משתמש:AnatPinhasy/יאן ראוכוורגר

יאן ראוכוורגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

(נולד בטורקמניסטן בשנת 1942 ) הוא צייר פיגורטיבי ישראלי המצייר מתוך התבוננות. הנושאים השכיחים בציוריו הם נופים, דוממים וציורי דיוקן, הכוללים דיוקנאות אינטימיים של רעייתו, גלית, ושל אמנים רבים, סופרים, משוררים ואנשי רוח. לצד עיסוקו בציור עוסק ראוכוורגר גם בהדפס ובפיסול. הוא הציג במגוון במות בארץ ובעולם, בין השאר במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב לאמנות. הוא זוכה פרס דיזינגוף לאמנות הציור ופרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאן ראוכוורגר (רייכווארגר) נולד בבאירם-עלי, טורקמניסטן (אז ברית המועצות) בשנת 1942. אביו היה צייר שיצר חומר גרפי עבור השלטון הסובייטי. בתקופת מלחמת העולם השנייה פונתה משפחתו למחרקוב, אוקראינה. לאחר שחרור אוקראינה מן הכיבוש הגרמני עברה המשפחה לקייב. בתיכון למד במחלקה לציור. בגיל 19 גויס לצבא הרוסי שם שירת (בשנים 1961 - 1964) כצייר צבאי. אחרי הצבא למד בפקולטה לגרפיקה שימושית במכון הפוליגרפי במוסקבה, והחל ללמוד אצל הצייר ולדימיר וויסברג, שהשפיע רבות על סגנון ציורו.^[1] בשנת 1973 עלה לארץ עם אשתו הראשונה הפסלת וציירת, אירה ראוכוורגר, והתיישב בצפת. שנה לאחר מכן עבר לתל אביב-יפו. הוא לימד במשך השנים בבית הספר לאמנות קלישר בת"א, בבצלאל בירושלים ובמדרשה למורים לאמנות בבית ברל. לצורך עבודה, שהה תקופה ארוכה בפריז, ובין השנים 2001-1998 שהה בניו יורק ובלונג איילנד סיטי, ארצות הברית. משנת 2002 ואילך הוא חי ופועל ביפו.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של ראוכוורגר בתחילת דרכו האמנותית היתה ריאליסטית והתמקדה בנושאים קלאסיים של תולדות האמנות - דיוקן, טבע, דומם, עירום, נוף ותפנים. בהשפעת מורו וידידו, הצייר ולדימיר וייסברג, עברה יצירתו של ראוכוורגר שינוי. הוא החל להתמקד בציור מתוך התבוננות וחיפש השראה ביומיומי ובסביבתו המיידית. האור ואיכויותיו הפכו לנושא משמעותי ביצירתו ולחלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה.^[2] בקומפוזיציה, מתייחס ראוכוורגר לא רק לסידור החפצים אלא גם לצבע ולקו על הבד.^[3]

בשנות ה70' חיפש ראוכוורגר אחר שפה ציורית חדשה שבאה לידי ביטוי בציורי בת-ים, מערך של כתמים בהירים, מהולים, עכורים ומופשטים. האוצרת טלי תמיר הגדירה את שפת הציור בציורים אלו כ"מונוליטית, הומוגנית ו'מדברית''.^[4]

בתחילת שנות ה80' עבר ראוכוורגר לגור וליצור בסטודיו בבית פרטי ביפו מתוך רצון להתקרב לאדמה.^[5] בתקופה זו מוטיבים אוטוביוגרפיים-משפחתיים הפכו לכוח מניע ביצירתו. ציורי התפנים שלו, המבוססים על התבוננות, ממוקדים במשפחתו,^[6] שהופכת למרכז ולנקודת המוצא ליצירתו כסוג של דיוקן עצמי מורחב.^[7] בסדרת העבודות "מירינקה ומוטינקה" שני ילדיו הראשונים, מירי ומוטי, יושבים סביב שולחן אוכל ערוך לארוחת בוקר, או עם חפצים כמו אגרטל עם פרחים או ספר פתוח.^[8] מטיפולו של ראוכוורגר בנושאים כמו משפחה, יופי ויחסים בין-אישיים עולה תחושת ביתיות אינטימית.^[9] בנוסף לאינטימיות, גדעון עפרת תאר את החושניות והאור בציוריו, ואת ראוכוורגר תאר כאחד "מגדולי הציור הפיגורטיבי בישראל".^[10] בשנת 1989 הוצגו רבים מציורים אלה בתערוכה, "יאן ראוכוורגר: במשפחה, אמנות כאוטוביוגרפיה" במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת-גן.

בשנות ה-90' עבר ראוכוורגר לסטודיו חדש בתל אביב. מוטיבים החוזרים בציוריו מתקופה זו הם הפרדס כמו גם נשים שקועות בשינה.^[7] לאחר שלוש שנים בהן חי ועבד בניו יורק, ארצות הברית, חש כי קצב וסגנון החיים שם השפיע על סגנונו. עם החזרה לארץ, בתחילת שנות ה-2000, הציג במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב לאמנות הדפסים מפרויקט הסדנה במרכז גוטסמן בקיבוץ כברי. צמצום והשטחה ניכרים בהדפסיו, העוסקים בנושאים הקלאסיים של עירום, דיוקן ונוף, ולדבריו, טכניקת התחריט מאפשרת לו לתקשר בשפה פלסטית שונה מזו של הציור.^[11]

בשנת 2004 נערכה לכבוד ראוכוורגר תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון ישראל, "במבט קרוב", שמסכמת 25 שנות עבודה. יותר ממאה עבודות הוצגו בתערוכה, משנת 1979 ועד 2003, המייצגות את עיקר המוטיבים ביצירתו – נופים, דומם, דמויות ודיוקנאות של בני משפחתו. העבודות – ציורים בצבעי שמן, פסטל וצבעי מים – מתמקדות בנושאים מחיי היום יום. ציוריו מדויקים וניכרת חשיבות לאור, מקור האור והאופן שהוא נופל על אובייקטים. על התפנימים בתערוכה יש השפעות של מאטיס ושל האימפרסיוניסט הצרפתי בונאר.^[9] אוצרת התערוכה, רות אפטר-גבריאל, כתבה בקטלוג שיצירתו משלבת מוטיבים אוטוביוגרפים עם "צבעים חושניים, אור ואיכויות ציור משובחות."^[8]

ב-2007 הוצגה במוזאון תל אביב התערוכה "יאן ראוכוורגר: דיוקנאות", שציינה את זכייתו בפרס רפפורט לאמן בכיר. ראוכוורגר, שכונה במשך שנים "צייר של ציירים",^[9] הציג בתערוכה דיוקנאות של משוררים, סופרים ואמנים,^[5] כמו גם דיוקנאות עצמיים ושל משפחתו.

בשנת 2011 בתערוכת יחיד "יאן ראוכוורגר, פסטל על נייר" בגלריה זימאק, הציג לראשונה את מלוא גוף עבודות הפסטל שלו בנפרד מציורי השמן. העבודות, בתחום בין רישום לציור, מעצימות את תחושת האינטימיות ביצירתו, וביוגרפיות באופן שהן מתארות את יחסיו עם העולם. אוצרת התערוכה, עדי פוטרמן כינתה את יכולתו לייצר תחושת עומק והכרות כמעט אישית עם הדמות על הבד – "הקסם הראוכוורגרי".^[12]

בשנת 2012 בתערוכת יחיד "ציוני דרך, יאן ראוכוורגר" בגלריה בינט שבתל אביב, הציג ראוכוורגר ציורי שמן על בד וציורי פסטל על נייר מתקופות שונות בחייו. הגלריה, שציינה בתערוכה יובל להיווסדה, ייצגה אותו במשך יותר משני עשורים.^[13]

בשנת 2015 הציג ראוכוורגר בגלריה גורדון תערוכת יחיד, "הפרתנון בחיי", הראשונה שהתמקדה בפיסול ולא בציור, וסיפקה מבט רוחבי על עבודות הפיסול שלו מתקופות שונות. החל משנות השבעים, פיסל ראוכוורגר בקרמיקה, בפפיֶה מאשה, בפלסטלינה ובברונזה. פסליו משלבים שפות פיסול שונות, מהשפה הפרהיסטורית, דרך מסורת הפיסול הקלאסי ועד שפות הפיסול המודרניסטיות. פסליו לרוב קטנים ומתומצתים, כשהנושא העיקרי הוא הגוף הנשי. בתערוכה זו הגדיל חלק מפסלי הטורסו עד לגובה של שני מטרים.^[14]

