משתמש:אגלי טל קהלת/הוספות ותיקונים

הוספות ותיקונים

המהפכה החוקתית

• החידוש בפס"ד המזרחי. 1. יש חוקה. 2. ביהמ"ש מוסמך לבטל חוקים המנוגדים לה.

שתי הנקודות המרכזיות בפסק הדין מהוות את היסוד למהפכה החוקתית כולה:

• חוקה: נקבע כי למדינת ישראל יש חוקה - חוקי היסוד - אשר גוברים על חקיקה רגילה של הכנסת ועליונים עליה, לשם כך נדרשו השופטים להבהיר את סמכותה הכפולה של הכנסת, כרשות מכוננת ומחוקקת. על קביעה זו חלק השופט מישאל חשין בדעת יחיד.
• ביקורת שיפוטית: נקבעה סמכותו של בית המשפט לבקר את חוקי הכנסת ולהכריז על בטלותם במקרה של סתירה לחוק יסוד.

נקודה נוספת בפסק הדין שעסקה במבחן המידתיות, הרחיבה את שיקול הדעת של בית המשפט בבואו לדון בחוקתיותו של חוק: בפסקת ההגבלה שבחוקי היסוד, מתוארת פגיעה אפשרית בזכויות המנויות בחוקי היסוד: ”אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש”. בפסק הדין נקבע כי למידתיות שלושה מבחנים:

1. מבחן הקשר הרציונלי: לפיו יש להוכיח כי החוק הפוגע אכן ישיג את המטרה המבוקשת.
2. מבחן הפגיעה הפחותה: כלומר, להוכיח כי בחוק נעשתה הפגיעה המינימלית ההכרחית לשם השגת המטרה.
3. מבחן המידתיות הצר: יש להראות כי התועלת המופקת מן החוק, מצדיקה את הפגיעה בזכות היסוד.

המבחן השלישי היה שנוי במחלוקת בפסק הדין. השופט שמגר סבר כי יש להשתמש רק בשני המבחנים הראשונים, וכי אין זה מתפקידו של בית המשפט לדון בשאלת האיזון הראוי בין התכלית לפגיעה. הניא ברק סבר כי יש להוסיף גם את המבחן השלישי. מבחן זה העניק לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה הערכית של האיזון בין התועלת לבין הפגיעה.

• הרחבה מתמדת של הזכויות הכלולות בחוקי היסוד.
• טבלת חוקים שנפסלו
• הסבר על השפעת המהפכה מעבר לחוקים שנפסלו. הרתעה ודיונים.
• המהפכה החוקתית השנייה: דירה שלישית - פסילה ללא עילה חוקתית אלא פרוצדורלית (סבירותיזציה)

תקציב דו שנתי - פסילת תיקון לחוק יסוד.

• מבחני המשנה של המידתיות. שמגר מול ברק.

התנגדות וביקורת

המהפכה החוקתית שינתה סדרי בראשית במבנה החוקתי של מדינת ישראל, וכנגד מוביליה ותומכיה התייצבו רבים שהתנגדו לפרשנות שניתנה בבית המשפט העליון לחקיקתם של שני חוקי היסוד החדשים. בין המבקרים משפטנים בכירים, אנשי אקדמיה, שרים וחברי כנסת.

הביקורת נמתחה הן כלפי תפיסות היסוד של המהפכה החוקתית והן כלפי אופן יישומה. המבקרים שללו את היותם של חוקי היסוד בעלי מעמד חוקתי על חוקי, ערערו על סמכותו של בית המשפט לדון בחוקתיותו של חוק, וכן ביקרו את היקף הביקורת השיפוטית שנקט בית המשפט.

ביקורת מהותית

המבנה החוקתי שיצרה המהפכה החוקתית, הוא של חוקי יסוד במעמד של חוקה, אשר להם עליונות על חוקי הכנסת, כאשר אלה נתונים לביקורת שיפוטית בידי בית המשפט העליון. בית המשפט יכול לפסול חוקים העומדים בסתירה, לדעתו, לחוק היסוד. העיקרון שבבסיס המודל הזה (הדומה בחלק זה למודל האמריקאי), הוא כי מלבד העיקרון של שלטון העם באמצעות נבחריו, יש למדינה ערכי יסוד עליונים, ויש להגן עליהם מפני פגיעתו של המחוקק. הפרופסור גדעון ספיר בספרו 'המהפכה החוקתית: עבר הווה ועתיד', מונה את חסרונותיה הבולטים של גישה זו, לשיטתו:

1. אי הסכמה ערכית: גם אם מקבלים את ההנחה שישנם ערכים עליונים לחברה, בחברה המערבית הפלורליסטית יש מגוון דעות באשר לשאלה מהם אותם ערכים. בהנחה שחוקה צריכה להתקבל בהסכמה רחבה, לא ברור כיצד ניתן לגשר על אי ההסכמות ולקבל חוקה.
2. פגיעה בעיקרון הדמוקרטי: מכיוון שערכיו ותפיסותיו של השופט משפיעים על הכרעותיו השיפוטיות, מסירת ההכרעה הסופית בשאלות ערכיות של חוקתיות, מציבה למעשה תחליף לעיקרון היסוד הדמוקרטי לפיו ההכרעה במחלוקות ציבוריות נעשית בדרך של הכרעת רוב.
3. פגיעה במעמד בית המשפט: מסירת הסמכות להכריע בשאלות ציבוריות ערכיות לידי בית המשפט, תיצור אצל הציבור את הרושם כי בית המשפט אינו אלא שחקן נוסף במגרש הפוליטי.

טענות נוספות של ספיר נוגעות לכבילת הציבור לערכים ישנים של החוקה, דילדול השיח הדמוקרטי וכן השגות על האפקטיביות של מודל זה.

ביקורת משפטית

חוקי היסוד כחוקה

• היסוד עליו נבנתה המהפכה החוקתית: הגדרתם של חוקי היסוד כחוקה אשר לה עליונות על החוקים הרגילים, היה שנוי במחלוקת עזה מעת שהוצב לראשונה בידי השופט אהרן ברק. נטען כי חברי הכנסת לא התכוונו בחקיקת חוקי היסוד ליצור חוקה ולהעניק לחוקים הללו מעמד על חוקי. העובדה שחוקי היסוד עברו ברוב קטן ולא מוחלט (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עבר ברוב של 32 מול 21), שימשה לערעור המעמד החוקתי שיוחס לחוק היסוד. חבר הכנסת מיכאל איתן אמר

באיזה יום, נכון יותר לילה, באווירה נטולת חגיגיות לחלוטין, הביאו שני חוקים להצבעה, פחות מחצי מחברי הבית נכחו פה [...] איש לא דיבר על כך שיש פה אספה מכוננת, איש לא דיבר על כך שמדובר במהפכה, ואיש לא אמר שמבצעים שינוי קונסטיטוציוני כלשהו. הצביעו. לאחר מספר חודשים מודיעים לעם ישראל: התחוללה מהפכה. נו, המהפכה הראשונה שנעשתה בלי שהציבור ידע עליה.

דברים דומים אמר גם חבר הכנסת חיים רמון.}} גם יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין תקף בחריפות את המהפכה החוקתית ואמר בתגובה לפסילת חוק בידי שופט בית משפט השלום

המהפכה החוקתית אשר הוכרזה ע"י כבוד נשיא בית המשפט העליון לפני שנים אחדות היתה בפועל, אולי מבלי משים, אולי ללא כוונה כזו להפיכה שלטונית המסכנת כיום לדעתי את יסודותיה המקודשים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית.

