משתמש:אביתרג/טיפול נמרץ

בדף זה יימצאו כמה טיפים עריכתיים המשמשים אותי כשאני עובר על ערכים ומבצע בהם הגהות לשון. לפעמים מדובר בהגהות דקדוקיות ולפעמים מדובר בהגהות לשוניות אחרות. הטיפים יהיו מלווים בדוגמאות חיצוניות ובדוגמאות מעריכות קודמות שלי.

מטרת הדף כפולה:

1. כשאני מגיה ערך, אני מעוניין להסביר בפרוטרוט מה הייתה הבעייה הלשונית שמצאתי בו ומדוע התיקון שלי אכן מתקן. קשה להסביר דברים כאלה בלשונית העריכה, כך שלעתים אני כותב פשוט "הגהה" או "עריכה", לעתים אני מוסיף 'רמז' או שניים לסיבת אי שביעות הרצון שלי ורק לעתים רחוקות אני מנסח משהו מפורט וממצה יותר. לאחר שדף זה יהיה גמור, אוכל פשוט להפנות אליו. לדוגמה, לאחר הגהה של ערכים המשתמשים בביטוי 'על ידי' בצורתו השגויה (כתרגום למלה האנגלית by), אוכל לרשום בלשונית העריכה משהו כמו הגהה, ועיין משתמש:אביתרג/טיפול נמרץ#על ידי.
2. אם כותב ערך ירצה להיעזר בדף טיפים קצר על מנת לכתוב את הערך שלו בלא שגיאות, אם מגיה ירצה להיעזר בדף טיפים קצר כדי להגיה ערכים של אחרים, יוכלו הכותב או המגיה להיעזר בדף טיפים זה. אני מודע לכך שקיימים בויקיפדיה דפי סיוע או דפי דיון אחרים, אך לעתים נוח להיעזר דווקא בדף קצר יותר המכיל מספר טיפים מצומצם.

אין כל מניעה לשימוש בדף זה גם בכתיבה מחוץ לגבולות ויקיפדיה, משום שהתיקונים הללו נכונים לגבי כל מסמך שהוא.

קדימה לעבודה.

במידה ו-, במידה ש-

מקורו של "במידה ש-" במקורותינו הוא במשנה שבה נאמר, "במדה שאדם מודד, בה מודדין לו" (משנה, סוטה א, ז). פירושו של משפט זה: באותן תכונות שבהן אדם משתמש, בהן ישתמשו מולו; אותן התנהגויות שבהן מתנהג אדם כלפי אחרים בהן יתנהגו כלפיו; אותן מידות, היינו אותם כלי מדידה שבהם מדד אדם את יחסו לאחרים, בהם האחרים ימדדו את יחסם אליו; נדיבות תיענה בנדיבות, קמצנות תיענה בקמצנות, וכדומה. המשפט משתמש בדימוי מעולם המסחר העתיק. על מנת למכור סחורה בנפח מוגדר השתמש המוכר בכלי ייעודי עבור אותו נפח, כלי מידה.

ממקור הביטוי ניתן לראות כי הוא קשור בקשר הדוק למידה ולכמות ולא לאיכות. יש כאן התנייה כמותית. אם רצונך לומר "ככל שתרעיש יותר כך אתעצבן יותר" תוכל להחליף את ההתניה הכמותית המוּכּרת, "ככל ש-", ב"במידה ש-" ולומר, "בַּמידה שתרעיש כך אתעצבן" או "בַּמידה שתרעיש אתעצבן". קיימת כאן כמותיוּת. ניתן להרעיש לזמן קצר או בטונים נמוכים וניתן להרעיש לזמן ארוך ולצרום את האוזניים. לעומת זאת, אם רצונך לומר "אם תגיע לפגישה תוכל להתקבל" לא תוכל להחליף את התניית ה"אם" ב"במידה ש-". זאת משום שאין כאן כל מידה או כמות. מהי המשמעות של "במידה שתגיע לפגישה..."? האם אני יכול להגיע לפגישה במידה כלשהי או במידה אחרת? האם אוכל להגיע מעט או להגיע הרבה? לא! או שאגיע או שלא אגיע. לכן, אין כאן כל מידה. יש כאן התנייה איכותית, שניתן לציינה אך ורק בביטויי "אם" ("אם תגיע לפגישה תוכל להתקבל"), "לוּ" ("לו הגעת לפגישה היית מתקבל"), "אִילוּ" ("אילו רק אוכל להיות דייקן ולהגיע לפגישות שנקבעות לי בזמן, אתקבל למשרות רבות") ודומיהם, אך לא ב"במידה ש-".

