משתמש:Avneref/איבד יד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Avneref.


חיים טייב
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 30 בספטמבר 1960 (גיל: 63)
ירושלים
מקום מגורים לונדון
פעילות בולטת עסקים, נדבנות

חיים טייב (נולד ב-30 בספטמבר 1960 בירושלים) הוא איש עסקים ונדבן ישראלי, שפועל במספר מדינות באפריקה שמדרום לסהרה, בעיקר באנגולה. קבוצת "מיטרלי" שבשליטתו מנהלת פרויקטים במדינות מתפתחות, בעיקר בתחומי התשתיות, חקלאות, חינוך, מים אנרגיה, בתים בני-השגה ובתי חולים. בכך מסייעת החברה לממשלות בשיקום המדינות, בעיקר מההרס שנגרם במלחמות אזרחים.

טייב עבד בעבר כבכיר בחברת "אל אר", לקראת סופה של מלחמת האזרחים באנגולה. במסגרת עבודתו הוא יזם אספקה של ציוד טכנולוגי וכלי רכב לממשלה. בכך הוא סייע לסיים את המלחמה, לאחר 27 שנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים טייב נולד בירושלים למשפחה של עולים מתוניסיה. אביו, אליהו-לולו, הגיע לישראל בגיל 12 עם שתי אחיותיו במסגרת עליית הנוער, ואילו הוריו של אביו, חיים וקוקה (רבקה), עלו מספר שנים לאחר מכן בדרך הים. הייתה זו אם המשפחה קוקה שהחליטה להפליג בספינה "סנג'ר" לנמל מרסיי, אחרי שמטוס שהעלה עולים מתוניס התרסק בסמוך לאוסלו. אמו ז'נט לבית בן-טוזה הגיעה עם הוריה מטוניס למעברת חלסה, שהפכה לקריית שמונה. משם החליטו ההורים לעבור לשכונת מלחה בירושלים ולהתאחד עם המשפחה. בירושלים ג׳נט נישאה לבן-דודתה אליהו, ושם נולד חיים טייב.

חיים נקרא על שם סבו, חיים טייב, שהיה צאצא לרב יצחק חי טייב. כשהיה טייב בן שלוש עברו הוריו והוריהם למושב עולש. טייב היה אחד משבעה אחים ואחיות, ובצעירותו כבר סייע בפרנסת המשפחה, בעבודה במשק המשפחתי. בצה"ל שירת כמכונאי טנקים, ולאחר מכן כבוחן חטיבתי בחטיבה 401, במסגרתה לחם במלחמת לבנון הראשונה. לאחר שירות של שנה אחת בצבא הקבע, השתחרר והחל לעבוד בחברה החקלאית "שביט רם", שהתמזגה בהמשך עם חברת "רמית".

בשנת 1989 הגיע טייב לפורטוגל בשליחות "רמית", ועסק במכירה של טכנולוגיה חדשה לגידול תרנגולי הודו. כעבור שנתיים עזב את החברה, והחל לעבוד כאיש מכירות עצמאי. הציר הכלכלי בשגרירות ישראל, גבי נחום, הפגיש אותו עם איתן סטיבה[1], שהיה דירקטור ומנהל בחברת לוסיס הפורטוגזית, חברה בת של חברת "אל אר", שסטיבה היה ממייסדיה. ביחד הם החלו לייבא לפורטוגל מוצרים לתעשיית הרכב, מנעולים וציוד משרדי מישראל. בעת המשבר הכלכלי שפקד את פורטוגל בשנת 1992, הוצע לטייב לנסוע לאנגולה, כדי לנסות לשווק שם את המוצרים הישראליים.

פעילות באנגולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגולה של שנת 1992 הייתה שרויה במלחמת אזרחים ארוכה, שהחלה עם קבלת העצמאות מפורטוגל ב-1975. תשתיות המדינה היו הרוסות, העוני והרעב היו נפוצים. אך טייב ראה במצב הזה הזדמנות לסייע בשיקום המדינה לעשות עסקים. טייב החל בעבודת שטח כדי לשווק מנעולים מתוצרת רב-בריח ומערכות אבטחה למכוניות. כשנודע לו שרשת התקשורת של נמל התעופה הבינלאומי של הבירה לואנדה קרסה, הציע להתקשר עם חברת ECI Telecom הישראלית כדי לשקם את המערכת. בתוך מספר ימים הותקנה מערכת חדשה, ובעקבותיה הוזמנו מערכות בקרה ותאורת מסלולים. בעקבות הצלחת העסקה, קיבל טייב הזמנות להתקנות נוספות בחמישה שדות תעופה במדינה. טייב וסטיבה הרחיבו את הפעילות במדינה לתחום התקשורת הארצית, ובעיקר תקשורת סלולרית, תוך שהם דוחקים את חברת מוטורולה, ומעסיקים טכנאים ומהנדסים ישראליים. ניסיונם בישראל נתן להם יתרון בעבודה במדינה השרויה במלחמת אזרחים, כשחלק מהעבודה מתבצע בתוך אזורי קרבות.