גם נשיא בית המשפט העליון לשעבר משה לנדוי סבר כי ”החוקה, כפי שהיא תוארה על ידי הנשיא ברק, היא היחידה בעולם שנוצרה באמרי פיו של בית המשפט.” כנגד ההסתמכות על פסק הדין מרבורי נגד מדיסון, שייסד את הביקורת השיפוטית בארצות הברית הטעים לנדוי כי

יש לשים לב לכך, שההלכה הזאת נפסקה בארצות-הברית על הבסיס של חוקה קשיחה קיימת כחוק עליון למדינה. על בסיס זה הגיע בית-המשפט למסקנתו בדבר העליונות השיפוטית. ואילו אצלינו אינה קיימת חוקה כזאת, אלא הכול הוא פרי הקונסטרוקציה המשפטית של בית-המשפט עצמו, כולל רעיון העליונות השיפוטית.

באקדמיה, אחת מן המבקרים הבולטים של פרשנות חוקי היסוד כחוקה היא רות גביזון, במאמרה 'המהפכה החוקתית - תיאור מציאות או נבואה המגשימה את עצמה?' שללה גביזון את תאוריית הסמכות המכוננת של הכנסת.

• נטען גם כי מבחינה משפטית חוקתית, אין ביכולתה של הכנסת לכבול כנסות אחרות וליצור חוק בעל מעמד עליון שיגביל את כוח הכנסת. תפישה זו היא שעמדה ביסוד חוות דעתו החולקת של השופט מישאל חשין בפסק הדין בנק המזרחי. בפסקי דין מאוחרים יישר חשין קו עם דעת הרוב בפס"ד המזרחי, אך בדברים שנשא בכנס שנערך לכבודו בשנת 2007 אמר חשין:

דעתי לא נשתנתה מאז ולו כהוא-זה, וגם לא שמעתי תשובות ראויות לשאלות שהעליתי [...] הענקת סמכות מכוננת לכנסת בפסק-הדין בעניין בנק המזרחי ראיתי, ואני רואה בה עד היום, מעין מעשה-כשפים, אל-כימיה במיטבה, יצירת יש-מאין.

.

• כמו כן נטען כי עד לחקיקת שני חוקי היסוד העוסקים בזכויות אדם לא יוחסה לחוקי היסוד עליונות על חוקים רגילים, אלא רק לסעיפים המשוריינים שבהם. ('חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו' איננו משוריין). טענה זו משמשת הן לביסוס העדר כוונה מצד חברי הכנסת ליצור בחוקי יסוד חוקה בעלת מעמד על חוקתי, שכן השיח החוקתי היה בחיתוליו והמחשבה שבית המשפט יעסוק בביקורת שיפוטית שיטתית לא הייתה כלל על סדר היום הציבורי. והן כדי להראות שפסק הדין בנק המזרחי היה מנוגד לפסיקה שנהגה בבית המשפט העליון קודם לכן.

סמכותו של בית המשפט

• טענה נוספת שהעלו מתנגדי המהפכה החוקתית היא כי אף אם לחוקי היסוד מעמד עליון על פני חקיקה רגילה, ואכן אין הכנסת יכולה לחוקק חוקים המנוגדים להם, מכל מקום הזכות לקבוע כי חוק פלוני סותר חוק יסוד ולהכריז על בטלותו, לא נמסרה לבית המשפט העליון.

אקטיביזם שיפוטי

מלבד הביקורת הבסיסית על קביעת בית המשפט העליון כי חוקי היסוד מהווים חוקה וכי בסמכותו לקיים ביקורת שיפוטית מכוחה, ביקורת רבה נמתחה על האופן בו פירש בית המשפט את חוקי היסוד.

• הרחבת הזכויות המנויות

בית המשפט העליון הרחיב במספר רב של פסיקות את מניין הזכויות המוגנות מכוח 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'. על גישה זו נמתחה ביקורת מצד מתנגדים לאקטיביזם השיפוטי, ובפרט על הנוהג של 'קריאה לתוך' (reading in) חוק היסוד זכויות שאינן מנויות בו, ואף כאלה שהוצאו מנוסח החוק במכוון. כך לדוגמה נפסק כי הזכות לשוויון מוגנת מכוח האיסור לפגוע בכבוד האדם, שכן פגיעה בשוויון פוגעת בכבודו של המופלה לרעה. זאת אף שהזכות לשוויון הייתה חלק מהנוסח המקורי של חוק היסוד והיא הוצאה ממנו במכוון במהלך הדיונים בכנסת.