בדרך כלל, השימוש שנעשה ב"במידה ש-" הוא השימוש בהקשרו השגוי: השימוש המחליף את התניית האיכות "אם" בהתניית הכמות "במידה ש-". אבן בוחן לבדיקת תקינותו של "במידה ש-" יכולה להיות הניסיון להחליפו ב"ככל ש-". אם ההחלפה אינה צורמת, "במידה ש-" תקין. אם ההחלפה צורמת, "במידה ש-" צורם באותה מידה.

עד כאן "במידה ש-". "במידה ו-" קלוקל הרבה יותר; "במידה ש-" הוא ביטוי נכון דקדוקית, אך נעשה בו שימוש בהקשרים בלתי סבירים. לעומתו, "במידה ו-" הוא פשוט לא נכון.

ו"ו השימוש עשויה לשמש בשתי צורות: ו"ו יכולה לשמש כו"ו החיבור המאחה בין שני משפטים עצמאיים, כמו במשפט "הלכתי לאכול פיצה ובדרך פגשתי את אימי" או מאחה בין פריטים ברשימה, כמו במשפט "קניתי קמח, סוכר, מלח וביצים, כדי להכין עוגה". ו"ו במקורות מקראיים יכולה לשמש גם כו"ו ההיפוך, כמו בפסוק המוכר "וידבר ה' אל משה לאמר", שבו הו"ו מהפכת את "ידבר" מצורת עתיד לצורת עבר, או כמו בפסוק קצת פחות מוכר "ואכלת ושבעת וברכת..." (מקרא, דברים ח, י), שבו הו"ו מהפכת את "אכלת" מצורת עבר לצורת עתיד.

שתי הצורות שבהן משמשת הו"ו אינן מתאימות כאן. הו"ו אינה מכוונת להפוך את זמנו של הפועל שבא אחריה והיא אף אינה מאחה שני משפטים עצמאיים או פריטים ברשימה. "במידה ואלך לסנדלר"? האם קיימים כאן שני משפטים עצמאיים, "במידה" ו"אלך לסנדלר"? לא! "אלך לסנדלר" הוא משפט שלם, אך "במידה" אינו משפט כלל. האם קיימים כאן פריטים ברשימה? גם לא!

מעתה, הפסיקו להשתמש ב"במידה ש-" או ב"במידה ו-". אולי ביטויים אלו נשמעים נמלצים ויפים, אך הם למעשה מכוערים וקלוקלים. "אם" הפשוט, תקין יותר, יפה יותר ופחות מפוצץ.

כאן וכאן ביצעתי תיקון על פי פרק זה. כאן הביטוי "במידה ש-" מתאים והוא לא תוקן; הוא מוחלף בקלילות ב"ככל ש-".

בסופו של יום

סופו של יום הוא פשוט לילה. אם הדבר אכן אירע בלילה, מה טוב ומה נעים. אמור בלי להסס "בסופו של יום". אך, אם הדבר לא אירע בלילה, מדוע לדבר על "סופו של יום"? ישנם מספיק ביטויים כדי לתאר דבר מה שקורה בסופו של עניין אחר: ביטויים כדוגמת "בסופו של עניין", "בסופו של דבר", "בסיכומו של עניין", "לסיכום".

לעתים משתמשים אנשים בביטויים מאונגלזים כדי להישמע משכילים, רהוטים או יודעי לשון נאה. בדרך כלל לא רק שהדבר אינו תורם, אלא אף מזיק. שפה כזו, שנראית יפה, גבוהה ותרבותית, היא בפועל מכוערת ולעתים גם קלוקלת דקדוקית. דווקא השפה הפשוטה והברורה היא השפה הנאה.

מעתה, אל תאמרו "בסופו של יום, יהיה בסדר", אלא "בסופו של דבר, יהיה בסדר". לא ברור שיהיה בסדר דווקא בסוף היום ולא בסוף הלילה, הלא כן?

כאן ביצעתי תיקון על פי פרק זה.

כש- ותפקידו

תפקיד ה'כש-' או ה'כאשר' הוא מאוד מוגדר. שני הביטויים יוצרים קשר בו-זמני בין שני איברים במשפט ותו לא. לכן, אם נאמר במשפט כי אל"ף נעשה כשאירע בי"ת, יכולות להיות לכך רק שתי משמעויות:

1. אל"ף ובי"ת אירעו בעת ובעונה אחת.
2. בי"ת אירע מעט לפני אל"ף, אך המשיך להתהוות עד שגם אל"ף אירע.

