משתמשת:ריבי דנקונה/הציונות בעת החדשה העליות לארץ
הציונות בעת החדשה והעליות לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציונות - תנועה שמטרותיה הם שיבת ציון, קיבוץ גלויות, החייאת תרבות ושפה עברית והשגת ריבונות יהודית בארץ ישראל. תנועה שבמרכזה עומד החינוך והכוונה לעלות לארץ האבות, ארץ ישראל. מקור השם ציונות הוא השם "ציון", אחד משמותיה של העיר ירושלים. בתורה כתוב שלירושלים "עולים". הכוונה לעליה פיזית ולעליה רוחנית. "ויעל משה אל הר האלוהים (שמות כ"ד יג,) מכאן השימוש במילים עלייה לארץ ישראל, בשונה מהמילה הגירה המקובלת בין כל אומות העולם לתיאור מעבר אוכלוסייה מארץ לארץ.
המינוחים "עלייה" ו"ירידה" מופיעים לראשונה בספר בראשית: "ויעל אברהם ממצרים" (בראשית י"ג, א), "וירד אברהם ממצרים" (בראשית י"ב י). המונחים "עליה" ו"ירידה" מתייחסים לעליית יהודים לארץ. לכל מקום אחר בעולם מהגרים, יש הגירה. לארץ ישראל עולים או מעפילים. מאז גלות בית שני, במשך אלפיים שנות גלות לא פסקה הכמיהה של עם ישראל לחזור לארצו, והברכה "בשנה הבאה בירושלים הבנויה" נאמרה בסיום תפילת יום כיפורים ובסיומו של ליל הסדר ובטקסי חופה וקידושין. מאז גלות בית שני, כאשר הגלה טיטוס את עם ישראל מארצו, נשארו בארץ משפחות וקהילות קטנות. המשיך ולהתקיים בה ישוב יהודי קטן שכונה היישוב הישן. במהלך השנים המשיכו בודדים להעלות לארץ. העולים התיישבו בעיקר בצפת, בירושלים , בטבריה וחברון . כאשר החלה העלייה הראשונה, הישוב היהודי בארץ היה מיעוט, כ 5% מאוכלוסיית האזור, לפי מפקד עות'מאני.
התנועה הציונית המודרנית החלה בשלהי המאה ה 19.
מה גרם להתעוררות התנועה הציונית? במאה ה- 19 פרחה באירופה מהפכה אידאולוגית לאומית, קמו תנועות לאומיות. היהודים הושפעו מגל הלאומיות וגם בעם היהודי התחילו לחשוב על מדינה יהודית. ראשי הוגי הדעות היהודיים בתחום היו יהודה לייב פינסקר שכתב את הספר אוטואמנציפציה, משה לייב ליליינבלום, צבי הירש קלישר, והרב יהודה אלקלאי. הם קראו לעם ליהודי לחזור לארצו, יצאו נגד תנועת ההתבוללות ובעד תחיית תנועה לאומית יהודית. במקביל הגיע בנימין זאב הרצל להכרה בצורך בפתרון מדיני לעם היהודי. פרסם את ספרו מדינת היהודים וכונס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל.
הפוגרומים שהתחוללו ברוסיה בשנים 1881-2 הידועים גם בשם הסופות בנגב הביאו רבים לחשיבה מחודשת על מצבם. באותה תקופה הברון רוטשילד רכש קרקעות בארץ והשמועה עשתה לה כנפיים.
1881-1903 העלייה הראשונה היא העלייה של סוף המאה ה 19, עלו כ 30,000 יהודים, הוקמו המושבות הראשונות. הקבוצה הידועה בשם קבוצת ביל"ו, עליית הבילויים. באותה תקופה ממש עלתה גם קבוצה גדולה מתימן, עליה שכונתה עליית אעלה בתמר, "בתמר" בשיכול אותיות - היא שנת תרמ"ב, 1882, שנת עליית גל יהודים מתימן.