• מבחן המידתיות

עמדתו של הנשיא אהרן ברק, שזכתה להסכמת רוב השופטים, הייתה כי מבחן המידתיות שבפסקת ההגבלה מעניק לבית המשפט סמכות לא רק לבחון אם החוק הפוגע בזכות יסוד עושה זאת באופן המצומצם ביותר האפשרי והאם יש קשר רציונלי בין תכליתו לבין הוראותיו, אלא גם האם התועלת שבתכלית החוק, מצדיקה את הפגיעה הנגרמת ממנו. מבחן זה מכונה 'מבחן המידתיות הצר'. בקביעה זו הוענקה לבית המשפט סמכות לבחינה ערכית, האם מטרה פלונית (שהוגדרה כבר כראויה וכתואמת את ערכיה של המדינה), מצדיקה את הפגיעה שתיגרם מן החוק. המבקרים טענו כי בכך מעמיד עצמו בית המשפט כ'מחוקק על' השוקל את שיקוליה של הרשות המחוקקת, "האם ראוי לפגוע בערך פלוני לשם השגת ערך אלמוני". הנשיא הפורש שמגר התנגד בפסק הדין להכללת הבחינה הזו בדרישת המידתיות.

צעדי נגד

במהלך השנים שחלפו מראשית המהפכה החוקתית, עלו מספר הצעות לשינוי המצב החוקתי כדי לאזן או אף לבטל כליל את המהפכה החוקתית.

פסקת ההתגברות

בשנת 1993 פסק בג"ץ כי ההסדר (הזמני) שמנע מחברת 'מיטראל' ייבוא בשר אינו ענייני ודינו להתבטל. השופט תאודור אור ציין באמרת אגב כי מניעת ייבוא בשר על ידי חברת מיטראל פוגע בחופש העיסוק שלה, המוגן בהוראות חוק יסוד: חופש העיסוק. הערה זו חידדה את ההבנה אצל חברי הכנסת כי גם חקיקה ראשית בחוק רגיל שתסדיר את הסטטוס קוו שמנע ייבוא בשר טרף לישראל, צפויה להתבטל בבית המשפט. פסק הדין עורר משבר פוליטי, ודרישה מצידה של מפלגת ש"ס להשיב את הסטטוס קוו שנושא על כנו. במרץ 1994 אישרה הכנסת תיקון לחוק יסוד: חופש העיסוק, ונוספה לו 'פסקת ההתגברות', סעיף המאפשר לכנסת לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק היסוד, לזמן מוגבל, כל עוד הוא התקבל ברוב של חברי הכנסת (סעיף 8(א)): "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 4, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה; תוקפו של חוק כאמור יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, זולת אם נקבע בו מועד מוקדם יותר". כמודל לסעיף זה שימשה הוראה דומה בצ׳רטר הקנדי על הזכויות והחירויות. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, תמך בהוספת הסעיף לחוק היסוד.

בהמשך 1994 נחקק חוק יבוא בשר קפוא, התשנ"ד–1994, שבסוף אותה שנה שונה שמו לחוק בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994, הקובע שאין לייבא בשר לישראל, אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר. סעיף 5 לחוק קובע במפורש "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק-יסוד: חופש העיסוק", כפי שנדרש בסעיף 8 לחוק יסוד: חופש העיסוק.

מפעם לפעם עולה, בעיקר במערכת הפוליטית, הצעה להוסיף פסקת התגברות גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובכך לאפשר לכנסת לחזור ולחוקק חוקים שנפסלו על ידי בית המשפט על פי חוק יסוד זה. בנוסף למחלוקת הבסיסית האם ראוי להוסיף לחוק היסוד פסקת התגברות, בקרב התומכים בהצעה יש מחלוקת האם די ברוב של 61 חברי כנסת כדי לשוב ולחוקק חוק שבוטל, בדומה לפיסקה בחוק יסוד: חופש העיסוק. או שיש צורך ברוב מיוחד, גדול יותר.

