משתמש:תמרה20/זיכרון וטראומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זיכרון וטראומה הם ההשפעות המזיקות שיש לטראומה פיזית או טראומה פסיכולוגית על הזיכרון.

זיכרון מוגדר בפסיכולוגיה כיכולתו של אורגניזם לאחסן, לשמור, ולאחר מכן לאחזר מידע. כאשר אדם חווה אירוע טראומטי, בין אם טראומה פיזית או פסיכולוגית, הזיכרון שלו עלול להיות מושפע בדרכים רבות. לדוגמה, טראומה עלולה להשפיע על הזיכרון מאותו אירוע, היזכרות באירועים קודמים או מחשבות אחרות. בנוסף התגלה כי זיכרונות מאירועים טראומטיים הם מקוטעים וחסרי ארגון יותר מזיכרונות של אירועים לא טראומטיים.[1] השוואה בין נרטיב של אירועים מיד לאחר אירוע טראומטי לעומת לאחר טיפול מצביעה על כך שניתן לעבד ולארגן זיכרונות, וכי שינוי זה קשור לירידה בתסמינים הקשורים לחרדה.[2]

טראומה פיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאנשים חווים טראומה פיזית, כגון פגיעת ראש בתאונת דרכים, הדבר עלול להשפיע על הזיכרון שלהם. הצורה הנפוצה ביותר של הפרעת זיכרון במקרים של פציעות קשות או מצוקה פיזית ניכרת עקב אירוע טראומטי היא הפרעת דחק פוסט-טראומטית,[3] שבה נדון לעומק בהמשך המאמר.

פגיעה מוחית טראומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נזק באזורים שונים במוח עלול להשפיע על הזיכרון באופנים שונים. האונות הטמפורליות, בצדי המוח, כוללות את ההיפוקמפוס והאמיגדלה, ולכן הן קשורות קשר הדוק להעברה ולהיווצרות של זיכרון. מטופלים שסבלו מפגיעה באזור זה חוו בעיות ביצירת זיכרונות חדשים לטווח ארוך. לדוגמה, האדם שחקרו אותו יותר מכול בהיסטוריה, HM, שמר על זיכרון לטווח ארוך שהיה מאוחסן במוחו בעבר, וכן על זיכרון תפקודי לטווח קצר, אך לא היה מסוגל לזכור דבר לאחר שהזיכרון יצא מהזיכרון לטווח קצר.[4] מטופל שהפורניקס שלו נפגע באופן דו-צדדי פיתח שכחון למאוחר חמור, ללא השפעה על כל שאר הצורות של זיכרון או קוגניציה.[5]

טראומה מוחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לנזק פיזי במוח כתוצאה מפגיעה מכנית, קיימים שינויים נוספים במוח שניתן להבחין בהם. מחקרי הדמיית עצבים על PTSD מזהים שוב ושוב מבנים מרכזיים הקשורים להתפתחות פתולוגית.[6] המבנים שנצפה בהם שינוי הם האמיגדלה, פיתול החגורה הקדמי (ACC), קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC), האינסולה וההיפוקמפוס.[6] חלקים אלה במוח מושפעים מכיוון שהם תורמים לתחושה ולפעולות הקשורות לפחד, לחשיבה צלולה, לקבלת החלטות ולזיכרון.[7] שינויים אינדיבידואליים במבני מוח שונים משפיעים גם על התקשורת ועל הוויסות בתוך מבנים.[6]

אמיגדלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמיגדלה ידועה כ"מרכז הפחד של המוח", ומשערים שהיא מופעלת ומְווּסתת בתגובה למצבי לחץ שמעוררת תפיסה של גירוי מוגבר. באופן ספציפי, האמיגדלה אחראית לזיהוי של איומי סכנה לעצמך ולביטחונך.[8] חשיפה עקבית לטראומה ו/או מתח עלולה להוביל לרגישות יתר וחשש מאיום.[6] הפעלה מוגברת במרכז הפחד יכולה להשפיע על התקשורת עם מעגלים אחרים במבנה המוח, כולל קשרים בין קליפת המוח הקדם-מצחית, האמיגדלה וההיפוקמפוס,[6] אשר בתורם יכולים להשפיע על האופן שבו הזיכרון מאוחסן בהיפוקמפוס. חשוב לציין שהאמיגדלה אינה מתפתחת במלואה עד סוף שנות ה-20, וללחץ שנחווה לפני גיל זה עלולה להיות השפעה גדולה יותר בהשוואה למתח שחווים לאחר ההתפתחות המלאה של האמיגדלה.[9]

קליפת המוח הקדם-מצחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפת המוח הקדם-מצחית היא מבנה מוחי שאחראי על כישורי תפקוד ביצועיים, כולל ויסות רגשי, שליטה בדחפים, קוגניציה נפשית וזיכרון עבודה, בין היתר. קליפת המוח הקדם-מצחית אחראית גם על מיתון התגובה של האמיגדלה. עם זאת, במצבי מתח גבוה, האמיגדלה יכולה לדכא פונקציות חשיבה גבוהות יותר של קליפת המוח הקדם-מצחית.[8] חלק מתפקודי קליפת המוח הקדם-מצחית שעלולים להיות מושפעים כתוצאה ממתח טראומטי כוללים: כישלון של הערכה מחדש של רגשות, רושם מוגבר של גירויים רגשיים, כישלון בעיכוב תגובה נוירו-אנדוקרינית לגירויים של איום ועוד.[6] נראה שאנשים שחוו טראומה, במיוחד טראומה כרונית ומתמשכת, סובלים מתת-הפעלה של חלקים מרובים בקליפת המוח הקדם-מצחית.[8] תת-הפעלה של קליפת המוח הקדם-מצחית עלול להוביל לירידה בתפקוד של האמיגדלה במהלך תגובת לחץ.[6] קליפת המוח הקדם-מצחית פגיעה להשפעות של מתח במהלך גיל ההתבגרות ואירוע טראומטי במהלך תקופה זו יותר מאשר לתחושות מתח כשהיא מגיעה למלוא התפתחותה בסביבות אמצע שנות ה-20.[9]

היפוקמפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיפוקמפוס נחשב למרכז הזיכרון של המוח והוא אחראי על אחסון, קידוד, שליפה וגיבוש מחדש של זיכרונות.[8] מחקרים מצביעים על כך שאצל אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) ההיפוקמפוס "מתכווץ", עד לרמה של 5-26% מגודלו המקורי.[10] עם זאת, יש הסברים חלופיים כדי להסביר את הירידה בנפח ההיפוקמפוס. מחקר של גילברטסון ועמיתים מעלה את ההשערה, שייתכן כי נפח ההיפוקמפוס המוקטן עלול להיות גורם קיים שהוא הגורם לאנשים לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומתית.[11] קיימים חילוקי דעות לגבי השערה זו,[11][10] ואכן לא ברור אם הירידה בנפח ההיפוקמפוס היא תוצאה של אירוע טראומתי או קודמת לו. יש מחקרים רבים המצביעים על חוסר פעילות של ההיפוקמפוס במהלך אירועים טראומטיים, תופעה העלולה לגרום לו לתת-פעילות גם לאחר האירוע.[6][8][10][11] לתת-פעילות או חוסר ויסות של ההיפוקמפוס יש השלכות קליניות רבות, כולל באזורים של נוירוגנזה, הפרעות בארגון הזיכרון ויכולת להשפיע על תפקודים אנדוקריניים אחרים, כגון תגובה למתח.[8][12][13]

ההיפוקמפוס הוא האתר העיקרי של הנוירוגנזה, המקום שבו נוצרים נוירונים חדשים. השפעה על נוירוגנזה יכולה להיות בעלת השלכות מרובות. מספר מחקרים מצביעים על כך שירידה בנוירוגנזה עלולה לפגוע ביעילות של תרופות נוגדות דיכאון המשמשות לטיפול בסימפטומים של דיכאון.[12] על פי ה-DSM-5 קיימת תחלואה נלווית בקרב הסובלים מדיכאון ומהפרעת דחק פוסט-טראומתית. בנוסף לשיעורי התחלואה הנלווית, קיימת חפיפה מסוימת בין סימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומתית והפרעת דיכאון מג'ורי (MDD). במיוחד, שניהם כוללים תסמינים של שינוי שלילי במצב הרוח והפרעות קוגניטיביות.[14] טראומה עלולה להשפיע על ההיפוקמפוס, עם השלכות על מצב הרוח ועל החמרת התסמינים.[12]

שינויים בהיפוקמפוס עלולים להשפיע גם על יכולתו של אדם להיזכר בחוויה הטראומטית[8] ולבנות נרטיב של הטראומה.[1] מחקרים הרחיבו וציינו כיצד טראומה יכולה להשפיע על היכולת להיזכר באירועים הטראומטיים.[1][2] קשיי זיכרון אלו בזיהוי, תיוג ועיבוד מלא של האירוע הטראומטי יכולים להיות מטרות לטיפול פסיכותרפי.[15] גם גילו של אדם כשהוא חווה אירוע טראומטי יכול לווסת את ההשפעות על ההיפוקמפוס.[9] במיוחד, ההיפוקמפוס מתפתח מלידה עד גיל שנתיים והוא פגיע ביותר להשפעות של מתח במהלך תקופת זמן זו.[9] בגיל ההתבגרות ההיפוקמפוס מאורגן לחלוטין ופחות פגיע להשפעות של לחץ.[9]

להיפוקמפוס יש גם קשרים עם מערכת התגובה ללחץ של הגוף.[10] הוא אחראי לוויסות המשוב השלילי של ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל.[13] לכישלון בוויסות תגובת הלחץ באמצעות ציר זה עלולות להיות השפעות בריאותיות ארוכות טווח בצורת מתח כרוני.[13]

טראומה בין אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טראומה בין אישית היא טראומה פסיכולוגית הנובעת מאינטראקציות שליליות בין אנשים. היא יכולה לכלול אלימות מינית, אלימות במשפחה והתעללות בילדות. במקרים כאלה אנשים עלולים לסבול מהפרעת דחק פוסט טראומתית, לעתים קרובות בצורה מורכבת.[16] [17] טראומה בין אישית ממשיכה להוות בעיה משמעותית בבריאות הציבור בארצות הברית, והיא גורמת למצוקה פסיכולוגית משמעותית ולפגיעה בתפקוד.[18][19][20]

קורבנות של אלימות מינית הן בעיקר נשים. כשראיינה נשים שעברו התעללות מינית בילדות, גילתה ויליאמס[21] ש-38% מהנשים לא זכרו את ההתעללות בבגרותן. ואילו אלה שחוו אירוע טראומטי יחיד (למשל, מותו של הורה)ף היו מסוגלים יותר לזכור את החוויה הטראומטית. תוצאות אלו מצביעות שאנשים שעברו חוויות טראומטיות חוזרות נוטים יותר להדחיק את האירועים לעומת אלה שעברו טראומה אחת ויחידה.

ארגון הבריאות העולמי זיהה שאחת מכל שלוש נשים נופלת קורבן לאלימות במשפחה. חשיפה לאלימות של בני זוג גורמת לתוצאות פסיכולוגיות ונוירולוגיות שליליות רבות.[22][23] חניקה היא שכיחה באלימות בין אישית, והיא גורמת להפרעה בתפקוד מוחי ומובילה לפגיעה בזיכרון. ההשלכות הראשוניות של החנק יכולות להיות אובדן הכרה ופגיעה מוחית קלה, בעוד שבעיות ארוכות טווח כוללות פגיעה נוירולוגית. [24] לפי מטה-אנליזה של תגובות לפי דיווח עצמי, בעיקר ממדגם של נשים, נשים שנחשפו לאלימות של בני זוגן נוטות לחוות אובדן הכרה, פגיעה מוחית קלה, פערים מוטוריים ופגמים בדיבור, אובדן זיכרון ואי בקשת עזרה.[22]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים שעברו טראומה בין אישית יפיקו תועלת מטיפול בתסמיני ההפרעה, עם השלכות חיוביות על הזיכרון. מספר גישות טיפול בסובלים מהפרעת דחק עקב טראומה בין אישית מתמקדות גם בארגון מחדש של הזיכרון. תסמיני טראומה גורמים לליקויי זיכרון. לפיכך, הבנייה מחדש של זיכרונות יכולה להועיל בטיפול בתסמיני הטראומה ובתפיסה של המטופלים. שיטות אלה כוללות למידה להתמודד עם זיכרונות טראומה על ידי ציון טריגרים, התניה מחדש של פלאשבקים ועיסוק בבניית נרטיב חדש.[25][26] בנוסף, טיפולים מסוימים בונים מחדש את הזיכרון באמצעות דימויים ותרגילים לשחזור הטראומה. אך כשמציעים למטופלים הבנייה מחדש של הזיכרון, יש לזכור שאם מתארים את הטראומה בפירוט רב, הדבר עלול להוביל לחידוש של הטראומה.

