משתמש:בילבי/פסיכומטריקה

פסיכומטריקה (באנגלית Psychometrics) נקראת גם פסיכולוגיה כמותית היא תחום מחקר שעוסק בתיאוריה ובטכניקה של מדידה פסיכולוגית. המועצה הלאומית למדידה בחינוך (NCME) של ארצות הברית, מגדירה פסיכומטריקה כתחום המוקדש לבחינה, מדידה והערכה של פעולות הקשורות לפסיכולוגיה וחינוך.

פסיכומטריקה עוסקת במדידה אובייקטיבית של מיומנויות, ידע, יכולות, עמדות, תכונות אישיות והישגים חינוכיים. תחום נוסף בפסיכומטריקה מתמקד בבנייה ובאימות של כלי הערכה, כגון שאלונים, מבחנים, שיפוטים ומבחני אישיות . מחקרים אחרים מתמקדים בתיאוריית המדידה (למשל, תיאוריית תגובת פריט, מתאם תוך מחלקתי).

יסודות היסטוריים

עדויות לשימוש במבחנים לצורך מיון קיימים כבר מלפני 4000 שנה בקיסרות הסינית שהשתמשה בסדרה של מבחנים על מנת לבחור את פקידי הממשל בקיסרות, לאורך השנים תרבויות נוספות אימצו את השימוש במבחנים לצרכים דומים. עם זאת המחקר המודרני סביב תחום המבחנים והמשמעות שניתנת להם החלה בעיקר במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. תחום המחקר של המבחנים הפסיכומטרים צמח משני אסכולות מרכזיות נפרדות. הראשונה מבית מדרשם של דארווין, גאלטון, וקאטל עוסקת במדידת ההבדלים בין פרטים. האסכולה השנייה של הרבארט, ובר, פצ'נר ווונדט העוסקת במדידות של קבוצות דומות. מאסכולה זאת צמחו הפסיכולוגיה הניסויית ובדיקות סטנדרטיות.

המאה ה-19

הזרם הויקטוריאני

סר פרנסיס גאלטון שאב השראה ליצירת הפסיכומטריקה ממחקריו של צ'ארלס דארווין. ב-1859 פירסם דארווין את ספרו "מוצא המינים", שהתייחס להבדלים בין פרטים שונים אצל בעלי חיים. ספר זה דן כיצד פריטים יחידים במינים שונים הם בעלי מאפיינים שונים המאפשרים הסתגלות טובה יותר או פחות. אלו המצליחים להסתגל שורדים ומעבירים את תכונותיהם לדור הבא. רעיון זה שנחקר בקרב בעלי חיים הוביל למחקרו של גאלטון ולניסיון להבין כיצד בני אדם שונים זה מזה, וחשוב יותר כיצד למדוד את ההבדלים הללו. גאלטון כתב ספר בשם "גאון תורשתי" על מאפיינים שונים שיש לאנשים וכצד מאפיינים אלו הופכים אותם ל"מתאימים" יותר מאחרים. כיום הבדלים אלו, כגון תפקוד חושי ותנועתי (זמני תגובה, חדות ראיה וכוח פיזי) הפכו תחומים חשובים בפסיכולוגיה.

חלק ניכר מהתיאוריה המוקדמת של הפסיכומטריקה בתמקדה בניסיון למדוד אינטליגנציה. גאלטון, המכונה לעיתים "אבי הפסיכומטריקה", פיתח מבחנים מנטליים כחלק מהמדידות האנתרופומטריות שלו. ג'יימס מק'קין קאטל, שנחשב גם הוא מהחלוצים בתחום הפסיכומטריקה, המשיך את עבודו של גאלטון והיה זה שטבע את המונח מבחן נפשי במחקר שהוביל בסופו של דבר לפיתוח של הבדיקות המודרניות.

הזרם הגרמני

במקביל למחקריהם של דארווין, גאלטון ואקטל התפתחה הפסיכומטריקה גם מתוך הפסיכופיזיקה. הרבארט עסק ב"פתירת המסתורין של התודעה האנושית" בשיטה מדעית. במחקרו פיתח הרבארט מודלים מתמטים של המוח, אשר היו בעלי השפעה על שיטות חינוכיות בשנים הבאות. כנדבך נוסף על עבודתו של הרבארט ניסה ארנסט היינריך ובר להוכיח את קיומו של סף פסיכולוגי- הגירוי המינימלי הנצרך לצורך הפעלה חושית. לאחר ובר המשיך פצ'נר וקיבע כלל כי עוצמת ההפעלה החושית נגזרת ביחס לוגריתמי לעוצמת הגירוי. כממשיכם של ובר ופצ'נר וונדט זכה להחשב כממציא מדע הפסיכולוגיה והשפעתו סללה את הדרך לפיתוח של בחינות פסיכלוגיות.

