משתמש:אריאל ושי/המסע אל האי אולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"המסע אל האי אולי" הוא ספר ילדים אשר נכתב על ידי מרים ילן שטקליס ואויר על ידי בתיה קולטון. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1944 ויצא במהדורה חדשה בשנת 2014 על ידי הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. זוהי יצירת רב-ז'אנרית: סיפור הרפתקאות המכיל שירי-משחק, ושירי ערש, סיפור שיש בו מעבר מהעולם המוכר לעולם הפנטסטי, ברוח המעברים שמאפיינים את היצירות הקלאסיות הגדולות לילדים. הספר מאוד פופולארי בקרב ילדים, הוא מתאים לילדים צעירים מאוד (בין הגילאים 3-8), ולגדולים הזוכרים את סימני השאלה של ילדותם. הספר זכה להמון ביקורות טובות ונחשב לאחד הספרים הטובים בספרות העברית.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מתחיל בשעות המאוחרות של הלילה כאשר משפחתו של דני, הוריו ואחותו רותי ישנים ויש שקט רב בבית. דני וחבריו קוץ הדב, רוץ הכלב ומוץ החתול יוצאים למסע אל הלא נודע על מנת לתקן את הבובה השבורה אלישבע, שאחותו של דני, רותי, פוגעת בה ומכאיבה לה מבלי להבין את הנזק שגורמת. הרופא הגדול של הצעצועים שיכול לתקן את הבובה אלישבע נמצא במקום רחוק מאוד עד ש"אין לדעת עד כמה רחוק הוא" באי "אולי". היחיד שיודע את הדרך לאי המסתורי הוא הלוויתן הזקן, ממנו דני וחבריו מבקשים עזרה. בזכות עזרתם של ידידיהם שפגשו במהלך הדרך ובעזרתו של הלוויתן הזקן, דני וחבריו מגיעים אל האי, בו הרופא הצעצועים הגדול מתקן את הבובה אלישבע, והחברים יכולים לחזור לביתם. החברים מגיעים לביתם, וכולם חוזרים לישון.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני- הוא האח הגדול וה"טוב" של רותי.

רותי- היא אחותו הקטנה של דני. רותי פוגעת ומכאיבה לבובתה אלישבע מבלי להבין את הנזק הנגרם לבובה. אינה ילדה רעה אך לא מבינה את מעשיה.

קוץ- הדובי של דני, בעל כרס עגולה, רגליים וידיים שמנות וקצרות, וכולו מכוסה פרווה כתומה ורכה.

רוץ- הכלב של דני, בעל פרווה שחורה, עם קצת כתמים לבנים במצחו ובקצה רגליו.

מוץ- החתול של דני, בעל פרווה אפורה, שפם ועיניים ירוקות נוצצות ומאירות בחושך.

אלישבע- היא הבובה של רותי. אלישבע חווה התעללות מצד רותי.

הציפור יפת הרגליים- ידידתו של קוץ, ציפור בעלת רגליים יפות ועיניים חדות, "מומחית מפורסמת למלאכת הטיסה", עזרה לחבורה כאשר נקלעו לצרה.

הלוויתן הזקן- לוויתן עצום, היחיד שיודע את הדרך אל האי אולי הרחוק.

הגמדים הטובים- גמדים נחמדים שגרים בארץ הבובות שנמצאת באי אולי.

מנטה פנטה- אחד מהגמדים הטובים, מורה דרך מכובד, בעל מגבעת גבוהה מאוד, זקן לבן שמגיע כמעט עד ברכיו ומשקפיים על אפו. פטפטן גדול, לכן השתדל להמעיט בדיבוריו.

רופא הצעצועים הגדול- רופא שמתקן צעצועים הרוסים/שבורים. נמצא באי אולי. אליו דני וחבריו מגיעים על מנת לתקן את הבובה אלישבע.

על המחברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחברת הספר מרים ילן שטקליס הייתה כלת פרס ישראל לספרות ילדים (בשנת 1956) נולדה בשנת 1900, הייתה סופרת ומשוררת ירושלמית, מחברת ספרי ילדים ושירי ילדים. חיברה ספרים ושירים נוספים כגון: "דני גיבור", "לבדי" וספר השירים "פרח נתתי לנורית".[1]

סגנון הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נכתב בסגנון כתיבה תיאורי, בו הכותבת מתארת כל דמות ומקום בעלילה על מנת להמחיש את המאורע וליצור תמונה של המסופר בראשו של הקורא.

נוסף על כך, הכותבת הוסיפה קטעים בסיפור מנקודת המבט שלה, בה היא מספרת ומשתפת את מחשבותיה ודעותיה על מה שקורה בעלילה.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר קיבל המון ביקורות טובות, בהם שובח על הכתיבה המיוחדת, על הדמויות הבלתי נשכחות, על הפרטים המיוחדים והחינוכיים בעלילה ועל האיורים העשירים בפרטים, אותם הקוראים לא ישכחו עוד זמן רב[2]. בנוסף, הספר שובח גם על היותו ספר שמתאים לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים, שרוצים להיזכר בילדותם[3].

פרשנות ומקור ההשראה לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה פרשנות שעל פיה ההשראה לכתיבת סיפורה של אלישבע (הניתוח, ה"תיקון" שעברה), היא דימוי גוף לא נכון, "תיקון" הגוף על ידי ניתוחים פלסטיים ואפילו מעין פרסומת סמויה לכך. לאחר שאלישבע יוצאת מהניתוח ועומדת ליד בובות אחרות, חבריה לא יכלו לזהות אותה, מכאן באה המטפורה הקודרת של שינוי הזהות.[4]

מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הודפס לראשונה כספרון בשנת 1944 עם איוריה של אן נוימן, הודפס שוב בשנת 1952 עם איוריה של "איזה", איזה הרשקוביץ', שוב בתוך הספר "שיר הגדי" בשנת 1957 עם איוריה של צילה בינדר ויצא שוב לאור במהדורה האחרונה כספר ב-27 באוגוסט 2014, עם איוריה של בתיה קולטון.[5]

תרגומים לשפות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם מעברית לערבית[6] (בשנת 1972) ולסינית[7].

עיבוד בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד למחזאות לגילאים 4-9: בהצגה של "תיאטרון הקיבוץ"[8]: השתמשו בעלילה המקורית, לעומת זאת, בהצגה של "תיאטרון האינקובטור" ו"תיאטרון חיפה"[9]: העלילה עובדה מעט והדמויות השתנו, אך המטרה הסופית נשארה כמו בסיפור המקורי (תיקון הבובה אלישבע). אותו עיבוד כמו בהצגה של "תיאטרון האינקובטור" נעשה גם במופע בובות, על ידי "המרכז לתיאטרון בובות חולון"[10].

הערות שוליים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרים ילן-שטקליס (1900־1984), באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
  2. ^ המסע אל האי אולי, באתר נוריתה, ‏31/08/2014
  3. ^ נירה לוין, המסע אל האי אולי
  4. ^ מרית בן ישראל, עמוס נוי על "המסע אל האי אולי", ‏ספטמבר 21, 2014
  5. ^ מרית בן ישראל, עמוס נוי על "המסע אל האי אולי", ‏ספטמבר 21, 2014
  6. ^ Magdalena Waligórska‏, Tara Kohn‏, Jewish Translation - Translating Jewishness
  7. ^ The Journey to the Maybe Island (Chinese Edition)
  8. ^ הצגה- המסע אל האי אולי- תיאטרון חיפה מארח את תיאטרון הקיבוץ
  9. ^ המסע אל האי אולי/מרים ילן שטקליס, באתר תיאטרון האינקובטור
  10. ^ המסע אל האי אולי - אנסמבל אולי, באתר המרכז לתיאטרון בובות חולון

לקריאה נוספת:[עריכת קוד מקור | עריכה]