משתמש:שי טורטן/נעמה ברקאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

נעמה ברקאי (נולדה ב-1967) היא ביופיזיקאית, פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע המכהנת כראש המחלקה לגנטיקה מולקולרית וכראש המרכז לגנטיקה מולקולרית ע"ש פוררשהיימר. מחקריה מתמקדים בהבנת העקרונות העומדים מאחורי מעגלים גנטיים. גילוייה על מנגנוני בקרה ליצירת חלבונים חיוניים בתא תרמו רבות בהנחת בסיס היסוד להבנת התפתחות אבולוציונית ברמה התאית.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקאי, בתו של הפיזיקאי פרופ' איסר גולדברג,[דרוש מקור] גדלה בירושלים ולמדה בתיכון הדתי פלך.

ברקאי למדה תואר ראשון, שני ושלישי בפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1995 סיימה את עבודת הדוקטורט שלה שעסקה במנגנונים סטטיסטיים של למידה. לאחר מכן פנתה ללימודי פוסט-דוקטורט במעבדתו של פרופ' לייבלר באוניברסיטת פרינסטון, שם עסקה במידול תאורטי של רשתות ביוכימיות.

ברקאי זכתה להוקרה בינלאומית על מחקריה, ובין השאר זכתה בפרס מרטין קימל לחדשנות מחקרית (2007)[2] ובפרס הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO) לנשים במדע, על תרומתה לתחום הביולוגיה בבנית מודלים מתמטיים של מערכות ביולוגיות (2008)[3].

בשנת 2012 מונתה לתפקיד ראש המחלקה לגנטיקה מולקולרית וכראש המרכז לגנטיקה מולקולרית ע"ש פוררשהיימר במכון ויצמן. במשך כהונה בתפקיד, ברקאי ממשיכה לחקור יחד עם קבוצת המחקר שלה עד היום את העומד מאחורי מנגנונים מולקולריים מכניים בטבע.

פעילות מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקאי וחברי קבוצת המחקר חקרו ופרסמו מאמרים בתחומים נרחבים בעולם הביולוגיה המולקולארית.

מחקריה על תהליכי הבקרה של התבטאות גנים בפנוטיפ ועל ניסויים אבולוציוניים שהטבע מבצע בתאים, יחד עם גישת המחקר החדשנית והמקורית שלה, זיכו אותה בפרס מרטין קימל לחדשנות מחקרית בשנת 2007.

מחקריהם האחרונים התרכזו בבחינת במנגנונים מולקולריים שונים ובניסיון להבנת בסיסם. המחקרים נערכו על תחומים כמו: בסיס המכניקה המולקולרית של מקרים הסתברותיים של הטרוגניות ו"עיקשות" (persistence) פנוטיפית, תהליכי שכפול דנ"א בתא, תופעת "און כלאיים" בה בן כלאיים הוא בעל יכולות או ביצועים טובים יותר משל הוריו ה"טהורים", מנגנון שימור הפרופורציות בין הרקמות של המורפוגן ומנגנוני השמירה על גודלו של התא.[4]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (2004) פרס מיכאל ברונו, לחוקרים מתחת לגיל 50 הקרובים לפריצת דרך בתחומם.[5]
  • (2005) פרס "טבע" על פריצת דרך של מחקריה בתחום הרפואה המולקולרית. [6]
  • (2007) פרס מרטין קימל לחדשנות מחקרית.
  • (2008) פרס הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO) לנשים במדע.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.