1904-1910 העלייה השנייה היא העלייה של תחילת המאה העשרים. עליה שנפסקה עם פרוץ מלחמת עולם ראשונה. לארץ הגיעו כ 35,000 יהודים, כ 1.3 מיליון יהודים היגרו לארה"ב, ועוד אלפים למדינות אחרות. נחשבת לעלייה אידאולוגית, לאומית-סוציאליסטית. הנחילה ערכים של עזרה הדדית, כיבוש העבודה, כיבוש הקרקע וכיבוש השמירה. האידאולוג אהרן דוד גורדון הטביע חותם. התבססו מפלגות הפועל הצעיר ו פועלי ציון הוקמה תנועה השומר
בתקופת 2 העליות הראשונות, לפני פרוץ מלחמת עולם ראשונה - הארץ הייתה תחת השלטון העותומני. עם סיום מלחמת העולם הראשונה קבלו הבריטים את המנדט על ארץ ישראל.
1919-1924 העלייה השלישית עם סיום מלחמת העולם הראשונה, עליה ציונית סוציאליסטית, "חלוצים". עלו כ 35,000 יהודים
1924-1931 העלייה הרביעית. 1924-51 - נחשבת לעלית בורגנים ממזרח אירופה, עליה המונית של כ 70,000 איש. הביאה להתפתחות ערים, בעיקר תל אביב
1931- 1939 העלייה החמישית - העלייה שנמשכה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. כונתה גם עליית "הייקים" שהיוו כחמישית מהעולים.
העליות השלישית, רביעית וחמישית התרחשו בין 2 מלחמות העולם
חמשת גלי העלייה שהגיעו לארץ והריבוי הטבעי, שינו את המבנה הדמוגרפי בה. מישוב קטן המונה כ- 26 אלף יהודים, היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה מנה כ 431 אלף יהודים . ערב קום המדינה הגיע מספר התושבים היהודיים לכשש מאות אלף נפשות.
עם תום מלחמת העולם השנייה, כשמאות אלפי פליטים יהודים, שלא היה להם לאן לחזור והם חיפשו מולדת, באותה תקופה שערי הארץ נחסמו מפניהם, החלה תנועת המונית של העפלה לארץ ישראל שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי..
איך התחילה ההעפלה?
שאול אביגור כתב ..."במשך כל ימי גלותנו ושלטון הזרים בארצנו, הייתה ההעפלה דרך-המלך של הנהירה היהודית ארצה, ורק בתקופות מסוימות הצליחו היהודים להשיג מאת השליטים רשות לגאלית או לגאלית למחצה - לעלות לארצם..... לנהר זורם נמשלה ההעפלה היהודית. אם נסתם האפיק - ופרץ הנהר בערוץ או בערוצים אחרים, פעמים שטף בזרם אדיר אחד, פעמים נתפצל לזרמים וזרמי משנה....פעמים נפסק הזרם ואולי רק לזמן מה, עד שלחץ המים הנקווים יפרוץ לו מחדש את דרכו הישנה או החדשה..." [1]
יהודים שלא קבלו אישור כניסה "סרטיפיקט", להיכנס לארץ נאלצו למצוא דרכים לא חוקיות. תנועת יהודים המגיעים לארץ בדרכים לא חוקיות כונתה ההעפלה. המילה "העפלה" מוזכרת לראשונה בתורה בספר במדבר פרק יד פסוק מד: "ויעפילו לעלות אל ראש ההר". האנשים שהעפילו לראש ההר היו האנשים שסירבו לקבל את העונש שנגזר על בני ישראל בגין חטא המרגלים. עונש חמור שגזר על בני ישראל להמשיך לנדוד עוד 40 שנה במדבר במקום להיכנס לארץ המובטחת, כמצופה. קמה קבוצת אנשים שלא קבלה עליה את העונש שמשה מסר והם בקשו לעלות לארץ למרות האיסור. סופם היה רע. העפלה מציינת אם כן עלייה לארץ בתנאים קשים ומסוכנים. הסופר והמשורר לוין קיפניס כתב בשנת 1919 את השיר "אל ראש ההר" שהפך עם הזמן להמנון המעפילים. "אל ראש ההר, אל ראש ההר, הדרך מי יחסום לפדויי שבי"...