טראומה פסיכולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיכרון רלוונטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין ההיבטים השונים של הזיכרון - עבודה, לטווח קצר, לטווח ארוך וכולי - ההיבט המושפע ביותר מטראומה פסיכולוגית הוא הזיכרון לטווח ארוך.[27] זיכרונות חסרים, שינויים בזיכרון, זיכרונות מועצמים - כולם מקרים של מניפולציות של זיכרון לטווח ארוך. בתוך המבנה של זיכרון לטווח ארוך, הוכח כי טראומה משנה זיכרון מרומז ומפורש.[28] לדוגמה, הוכח כי נפגעי התעללות מינית הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית מציגים ליקויי זיכרון מפורשים.[28] שינויים אלה יכולים להתרחש גם אצל אנשים שלא פיתחו הפרעת דחק כתוצאה מחשיפה לטראומה.[28]

היבט פיזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיכרון לטווח ארוך קשור לאזורים רבים ושונים במוח, כולל ההיפוקמפוס, האמיגדלה, התלמוס וההיפותלמוס, קליפת המוח ההיקפית והקורטקס הטמפורלי. ההיפוקמפוס והאמיגדלה קשורים להעברת זיכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך.[29] התלמוס וההיפותלמוס, הממוקמים במוח הקדמי, הם חלק מהמערכת הלימבית, והם אחראים על ויסות הורמונים שונים ותגובות רגשיות ופיזיות למצבים, כולל מתח רגשי או טראומה. התלמוס קשור גם לקליטת מידע והעברתו הלאה לקליפת המוח.

השפעות פיזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטראומה פסיכולוגית יש השפעות רבות על היבטים פיזיים במוח של מטופלים, עד כדי כך שהיא עלולה לגרום להשפעות מזיקות הדומות לנזק מוחי פיזי ממשי. ההיפוקמפוס מעורב בהעברת זיכרונות קצרי טווח לזיכרונות ארוכי טווח, והוא רגיש במיוחד למתח. מתח גורם להפרשת גלוקוקורטיקואידים (GCs), הורמוני יותרת הכליה, וחשיפה מתמשכת להורמונים אלו עלולה לגרום לניוון עצבי. ההיפוקמפוס הוא אתר יעד עיקרי של GCs ולכן נגרם לו נזק עצבי שאזורים אחרים במוח אינם מועדים לו.[30] בחולי טראומה קשים, במיוחד אלו עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, נפח קליפת המוח הקדם-מצחית התיכונה קטנה מהרגיל, והיא סובלת מתת-תגובה בעת ביצוע משימות קוגניטיביות, מה שעלול להיות גורם להיזכרות לא רצונית (מחשבות חודרניות).[31] קליפת המוח הקדם-פרונטלית התיכונה שולטת בהיענות רגשית ובתגובות פחד מותנות לגירויים מעוררי פחד על ידי אינטראקציה עם האמיגדלה. במקרים אלו, חילוף החומרים בחלקים מסוימים של קליפת המוח הקדם-מצחית התיכונה אינו מופעל כפי שהוא מופעל אצל נבדקים בריאים.

השפעות פסיכולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו בתחומים רבים בפסיכולוגיה, רוב ההשפעות הללו נמצאות בבדיקה, ניסוי ומחלוקות מתמידות בעולם המדעי כמו לגבי התקפות של כל נושא.

זיכרון מודחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולי אחת ההשפעות השנויות במחלוקת והידועות ביותר מבין ההשפעות הפסיכולוגיות שיכולות להיות לטראומה על מטופלים היא זיכרון מודחק. התיאוריה/מציאות של זיכרון מודחק היא הרעיון שאירוע הוא כה טראומטי, שהזיכרון אינו נשכח במובן המסורתי, או נשמר בסוד בבושה או בפחד, אלא הוסר מהמוח המודע, ועדיין קיים בזיכרון לטווח ארוך, ללא ידיעה מודעת של המטופל.[32] זיגמונד פרויד העלה את הרעיון של הדחקה, ולפי התאוריה שלו, לפרטים יש שליטה מלאה על הדחקה. הוא מתייחס אליהם כאל מנגנוני הגנה שאדם משתמש בהם כדי לשמור על עצמו מפני השלכות שליליות. למרות הדחקה מכוונת של זיכרונות, פרויד האמין שהם עדיין משפיעים על הפרט באופן לא מודע, ובמקרים מסוימים, האדם יכול להיזכר בהם.[33] מאז הציג פרויד את התפיסה שלו לגבי הדחקה, השתנו דברים רבים בתחום הפסיכולוגיה. בעיני מבקרי הזיכרון המודחק, זהו שם נרדף לזיכרון כוזב; אולם תומכיו יטענו שאנשים אלו אכן חוו חוויות טראומטיות.

חשוב לציין זיכרונות מודחקים והשפעה של טראומת ילדות על הזיכרון, שכן תביעות על תקיפה מינית בילדות יכולות להתרחש שנים לאחר מעשה התקיפה עצמו.[34] התעללות גורמת לליקויים או עיוותים בתהליכים קוגניטיביים, רגשיים ונוירו-ביולוגיים במוח שעלולים להשפיע על הזיכרון.[35][36] זיכרונות מודחקים על אלימות בין אישית במהלך הילדות נחקרו במחקר אורך. ממצאים מצביעים על כך שהיכולת של מבוגרים להעלות מהזיכרון לטווח ארוך מקרים של התעללות בילדות תלויה בגורמים רבים. הגורמים כוללים הבדלים והתפתחות אינדיבידואליים, ההשפעה הכוללת של החוויה הטראומטית והאופן שבו משתמשים המראיינים כדי להעריך טראומת ילדות במבוגרים. לדוגמה, ככל שההשפעה של ההתעללות בילדות משמעותית יותר, כך עשוי להיות הזיכרון ארוך טווח אצל מבוגרים מדויק יותר.[34] גורמים נוספים הם צורת ההתעללות וגיל האירוע. מחקרים מראים מתאם לזיכרון מדויק יותר אצל מבוגרים של אירועים טראומטיים.[37]

מחשבות חודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשבות חודרניות מוגדרות כמחשבות לא רצויות, לא רצוניות וטורדניות, דימויים או רעיונות לא נעימים שעלולים להפוך לאובססיות, שקשה להשתחרר מהם ולשלוט בהן. בחולים שסבלו מאירועים טראומטיים, במיוחד אלו עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, דיכאון או הפרעה טורדנית-קומפולסיבית, קשה להתעלם מהמחשבות המטרידות. מחשבות אלו אינן מופעלות בדרך כלל; האובססיה של המחשבות נובעת בדרך כלל מאשמה, בושה או חרדה עזים הקשורים לעובדה שהמטופל חושב מחשבות מסוג זה מלכתחילה. בחולי טראומה, המחשבות החודרניות הן בדרך כלל זיכרונות מחוויות טראומטיות המגיעות בזמנים בלתי צפויים ולא רצויים. ההבדל העיקרי ממחשבות חודרניות אחרות הוא שהזיכרונות הם אמתיים ולא מדומים.