הצעות חקיקה אחרות

• דרישות מינימום לפסילת חוקים

מספר הצעות חוק ביקשו לקבוע מספר מינימלי של שופטים בהרכב הנדרש לשם פסילת חוק. בדרך כלל נוספה גם דרישה לרוב מוצק (למשל, שני שלישים) שיפסקו בעד הפסילה. הצעות אלה ביקשו להקשות על פסילת חוקים, מתוך הנחה כי צעד כזה ראוי שיתבצע רק במקרים קיצוניים, וכן לצמצם את האפשרות שנשיא בית המשפט העליון ישפיע על הפסיקה במקרה הנדון באמצעות קביעת ההרכב.

• שינוי שיטת בחירת השופטים

השופטים בישראל נבחרים בשיטה ייחודית, על ידי הועדה לבחירת שופטים, אשר בה יש שלושה נציגים מבית המשפט העליון, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגי לשכת עורכי הדין. משפטנים ואישי ציבור רבים טענו כי יש לשנות את שיטת הבחירות ולהעניק את סמכות הבחירה לנבחרי הציבור, במיוחד על רקע המהפכה החוקתית וכניסתו של בית המשפט העליון לדיונים ערכיים ציבוריים. לשיטתם, הסמכות של גוף בלתי נבחר שאף לא ממונה בידי נבחרי הציבור, להכריע בשאלות ציבוריות שנויות במחלוקת, מנוגדת לעיקרון הדמוקרטי.

אנשי משפט

משה לנדוי מישאל חשין מנחם אלון דרור חוטר-ישי פוזנר סקאליה

אקדמיה

רות גביזון דניאל פרידמן גדעון ספיר

פוליטיקאים

ראובן ריבלין יעקב נאמן חיים רמון איילת שקד יריב לוין

צעדי נגד

במהלך השנים שחלפו מראשית המהפכה החוקתית, עלו מספר הצעות לשינוי המצב החוקתי כדי לאזן או אף לבטל כליל את המהפכה החוקתית.

פסקת ההתגברות

פסקת ההתגברות היא סעיף בחוק יסוד המאפשר לכנסת לתת תוקף לחקיקה הסותרת חוק יסוד זה. פסקת התגברות נחקקה כתיקון לחוק יסוד: חופש העיסוק, ותיקון דומה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, או בנוגע לכלל חוקי היסוד, עולה מפעם לפעם בשיח הציבורי והמשפטי בישראל.

בשנת 1993 פסק בג"ץ כי ההסדר (הזמני) שמנע מחברת 'מיטראל' ייבוא בשר אינו ענייני ודינו להתבטל. השופט תאודור אור ציין באמרת אגב כי מניעת ייבוא בשר על ידי חברת מיטראל פוגע בחופש העיסוק שלה, המוגן בהוראות חוק יסוד: חופש העיסוק. הערה זו חידדה את ההבנה אצל חברי הכנסת כי גם חקיקה ראשית בחוק רגיל שתסדיר את הסטטוס קוו שמנע ייבוא בשר טרף לישראל, צפויה להתבטל בבית המשפט. פסק הדין עורר משבר פוליטי, ודרישה מצידה של מפלגת ש"ס להשיב את הסטטוס קוו בנושא על כנו. במרץ 1994 אישרה הכנסת תיקון לחוק יסוד: חופש העיסוק, ונוספה לו 'פסקת ההתגברות', סעיף המאפשר לכנסת לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק היסוד, לזמן מוגבל, כל עוד הוא התקבל ברוב של חברי הכנסת (סעיף 8(א)): "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 4, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה; תוקפו של חוק כאמור יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, זולת אם נקבע בו מועד מוקדם יותר". כמודל לסעיף זה שימשה הוראה דומה בצ׳רטר הקנדי על הזכויות והחירויות. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, תמך בהוספת הסעיף לחוק היסוד.

