משתמש:דאמוני/טיפול פריון וסרטן שחלות
קשר בין טיפול פריון וסרטן שחלות אי פריון
נכון להיום .הממצאים המחקריים מראים שאין קשר בין טיפול פריון לבין התפתחות סרטן שחלות, ואין הסברים משכנעים שמראים שיש קשר .למרות זאת צריך ליידע את הנשים במטופלות לגבי הקשר בין אי פריון והתפתחות ממאירות
רקע -[עריכת קוד מקור | עריכה]
אי פוריות מוגדרת כחוסר יכולת להרות בתוך כשנה, הרוב המכריע של הזוגות שמנסים להרות מצליחים להשיג את התוצאה הזאת באופן טבעי. ואולם, כ 15%-מהזוגות שמנסים להרות פונים בשלב כלשהו לטיפול רפואי עקב בעיות אי פוריות, בעיות פוריות בנשים כוללות בעיקר, הפרעות הורמונאליות וכן בעיות מכאניות. בטיפולי הפריה חוץ גופית משתמשים בתרופות הורמונאליות לוויסות הפעילות של ההיפותלמוס וההיפופיזה .הטיפול התרופתי באי פריון ניתן בשלב הזקיקי (הפוליקולרי) של המחזור החודשי וגורם לעלייה ברמות הגונדוטרופינים בגוף, במטרה לגרום לביוץ[1]. בטיפולי הפריה חוץ גופית משתמשים בתרופות הורמונאליות לוויסות פעילות ההיפותלמוס וההיפופיזה. טיפולי הפריון קשורים בסיבוכים מוכרים כגון: גירוי יתר שחלתי או עליה בשכיחות של הריונות מרובי עוברים,זאת בגלל העלייה במספר הביוצים והעלייה ברמות האסטרוגן להם נחשפת האישה[2].
תוכן עניינים
אם קיים קשר בין טיפולי פריון לבין התפתחות סיבוכים מאוחרים , כמו התפתחות סרטן שד או סרטן שחלות ?[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכיחות המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטן שחלה אפיתליאלי נמצא במקום השישי מבין ממאירויות בקרב נשים ומהווה גורם המוות המוביל מבין ממאירויות גניקולוגיות. כ- 200,000 מקרים חדשים מאובחנים מדי שנה בעולם ויותר ממחצית מהחולות ימותו מהמחלה. באופן מסורתי נקשר סרטן שחלה לגיל הופעת וסת מוקדם, לגיל מנופאוזה מאוחר, לילודה מועטה ולאי-פריון[3].
הקשר בין טיפולי פריון לבין התפתחות סרטן שחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אי פריון לכשעצמו, ובעיקר על רקע בעיות ביוץ, הנו גורם סיכון ידוע להתפתחות סרטן בכלל וסרטן שחלה, שד ורירית הרחם בפרט[4], נשים לא פוריות, עם בעיות ביוץ, נחשפות לרמות גבוהות יותר של אסטרוגן, אשר נמצאו כגורמות לשינויים ממאירים ברקמות, כדוגמת רקמת השחלה, הרגישה במיוחד לאסטרוגן. לעומת זאת, עדיין קיים חוסר הסכמה ביחס למשמעותם של הסיכונים בטווח הארוך בעיקר בקרב נשים , שקיבלו מחזורי טיפול רבים באמצעות תרופות הורמונאליות להשראת ביוץ. הקשר האפשרי בין התפתחות סרטן השחלה לבין חשיפה לתרופות משרות ביוץ נתמך ברציונל ביולוגי, המתבסס על תאוריית ה-"Incessant Ovulation " והשינויים הנלווים בסביבה ההורמונאלית האנדוגנית לאורך שנות הפריות[2].
