משתמש:ATDoron/מלחמת ההגנה הלאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת ההגנה הלאומית
护国战争
הפתיחה המחודשת של הפרלמנט הסיני לאחר כניעת יואן וכיבוש בייג'ינג.
הפתיחה המחודשת של הפרלמנט הסיני לאחר כניעת יואן וכיבוש בייג'ינג.
הפתיחה המחודשת של הפרלמנט הסיני לאחר כניעת יואן וכיבוש בייג'ינג.
תאריכים 25 בדצמבר 191514 ביולי 1916 (29 שבועות)
קרב לפני מהפכת שינהאי
קרב אחרי תקופת המצביאים
מקום סין
עילה
  • קריאה לרפורמות ולליברליזציה
  • הקמת האימפריה הסינית בידי יואן שה-קאי
  • שחיטות ממשלתית בדרג העליון
תוצאה
הצדדים הלוחמים

הרפובליקה הסינית


בתמיכת
האימפריה היפניתהאימפריה היפנית האימפריה היפנית

מנהיגים
הואנגק-סו, קיסר סין  סון יאט סן 
מפקדים

יואן שה-קאי,

ג'ואו ג'ינגיאו,

מא ג'יזנג,

צ'או קואו,

פנג יו-שיאנג,

לו ג'יאנזנג

צ'אי א.,

טאנג ג'יאו,

ליאנג שי-צ'או,

לי לאיג'ון,

לו רונטינג,

פנג גוזאנג

כוחות

700,000+

200,000+

מלחמת אזרחים בסין, התרחשה במקביל למלחמת העולם הראשונה.

מלחמת ההגנה הלאומיתמנדרינית: 护国战争; ידועה גם בתור המלחמה האנטי מלוכנית) הייתה מלחמת אזרחים בסין בין השנים 19151916.

לאחר מהפכת שינהאי (1912) הודחה שושלת צ'ינג מכס השלטון בבייג'ינג והוקמה הרפובליקה הסינית. שלוש שנים מאוחר יותר, נשיא הרפובליקה הסינית, יואן שה-קאי הפך עצמו לאוטוקרט ולקיסר סין בתואר "הואנגק-סו" ובכך הוסיף להכריז על תחייתה של האימפריה הסינית.

פעולה זו נתקלה בהתנגדות חריפה של פלגים ליברלים, דמוקרטים, סוציאליסטים ורבים אחרים אשר עד כה לחמו יחדיו נגד השלטון המלוכני. בזמן קט החלו מרידות של מצביאים מתוך צבא בייאנג הקיסרי, וכלל פלגי ההתנגדות חברו יחדיו תחת הנהגתו הפוליטית של סון יאט-סן נגד ממשלו של יואן. בסוף המלחמה התפטר יואן שה-קאי ופירק את המוסד הקיסרי ובכך פירק את השלטון המרכזי בבייג'ינג, דבר שהחל את תקופת המצביאים אשר נמשכה עד לאיחוד סין בידי צ'יאנג קאי שק עם סופה של המשלחת הצפונית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואן שה-קאי ראה את רעיון הדמוקרטיה בשלילה, מאחר שהתרשם שכוחות דמוקרטים חוסמים את דרכו לכוח טוטליטרי, דאג להתנקש בסונג ג'יאורן וצ'ן שימי, ממייסדי מפלגת הקוומינטנג. מנגד, ניסה סון יאט סן לארגן מהפכה נוספת (אחרי מהפכת שינהאי) בשנת 1913. מהפכה זו נכשלה ולא זכתה לתמיכת רוב העם שלא ראה את השפעותיה של האוטוקרטיה שקמה בידי יואן על חיי היום יום, ולא תמך בהחלפת שלטון נוספת מתוך דאגה ליציבות המדינית.

לאחר שבשנת 1915 הכריז יואן על תחיית האימפריה הסינית ועל עצמו כקיסר, החלו גנרלים בצבא בייאנג לאבד אמון בו. הסכמתו לעשרים ואחת התביעות של האימפריה היפנית, העלתה גם חשש שמא יאפשר לאימפריה היפנית הגדלה לבלוע לתוכה את סין.

המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בדצמבר 1915, זמן קצר לאחר שיואן שה-קאי הכריז על עצמו כקיסר הואנגק-סו, הכריזו הגנרלים צ'אי א. וטאנג ג'יאו, שליטי מחוז יונאן, על עצמאות בבירת המחוז, קונמינג. הם ארגנו את צבא ההגנה הלאומי והחלו במערכה צבאית נגד יואן שה-קאי ותומכיו. הקיסר יואן שלח 80,000 איש בניסיון לתקוף את יונאן, אך כוחותיו ספגו תבוסה בקרב חזיתי במחוז סצ'ואן.

לפני תבוסה זו הכריזו המחוזות גוויג'ואו וגואנגשי על עצמאותם בין פברואר למרץ 1916. זמן קצר לאחר מכן הכריזו על עצמאותם בעקבות המחוזות הפורשים, גם המחוזות: גואנגדונג, שאנדונג, חונאן, שאנשי, ג'יאנגשי וג'יאנגסו.

מחלוקת החלה להתגלע בתוך ממשלת הקיסר בבירה הלאומית בייג'ינג. אל מול לחץ גובר נאלץ יואן שה-קאי לנטוש את רעיון האימפריה ב-22 במרץ 1916[דרושה הבהרה] אך המשיך לשמש נשיא במשך מספר חודשים נוספים עד מותו ב-6 ביוני 1916. מלחמת ההגנה הלאומית הוכרזה כהצלחה, כשהמחוזות ביטלו את הצהרות העצמאות שלהם למען איחוד מחודש של הרפובליקה הסינית.

צפון-מערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושל שינג'יאנג, יאנג זנגקסין, היה פקיד בשושלת צ'ינג לשעבר שאישר את מלוכתו של הקיסר הואנגק-סו ופעל נגד הרפובליקניזם. יאנג פיקד על אלפי חיילים מוסלמים סיניים והוא שלט בשינג'יאנג עם קליקה שהוא בראשה. הגנרלים המוסלמים הכפופים לו מא פוקס ומאה שאוו היו מיונאן במקור, כשחלק מהמהפכנים היונאניים בחילות יאנג טענו להצטרף לצאי א. ולמרוד ביואן שה-קאי, יאנג ערף ראשם בסעודת ראש השנה הסינית ב-1916.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת ההגנה הלאומית סימלה את תחילת ההפרדה בין צפון לדרום בסין לאחר הקמת הרפובליקה הסינית מחדש. יואן שה-קאי היה נשיא לגיטימי של הרפובליקה, אך ניסיונו להפוך לקיסר סוכל על ידי האופוזיציה הצבאית של המחוזות הדרומיים והתיכונים. גם לאחר סיום המלוכה קצרת החיים של יואן, ממשלת בייאנג הדמוקרטית והחדשה בבייג'ינג לא הצליחה עוד לשמור על השליטה במנהיגים צבאיים של הפרובינציות הדרומיות ואלו החלו להתנהל כעצמאיים.

לאחר מותו של יואן איבדה ממשלת בייאנג את סמכותה על גבי המצביאים, ואלימות בקרב פלגים בתוך הממשלה החלו לעלות שלב; בינתיים, סון יאט-סן מהקוומינטנג הקים ממשלה צבאית בגואנגג'ואו בדרום הרחוק, מה שהוביל להגנה על המעט שנותר מהחוקה הרפובליקנית המקורית. תקופת המצביאים של סין נמשכה שנים עד אשר צ'יאנג קאי-שק איחד את המדינה באמצעות המשלחת הצפונית, מלחמת המישורים המרכזיים ועוד מלחמות רבות אחרות שהתקיימו לפני תחילת מלחמת סין-יפן השנייה ומלחמת האזרחים הסינית.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]