ההבדל בין עולה למעפיל: העולה - יוצא מארץ מולדתו באופן חוקי ומורשה להיכנס ארצה. מעפיל הוא יהודי שנאלץ לברוח מארץ מולדתו שהמשטר בה אוסר עליו יציאה ו/או אינו רשאי להיכנס לארץ (לפני קום המדינה) . לאחר קום המדינה עם החלת חוק השבות רשאי כל יהודי לעלות. יהודים שחיו בארצות אויב או בארצות שמעבר למסך הברזל, שאסרו עליהם עליהם לצאת ממולדתם, שנאלצו לברוח ולהסתכן כדי להגיע לארץ התייחסו אליהם כמעפילים, למרות שלארץ הם נכנסו באופן חוקי.
תקופות רבות, רק בני מזל זכו לקבל סרטיפיקט שהקנה להם זכות כניסה לארץ. רבים לא עמדו בקריטריונים ולא היו רשאים לעלות. הקריטריונים העיקריים לקבלת אישור כניסה לארץ היו היו יכולת כלכלית, גיל, מקצוע. המטרה המוצהרת של השלטון הבריטי הייתה שהעולים לא יפלו כנטל על השלטון המקומי. בתקופות אחרות היו מכסות, בלי קשר לקריטריונים.
כשבגרמניה עלה השלטון הנאצי ורבים רצו לברוח, הממשל הבריטי קבע מכסה והגביל את מספר האנשים המורשים להיכנס לארץ ישראל.. רבים, גם צעירים ובעלי מקצוע נדרש, לא הורשו להיכנס, וכך למעשה החלה ההעפלה, הידועה גם בשם עליה ב'. האות ב' מציינת בלתי לגאלי.
מקובל לראות את ראשית ההעפלה המאורגנת בולוס (אוניית מעפילים) שהגיעה בשנת 1934 ללא רישיונות עליה, מתחת לאפם של השלטונות הבריטים. למעשה ראשיתה של ההעפלה התחילה עם תום מלחמת עולם ראשונה, ראשוני העלייה השלישית[2] הגיעו כפליטים בקבוצות קטנות שעברו דרכי חתחתים עד שהצליחו להגיע, ללא כל רישיונות להיכנס לארץ. במאי 1919 החליטו הבריטים לסגור לחלוטין את שערי הארץ בפני הגירה יהודית. הנימוק הרשמי היה כלכלי. אבל נראה שהחשש ממהומות הרצון לפייס את הערבים, גרם לבריטים לנהוג במדיניות של ויתור ופייסנות.
עם סגירת שערי הארץ החלו עולים להסתנן לארץ דרך גבול הצפון. חלקם הגיעו מארצות המזרח, וחלקם מאירופה. היו שהפליגו ארצה כשהם מתחבאים במחסני פחמים של אניות שהפליגו מקושטא לבירות ומשם העפילו בדרך היבשה או בסירות, או שהלכו ברגל דרך סוריה ומשם לביירות והגיעו דרך הגליל העליון המזרחי. באותם ימים "דרך ביירות" הפכה לאפיק מרכזי. דרך נוספת להיכנס לארץ נעשה ע"י שימוש בסרטיפיקט אחד שניתן ועליו הלבישו משפחה שלמה. "חיתנו" רווקים, וחיברו להם צאצאים שונים ומשונים. משבר כלכלי עמוק, אבטלה ורעב הביאו להפסקת גל העלייה השלישית.