לדוגמא,

1. "הזקנה צעקה לעזרה כאשר השודד חבט בה באלימות וניסה לחטוף את תיקה" הוא משפט תקין. החבטות (=אל"ף) והצעקות (=בי"ת) באו בעת ובעונה אחת.
2. "הזקנה נמצאה כשעל גופה סימני אלימות וכשהיא מבולבלת" הוא משפט תקין. על גופה של הזקנה היו סימני אלימות (=בי"ת) עוד לפני שנמצאה (=אל"ף), אך סימני האלימות עוד נותרו על גופה גם כשכבר נמצאה. היא הייתה מבולבלת (=בי"ת) עוד לפני שנמצאה (=אל"ף), אך הוסיפה להיות מבולבלת גם כשכבר נמצאה.

לעומת זאת, כל תפקיד אחר ל'כש-' ול'כאשר' אינו תקין.

1. לצורך ניגוד אין אומרים 'כש-' או 'כאשר', אלא למשל 'בעוד ש-'.
2. לצורך הבהרת תפקידם של קבועים בנוסחה אין אומרים 'כש-' או 'כאשר', אלא למשל 'בנוסחה זו מתפקד ה-A כ-...'.

לדוגמא,

1. "השודד איים על הזקנה שאם לא תיתן לו את התיק מרצונה הוא יחבוט בה כשבפועל רק עיקם את ידה ולאחר מכן חטף את תיקה" אינו משפט תקין. האיום (=אל"ף) והעיקום (=בי"ת) לא באו בעת ובעונה אחת. ודאי שהעיקום (=בי"ת) לא אירע עוד לפני האיום (=אל"ף). השודד איים ולאחר מכן, בניגוד לאיומו, הוא עיקם את ידה ולא חבט בה. בשל חוסר בבו-זמניות במשפט זה, יש לומר דבר אחר כדי להציג את הניגוד. יש לומר משהו בסגנון, "השודד איים על הזקנה שאם לא תיתן לו את התיק מרצונה הוא יחבוט בה בעוד שבפועל רק עיקם את ידה ולאחר מכן חטף את תיקה".
2. "הנוסחה לחישוב הלחץ היא,
   

$\ P={\frac {F}{A}}$

כאשר $\ F$ הוא הכוח האחיד הפועל במאונך למשטח ואילו $\ A$ הוא שטחו של המשטח שעליו פועל הכוח" אינו משפט תקין. אין קשר של בו-זמניות בין הנוסחה לתפקיד המשתנים שבה. ניסוח תקין יהיה משהו כמו, "הנוסחה לחישוב הלחץ היא, $\ P={\frac {F}{A}}$. בנוסחה זו מתפקד ה-$\ F$ ככוח האחיד הפועל במאונך למשטח ואילו ה-$\ A$ מתפקד כשטחו של המשטח שעליו פועל הכוח".

כאן וכאן ביצעתי תיקונים על פי פרק זה.

מ- עד

בעברית, כמו בעברית, כותבים תמיד מימין לשמאל. הכתיבה המתמטית היא היוצאת מן הכלל היחידה המבוצעת משמאל לימין. לכן, הקו המפריד "–" המחליף את המלה "עד", אינו חורג מן הכלל הזה. במשפט "החנות פתוחה משלוש עד שבע", המלה המתארת את הזמן המוקדם, "משלוש", באה מימין למלה "עד", והמלה המתארת את הזמן המאוחר, "שבע", באה משמאל למלה "עד". באותה מדה יש לכתוב "שעות פתיחה: 3 – 7", כש-"3" בא מימין לקו המפריד וה-"7" בא משמאלו. יש לחשוב שהקו המפריד פשוט מחליף את המלה "עד".

יש לשים לב, לשים רווח מימין ורווח משמאל לקו המפריד; אחרת סימן ה-"–" מפורש כסימן המינוס המתמטי ונכתב משמאל לימין.

כאן ביצעתי תיקון על פי פרק זה.