בשנת 2020 הציג במוזאון הרצליה תערוכה המתמקדת בתמה המוכרת מתולדות האמנות "דיוקן אשת האמן." הדיוקנאות המוצגים הם של גלית ראוכוורגר, בת זוגו לחיים, אותה הוא מצייר זה 35 שנה.^[15]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1961-1954 המחלקה לציור, בית הספר התיכון על-שם ט"ג שווצ'נקו, קייב, ברית המועצות

1968-1964 המכון הפולגיגרפי, מוסקבה, ברית המועצות

1973-1965 ציור אצל ולדימיר וייסברג, מוסקבה, ברית המועצות

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1978-1973 ציור, המכון לאמנות ע"ש אבני, תל אביב-יפו

1982-1980 בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1984 פרס דיסקונט, מוזיאון ישראל, ירושלים

1986 פרס אוסקר הנדלר, קיבוץ לוחמי הגטאות

1998 פרס מאיר דיזנגוף לציור, עיריית תל אביב

2007 פרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר, מוזיאון תל אביב לאמנות

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

1975 גלריה צבי נועם, בית ליוויק, תל-אביב

1976 גלריה צבי נועם, בית ליוויק, תל-אביב

1978 גלריה שרה לוי, תל-אביב

1979 גלריה דלסון-ריכטר, תל-אביב

1980 גלריה שרה לוי, תל-אביב

1981 גלריה מרי רובינפלד, יפו

1982 גלריה רדיוס, תל-אביב

1983 גלריה שרה לוי, תל-אביב

גלריה סוזן וורסט, אמסטרדם

סיטה דה זאר, פריז

1984 תצוגה מיוחדת של זוכי פרס דיסקונט, מוזיאון ישראל, ירושלים

1985 "יאן ראוכוורגר: עבודות חדשות", גלריה בינט, תל-אביב

1986 גלריה שרה לוי, תל-אביב

הגלריה בקיבוץ כברי

1987 "יאן ראוכוורגר, עבודות קטנות 86-1983", גלריה אפרת, תל-אביב

1989 "יאן ראוכוורגר: במשפחה, אמנות כאוטוביוגרפיה", מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן

"פרדסים", גלריה בינט, תל-אביב

1990 "יאן ראוכוורגר: עבודות על נייר", מוזיאון הנגב, באר-שבע

1991 "עירום", גלריה בינט, תל-אביב

שלוס בריץ, ניוקלן, ברלין

1992 "יהודית לוין בוחרת", סדנאות האמנים, תל-אביב

"פרחים", גלריה בינט, תל-אביב

1993 הגלריה בקיבוץ ראש הנקרה

1994 גלריה הפאלטה המוסקוואית, מוסקבה

1995 "נופים מהצפון", גלריה בינט, תל-אביב

"יאן ראוכוורגר", גלריה אינגה הרברט, ברלין

1996 "אליסה, טליה וטניה מנובוסיבירסק", הגלריה של החוג לאמנות, אוניברסיטת חיפה

1997 "ארבע שעות גג", בית ראובן, תל-אביב

1998 "ציורים חדשים" גלריה בינט, תל-אביב

2001 "עבודות 2000-1998", גלריה בינט, תל-אביב

2002 "עבודות חדשות, 2000 – 2002" , גלריה בינט, תל-אביב

2004 "במבט קרוב - יאן ראוכוורגר: עבודות מ 1979 עד 2003", מוזיאון ישראל, ירושלים

"במבט קרוב - יאן ראוכוורגר: עבודות מ 1979 עד 2003", גלריה טרטייאקוב, מוסקבה

2006 "משחקי ילדים", גלריה אלון שגב, תל אביב

2006 "ביחד", גלית ראוכוורגר/יאן ראוכוורגר, גלריה אנגל, תל אביב

2008 "דיוקן", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב

2009 "עבודות חדשות 2007-2009," גלריה אלון שגב, תל אביב

"שיחה צרפתית: תחריטים ופסטלים," בית האמנים תל אביב

2011 "יאן ראוכוורגר: עבודות על נייר," גלריה זימאק, תל אביב

2012 "ציוני דרך, יאן ראוכוורגר", גלריה בינט בתל אביב.

2015 הפרתנון בחיי", גלרית גורדון, תל אביב

ספרים וקטלוגים אודות יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי עומר, יאן ראוכוורגר, עבודות 1983-86, גלריה אפרת, תל אביב, 1987.
חיים פינקלשטיין,יאן ראוכוורגר - עבודות על נייר, עיריית באר שבע, מוזיאון הנגב לאמנות, 1990.
עוזי אגסי, ארבע שעות גג - יאן ראוכוורגר, דיוקנאות בשירה ובציור, הוצאת אבן חושן, רעננה, 1997.
דומיניק נאהאש, "הציורים האמריקאיים של יאן ראוכוורגר", בתוך: יאן ראוכוורגר 2000 1998, הוצאת גלריה בינט, 2001.
רות אפטר-גבריאל (אוצרת), טלי תמיר, במבט קרוב - יאן ראוכוורגר: עבודות מ-1979 עד 2003, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2004.
מיכל פלג, פנים - שיחות עם יאן ראוכוורגר, הוצאת כרמל, ירושלים, 2007.
ישראל פנקס, "יאן ראוכוורגר: הצייר השקט", קטלוג התערוכה הרטרוספקטיבית של יאן ראוכוורגר, מוזיאון תל אביב, מאי 2008

עדי פוטרמן, יאן ראוכוורגר - פסטל על נייר, גלריה זימאק אמנות עכשווית, תל אביב, 2011.
איה לוריא, "יאן ראוכוורגר: הפרדס הגדול", בתוך: זמן דיוקן 2, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2020.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילנה טייכר, דוד גרשטיין (אוצרים), גדעון עפרת (טקסט), לקראת ריאליזם ישראלי חדש, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב, 1987.
מרדכי עומר, "דיוקנאות", בתוך: מאמרים על אמנות ישראלית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, 1992.
מאירה פרי-להמן, טובל במים, טובל באור: מאה שנות צבעי-מים בישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1999.
מרדכי עומר (אוצר), מיכל היימן, תמר הרמן, גופי-עצמי - אמנות בישראל 1978-1968, בתוך: 60 שנות אמנות בישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008.
גליה בר אור, אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, המשכן לאמנות עין חרוד, 2009.
אריק קילמניק, גדעון עפרת ואירנה גורדון, 100 שנות אמנות הדפס בישראל, סדנת ההדפס ירושלים, 2015.
יניב שפירא, בת-שבע גולדמן-אידה ואחרים, נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית, המשכן לאמנות עין חרוד, 2019.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ דנה גילרמן, "זריצקי נגע בבד", באתר הארץ, ‏1 נובמבר, 2006
^ איליה גפטר, "מי אמר שאמנים מבינים יותר מנהגי מונית?", באתר הארץ, ‏8 אפריל, 2019
^ אלי ערמון אזולאי, "המלחמה על הבד: ביקור סטודיו אצל יאן ראוכוורגר", באתר הארץ, ‏26 נובמבר, 2010
^ "במבט קרוב - יאן ראוכוורגר: עבודות מ-1979 עד 2003" (קטלוג תערוכה), אוצרת: רות אפטר-גבריאל, ירושלים: מוזיאון ישראל 10 פברואר- 26 יוני 2004, עמ' 7.
^ ¹ ² כרמלה טייכמן, "יאן ראוכוורגר: “גם כשאני מפסל – אני מצייר”, באתר בית לאמנות ישראלית, תל אביב, ‏דצמבר 2018
^ חמדה רוזנבאום, "איך מציירים בית ואיך חיים בתוכו", באתר הארץ – מוסף ספרים, ‏29 ספטמבר, 2007, עודכן ב 2 אוקטובר, 2007
^ ¹ ² עוזי צור, "אודים מוצלים מאש", באתר הארץ, ‏17 מרץ, 2004
^ ¹ ² "במבט קרוב - יאן ראוכוורגר: עבודות מ-1979 עד 2003" (קטלוג תערוכה), אוצרת: רות אפטר-גבריאל, ירושלים: מוזיאון ישראל 10 פברואר- 26 יוני 2004, עמ' 38-39.
^ ¹ ² ³ סמדר שפי, "צבעו האדום של החלוק השחור - יאן ראוכוורגר במוזיאון ישראל", באתר הארץ, ‏18 פברואר, 2004, עודכן 25 אוגוסט, 2011
^ עפרת, גדעון, "יאן ראוכוורגר, תפנים עם חתול וילדים, 1984, צבעי מים על נייר", אופקים רחבים: עבודות נבחרות (ד) , המחסן של גדעון עפרת, ינואר 21, 2011
^ גדעון עפרת, "100 שנות אמנות הדפס בישראל" ירושלים: סדנת ההדפס, 2015, ע’ 419
^ "יאן ראוכוורגר פסטל על נייר" (קטלוג תערוכה), אוצרת: עדי פורטמן, תל אביב: גלריה זימאק אמנות עכשווית, מרץ-אפריל 2011 (עמ' 7-8)
^ קמיע סמית, 21 "פרס שיף יוענק לציירים סיגל צברי ואלדר פרבר", באתר הארץ, ‏23 מאי, 2012
^ אירנה גורדון, "הפרתנון בחיי: הפיסול של יאן ראוכוורגר", באתר הפורטל הישראלי לאמנויות, ‏15 פברואר, 2015
^ "הפרדס הגדול | זמן דיוקן II" (קטלוג תערוכה), אוצרת: איה לוריא, הרצליה: מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית, 29 פברואר - 22 אוגוסט 2020