רגש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגש הוא חלק חשוב בטראומה, במיוחד חוויות סף מוות. ההשפעה שיש לרגשות על הזיכרון במקרים שונים היא חלק בלתי נפרד מהשפעת הטראומה על הזיכרון. אנשים נוטים להיזכר באירועים רגשיים בתדירות ובבהירות רבות יותר מאשר באירועים שאינם קשורים לרגשות קיצוניים.[38] בדרך כלל, אירועים טראומטיים, כגון התקפה פיזית או התעללות מינית, קשורים לרגשות שליליים חזקים, מה שגורם לזיכרונות אלו להיות חזקים מאוד ולעלות בקלות רבה יותר מאשר זיכרונות שאינם קשורים לרגשות דומים, או אפילו כאלו הקשורים לרגשות חיוביים. הקשר החזק בין רגש וזיכרון קשור גם למידת תשומת הלב או המיקוד שיש לאדם באירוע עצמו. אם הוא מעורב רגשית באירוע, ותשומת לבו מופנית למה שמתרחש, הוא יזכור טוב יותר את האירוע. זהו גם המצב במצבים מעוררים רגשית, שגם אם תשומת הלב מוגבלת, סביר יותר שהזיכרון הקשור לרגש החזק יישאר בניגוד לגירוי ניטרלי כלשהו. עלייה זו בקשב ובקידוד נובעת מהפעלת הקומפלקס הפרה-פרונטלי-היפוקמפוס-אמיגדלה ומביאה לשיפור בהיזכרות בשלב מאוחר.[39] מבחינה כימית, הסיבה לכך היא שהמתח הרגשי והפיזי הנגרם מאירועים טראומטיים יוצר גירוי כמעט זהה במוח למצב הפיזיולוגי שמגביר את שימור הזיכרון. הוא מעורר את מרכזי הפעילות הכימיים במוח המשפיעים על קידוד הזיכרון והיזכרות.[40] תגובה זו נכפתה על ידי האבולוציה שכן למידה בסביבות מתח גבוהות נחוצה בהחלטות "הילחם או ברח" הנחוצות להישרדות האדם.

השלכות בבדיקות נוירופסיכולוגיות ובטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפוץ לראות ליקויים נוירו-קוגניטיביים קלים אצל מבוגרים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית כתוצאה מטראומות שונות. המחקר מחלק לרוב את הערכת התפקוד הנוירו-קוגניטיבי לתשעה תחומים קוגניטיביים. תחומים אלה כוללים: קשב / זיכרון עבודה, תפקודים ניהוליים, למידה מילולית, זיכרון מילולי, למידה חזותית, זיכרון חזותי, שפה, מהירות עיבוד מידע ויכולות חזותיות-מרחביות.[41] אחד המחקרים מדגיש את הפער בקשב מתמשך, זיכרון עבודה וזיכרון מילולי בקרב מטופלים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית בהשוואה לקבוצת ביקורת.[42]

זיכרון מילולי וחזותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיכרון מילולי הוא זיכרון של מידע המוצג בצורה מילולית. ניתן לבצע מספר הערכות נוירופסיכולוגיות כדי להעריך זיכרון מילולי, כגון מבחן השמות של בוסטון (BNT), מבחן הלמידה המילולית של קליפורניה (CVLT) ותת-מבחן הזיכרון הלוגי II של סולם הזיכרון של Wechsler-III (WMS-III). הערכות נוירופסיכולוגיות של זיכרון מילולי כוללות בדרך כלל שינון רשימה של מילים או סיפור ולאחר מכן היזכרות בהם. ביצועים בהערכות של זיכרון מילולי מדגימים את יכולתו של אדם לקודד את החומר האמור בזיכרון.[43] לשם השוואה, זיכרון חזותי קשור למה שנצפה או נראה.[44]

זיכרון חזותי נוטה להישאר שלם, בניגוד לזיכרון מילולי. הדבר יכול להסביר מדוע נרטיבים של טראומה מילולית הם לרוב לא מאורגנים, לא קוהרנטיים או מפוצלים. תוך כדי השלמת משימות של זיכרון מילולי, חלק מהאנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית המחישו קשיי זיכרון וקידוד ואחסון נמוכים. ממצאי מחקר מצביעים על כך שהדבר עלול לנבוע מסיבוכים של הפרעת דחק פוסט-טראומתית,[45] שעלולים לנבוע מצפיפות החומר האפור בהיפוקמפוס השמאלי.[46] לטענתם של חוקרים, יכולות להיות לכך השלכות משמעותיות על היענותו של אדם הסובל מהפרעת דחק לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, מכיוון שהפרעה בזיכרון המילולי עלולה להשפיע על היזכרות בטראומה, בדיבור או בכתב.[47][48]

קשב וזיכרון עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה למשימות קוגניטיביות, הדמיה עצבית תומכת ברעיון שאנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טאומתית מעוררים תגובת יתר הן בקשב והן בזיכרון עבודה.[41] תוצאות MRI הראו צבירי צפיפות חומר אפור מופחתים משמעותית בקליפת המוח הקדמית, קליפת המוח הקדם-מצחית וההיפוקמפוס השמאלי. אזור זה במוח מעורב בדרך כלל בעיבוד פחד, ויסות רגשות, קידוד זיכרון ושליפה; לפיכך, נזק באזור זה של המוח עלול להוביל לאי-התאמות תפקודיות. מבנים מוחיים אלו תומכים במבנים קוגניטיביים כמו שינוי קשב, מהירות עיבוד מידע וזיכרון עבודה.[49] ערנות יתר היא סימפטום נפוץ של הפרעת דחק פוסט-טראומתית, המעיד על חוסר תפקוד בעיבוד הקשב המתבטא כהטיית תשומת לב גבוהה כלפי איומים סביבתיים אפשריים המסיחים את הדעת או בעייתיים בדרך אחרת בחיי היום יום של הפרט.[41]

