משתמש:שניגה/טיוטה
בית לוין/בלקינד ברחוב הכרמל 5 הוא אחד מהבתים המוקדמים של לב המושבה בראשון לציון. הבית נבנה בתחילת שנות העשרים ויועד להיות ביתו של איתן בלקינד, דור שני למשפחת בלקינד ממקימי ראשון לציון ומקבוצת ביל"ו. משפחת בלקינד העבירה את המבנה למשפחת לוין, גם היא משפחה בעלת חשיבות היסטורית וחברתית בראשיתה של ראשון לציון. שמן של שתי משפחות אלה נקשר במבנה, שבגמר בנייתו הציג חזיתות מעוטרות בעלות נראות גבוהה כלפי חזית רחוב הכרמל. המבנה בן השלוש קומות הינו נכס אדריכלי והיסטורי לעיר ראשון לציון. סיפורה של העיר גלום בבעליו ובדייריו. סגנונו האדריכלי, יחד עם תשומת הלב לפרטים וריבוי האלמנטים העיטוריים שבו ייחדו אותו ביחס לסביבתו הבנויה עם בנייתו, והעיר המתפתחת סביבו רק מדגישה את ייחודו.
סקירה כרונולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבניין ברחוב הכרמל 5 הוא באזור לב המושבה של ראשון לציון. הבניין עומד על חלקה שנקנתה במקור על ידי אהרון מרדכי פרימן מבעלי השטח האחים אפנדי אל דג'ן כחלק מקניית 2310 דונם על ידי מייסדי המושבה. במפת החלוקה של ראשון החלקה המדוברת סומנה כחלקה מספר 40. חלקה זו חולקה לחלקות משנה עם הזנים. אחת מחלקות המשנה האלה נקנתה ב1897 על ידי יצחק גיזנבורג (ממייסדי העיר פתח תקווה). אין עדות להעברת החלקה לאיתן בלקינד שנעשתה ככל הנראה אחרי 1912. ידוע כי ליצחק גיזנבורג היה קשר משפחתי למשפחת בלקינד - יצחק היה אחיה של עדינה (רעיה) גיזנבורג- אשתו של נעמן בלקינד, פעיל ניל"י שהועלה לגרדום על ידי הטורקים ואח של איתן בלקינד.
ב1922 איתן בלקינד מתחיל שני פרויקטים במקביל, האחד הקמת ראינע 'נעמן' בלב המושבה (בשיתוף עם אחיו ישי בלקינד) והשני הוא בנית בית משפחתי ברחוב הכרמל 5. איתן בלקינד פונה לאשר לוין, איכר במושבה וקבלן בנייה, ומסכים איתו על אספקת חומרי הבניה להקמת הבית. מספר שנים לאחר מכן, נכנס איתן בלקינד לקשיים כלכליים, הוא אינו יכול לשלם את חובו לאשר לוין בסך 900 לירות ואת כספי המשכנתה על המבנה בסך 1300 לירות. בגלל אי יכולתו של איתן בלקינד לשלם את החובות בעלות הבניין עוברת לאשר לוין והוא מסיים לבנות את הבניין.
ניתוח היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית לוין ממוקם על מפגש הרחובות סוקולוב והחלוץ. המדובר במבנה בן 2 קומות המשתייך לסגנון הבינלאומי. במסגרת סקר מבנים לשימור אשר נערך על ידי סרג'יו ואילנה לרמן - אדריכלות ובינוי ערים, הוכרז המבנה כמבנה הראוי לשימור. המבנה סווג למן ההתחלה כמבנה פינתי, אולם ייעודו שונה לאורך השנים ממגורים למסחר ולבסוף לייעוד המשלב בין השניים, הכל בהתאם להתפתחות המרכז העירוני בכלל ורחוב סוקולוב בפרט )ראה פירוט בעמודים 20-15.) הבניין הוקם על ידי משפחת לוין סביבות סוף שנות העשרים – תחילת השלושים. לא ידוע בוודאות מי תכנן את המבנה אך ידוע כי אדריכל הרברט טוכלר ערך בו שינויים רבים.
הבניין מתאפיין בשפה התואמת את עקרונות הסגנון הבינלאומי באדריכלות: 1.אדריכלות נפח ולא כמסה: משחק בנפחים בנויים.