התפתחויות אלו בחשיבה מדעית חשובות ככל שיהיו, לא היו הגורמים היחידים שהביאו לפיתוח של מבחנים פסיכולוגים מודרנים. התפתחויות אלו נבעו גם מצורך באבחון וסיווג של חולי נפש, כפי שבא לידי ביטוי במבחן Seguin Form Bord Test (SFBT) ומבחנים נוספים שפותחו באותה תקופה.

המאה ה-20

הפסיכומטריקאי לואי לאון ת'ורסטון, המיסד והנשיא הראשון של החברה הפסיכומטרית, פיתח ויישם גישה תיאורטית למדידה הנקראת חוק השיפוט ההשוואתי העוסק במדידה של העדפה של פרט מסויים מתוך זוג פריטים. לגישה זאת קשרים הדוקים לתיאוריה הפיסיכו-פיזית של ובר ופצ'נר. בנוסף ביחד עם צ'ארלס ספירמן, הוא תרם תרומה חשובה לתיאוריה וליישום של ניתוח גורמים - שיטה סטטיסטית הנמצאת בשימוש נרחב בפסיכומטריקה.

במאה זאת התפתחות של מבחנים רחבי היקף גררו פיתוח של נורמות למדידה של פרטים ביחס לאוכלוסייה וכתוצאה מכך גם מחקר בנוגע למדגמים מייצגים בנוסף ההכרה בחשיבות של העברה סטנדרטית של מבחנים. דוגמא לכך ניתן לראות בתהליך ההתפתחות של מבחן בינה להערכת אינטליגנציה אצל ילדים. בגרסה הראשונה משנת 1905 של המבחן התבססו הנורמות על מדגם של 50 ילדים שנבחנו בתנאים שווים. לאור החשיבות של מדגם המתבסס על מספר גדול של נדגמים המגיעים ממגוון רקעים בגרסאות הבאות של המבחן שנקרא כבר מבחן סטנפורד-בינה גדל מספר הילדים שנדגמו לכ-3000 ונקבע סולם אינטליגנציה המתאים לכל נבחן גיל מנטלי.

בשנים האחרונות תיאוריה פסיכומטרית מיושמת במדידת אישיות, עמדות, אמונות והישגים לימודיים. מדידה של תופעות אלו אינה פשוטה וחלק גדול מן המחקר המצטבר בתחום זה פותח בניסיון להגדיר ולכמת תופעות אלו. המבקרים ביניהם חוקרים במדעים המדוייקים ופעילים חברתיים טוענים כי הגדרה וכימות של תחומים אלו בלתי אפשרית. בנוסף בדיקות אלו משמשות לעיתים קרובות לצרכים שונים מאלו שיועדו להן כגון בדיקות אישיות בתהליכי העסקה.

בין הדמויות המרכזיות אשר הרימו תרומה משמעותית בהתפתחות המחקר הפסיכומטרי במאה העשרים ניתן למנות את קרל פירסון, הנרי פ. קייזר, קארל בריגהאם, ל'תורסטון, אן אנסטאסי, גיאורג ראש, יוג'גין גאלאנטר, ג'ונסון או'קונור, פריקדריק מ' לורד, לאדיארד ר. טאקר, ארתור ינסן ודוד אנדריך.

הגדרה של מדידה במדעי החברה

בשנת 1932, הקימה האגודה הבריטית לקידום המדע את ועדת פרגוסון על מנת בדוק את האפשרויות למדידה של תכונות פסיכולוגיות באופן מדעי. הועדה כללה מספר פיזיקאים ופסיכולוגים בניהם הפיזיקאי והמדען הבריטי, נורמן רוברט קמפבל. בדו"ח הסופי שלה, משנת 1940, קבעה הועדה כי מאחר שתכונות פסיכולוגיות אינן מסוגלות לקיים פעולות שרשור, כלומר הן אינן יכולות להמדד במדד סדר רציף - הן אינן ניתנות למדידה מדעית. קביעה זאת גרמה להתפתחויות חשובות בפסיכולוגיה, המשמעותית ביניהן הייתה היצירה של התיאוריה של מדידה בשנת 1946 בידי הרווארד סטנלי סמית' סטיבנס. תורת המדידה הלא מדעית של סטיבנס מהווה כיום אבן יסוד בפסיכולוגיה ובמדעי ההתנהגות. ההגדרה של סטיבנס קובעת כי מדידה היא "הקצבה של מספרים לחפצים או אירועים על פי כלל כלשהו". הגדרה זאת שונה במידה רבה מההגדרה הקלאסית המקובלת בקרב חוקרים בתחומי המדעים המדוייקים הקובעת כי מדידה מדעית כוללת "הערכה או גילוי של היחס בין גודל מסוים של תכונה כמותית ליחידה אחרת בעלת אותה תכונה".