על ידי

בעברית, כפי שמשתקף במקרא ובלשון חז"ל, שימוש במשפטים סבילים נעשה אך ורק כאשר הפעולה נעשתה מאליה ("התמונה התבלתה", "משה הזדקן") או כאשר עושה הפעולה איננו ידוע ("גרפיטי רוסס על הקיר") או איננו חשוב ("הארוחה מוגשת כעת לשולחן"). לכן, בעברית, לא נוצרה כל מלה המקשרת בין הפעולה הנעשית לבין עושיה כאשר מדובר במשפט סביל, משום שעושה הפעולה כלל אינו מוזכר במשפט סביל. אם עושה הפעולה ידוע ואף חשוב מספיק כדי שיוזכר במשפט, הוא אף חשוב מספיק כדי שיוזכר כנושא המשפט במשפט פעיל. לכן, אין כלל תרגום בעברית למילה האנגלית 'by'. הביטוי 'על ידי', בכל מופעיו במקרא, בלשון חז"ל ובספרות החדשה משמש במשמעויות אחרות:

1. 'באמצעות-' או 'בתיווכו של-'. "שלמה בנה את המקדש על ידי בנאיו המיומנים", "להלל את ה' על ידי דויד" (עזרא ג, י), "הנרות הללו אנו מדליקים על הניסים ועל הנפלאות... שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה על ידי כהניך הקדושים".
2. 'בשביל-' או 'לידי'. "ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עֹשי המלאכה" (אסתר ג, ט).
3. בביטוי 'על ידי כך'; 'בדרך זו' או 'באופן זה'. "אשלח לו מברק ברכה ועל ידי כך אצא ידי חובתי כלפיו".
4. בביטוי 'על ידי ש-'; 'בגלל', 'בסיבת' או 'מכיוון ש-'. "הרשעים, על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה" (בראשית רבה סו).

על כל פנים, 'על ידי' אינו משמש כמילה עברית למילה 'by' האנגלית, ואינו מקשר בין הפעולה למי שעשאה.

לכן, אל תכתוב "הדלת נטרקה על ידי הפורצים", אלא אחת משלוש האפשרויות:

1. "הדלת נטרקה" ותו לא, בלא אזכרת הפורצים.
2. "הפורצים טרקו את הדלת".
3. "את הדלת טרקו הפורצים".

ותודה למלון אבן-שושן שסיפק לי את משמעויות המלה ואת חלק מן הדוגמאות. אגב, גם 'בידי' אינו מספק את הסחורה.

כאן ביצעתי תיקון על פי פרק זה.

שלושת הדתות? חשבו שנית!

שימו לב לעובדה הפשוטה: גם למספר מיודע קיימות שתי צורות בעברית, צורת זכר וצורת נקבה. דוב הוא זכר ולכן זהבה באה לביתם של שלושת הדובים. אלף הוא זכר ולכן משכורת צבאית הגיעה בעבר לסכום של שלושת אלפים. שבוע הוא זכר ולכן ימי בין המיצרים הבאים בין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב נקראים גם 'שלושת השַבוּעוֹת'. לעומת זאת, שבועה היא נקבה ולכן מדברים נטורי קרתא (אם הם מבינים משהו בעברית) על 'שְלוֹש השְבוּעוֹת'. מאה היא נקבה ולכן בשנה יש שלוש מאות שישים וחמישה ימים. כך גם 'עשר המכות' משום שמכה היא נקבה, אך 'עשרת השבטים' משום ששבט הוא זכר ו'עשרת בני המן' משום שבן הוא זכר. מכל הנ"ל נובע, שאמירה כי "ירושלים היא עיר המקודשת לשלושת הדתות המונותיאיסטיות" היא אמירה מעוותת ומזעזעת לפחות מן הפן הדקדוקי שלה. דת היא נקבה, ולכן "ירושלים מקודשת לשְלוֹש הדתות המונותיאיסטיות".

טבלת עזר לזכר ולנקבה, במספרים מיודעים, בכתיב חסר הניקוד:

זכר	נקבה
הילד האחד שני לוחות הברית שלושת הדובים ארבעת הבנים חמשת החומשים ששת הסדרים שבעת הכוכבים שמונת הקדקודים תשעת הימים עשרת בני המן אחד עשר כוכבי הלכת שנים עשר המקצועות	הילדה האחת שתי הערים שלוש הארצות ארבע הקושיות חמש האבנים שש הפאות שבע הברכות שמונה הפצצות תשע הנשמות עשר המכות אחת עשרה השניות שתים עשרה הנקודות

ותודה ל"אחד מי יודע" שסיפק לי חלק מן הדוגמאות ולקוביה שסיפקה לי שש פאות, שמונה קדקודים ושנים עשר מקצועות.

כרגע עוד אין לי דוגמא לתיקון שביצעתי על פי פרק זה.