2.א-סימטריה של החזיתות: למבנה שתי חזיתות ראשיות אולם הכניסה אליו מתבצעת באמצעות גרם מדרגות הממוקם על הרחוב המשני – רחוב החלוץ. בנוסף, קומת הקרקע קיבלה ביטוי עיצובי שונה תואם פרוגרמה - במקום בו תוכננו חנויות מסחר, על רחוב סוקולוב ובפינת הרחובות בלבד, עוצבה החזית במקור עם חלונות ויטרינה אחידים. במקום בו תוכננו דירות מגורים )מהפינה המתעגלת לכיוון רחוב החלוץ( עוצבה חזית בעלת אופי של מגורים המדגישה את האלמנטים הקונסטרוקטיביים של המבנה. בנוסף תוכננה במקור כיכר עירונית בפינת המבנה אשר הודגשה באמצעות הפרשי מפלסים )ראה תמונה היסטורית בעמוד 39 .)שתי הקומות העליונות, הן קומות מגורים. גרם המדרגות מודגש באמצעות חלון טרמומטר המאפיין את התקופה.
2.ב-הימנעות מקישוטים: האלמנטים הפונקציונליים של האדריכלות המודרניסטית בבניין זה משמשים לו יסוד דקורטיבי ראשי. השימוש הפלסטי במסות הבנויות, במרפסות בולטות ובגגונים נועד ליצור משחקי אור וצל אשר מעניקים לחזיתות עושר אדריכלי. האלמנטים ה"מקומיים" של הסגנון הבינלאומי נועדו להתאים את הסגנון למאפיינים האקלימיים בארץ ישראל: 1.אדריכלות הבניין עושה שימוש פונקציונלי בגגוני בטון הבולטים מעל הפתחים, אשר נועדו למנוע חדירה ישירה של קרני שמש והמדגישה את אופקיות המבנה. 2.שימוש במעקות ממסגרות פלדה מקל על איוורור חדרי המגורים.
3.שימוש במרפסות מרובות כמקום להתקהלות חברתית, בחזיתות הרשאיות של המבנה, המשמשים גם כאלמנט הצללה בחזית הדרומית. האמור לעיל מדגיש את ערכיו האדריכליים והאורבניים של המבנה. ערכים אלו נתנו את המשקל הרב להכללות המבנה ברשימת השימור. על אף חזותו המאופקת, נראה כי בבניין הושקעו משאבים כספיים ניכרים: המבנה נבנה מבלוקים בגמר טיח סיד חלק )כנהוג באותה עת(. נעשה שימוש בחומרי גמר איכותיים; חדר המדרגות תוכנן עם פרטי מסגרות עבודת אומן, מהלך מדרגות עשוי יציקת בטון בגמר טראצו צבעוני, תקרה עשויה לוחות עץ דקורטיביים וגג רעפים מעל. כמו כן נעשה שימוש בפרטי נגרות מרובים הכוללים תריסי רפפה מעץ, נעשה שימוש בפרטי חלון מפרופיל בלגי בחדר המדרגות ובחזית הקומה המסחרית )במקור( וכן במקבץ רב של אריחי בטון מעוטרים בפנים המבנה. עבודת התיעוד שנערכה למבנה, אשר תוצריה מובאים בחוברת זו, גילתה כי במגרש הנדון, אשר היה בבעלות משפחת לוין למן ההתחלה, נבנו שלושה מבנים בהם שכנה המשפחה המורחבת לסירוגין. במקביל, פקדו את המבנה לאורך השנים דיירים שונים ומגוונים:
באמצע שנות ה-30 עברו משרדי ועד המושבה לבית לוין )אשר החל משנת 1936 תפקדו כמועצה המקומית(. באותה עת גרה משפחת לוין במבנה הסמוך במגרש, ברחוב החלוץ 3( הנמצא אף הוא בבעלותה(: יעקב לוין גר בקומה הראשונה ובקומה השנייה גרו בניו עם משפחותיהם. בצריף בחלקו האחורי של המגרש גר בן משפחה נוסף. באותה עת גם חלקה מספר 59 היתה שייכת למשפחת לוין, אך הוא נאלץ למכור אותה עקב פציעת אשתו. בשנת 1935 נבנתה בה הספרייה הציבורית הראשונה לרווחת התושבים )ראה הודעה על כך בפרק מסמכים היסטוריים(. בשנת 1948 עברה משפחת לוין לגור בבניין זה )לפני כן גרו במבנה על רחוב החלוץ 3 ובצריף שמאחור(. שם גרו במשך 47 שנה. זמן לא רב לאחר מכן שינה המבנה את ייעודו ממגורים למשרדים. לפני כשנתיים נמכרו כל המבנים במגרש לצורך חלוקת ירושה. כיום מאכלסים את המבנה תופרת בקומה א', מרפאת שיניים ובתוכה יחידת דיור בקומה ב' ובדירה ממול ישנו מקום להימורים/מגורים.