הגישות השונות במדידה באות לידי ביטוי במחקר הפסיכומטרי. לדוגמא: שיטות מחקר המבוססות על מטריצת שונות משותפת מניחות כי נתונים כדוגמת ציוני גלם הנגזרים מהערכות הם מדידים. גישות אלו מתבססות על הגדרת המדידה של סטיבנס הדורשת שהערכים יוקצו על פי כלל מוגדר. משימת המחקר, אם כך, היא בגילוי של קשרים בין הנתונים לבין הגורמים אותם המחקר בודק. מצד שני, כאשר משתמשים במודלים כדוגמת מודל ראש הערכים אינם מוקצים על פי כלל, במקום זאת, נקבעים קריטריונים למדידה. המטרה היא ליצור נהלים או פעולות המספקים נתונים העונים על הקריטריונים שנקבעו. המדידות נאמדות על בסיס המודלים והבדיקות נערכות על מנת לוודא שהקריטריונים נענו.

שימושים נפוצים

הכלים הפסיכומטרים הראשונים פותחו על מנת למדוד אינטליגנציה או מנת משכל. בבסיס הפיתוח של כלים אלו קיימת ההנחה כי יכולת קוגנטיבית נובעת מיכולת כללית יחד עם יכולת ספציפית בתחום מסויים. יכולת קוגנטיבית זאת הוגדרה ככגורם g המבטא יכולת שאיננה נוגעת בהכרח ליכולת הספציפית הנדרשת במבחן מסויים. על בסיס הגדרה זאת נכתבו מבחנים רבים למדידת אינטליגנציה, כאשר כאמור אחד המבחנים הראשונים והבולטים הוא מבחן סטנפורד-בינט למדידת IQ, שפותח לראשונה על ידי הפסיכולוג הצרפתי אלפרד בינט.

לפסיכומטריקה שימוש רב במערכת החינוך בתחום מדידת הישגי התלמידים במגוון תחומים כאשר העיקריים שבהם הם קריאה, כתיבה ומתמטיקה. לצורך ניתוח מבחני הישגים פותחו מספר גישות לניתוח הנתונים העיקריות שבהן הן תורת המבחנים הקלאסית הותיקה, ותורת התגובה לפריט וכלי המדידה של ראש היותר חדשות. כלי ניתוח אלו מאפשרים כיול וסילום של ציונים לצורך השוואה בין נבחנים שונים שנבחנו בנוסחים שונים ובמועדים שונים וכן הערכה של איכות של פריטים שונים במבחנים.

גישות תיאורטיות

פסיכומטריקאים פתחו מספר תיאוריות מדידה שונות. העיקריות בהם הן תורת המבחנים הקלאסית (CTT) ותורת התגובה לפריט (IRT). בנוסף פתחו פסיכומטריקאים דרכים לעבוד עם מטריצות גדולות של מתאמים ושונויות משותפות, כאשר ניתן דגש רב על ניתוחי גורמים, איתור מימדים משותפים, יצירת ייצוג פשוט עבור נתונים עם מימדים סמויים ועוד. המכנה המשותף לשיטות אלו הוא הצורך להמיר כמויות גדולות של מידע למבנים פשוטים יותר.

מושגים מרכזיים

מושגי המפתח בפסיכומטריקה בכלל ובתורת המבחנים בפרט הם מהימנות ותוקף. מדד מהימן הוא מדד המודד באופן עקבי מעבר לזמן, נבחנים וסיטואציה. מדד תקף כאשר הוא מודד את מה שהוא אמור למדוד. מהימנות חשובה לקיומו של תוקף אבל אינה מספקת.

ניתן למדוד מהימנות ותוקף באופן סטטיסטי. ניתן למדוד עיקביות באמצעות מתאם פירסון על ידי העברה חוזרת של אותו מבחן. באופן דומה ניתן גם לקבוע כי שני מבחנים שקולים על ידי העברה של שתי גרסאות של מבחן שאמורות להיות דומות.

[[קטגוריה:פסיכולוגיה חינוכית]] [[קטגוריה:מבחנים פסיכולוגיים]]