הפרעת דחק פוסט-טראומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא הפרעה פסיכולוגית (באותה קטגוריה כמו: הפרעת היקשרות תגובתית, הפרעת מעורבות חברתית חסרת מעצורים, הפרעת דחק חריפה והפרעות הסתגלות) הנגרמת על ידי חשיפה לאירוע או ניסיון מפחיד הכרוך בהתרחשות או איום בנזק פיזי או שבו אדם שומע שאירועים איומים קרו לבן משפחה או לאדם קרוב. זוהי אחת הטראומות הפסיכולוגיות הקשות והידועות ביותר מבין סוגי הטראומה הפסיכולוגית השונים, בעיקר בשל שכיחותה בקרב יוצאי מלחמה. היא יכולה לבוא לידי ביטוי כבר לאחר שנת החיים הראשונה.[50] תסמינים טיפוסיים כוללים הימנעות מתזכורות לאירוע הטראומטי או אזכור שלו, עצבנות, בעיות שינה, חוסר תחושה רגשית ותגובות מוגזמות להפתעות. אחד התסמינים הנפוצים והחזקים הוא הישנות של זיכרונות עזים אקראיים מהאירוע (מחשבות חודרניות). הדבר יכול להתבטא בדרכים שונות, כמו פלאשבקים של האירוע ומחשבות לא רצויות על הטראומה (למשל "למה זה קרה לי?").[32] אצל חולי הפקעת דחק שעברו חוויות טראומטיות שונות יהיו הבדלים קטנים בתסמינים, לרוב לא משמעותיים. לדוגמה, לחולים שנפלו קורבן לאונס תהיה סלידה ממילים כמו מגע ומלוכלך בעוד שחולים שעברו חוויית שריפה או מלחמה יגיבו באופן דומה למילים כמו לשרוף או להילחם.[32]

המתח הכרוך בהפקעת דחק עלול להשפיע לרעה על הזיכרון.[51] באופן ספציפי, יכולות להיות לכך השפעות חמורות על ההיפוקמפוס,[52] כולל ירידה בנפח ההיפוקמפוס,[53] מה שגורם לבעיות בהעברת זיכרון מטווח קצר לטווח ארוך, וכן בהיווצרות זיכרונות לטווח קצר.[54][55] כדי להרחיב על הקשר בין הפרעת דחק פוסט-טראומתית לבין נפח ההיפוקמפוס, מחקרים מצאו שאצל אנשים שסבלו מהפרעה זו, נפח ההיפוקמפוס קטן משמעותית בהשוואה לקבוצת הביקורת.[56][57] כמו כן נמצא כי אצל הסובלים מהפרעת דחק מתגלים ליקויים בזיכרון מילולי,[58] יותר מאשר בזיכרון חזותי.[59]

מלחמת העולם השנייה גרמה למספר רב של מקרים של הפרעת דחק פוסט-טראומתית. לרבים מהחולים שאובחנו בהפרעה זו לאחר מלחמת העולם השנייה לא היו זיכרונות מהאירועים הטראומטיים, אך עדיין סבלו מתסמינים כמו היסטריה. ניתן לייחס את האמנזיה שלהם לתיאוריית ההדחקה של פרויד, שלפיה אנשים מדחיקים את זיכרונותיהם כדי לשמור על עצמם מפני פגיעה/השלכות נוספות. שטריקר ועמיתיו[60] קידמו את הרעיון באמצעות מחקר שהוכיח שיעורים גבוהים יותר של ליקוי קוגניטיבי (למשל, תפקוד ניהולי, קשב, זיכרון עבודה ומהירות עיבוד) אצל אנשים שאובחנו עם הפרעת דחק, כמו חיילים או חיילים משוחררים. זיכרון ויכולת למידה היו התחומים המושפעים ביותר. ליתר דיוק, לחיילים ותיקים היה קשה יותר ללמוד נושאים חדשים ולקודד את המידע יותר מאשר להיזכר בו במועד מאוחר יותר.

מוראדי ועמיתים[61] ייחסו את אובדן הזיכרון הקשור להפרעת דחק פוסט-טראומתית ל"תסמינים של אובדן קשב, הימנעות ועוררות יתר". תסמינים אלה נחשבים כקוטעים את הזיכרון הביצועי. בנוסף, אובדן הזיכרון יוחס לנפח היפוקמפוס קטן יותר אצל הסובלים מהפרעת דחק.

השפעות של פגיעה בזיכרון על תגובת הטיפול בהפקעת דחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיכרון הוא גורם מנבא חיוני בתגובה חיובית לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי עבור אנשים שעברו טראומה. באופן ספציפי, ככל שתפקוד הזיכרון המילולי שלהם שלם יותר, כן תוצאות הניבוי של תגובה לטיפול הן חיוביות יותר.[48] בנוסף, השפעות הטיפול מדגישות את הקשר הדו-כיווני בין תפקוד נוירו-קוגניטיבי לשימור תסמיני הטראומה. מספר מחקרים קשרו שיפור בתסמיני הפרעת דחק לקבלת טיפול לשיפור היכולת הקוגניטיבית. חלק מהמחקרים תומכים ב-EMDR ובטיפול מעורב קצר-מועד כאמצעי טיפול אפשריים שיכולים להתערב בזיכרון מילולי, מהירות עיבוד ותפקוד ניהולי אצל הסובלים מהפרעת דחק. ביצועי הזיכרון משתפרים לצד הפחתה בתסמינים,[62] מה שמעיד על כך שחלק מההשפעות של הפרעת דחק על הזיכרון עשויות להיות הפיכות. לדוגמה, מטופלים שהפגינו תגובה חיובית לטיפול הראו שיפור בזיכרון המילולי וגידול בנפח ההיפוקמפוס.[63]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[[קטגוריה:זיכרון]]