עם התגברות האנטישמיות החלו ניסיונות של תנועות נוער בארץ, בשיתוף ארגון ההגנה לסייע בהעפלת עולים ממזרח אירופה. ניסיונות החלו בשנת 1936 והיוו בסיס להקמת המוסד לעלייה ב'. במקביל נעשו פעולות להעלות מעפילים ארצה באמצעות אוניות גם ע"י גורמים פרטיים וגם ע"י התנועה הרביזיוניסטית והאצ"ל[3]. המוסד לעלייה ב' הגביר את פעילותו עם תום מלחמת העולם השנייה.
מרדכי נאור כותב: "הבריטים עשו ככל יכולתם לעצור את זרם העלייה הבלתי חוקית, הם סגרו את החוף הארץ ישראלי בתחנות מכ"ם, שיגרו מטוסי סיור וספינות משמר לסיורים קבועים בים ועצרו כל ספינה חשודה". [3]
מבצע ההעפלה חייב לא רק ארגון מסועף של העולם באירופה, העברתם לנמלי היעד, רכישת ספינות, ציודן ומערכת קשרים מסועפת עם השלטונות בכל אחת מהארצות שהעולים שהו בהן או יצאו מהן, הוא הצריך הקמת מערכת קשר אלחוטי בין הספינות, נמלי היציאה, המטה באירופה והמטה בארץ, ארגון ההורדה בחופי הארץ ומערכת שלמה של פעולות שמגמתן להערים על הבריטים [3]
בין השנים 1934-1939 הגיעו לארץ למעלה מ 50 אוניות שהביאו כ 30 אלף מעפילים. בשנות המלחמה הספינות היו קטנות והסיכונים היו רבים. בשנים אלו הגיעו כ 25 ספינות בהם כ 16 אלף מעפילים. לאחר המלחמה המוסד לעלייה ב' היה הגורם העיקרי שהביא מעפילים ארצה.
הספינות הראשונות שנרכשו ע"י המוסד לעליה ב' היו קטנות, ובהם כמה עשרות אנשים, בהמשך נרכשו אניות גדולות יותר. הגדולות ביותר היו "קיבוץ גלויות" ו"עצמאות" בכל אחת מהם כ 7,500 מעפילים. מתום מלחמת העולם השנייה ועד הקמת המדינה הגיעו מאירופה כ 70 אלף מעפילים בדרך הים, כ- 8,500 עולים בעזרת תעודות מזויפות עלייה המכונה עלייה ד', כחמשת אלפים עולים בדרך היבשה מארצות המזרח.
במשך 14 שנות מפעל ההעפלה, 1934-1848 הגיעו לארץ בדרך הים למעלה ממאה אלף מעפילים [4]. ב 140 הפלגות. מתוך כל ההפלגות, 2 הסתיימו באסון ימי: האוניות פאטריה
וסטרומה. באנייה פאטריה טבעו בסוף שנת 1940 בנמל חיפה כמאתיים איש לאחר שההגנה העבירה לאוניה חומר נפץ במטרה לגרום חבלה קטנה ולעכב את גירושה לאי מאוריציוס. האנייה סטרומה טובעה בים השחור בחורף 1942, וכל נוסעיה 768 איש, למעט אחד שניצל, טבעו בלב ים.
המפורסמת ביותר היא אקסודוס (אוניית מעפילים) אנייה שהפליגה בקיץ 1947 מצרפת עם 4,500 מעפילים. האנייה נתפסה, הובלה לחיפה והמעפילים ניהלו מאבק קשה אך נאלצו לעלות על 3 אוניות גירוש. הבריטים רצו להחזירה לצרפת. המעפילים סרבו לרדת ולבסוף הובאו למחנות הפליטים בגרמניה, שם שהו לפני צאתם לדרך. העניין עורר בזמנו הד רב בעולם, בספר תולדות ההגנה נכתב על פרשת אקסודוס: ההעפלה, שהפכה ברבות הימים למבצע אפור ושיגרתי, כביכול, שחדל לעורר הד בעולם, נעשתה שוב לפצע שותת דם וזועק לשמים. העולם לא יכול היה לעבור עליה לסדר יומו..."[5],