שלו את השקפתם של שלושת הנביאים שקדמו לו : עמוס-דרישת הצדק; הושע-דרישת החסד; ויעשעיהו-המלחמה בגאווה ובגבהות לבו של האדם, אבל מיכה עשה זאת בויכוח מוחשי מאין כמוהו. מיכה מדגיש את המוסר כערך עליון שלא מבטל ושולל את הפולחן . מה שה' דורש מהאדם על פי מיכה הוא אינו קיום מצוות פולחניות אלא "עשות משפט ואהבת חסד והצנע חסד עם אלוהיך" [15]
הפרימט המוסרי בהגות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביהדות המאוחרת נעשה רעיון הפרימט המוסרי למוסכם אף הוא כדוגמת ספר טוביה וכן במאמרו של הלל הזקן שהעמיד את התורה כולה על כלל מוסרי "ואהבת לרעך כמוך" ובהמשך רבי עקיבא, שקבע כי פסוק זה הוא "כלל גדול בתורה".כמו כן המסורת היהודית קלטה את רעיון הפרימט המוסרי אף בחגים המסורתיים כדוגמת ראש השנה בו מקובל להאמין כי בחג זה כל באי העולם נידונים לטובה או לרעה על חטאיהם המוסריים, וכדוגמת יום כיפור בו מקובל להאמין כי אנו "צמים" על מנת לכפר על החטאים המוסריים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, מוסד ביאליק, תשט"ו
- גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית, מוסד ביאליק, 2006
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר שופטים פרק ט
- ^ שם י"ט ואילך
- ^ שמואל ב פרקים י"א ו-י"ב
- ^ קויפמן יחזקאל: תולדות האמונה הישראלית. הוצאת מוסד ביאליק, תשט"ו
- ^ משה וינפלד (1997) יומן פרסומים בתוך שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום עמודים 233-239
- ^ "איני דורש ממך מאומה. כאשר עשוק או עשוקה יצעקו אליך, קום ועשה דינם. זהו מה שאני דורש ממך ומה ששלחתי אליך עשה. שמע דברי והארץ ממוצא שמש מערבה..(אתן לך)"
- ^ תולדות האמונה הישראלית עמוד 33
- ^ ספר דברים פרקים : כח, יד; לא, טז; לב, טו, ועוד).
- ^ ישעיהו (א, י-כג) "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'?… כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי – מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי?!… גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ – יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ!"
- ^ ספר עמוס פרקים ה-ו-ז
- ^ ספר תהילים פרק ט"ו
- ^ ספר מיכה פרק ו' פסוק ג :"עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ: עֲנֵה בִי
- ^ ספר מיכה פרק ו פסוק ו :בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה, אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. ז הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי
- ^ ספר מיכה פרק ו פסוק ח הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ.
- ^ מנשה דובשני :עיקרי המוסר במקרא בתוך בית מקרא 27, ב/ג (תשמב) 267-273