  1. ^ 1 2 3 Foa EB (1993). "Posttraumatic stress disorder in rape victims". American Psychiatric Press Review of Psychiatry. 12: (pp. 273–303) – via Washington, D.C.: American Psychiatric Press.
  2. ^ 1 2 Amir N, Stafford J, Freshman MS, Foa EB (באפריל 1998). "Relationship between trauma narratives and trauma pathology". Journal of Traumatic Stress. 11 (2): 385–392. doi:10.1023/a:1024415523495. PMID 9565923. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ Davidson JR (2000). "Trauma: the impact of post-traumatic stress disorder". Journal of Psychopharmacology. 14 (2 Suppl 1): S5–12.
  4. ^ Corkin S (בפברואר 2002). "What's new with the amnesic patient H.M.?". Nature Reviews. Neuroscience. 3 (2): 153–60. doi:10.1038/nrn726. PMID 11836523. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Calabrese P, Markowitsch HJ, Harders AG, Scholz M, Gehlen W (בספטמבר 1995). "Fornix damage and memory. A case report". Cortex; A Journal Devoted to the Study of the Nervous System and Behavior. 31 (3): 555–64. doi:10.1016/s0010-9452(13)80066-4. PMID 8536482. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Liberzon I, Sripada CS (2007). "The functional neuroanatomy of PTSD: a critical review". Stress Hormones and Post Traumatic Stress Disorder Basic Studies and Clinical Perspectives. Progress in Brain Research. Vol. 167. Elsevier. pp. 151–169. doi:10.1016/s0079-6123(07)67011-3. ISBN 978-0-444-53140-7. PMID 18037013.
  7. ^ Bremner DJ (באוגוסט 2007). "Neuroimaging in Posttraumatic Stress Disorder and Other Stress-related Disorders". Neuroimaging Clinics of North America. 17 (4): 523–538. doi:10.1016/j.nic.2007.07.003. PMC 2729089. PMID 17983968. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Sweeton J (2019). Trauma treatment toolbox : 165 brain-changing tips, tools & handouts to move therapy forward. Eau Claire, WI. ISBN 978-1-68373-179-5. OCLC 1088900185.
  9. ^ 1 2 3 4 5 Lupien SJ, McEwen BS, Gunnar MR, Heim C (ביוני 2009). "Effects of stress throughout the lifespan on the brain, behaviour and cognition". Nature Reviews. Neuroscience. 10 (6): 434–445. doi:10.1038/nrn2639. PMID 19401723. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 4 Garfinkel SN, Liberzon I (ביוני 2009). "Neurobiology of PTSD: A Review of Neuroimaging Findings". Psychiatric Annals (באנגלית). 39 (6): 00485713–20090527–01. doi:10.3928/00485713-20090527-01. ISSN 0048-5713. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 Gilbertson MW, Shenton ME, Ciszewski A, Kasai K, Lasko NB, Orr SP, Pitman RK (בנובמבר 2002). "Smaller hippocampal volume predicts pathologic vulnerability to psychological trauma". Nature Neuroscience. 5 (11): 1242–1247. doi:10.1038/nn958. PMC 2819093. PMID 12379862. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 3 Warner-Schmidt JL, Duman RS (2006). "Hippocampal neurogenesis: opposing effects of stress and antidepressant treatment". Hippocampus. 16 (3): 239–249. doi:10.1002/hipo.20156. PMID 16425236.
  13. ^ 1 2 3 Young EA, Haskett RF, Murphy-Weinberg V, Watson SJ, Akil H (באוגוסט 1991). "Loss of glucocorticoid fast feedback in depression". Archives of General Psychiatry. 48 (8): 693–699. doi:10.1001/archpsyc.1991.01810320017003. PMID 1652926. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Abramovitch A, Short T, Schweiger A (ביוני 2021). "The C Factor: Cognitive dysfunction as a transdiagnostic dimension in psychopathology". Clinical Psychology Review. 86: 102007. doi:10.1016/j.cpr.2021.102007. PMID 33864968. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Norrholm SD, Jovanovic T (במאי 2018). "Fear Processing, Psychophysiology, and PTSD". Harvard Review of Psychiatry. 26 (3): 129–141. doi:10.1097/HRP.0000000000000189. PMID 29734227. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Karatzias T, Shevlin M, Fyvie C, Hyland P, Efthymiadou E, Wilson D, et al. (בינואר 2017). "Evidence of distinct profiles of Posttraumatic Stress Disorder (PTSD) and Complex Posttraumatic Stress Disorder (CPTSD) based on the new ICD-11 Trauma Questionnaire (ICD-TQ)" (PDF). Journal of Affective Disorders. 207: 181–187. doi:10.1016/j.jad.2016.09.032. PMID 27723542. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Powers A, Fani N, Carter S, Cross D, Cloitre M, Bradley B (2017-01-01). "Differential predictors of DSM-5 PTSD and ICD-11 complex PTSD among African American women". European Journal of Psychotraumatology. 8 (1): 1338914. doi:10.1080/20008198.2017.1338914. PMC 5475321. PMID 28649302.
  18. ^ Black MC, Basile KC, Breiding MJ, Ryan GW (במאי 2014). "Prevalence of Sexual Violence Against Women in 23 States and Two U.S. Territories, BRFSS 2005". Violence Against Women. 20 (5): 485–499. doi:10.1177/1077801214528856. PMID 24759775. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ D'Andrea W, Ford J, Stolbach B, Spinazzola J, van der Kolk BA (באפריל 2012). "Understanding interpersonal trauma in children: why we need a developmentally appropriate trauma diagnosis". The American Journal of Orthopsychiatry. 82 (2): 187–200. doi:10.1111/j.1939-0025.2012.01154.x. PMID 22506521. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ Coker AL, Weston R, Creson DL, Justice B, Blakeney P (בדצמבר 2005). "PTSD symptoms among men and women survivors of intimate partner violence: the role of risk and protective factors". Violence and Victims. 20 (6): 625–643. doi:10.1891/0886-6708.20.6.625. PMID 16468442. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Karon, Bertram; Widener, Anmarie (1 באוגוסט 1997). "Repressed Memories and World War II: Lest We Forget!". Professional Psychology: Research and Practice. 28 (4): 338–340. doi:10.1037/0735-7028.28.4.338 – via PsycINFO. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 Bichard H, Byrne C, Saville CW, Coetzer R (ביולי 2022). "The neuropsychological outcomes of non-fatal strangulation in domestic and sexual violence: A systematic review". Neuropsychological Rehabilitation. 32 (6): 1164–1192. doi:10.1080/09602011.2020.1868537. PMID 33432860. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ "Reproductive health". www.who.int (באנגלית). נבדק ב-2022-11-05.