ריצופים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית בלקינד לוין רווי בפרטי בנין ובעיטורים אקלקטיים. הריצופים בבניין הינם ביטוי לעושר העיטורי הקיים במבנה. הבניין מרוצף ב12 דגמים של אריחי בטון במנחים שונים. אריחים אלה הינם חלק מתופעה אדריכלית ותרבותית שהייתה נפוצה במאה העשרים ובעיקר בבנייה האקלקטית בתחילת המאה. ההיסטוריה של המרצפות בבנייה באר. ישראל חוזרת לסופה של המאה ה19 כשמפעלי הבנייה הטמפלרים הכירו לתעשיית הבנייה המקומית חומרי בניה אירופאים דוגמת הרעפים, הבנייה במלט ובריצוף במרצפות בטון מאוירות. תהליך ייצור המרצפת היה ברובו ידני.
כל מרצפה הורכבה משלוש שכבות: שכבה ראשונה - סלע גיר גרוס, אבקת קוורץ בתוספת צבע כאבקה או כנוזל, מים וחול, שכבה שנייה - אבקה שיוצרה ממלט פורטלנד ואגרגטים, והשכבה השלילית - חול דק ומים. הכנת המרצפות נעשתה בעזרת תבניות מתכת שהוכנסו למסגרות ברזל ומילוי התבנית בשכבות השונות. התבנית הונחה תחת לחץ למספר שניות ולאחר מכן נחלצה המרצפה והונחה לייבוש שלאחריו תושרה במים ותיובש בשנית. המרצפות המעוטרות נוצרו ברובן מתוך קטלוגים אחידים אך בשילובים גאומטריים ובדוגמאות צמחיות. גם הגוונים לכל תבנית הותאמו לבחירת הלקוח.
תולדות הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
איתן בלקינד החל את בניית הבית בשנת 1922, לאחר תקופה קצרה הבין כי נכנס לחובות פיננסיים ומסר את הבית בזמן בנייתו לאשר לוין תמורת חובותיו. לוין סיים את בניית המבנה ושיכן בו את שני בניו: גדעון ואלישע. הראשון גר בקומה הראשונה, השני בקומה השלישית והקומה השנייה הושכרה. בשנת 2011, כשכתבה נילי את סיכום תולדות המבנה, שימשה הקומה הראשונה של הבין לגן ילדים, השנייה פנויה והשלישית הייתה מושכרת. הבית היה בבעלות משפחת אנגל. הבית שנרכש על ידי עיריית ראשון-לציון ישוקם וישומר לטובת תושבי העיר.
אנאלוגיות - בתי משפחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשיתו של המבנה הנסקר הוא חזונו של איתן בלקינד בבניית משפחה במושבה ראשון לציון. המבנה, שאדריכלו אינו ידוע, הינו מבנה ייחודי בנוף המושבה הן מבחינת גובהו לתקופה בה נבנה והן מבחינת סגנונו האדריכלי והעיטוריות הרבה השלובה בחזיתות המבנה ומגולמת הן בפתחים והן בפרטי התבליטים המעטרים את החזיתות הראשיות. בחיפושנו אחר אנאלוגיות למבנה הנסקר הודגשה ייחודיותו של המבנה לא רק בנוף של המושבה ראשון לציון, אלא בנוף הסביבה בכלל. בחינת האנאלוגיות המוצגות כאן מתמקדת בנושא בתי המשפחות במושבות הראשונות.
סיפורי המושבות הראשונות בארץ הינם היסטורית עלייה מורכבת בתוך סיפור ההקמה הארצישראלי. זה סיפור שמכיל בתוכו אלמנטים של חזון ציוני, חזון חקלאי ומציאות שבה יישום האידיאולוגיה פגש עוני מצד אחד ותמיכה כלכלית ויוזמות חיצוניות מצד שני. בית בלקינד לוין הוא מבנה מיצג בהקשר זה, שהוקם על ידי בן למשפחת ראשוני המושבה ראשון לציון, שהתפרנס מהיקב (ומתרומת הברון בעקיפין) אך חיפש את היוזמה העצמאית ובתוכן רצה לבנות בית משפחה מפואר במושבה. מבנים נוספים כדוגמת אלה, לרבים מהם הרצון להצליח כלכלית צלח, ניתן למצוא ברחובות, בגדרה, בנס ציונה ובמושבות נוספות. טיפולוגית הבניה של בתי המשפחות השתנתה, אך ברבים מהם ניתן למצוא את חידושי הבניה שהתפתחו בסוף המאה ה19 ותחילת המאה העשרים בארץ - שימוש נרחב בגגות רעפים, חלונות עץ אקלקטיים בשילוב אדניות ועיטורים אקלקטיים.