משתמשת:סיון ל/ע'זל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ע'זל הוא מונח המציין סוג מסוים של שירת אהבה וחשק שמקורו בתרבות הערבית טרום האסלאם. הע'זל הגיע לשיאו תחת שלטון בית אומיה ובית עבאס אחריו. הוא נפוץ גם בשירה פרסית, באורדו ובתרבויות אחרות שהושפעו מן הערבית והאסלאם.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הע'זל מורכב לרוב מחמישה עד 15 בתים, הקשורים זה לזה במבנה ובתוכן. בתי השיר מחולקים לשניים: דלת (צַדְר) וסוגר (עַגְ'ז). הסוגרים מתחרזים והמשקל נשאר קבוע. בין המשקלים המקובלים בחיבור ע'זל: ח'פיף, רַמַל ומֻתַקארִב.

הע'זל צמח מתוך הקצידה, שירה לירית מובנית, שהייתה נפוצה ואהובה בקרב השבטים הערביים בחצי האי ערב. לקצידה היה מבנה קבוע, שכלל בין היתר את ה"נסיב", קטע המתאר את ייסורי האוהב העזוב בזוכרו את אהבתו החולפת. הנסיב הוא הבסיס ליצירת סוגת הע'זל במאות ה-7 וה-8. הע'זל שימר את המבנה של השירה הקדומה, מבחינת המשקל והחריזה, אך ניתן להבחין בשינוי בנושאי הכתיבה: בעוד הנסיב של הקצידה עסק בגעגועים למה שחלף ונגמר, הע'זל עוסק פעמים רבות באהבה שטרם הסתיימה או מומשה, ולעיתים משמש כשיר חיזור.

אחד המשוררים הידועים ביותר שתרמו לפיתוח הע'זל בצורתו המוכרת הוא עומר בן אבי רביעה, יליד מכה. שיריו כתובים בשפה עשירה ומדוייקת, אם כי לעיתים מפורשת למדי, דבר שגרם לכך שבמשך תקופה ארוכה נתפס כקל דעת ומופקר.[1]

  1. ^ א' גורן, משירת ערב, ירושלים 1970, עמ' 86–87.