  24. ^ Banks ME (ביולי 2007). "Overlooked but critical: traumatic brain injury as a consequence of interpersonal violence". Trauma, Violence & Abuse. 8 (3): 290–298. doi:10.1177/1524838007303503. PMID 17596346. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ Dalgleish T, Navrady L, Bird E, Hill E, Dunn BD, Golden AM (באפריל 2013). "Method-of-Loci as a Mnemonic Device to Facilitate Access to Self-Affirming Personal Memories for Individuals With Depression". Clinical Psychological Science (באנגלית). 1 (2): 156–162. doi:10.1177/2167702612468111. ISSN 2167-7026. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ Werner-Seidler A, Dalgleish T (בנובמבר 2016). "The Method of Loci Improves Longer-Term Retention of Self-Affirming Memories and Facilitates Access to Mood-Repairing Memories in Recurrent Depression". Clinical Psychological Science (באנגלית). 4 (6): 1065–1072. doi:10.1177/2167702615626693. ISSN 2167-7026. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ Squire LS (1987). Memory and Brain. New York, New York: Oxford University Press.
  28. ^ 1 2 3 Grégoire L, Gosselin I, Blanchette I (בינואר 2020). "The impact of trauma exposure on explicit and implicit memory". Anxiety, Stress, and Coping. 33 (1): 1–18. doi:10.1080/10615806.2019.1664477. PMID 31507211. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ Fuster JM (1995). Memory in the Cerebral Cortex: An Empirical Approach to Neural Networks in the Human and Nonhuman Primate. Cambridge, MA: The MIT Press.
  30. ^ Uno H, Tarara R, Else JG, Suleman MA, Sapolsky RM (במאי 1989). "Hippocampal damage associated with prolonged and fatal stress in primates". The Journal of Neuroscience. 9 (5): 1705–11. doi:10.1523/JNEUROSCI.09-05-01705.1989. PMC 6569823. PMID 2723746. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ McNally RJ (ביוני 2006). "Cognitive abnormalities in post-traumatic stress disorder". Trends in Cognitive Sciences. 10 (6): 271–277. doi:10.1016/j.tics.2006.04.007. PMID 16697695. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 3 Loftus E, Ketcham K (1994). The Myth of Repressed Memory: False Memories and Allegations of Sexual Abuse. New York, New York: St. Martin's Press. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Loftus 1994" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  33. ^ Golding, Jonathan; Sego, Sandra; Sanchez, Rebecca; Hasemann, Dawn (1 בדצמבר 1995). "The Believability of Repressed Memories". Law and Human Behavior. 19 (6): 24. doi:10.1007/BF01499375 – via PsycINFO. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 Goodman GS, Quas JA, Goldfarb D, Gonzalves L, Gonzalez A (במרץ 2019). "Trauma and Long‐Term Memory for Childhood Events: Impact Matters". Child Development Perspectives (באנגלית). 13 (1): 3–9. doi:10.1111/cdep.12307. ISSN 1750-8592. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ Loman MM, Gunnar MR (במאי 2010). "Early experience and the development of stress reactivity and regulation in children". Neuroscience and Biobehavioral Reviews. Special Section: Developmental determinants of sensitivity and resistance to stress: A tribute to Seymour "Gig" Levine. 34 (6): 867–876. doi:10.1016/j.neubiorev.2009.05.007. PMC 2848877. PMID 19481109. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. ^ Teicher MH, Andersen SL, Polcari A, Anderson CM, Navalta CP, Kim DM (2003). "The neurobiological consequences of early stress and childhood maltreatment". Neuroscience and Biobehavioral Reviews. 27 (1–2): 33–44. doi:10.1016/s0149-7634(03)00007-1. PMID 12732221.
  37. ^ Eisen ML, Goodman GS, Qin J, Davis S, Crayton J (בנובמבר 2007). "Maltreated children's memory: accuracy, suggestibility, and psychopathology". Developmental Psychology. 43 (6): 1275–1294. doi:10.1037/0012-1649.43.6.1275. PMID 18020811. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ Cahill L, Prins B, Weber M, McGaugh JL (באוקטובר 1994). "Beta-adrenergic activation and memory for emotional events". Nature. 371 (6499): 702–4. Bibcode:1994Natur.371..702C. doi:10.1038/371702a0. PMID 7935815. {{cite journal}}: (עזרה)
  39. ^ Canli T, Zhao Z, Brewer J, Gabrieli JD, Cahill L (באוקטובר 2000). "Event-related activation in the human amygdala associates with later memory for individual emotional experience". The Journal of Neuroscience. 20 (19): RC99. doi:10.1523/JNEUROSCI.20-19-j0004.2000. PMC 6772800. PMID 11000199. {{cite journal}}: (עזרה)
  40. ^ Christianson SÅ, Loftus EF (בספטמבר 1990). "Some characteristics of people's traumatic memories". Bulletin of the Psychonomic Society. 28 (3): 195–198. doi:10.3758/BF03334001. {{cite journal}}: (עזרה)
  41. ^ 1 2 3 Scott JC, Matt GE, Wrocklage KM, Crnich C, Jordan J, Southwick SM, et al. (בינואר 2015). "A quantitative meta-analysis of neurocognitive functioning in posttraumatic stress disorder". Psychological Bulletin. 141 (1): 105–140. doi:10.1037/a0038039. PMC 4293317. PMID 25365762. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Scott 2015" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  42. ^ Vasterling JJ, Duke LM, Brailey K, Constans JI, Allain AN, Sutker PB (בינואר 2002). "Attention, learning, and memory performances and intellectual resources in Vietnam veterans: PTSD and no disorder comparisons". Neuropsychology. 16 (1): 5–14. doi:10.1037/0894-4105.16.1.5. PMID 11853357. {{cite journal}}: (עזרה)
  43. ^ Tatsumi IF, Watanabe M (2009). "Verbal Memory". In Binder MD, Hirokawa N, Windhorst U (eds.). Encyclopedia of Neuroscience (באנגלית). Berlin, Heidelberg: Springer. pp. 4176–4178. doi:10.1007/978-3-540-29678-2_6266. ISBN 978-3-540-29678-2.
