משתמש:בולס שקמים/תפילת הציבור ביהדות

המונח תפילת הציבור משמעו תפילה שנערכת בנוכחות קהל, בשונה מתפילת היחיד (כגון קריאת שמע על המיטה או ברכות מסוגים שונים), ובשונה מטקסים שונים, שלמרות עריכתם בנוכחות קהל אינם נחשבים "תפילה" (למשל, טקס ברית מילה או טקס נישואין).

תולדות תפילת הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה המקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שאין לכך ראיות מפורשות, אין ספק תפילת הציבור מקורה עוד בימי בית ראשון, בעת שהציבור התאסף לרגל הקרבת קורבנות. תפילות הציבור הקדומות ביותר שלא התקיימה בהן הקרבה של קורבנות היו תפילות הציבור בימי תענית. אלו נערכו למשל כאשר התרחש אסון כלשהו, כגון בצורת (ספר יואל, פרק א', פסוק י"ד) או לקראת מאורע מסוים (ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק י"ב). הדים לתפילות ציבור קדומות אלו משתקפים במשנה, במסכת תענית. תפילות ציבור אלו לא התקיימו כמובן בצורה סדירה. ראשיתה של תפילת הציבור הסדירה היא בתקופת הגלות, שכן בבבל לא היה ליהודים מרכז רוחני (כמו בית המקדש), ואחת הדרכים לשמר את הזהות הלאומית והרוחנית שלהם היתה לקיים אסיפות, בעיקר בשבתות ובמועדים.

בתקופת התנאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמשנה עולה תמונה ברורה יותר של תפילת הציבור. התפילה בזמן זה מורכבת משני יסודות, הקיימים בצורה דומה גם בימינו. היסוד הראשון הוא קריאת שמע והעמידה, והיסוד השני הוא קריאת התורה.

קריאת שמע, אז כמו היום, הורכבה משלוש פרשיות: פרשת "שמע" (דברים ו, ד-ט), פרשת "והיה אם שמוע" (דברים יא, יג-כא) ופרשת "ויאמר" (במדבר טו, לז-מא). היא נאמרה בבוקר ובערב, אבל בערב נאמרו רק שתי הפרשיות הראשונות ("ויאמר אינו נוהג אלא ביום", משנה ברכות ב, ב). לפני ואחרי קריאת שמע נאמרו ברכות. העמידה היתה סדרה של בקשות, שמספרן או נוסחן המדויק באותו זמן לא ידוע. תבניתן היתה מגובשת, כיוון שהמשנה מכירה כבר שמות נפרדים לחלק מבקשות אלו ("אבות", "גבורות", "קדושת השם", "עבודה", "הודאה" - משנה ראש השנה ד, ה). קריאת התורה נערכה ביום שני, ביום חמישי, בשבת בבוקר, בשבת בצהריים ובמועדים. בשבת ובמועדים נקראו גם קטעים מספרי הנביאים (הפטרות). סדר הקריאה - כלומר אלו פרשיות נקראו כל שבוע - עדיין לא היה מקובע בתקופת התנאים.

מתכונת זו של תפילת הציבור התקיימה בעת שבית המקדש היה קיים, וחורבנו במאה הראשונה לספירה לא שינה אותה באופן מהותי. אולם חשיבותה של תפילת הציבור עלתה, ומעתה בית הכנסת מחליף את בית המקדש כמוקד פולחני. לאחר חורבן הבית נערכו שינויי נוסח מסוימים, כגון הוספת תחינה לבנייתו מחדש של המקדש ולחזרת העם לירושלים. גם ברכת כהנים הוספה לעמידה לאחר החורבן. סדרן של ברכות העמידה נקבע באותו זמן - לפי המסורת, על ידי שמעון הפקולי - ומספרן הועמד על שמונה עשרה (מכאן שמה של העמידה "תפילת שמונה עשרה"). צמיחתה של הנצרות בתקופת התנאים הביאה להוספת הברכה התשע עשרה, ברכת המינים, לתפילת העמידה.