משתמש:AndreaLivnat/טיוטה
בוריס גרסמן (8.5.1900 באופינה - 3.4.1953 ביוהנסבורג) היה מוזיקאי ואיש עסקים יהודי מליטא שהיגר לדרום אפריקה והיה לעורך "האפריקאנער אידישע צייטונג".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוריס גרסמן נולד ב-8 במאי 1900 באופינה שליד שיללה (בליטאית: Šilalė; ביידיש: שילעֶל).[1] הוא היה הבכור מבין שישה אחים שנולדו להורים זלמן ופייגה גרסמן. לאחר שהאב היגר לדרום אפריקה מסיבות כלכליות וטיפל במשפחה משם, עברה האם עם הילדים לווילנה, בה למד בוריס בתיכון רוסי ולאחר מכן למד כינור בקונסרבטוריון למוזיקה. עקב מלחמת העולם הראשונה המשפחה לא התאחדה בדרום אפריקה. לאחר תום המלחמה והשהות בברלין נסעה פייגה עם הילדים לוינה, שם לקחו שיעורי אנגלית ובוריס המשיך ללמוד כינור. ב-1920 יכלו סוף סוף ללכת בעקבות אביהם לדרום אפריקה.
לאחר כמה חודשים בוופנר, עבר בוריס גרסמן ליוהנסבורג. תחילה עבד שם ככנר בתזמורת סרטים אילמים. עם הופעת הסרט המדבר הוא חיפש הזדמנויות עבודה אחרות, אבל המשיך לנגן עם התזמורת הסימפונית של יוהנסבורג.
גרסמן, ששפת אמו הייתה יידיש, החל לעבוד כאיש פרסום עבור האפריקנער אידישע צייטונג. לבסוף, בשנת 1931, קיבל לידיו את הניהול וההוצאה לאור של העיתון מידי בן-ציון אלמוני, עיתונאי מווילנה.
גרסמן נשא לאישה את פאני ססיליה, גם היא משיללה בליטא. לזוג נולדו שתי בנות. בנוסף לעיתון, רכש גרסמן עסק קטן של דפוס, שהבטיח את קידומם הכלכלי של המשפחה.
גרסמן ניהל את העיתון בהתלהבות ובאנרגיה רבה. הוא הצליח להשיג את המימון ולהרחיב אותו לעיתון היידיש החשוב ביותר במדינה. שני עיתונים ביידיש נוספים בדרום אפריקה, דער אפריקאנער ו-דער אידישער עקספרעס התמזגו ל-אפריקאנער אידישע צייטונג.[2] העיתון השבועי שמר על רמה גבוהה של עיתונאות, גרסמן שמר על קשר הדוק עם כתבים בחו"ל והתנגד נחרצות לדיווחים סנסציוניים.
ביולי 1947 נסע גרסמן לאירופה עם אשתו פאני. באישור השלטונות האמריקניים ביקרו בני הזוג במחנות עקורים שונים, "מטעם בקשת המלחמה היהודית בדרום אפריקה כדי לסקר את מצבם של יהודים נזקקים ביבשת".[3] תמונה מציגה את המפגש עם אליהו ג'ונס במחנה העקורים של ברלין שלאכטנזה.[4] ג'ונס היה עורך עיתון העקורים היידי "אונדזער לעבען".
בטיול פגש גרסמן גם את לוי שליטן (לימים שליט), שהקים את אונדזער ווג, העיתון החשוב ביותר לאחר המלחמה ביידיש במינכן. השניים הסכימו שכתבותיו של שליט יופיעו גם בעיתונו של גרסמן.[5] במהלך הטיול והביקורים במחנות העקורים לקה גרסמן בהתקף הלב הראשון שלו.
עוד ביוהנסבורג פרסם האפריקאנער אידישע צייטונג דוחותיו של שליט על מצב העקורים. עד מהרה הפך שליט לעיתונאי הראשי של העיתון. את העריכה הוביל שמריהו לוין.
בנוסף לפעילות ההוצאה לאור, היה גרסמן פטרון ותומך חשוב של אמנים יהודים בדרום אפריקה וכן באירופה ובישראל. נושאי תרבות מילאו תפקיד חשוב באפריקאנער אידישע צייטונג וביתו הפרטי של גרסמן היווה מקום מפגש לאמנים, סופרים ומוזיקאים יהודים. ביוהנסבורג תמך בין היתר באירמה שטרן ובאוסיפ רוניטש ועודד אותו להופיע על במות יידיש. גרסמן היה מעורב גם בניסיון להקים להקת תיאטרון יידיש בדרום אפריקה.
בוריס גרסמן מת מהתקף לב ב-3 באפריל 1953.[1]
העיתון המשיך לצאת לאור לאחר מותו של גרסמן ונוהל על ידי לוי שליט ביחד עם שמריה לוין. הוא יצא לאור עד שנת 1985.[5]
גרסמן תיאר את עצמו כסוציאליסט ציוני. הוא ביקר בפלשתינה ובישראל פעמיים במהלך חייו והעיתון היה בעל קו פרו-ציוני מובהק. אשתו ושתי בנותיו היגרו מאוחר יותר לאנגליה, הבת סנדרה גרסמן חיה בישראל מאז 1977.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Death of Mr. Boris Gersman". The Zionist Record. 10 April 1953.
- ^ South African Literature
- ^ Letter from the American Joint Distribution Committee to the Military Permit Office, 18.7.1947, Private estate of Boris Gersman
- ^ Jewish DP Camp Dueppel Center (Schlachtensee)
- ^ 1 2 Josef Sherman, South Africa's Last Yiddish Newspaper: An Interview with Levi Shalit, Jewish Affairs 65, 1