[1] דנה גילרמן, "זריצקי נגע בבד", באתר הארץ, ‏1 נובמבר, 2006

[2] איליה גפטר, "מי אמר שאמנים מבינים יותר מנהגי מונית?", באתר הארץ, ‏8 אפריל, 2019

[3] אלי ערמון אזולאי, "המלחמה על הבד: ביקור סטודיו אצל יאן ראוכוורגר", באתר הארץ, ‏26 נובמבר, 2010

[4] "במבט קרוב - יאן ראוכוורגר: עבודות מ-1979 עד 2003" (קטלוג תערוכה), אוצרת: רות אפטר-גבריאל, ירושלים: מוזיאון ישראל 10 פברואר- 26 יוני 2004, עמ' 7.

[:3-5] ¹ ² כרמלה טייכמן, "יאן ראוכוורגר: “גם כשאני מפסל – אני מצייר”, באתר בית לאמנות ישראלית, תל אביב, ‏דצמבר 2018

[6] חמדה רוזנבאום, "איך מציירים בית ואיך חיים בתוכו", באתר הארץ – מוסף ספרים, ‏29 ספטמבר, 2007, עודכן ב 2 אוקטובר, 2007

[:0-7] ¹ ² עוזי צור, "אודים מוצלים מאש", באתר הארץ, ‏17 מרץ, 2004

[:1-8] ¹ ² "במבט קרוב - יאן ראוכוורגר: עבודות מ-1979 עד 2003" (קטלוג תערוכה), אוצרת: רות אפטר-גבריאל, ירושלים: מוזיאון ישראל 10 פברואר- 26 יוני 2004, עמ' 38-39.

[:2-9] ¹ ² ³ סמדר שפי, "צבעו האדום של החלוק השחור - יאן ראוכוורגר במוזיאון ישראל", באתר הארץ, ‏18 פברואר, 2004, עודכן 25 אוגוסט, 2011

[10] עפרת, גדעון, "יאן ראוכוורגר, תפנים עם חתול וילדים, 1984, צבעי מים על נייר", אופקים רחבים: עבודות נבחרות (ד) , המחסן של גדעון עפרת, ינואר 21, 2011

[11] גדעון עפרת, "100 שנות אמנות הדפס בישראל" ירושלים: סדנת ההדפס, 2015, ע’ 419

[12] "יאן ראוכוורגר פסטל על נייר" (קטלוג תערוכה), אוצרת: עדי פורטמן, תל אביב: גלריה זימאק אמנות עכשווית, מרץ-אפריל 2011 (עמ' 7-8)

[13] קמיע סמית, 21 "פרס שיף יוענק לציירים סיגל צברי ואלדר פרבר", באתר הארץ, ‏23 מאי, 2012

[14] אירנה גורדון, "הפרתנון בחיי: הפיסול של יאן ראוכוורגר", באתר הפורטל הישראלי לאמנויות, ‏15 פברואר, 2015

[15] "הפרדס הגדול | זמן דיוקן II" (קטלוג תערוכה), אוצרת: איה לוריא, הרצליה: מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית, 29 פברואר - 22 אוגוסט 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]