בהמשך 1994 נחקק חוק יבוא בשר קפוא, התשנ"ד–1994, שבסוף אותה שנה שונה שמו לחוק בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994, הקובע שאין לייבא בשר לישראל, אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר. סעיף 5 לחוק קובע במפורש "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק-יסוד: חופש העיסוק", כפי שנדרש בסעיף 8 לחוק יסוד: חופש העיסוק.

מפעם לפעם עולה, בעיקר במערכת הפוליטית, הצעה להוסיף פסקת התגברות גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובכך לאפשר לכנסת לחזור ולחוקק חוקים שנפסלו על ידי בית המשפט על פי חוק יסוד זה. בנוסף למחלוקת הבסיסית האם ראוי להוסיף לחוק היסוד פסקת התגברות, בקרב התומכים בהצעה יש מחלוקת האם די ברוב של 61 חברי כנסת כדי לשוב ולחוקק חוק שבוטל, בדומה לפיסקה בחוק יסוד: חופש העיסוק. או שיש צורך ברוב מיוחד, גדול יותר.

הצעות חקיקה אחרות

שינוי שיטת בחירת השופטים

השופטים בישראל נבחרים על ידי הועדה לבחירת שופטים, אשר בה יש שלושה נציגים מבית המשפט העליון, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגי לשכת עורכי הדין. שיטת בחירה זו ייחודית ואינה מקובלת במדינות אחרות. משפטנים ואישי ציבור רבים טענו כי יש לשנות את שיטת הבחירות ולהעניק את סמכות הבחירה לנבחרי הציבור, במיוחד על רקע המהפכה החוקתית וכניסתו של בית המשפט העליון לדיונים ערכיים ציבוריים. לשיטתם, הסמכות של גוף בלתי נבחר שאף לא ממונה בידי נבחרי הציבור, להכריע בשאלות ציבוריות שנויות במחלוקת, מנוגדת לעיקרון הדמוקרטי. הצעות לשינוי השיטה עלו פעמים רבות, ביניהן מצד שר המשפטים דניאל פרידמן, אך אף אחת מהן לא התקבלה.{{גדעון ספיר, המהפכה החוקתית - עבר הווה ועתיד, ידיעות ספרים, עמ' 153 ואילך}}

המודל הבריטי

הצעה נוספת שעולה מפעם לפעם בשיח הציבורי והמשפטי בישראל, היא מעבר למודל הבריטי, בו סמכותו של בית המשפט העליון היא רק להצהיר כי חקיקה של הפרלמנט איננה מתיישבת עם

דרישות מינימום לפסילת חוקים

מספר הצעות חוק ביקשו לקבוע מספר מינימלי של שופטים בהרכב הנדרש לשם פסילת חוק. בדרך כלל נוספה גם דרישה לרוב מוצק (למשל, שני שלישים) שיפסקו בעד הפסילה. הצעות אלה ביקשו להקשות על פסילת חוקים, מתוך הנחה כי צעד כזה ראוי שיתבצע רק במקרים קיצוניים, וכן לצמצם את האפשרות שנשיא בית המשפט העליון ישפיע על הפסיקה במקרה הנדון באמצעות קביעת ההרכב.

כבוד האדם

פסקת ההתגברות

מפעם לפעם עולות הצעות להוספת פסקת התגברות לחוק היסוד, בדומה לפסקה שהוספה לחוק יסוד: חופש העיסוק.

לאורך השנים עלו מספר הצעות חוק כאלה ב-2014 אושרה הצעת חוק כזו בוועדת השרים לענייני חקיקה. אף אחת מהצעות אלו לא הגיעה לקריאה ראשונה בכנסת.

באפריל 2018, בעקבות קשיים בהתמודדות עם המסתננים מאפריקה לאחר שבג"ץ פסל בזה אחר זה סדרת חוקים שנועדו להתמודד עם התופעה, עלתה שוב ההצעה לחוקק פסקת התגברות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הצעת החוק אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה ועוררה פולמוס ציבורי.