  44. ^ "APA Dictionary of Psychology". dictionary.apa.org (באנגלית). נבדק ב-2022-11-05.
  45. ^ Samuelson KW, Neylan TC, Metzler TJ, Lenoci M, Rothlind J, Henn-Haase C, et al. (בנובמבר 2006). "Neuropsychological functioning in posttraumatic stress disorder and alcohol abuse". Neuropsychology. 20 (6): 716–726. doi:10.1037/0894-4105.20.6.716. PMC 2443729. PMID 17100516. {{cite journal}}: (עזרה)
  46. ^ Bremner JD, Randall P, Scott TM, Bronen RA, Seibyl JP, Southwick SM, et al. (ביולי 1995). "MRI-based measurement of hippocampal volume in patients with combat-related posttraumatic stress disorder". The American Journal of Psychiatry. 152 (7): 973–981. doi:10.1176/ajp.152.7.973. PMC 3233767. PMID 7793467. {{cite journal}}: (עזרה)
  47. ^ Falconer E, Allen A, Felmingham KL, Williams LM, Bryant RA (בספטמבר 2013). "Inhibitory neural activity predicts response to cognitive-behavioral therapy for posttraumatic stress disorder". The Journal of Clinical Psychiatry (באנגלית). 74 (9): 895–901. doi:10.4088/JCP.12m08020. PMID 24107763. {{cite journal}}: (עזרה)
  48. ^ 1 2 Wild J, Gur RC (בספטמבר 2008). "Verbal memory and treatment response in post-traumatic stress disorder". The British Journal of Psychiatry. 193 (3): 254–255. doi:10.1192/bjp.bp.107.045922. PMID 18757989. {{cite journal}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Verbal memory and treatment respons" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  49. ^ Bressler SL, Menon V (ביוני 2010). "Large-scale brain networks in cognition: emerging methods and principles". Trends in Cognitive Sciences (באנגלית). 14 (6): 277–290. doi:10.1016/j.tics.2010.04.004. PMID 20493761. {{cite journal}}: (עזרה)
  50. ^ DSM-5 Task Force (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders : DSM-5 (5th ed.). Arlington, VA: American Psychiatric Association. ISBN 978-0-8904-2554-1. OCLC 830807378.
  51. ^ Stricker NH, Lippa SM, Green DL, McGlynn SM, Grande LJ, Milberg WP, McGlinchey RE (באוקטובר 2017). "Elevated rates of memory impairment in military service-members and veterans with posttraumatic stress disorder". Journal of Clinical and Experimental Neuropsychology. 39 (8): 768–785. doi:10.1080/13803395.2016.1264575. PMID 27976973. {{cite journal}}: (עזרה)
  52. ^ Bremner DJ (2013). "The invisible epidemic: Post-Traumatic Stress Disorder, memory and the brain". The Doctor.
  53. ^ Emdad R, Söndergaard HP (2005). "Impaired memory and general intelligence related to severity and duration of patients' disease in Type A posttraumatic stress disorder". Behavioral Medicine. 31 (2): 73–84. doi:10.3200/BMED.31.2.73-86. PMID 16130309.
  54. ^ Emdad R, Söndergaard HP (2006). "General intelligence and short-term memory impairments in Post Traumatic Stress Disorder patients". Journal of Mental Health. 15 (2): 205–216. doi:10.1080/09638230600608966.
  55. ^ Emdad R, Sondergaard HP, Theorell T (2005). "Impairments in short-term memory, and figure logic, in PTSD patients compared to healthy controls with the same ethnic background". Stress & Health. 21: 33–44. doi:10.1002/smi.1034.
  56. ^ Smith ME (2005). "Bilateral hippocampal volume reduction in adults with post-traumatic stress disorder: a meta-analysis of structural MRI studies". Hippocampus. 15 (6): 798–807. doi:10.1002/hipo.20102. PMID 15988763.
  57. ^ Woon FL, Hedges DW (2008). "Hippocampal and amygdala volumes in children and adults with childhood maltreatment-related posttraumatic stress disorder: a meta-analysis". Hippocampus. 18 (8): 729–736. doi:10.1002/hipo.20437. PMID 18446827.
  58. ^ Johnsen GE, Asbjørnsen AE (בנובמבר 2008). "Consistent impaired verbal memory in PTSD: a meta-analysis". Journal of Affective Disorders. 111 (1): 74–82. doi:10.1016/j.jad.2008.02.007. PMID 18377999. {{cite journal}}: (עזרה)
  59. ^ Bae SM, Hyun MH, Lee SH (באפריל 2014). "Comparison of Memory Function and MMPI-2 Profile between Post-traumatic Stress Disorder and Adjustment Disorder after a Traffic Accident". Clinical Psychopharmacology and Neuroscience. 12 (1): 41–47. doi:10.9758/cpn.2014.12.1.41. PMC 4022765. PMID 24851120. {{cite journal}}: (עזרה)
  60. ^ Stricker, Nikki; Lippa, Sara; Green, Deborah; McGlynn, Susan; Grande, Laura; Milberg, William; McGlinchey, Regina (1 בספטמבר 2017). "Elevated rates of memory impairment in military service-members and veterans with post-traumatic stress disorder". Journal of Clinical and Experimental Neuropsychology. 39 (8): 768–785. doi:10.1080/13803395.2016.1264575. PMID 27976973 – via PsycINFO. {{cite journal}}: (עזרה)
  61. ^ Moradi, Ali; Doost, Hamid; Taghavi, Mohammad; Yule, William; Dalgleish, Tim (1 במרץ 1999). "Everyday Memory Deficits in Children and Adolescents with PTSD: Performance on the Rivermead Behavioral Memory Test". Journal of Child Psychology and Psychiatry. 40 (3): 357–361. doi:10.1111/1469-7610.00453. PMID 10190337 – via PsycINFO. {{cite journal}}: (עזרה)
  62. ^ Nijdam MJ, van der Meer CA, van Zuiden M, Dashtgard P, Medema D, Qing Y, et al. (בפברואר 2018). "Turning wounds into wisdom: Posttraumatic growth over the course of two types of trauma-focused psychotherapy in patients with PTSD". Journal of Affective Disorders. 227: 424–431. doi:10.1016/j.jad.2017.11.031. PMID 29154159. {{cite journal}}: (עזרה)
  63. ^ Vermetten E, Vythilingam M, Southwick SM, Charney DS, Bremner JD (באוקטובר 2003). "Long-term treatment with paroxetine increases verbal declarative memory and hippocampal volume in posttraumatic stress disorder". Biological Psychiatry (באנגלית). 54 (7): 693–702. doi:10.1016/S0006-3223(03)00634-6. PMC 3233762. PMID 14512209. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:תמרה20/זיכרון_וטראומה&oldid=36933425"