עדויות מחקריות בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]
במטא אנליזה אשר התבססה על מחקרי עוקבה רבים ומחקרי מקרה-בקורת, לא נמצאה עדות לסיכון עודף להתפתחות סרטן שחלה חודרני בהשוואה בין נשים עם בעיות פריון שטופלו בתרופות להשראת ביוץ לבין אלה שלא טופלו .מתוך 109,969 נשים אשר טופלו בתרופות להשראת ביוץ , אובחנו 76 מקרי סרטן שחלה, 18 מקרי סרטן רחם ו-207 מקרי סרטן צוואר הרחם .כאשר השוו שיעורי סרטן אלה לאוכלוסיה הכללית, זוהה קשר חיובי משמעותי בין טיפולי אי פריון ועלייה בסיכון לסרטן שחלות וסרטן רחם אולם מנגד כאשר קבוצת הביקורת הייתה נשים עם אי פריון, לא זוהה קשר משמעותי בין טיפולי אי פריון לבין עלייה בסיכון לסרטן שחלות, רחם וצוואר הרחם[5].
במחקר עוקבה שנעשה בבתי חולים בדנמרק, משנת 1963 עד שנת 1998 במרפאות פרטיות לפריון ,השתתפו 54362 נשים עם בעיות פריון . ממוצע הגילאים היה 30. 156 נשים סבלו מסרטן שחלות. הנשים חולקו לארבע קבוצות , כל קבוצה קבלה סוג שונה של טיפול לפריון. לאחר תקנון לגורמים מבלבלים. התוצאות הוכיחו שאין קשר בין הטיפול לפריון לבין התפתחות סרטן השחלות. ואין הסברים משכנעים שמראים שיש קשר[6].
סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיפול באי פריון בתרופות להשראת ביוץ, אינו מזוהה עם עלייה בסיכון לחלות בסרטן שחלות חודרני . כמו כן העדות אשר מיחסת קשר אפשרי בין השפעת תרופות לטיפול באי פריון, להתפתחות גידולים, שנויה במחלוקת ונשענת בעיקר על מחקרי מעבדה[7].
לאור האמור, לא קיים כעת בספרות מידע מספק ומבוסס על הקשר האפשרי בין חשיפה לתרופות משרות ביוץ וסרטן שחלה חודרני. למרות זאת מומלץ לקחת בחשבון וליידע את הנשים המטופלות לגבי הקשר בין אי פריון והתפתחות ממאירות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ריסקין-משיח, ש' (2013), אי פוריות, טיפולי פוריות והסיכון לסרטן שד, רפואה ,152(10), 600-604.
- ^ 1 2 Liat, L., Liat, R., Jaron, O., Liraz, B., Tzvia, M., & Shlomo, L. (2012). Are infertility treatments a potential risk factor for cancer development? perspective of 30 years of follow-up. ''Gynecological Endocrinology, 28''(10), 809.
- ^ Vo, C., & Carney, M. E. (2007). Ovarian cancer hormonal and environmental risk effect. Obstetrics and Gynecology Clinics of North America, 34(4), 687-700. doi:http://dx.doi.org/10.1016/j.ogc.2007.09.008
- ^ Cetin, Cetin, & Cozzi,. (2008). Infertility as a cancer risk factor A review. Placenta, 29, 169.
- ^ Siristativarian, endometrial and cervical cancer—a sc review anddis, C., Sergentanis, T. N., Kanavidis, P., Trivella, M., Sotiraki, M., Mavromatis, I. Petridou, E. T. (2013). Controlled ovarian hyperstimulation for IVF: Impact on o meta-analysis. Human Reproduction Update, 19(2), 105-123. doi:10.1093/humupd/dms05ystemat
- ^ Jensen, A., Sharif, H., Frederiksen, K., & Kjær, S. K. (2009). Use of fertility drugs and risk of ovarian cancer: Danish Population Based Cohort Study.Bmj, 338, b249.
- ^ Huhtaniemi, I. (2010). Are gonadotrophins tumorigenic—A critical review of clinical and experimental data. Molecular and Cellular Endocrinology, 329(1–2), 56-61. doi:http://dx.doi.org/10.1016/j.mce.2010.04.028