בשנת 1997 כבר תחזקה החברה רשת ארצית בת 13 אלף מנויים של חברת "אנגולה טלקום" (אנ'). כעבור זמן קצר שונה שמה של החברה ל"מוביסל" (אנ'), וכעבור עשור שירתה החברה מעל שני מיליון מנויים.

במקביל הקים טייב חברה לייעוץ וניהול פרויקטים חקלאיים, לשיקום האזורים הפוריים שנהרסו במלחמת האזרחים. בנוסף לכך, הקים טייב חברה לבניה, שעסקה בבניה למגורים באזורי הפריפריה הכפריים. החברה בנתה עד כה (2018) 45 אלף יחידות דיור, בשיתוף פעולה עם חברות בניה גרמניות.

בשנת 1999 פנו אל טייב בכירי השלטון באנגולה, ביניהם נגיד הבנק המרכזי, בבקשה שיסייע לממשלה להתגבר על המורדים ולסיים את מלחמת האזרחים. טייב חשש להתערב, מפני שלא רצה למכור נשק ומערכות לחימה, וכן מפני שהמורדים זכו לתמיכה של הממשל הרפובליקני בארצות הברית ושל מדינות מערביות נוספות, כולל ישראל. ביחד עם מעסיקיו בחברת אל אר, הוא הציע לספק לאנגולים מכשירי מכ"ם, כדי לעקוב אחרי טיסות האספקה של המורדים, ששלטו ברוב המרחב האווירי במדינה. מאוחר יותר סיפקה חברת אל אר גם שני מטוסי סוחוי. הציוד יובא מאוקראינה ומרוסיה, ובעזרתו הצליחה הממשלה לשבש את פעילות המורדים. עצם הגעתם של המטוסים הרתיע את המורדים, מבלי שנאלצו לפתוח באש כלל. טייב סירב לבקשת הממשלה לספק לה מוקשים. בשנת 2001, במאמץ אחרון לסיים את המלחמה, ארגן טייב אספקה של מזל"טים, שבעזרתם הצליחו כוחות הממשלה לאתר את מנהיג המורדים, ז'ונאס סאווימבי ולהרגו.

בעקבות האירוע נחתם הסכם שביתת נשק, במסגרתו צירף הנשיא ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש את מנהיגי המורדים לממשלתו, ומלחמת האזרחים תמה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות בקשה אישית של נשיא אנגולה, דוש סנטוש, לסייע בשיקום המדינה, הציע טייב לנשיא לשקם את ההרס שנגרם במלחמה, באמצעות שיקום החקלאות. טייב הציע להפעיל לשם כך את מאות אלפי החיילים המשוחררים משני המחנות, שקודם לכן לחמו זה בזה: UNITA ו-MPLA. הנשיא נתן את אישורו, וטייב החל להקים את הפרויקט, שקיבל את השם "אלדאה נובה" (אנ') - "הכפר החדש" בפורטוגזית[2]. הרעיון המרכזי בפרויקט היה לשלב שתי מטרות: שיקום החקלאות והפיכתה לענף יצרני שיתרום לצמיחה של המשק במדינה; והתפייסות בין הצדדים שלחמו ביניהם, בכך שלוחמים לשעבר משני הצדדים יעבדו יחד בהקמת כפרים חקלאיים, וכחלק מהעבודה גם ינטרלו את המוקשים מהקרקע, שתוסב לשימוש חקלאי.

הריכוזיות של הממשל באנגולה, שלא היה אז דמוקרטי, והצייתנות של אוכלוסיית החיילים לשעבר, סייעו להתקדמות מהירה של הפרויקט. הפרויקט החל באופן ניסיוני במחוז אחד, ותוכנן במתכונת דומה לזו של מושבי העובדים ושל הקיבוצים בישראל. הוא כולל 16 כפרים, ומרכז לוגיסטי המשרת אותם. את הפרויקט ניהל טייב ביחד עם גבי נחום, שהיה בעבר הציר הכלכלי בשגרירות, ובהמשך הצטרף לחברה. שניהם גדלו בישראל במושבים, וכך הכירו את מבנה המושבים מניסיונם האישי.

הפרויקט הצליח בתחילה, ושלוש שנים מתחילתו החלו להעביר את ניהול המשקים לתושבים המקומיים. כעבור שלוש שנים נוספות נקלע הפרויקט למשבר, כשהתושבים חשו שאינם מרוויחים מספיק ממכירת התוצרת. באמצעות חברה חדשה שטייב הוא המייסד והנשיא שלה, קבוצת "מיטרלי", ויחד עם שותפו לחברה איציק כהן, הם החזירו לידיהם את הניהול. החברה רכשה את המרכזים הלוגיסטים, ו-40% מהפרויקט. הבעלות על שאר המיזם נותרה בידי הממשלה. המשקים לא היו רווחיים, אבל הם סיפקו עבודה והיו תשתית לחינוך טכנולוגי וליציאה לעצמאות.

במקביל החלה קבוצת מיטרלי לעסוק בפרויקטים חינוכיים. טייב קידם את פרויקט RETEP, ראשי תיבות בפורטוגזית של "רפורמה בחינוך המקצועי", פרויקט שהחלה בו חברת לוסיס ב-2005, במתכונת דומה לזו של רשת אורט ישראל ומט"י. כיום לומדים בפרויקט 150 אלף תלמידים ב-52 בתי ספר, ומועסקים בו גם אנשי חינוך ישראליים ופורטוגזיים כיועצים. החברה הקימה ב-2010 כפר נוער בשם "כבירי" באזור לואנדה, אליו נבחרו בתחילה 200 נערים בסיכון, כדי לשקמם בדרך של הכשרה מקצועית. הכפר מנוהל בשיתוף עם הכנסייה הסליזיאנית (אנ') של אנגולה, ואת כל התשתית הטכנולוגית סיפקה חברת לוסיס. נציג הוותיקן ביקר בכפר, והמליץ להרחיב את הפרויקט לכפרים נוספים, כולל קבלה של תלמידות בסיכון.

בעקבות הצלחת כפר הנוער "כבירי", הקימה חברת "פוקוס", חברה בת של מיטרלי, שני פרויקטים של חינוך ויזמות עסקית. אחד מהם הנקרא Enab, עוסק בהכשרה של מנהלים אדמיניסטרטיביים לכל המוסדות הממשלתיים במדינה.

ביוזמתו של טייב, קבוצת "מיטרלי" הקימה במדינה מיזמי סיוע נוספים, וביניהם:

  • קרן לתמיכה באמנות, Fundaca Arte E Cultura, בתקציב של 2 מיליון דולר. הקרן תומכת באמנים מקומיים, ומשלמת ישירות לבעלי המקצוע, כדי להבטיח את השימוש הראוי בתקציב.
  • בית החולים "לואנדה מדיקל סנטר"
  • מרפאות העבודה בוויאנה
  • כפר נוער חדש, בפרובינציית "מושיקו"

פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת "מיטרלי" בישראל תמכה בבית הספר התיכון בחדרה, מרשת "עמל". באור יהודה הקימה תוכנית לתמיכה בנוער בסיכון. פרויקט חברתי נוסף פועל ביפו.

טייב הקים, ביחד עם קבוצה של אנשי עסקים, את לשכת המסחר ישראל–אנגולה[3][4], במטרה לבנות גשרים ולעודד שיתוף פעולה בין נציגי חברות וגופים עסקיים וממשלתיים בישראל ובאנגולה.

טייב מכהן כנשיא של עמותת "הצל את ליבו של ילד אפריקה" (SACH - Save A Child's Heart Africa)[5] להצלת חיי ילדים ממדינות מתפתחות, הזקוקים לניתוחי לב בישראל. עד כה (2018) העמותה פעלה להצלת חיים של כ-5,000 ילדים חולי לב מ-55 מדינות, שחלקן לא מקיימות קשרים דיפלומטיים עם ישראל[6]. עד תחילת 2019, הביא טייב 90 ילדים מאנגולה לטיפול מציל חיים בישראל, וקבוצה נוספת בת 20 ילדים הגיעה מרואנדה. טייב פועל להבאת ילדים מארצות מתפתחות נוספות באפריקה. פעילות זו זכתה להוקרת האפיפיור פרנציסקוס, שהביע זאת במפגש אישי עם טייב בקריית הוותיקן.

בין המיזמים הנוספים שבהם מעורב טייב בישראל:

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייב נשוי לאיריס, ויש להם ילד משותף. משתי נשותיו הראשונות יש לו ארבעה ילדים. מתגורר כיום בלונדון, שבאנגליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טייס חיל האויר לשעבר, שאחראי לארבע הפלות כשטס על F-16 נץ 107.
  2. ^ תיאור של הפרויקט באתר השגרירות הישראלית לאנגולה
  3. ^ מאמר על לשכת המסחר, בסוכנות הידיעות של אנגולה, 12/6/2017
  4. ^ אתר לשכת המסחר ישראל-אנגולה
  5. ^ אתר SACH
  6. ^ כתבה על פעילות העמותה ברואנדה (באנגלית)
  7. ^ המרכז למשפט יהודי ודמוקרטי, הפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר-אילן, באתר www.biu.ac.il