משתמש:עומרעזריה/טיוטה

קורות חייו של אמנון רודי זעיר

חייו האישיים

אמנון רודי זעיר (נולד בראשון לינואר 1987 ונפטר ב14 למרץ 1977) נולד בווינה שבאוסטריה למשפחה יהודית מתבוללת. לאביו קראו פרידריך ושם אימו לא ידוע. אמנון התחתן עם גרטרודה אונגר לפני עלייתו לארץ ונולד להם בן יחיד אשר נקרא פטר. בנם פטר התגייס לפלוגה השישית של באפס בצבא הבריטי במחלקה הגרמנית ובתאריך 13/6/1942 קיבלה גרטרודה מברק אשר לפיה בנה נעדר בפעולה מבצעית בגרמניה. לאחר ששמעה על כך, התאבדה. אמנון עסק בחקלאות בחייו ויסד את העיר ירוחם.

מלחמת העולם הראשונה והבריחה מסיביר

בשנת 1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התגייס אמנון לצבא האוסטרי ובו התקבל לבית הספר לקצינים. כעבור זמן מה, יצא לחזית המזרחית (החזית הרוסית) ולקח חלק בקרבות הקשים בגליציה נגד הצבא הרוסי ושם נפצע ונפל בשבי. הוא הובל לסיביר למחנה שבויים ושם החליט להימלט מן המקום. אמנון נמלט בעודו פצוע והחל לנדוד ברחבי רוסיה. אמנון ברח במשך שלושה שבועות ממחנה השבויים בסיביר כשהוא מסתתר על לוח עץ בין גלגלי הרכבת בכיוון מרכז רוסיה ומשיג מזון בכל עצירה של הרכבת בתחנה. לאמנון היה כישרון למידת שפות והוא למד רוסית במהירות. כאשר הגיע לרוסטוב, מצא מפעל שבו עובדים שבויים ופליטים מכל אירופה וגם הוא מתקבל לעבוד שם. בתקופה זו, פורצת המהפכה ברוסיה וכול הפועלים היו מחוייבים להיות מאורגנים בוועדות פוליטיות. אמנון נקרא לתשאול בוועד המפעל. בראש הוועד היה יהודי אשר מיד חשד בדתו של אמנון וקרא לו לבוא לאחר העבודה לחוג פועלי ציון. הייתה זוהי חשיפתו הראשונה של אמנון לציונות מבית מדרשו של ברוכוב. מלחמת העולם טרם הסתיימה והצבא האוסטרי פלש לרוסיה. אמנון מחליט לחבור לצבא האוסטרי שנמצא ביקטרינוסלאב ולשם הוא הולך. כאשר פגש את המפקד במקום, מסתבר שעבד אצל אביו של אמנון טרם המלחמה והוא מנסה לשכנע את אמנון להישאר כמתורגמן ביחידתו עד לעת סיום המלחמה. אמנון מתעקש לשוב לביתו ונשלח משם לכמה חודשי לחימה איומים באיטליה עד לסיום המלחמה ותבוסת הקיסרות. לאחר מכן יצא להכשרה חקלאית בסביבת ווינה יחד עם צעירים יהודיים נוספים .

העלייה לארץ והקמת ירוחם

אמנון עלה ארצה בשנת 1920 ועבד בתל-אביב בכביש חיפה-ג'דה. לאחר שקבוצת הפועלים התפזרה, הלך אמנון לעבוד במושבה כינרת. משם הגיע לגן שמואל עם ראשית התארגנות הקבוצה. כאן חשב להגשים את חלום חייו – להיות איכר בארץ ישראל אך עוד בזמן עבודתו בעמק נכנס לענייני ההגנה. בפרוץ המאורעות בשנת 1936 אמנון גוייס ונתמנה כמפקד הגליל. אחר כך היה למפקד חיל השדה וכן של פלוגות בשדה באזור חדרה. ארגן את חיל השדה בירושלים. בסוף המאורעות חזר לביתו בגן שמואל.

מלחמות נוספות בהן לחם ותפקידים בכירים בהם שירת

במלחמת העולם השנייה נתמנה כקצין קישור בין הסוכנות היהודית והמטה העליון של צבא בעלות הברית בקהיר. בסיום שירותו הוענק לו אות הצטיינות של האימפריה הבריטית, ה- O.B.M אך הוא סירב לקבלו. במלחמת השחרור היה תחילה קונסול ירושלים בתל-אביב כמפקד צפון ים המלח, ביצע את העברת התושבים היהודים לדרום ים המלח ופקד על הגנת מפעל האשלג עד הניצחון. נתמנה לאחר מ-11 סגני האלופים שהיו אז בצה"ל. בחבל לכיש נקרא ע"י הסוכנות להיות מומחה היועץ המשפטי לענייני קרקע. בכל התקופות בהן לא היה פעיל בשירות העם, היה חוזר לביתו וממשיך בעבודתו בפרדס, אותו טיפח במסירות וכמו כן, הניח את היסוד לגידול הסובטרופיים וביניהם האבוקדו. היה שגריר מוצלח ביותר של גן שמואל ושל התנועה הקיבוצית כאיש יחסי ציבור, הדריך משלחות רבות מחו"ל שנשלחו לביקור מקצועי לגן שמואל .

תרומתו לעלייה לארץ

אמנון תרם רבות לעלייה לארץ ישראל: מהרגע שבו עלה היטלר לשלטון הוא נשלח לצ'כיה בשליחות אל היהודים כדי להשפיע עליהם לעבור ארצה ולהעביר את הונם בכדי לשפר את מצבה של הארץ ולהציל את יהודי צ'כיה, הוא היה בין מארגני העלייה לחניתה ולג'וערה, הוא היה אחראי על ישובו של תל ירוחם, בשנים האחרונות לחייו, כאשר לקה בבריאותו, פעל רבות במרכזי הכיתה שבסביבה למען קליטתם של עולי רוסיה, הוא דאג ליחיד במצוקתו. בשנה האחרונה הוא אף אימץ לליבו יהודי שישב שנים רבות בכלא הרוסי וניסה לשקמו בעבודה חלקית בקיבוץ. בשנותיו האחרונות, אמנון חי כערירי, אך גם בעת זקנתו לא ניתק את הקשר שלו עם הזולת, בייחוד עם האנשים שנזקקו לעצה נבונה וללב מבין.

הספר שכתב

בחייו הספיק אמנון לכתוב ספר בשם – "וינה גן שמואל".

הנצחתו והספדו

אמנון נקבר בגן שמואל ומונצח באתר היישוב. לאחר פטירתו, נכתב עליו הספד: