משה מירנדה
 | ||||
| משה מירנדה ב-1958 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
28 באוקטובר 1919 סופיה, ממלכת בולגריה  | |||
| פטירה |
24 בספטמבר 1996 (בגיל 76) יפו, ישראל | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
משה מירנדה (בבולגרית: Mоше Mиранда; 28 באוקטובר 1919, סופיה, ממלכת בולגריה–24 בספטמבר 1996, יפו, ישראל) היה כדורגלן ישראלי המזוהה עם קבוצת מכבי יפו, ונמנה עם מייסדיה. בשנות הארבעים של המאה העשרים נמנה עם הגרעין הקשה של לוחמי האצ"ל ובהמשך הלח"י, ועם גולי אצ"ל ולח"י.[1]
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה מירנדה נולד בסופיה לגבריאל שהיה סוחר ולתמרה, כבן רביעי מתוך חמישה ילדים. קיבל חינוך יסודי ופרו-גמנסיה בבית הספר היהודי ודיבר עברית. בהמשך רכש השכלה תיכונית. בהיותו נער הצטרף לנוער בית"ר בסופיה, ובהמשך נמנה עם חברי מועדון הכח סופיה ושימש בו גם כעוזר מדריך ספורט. מירנדה היה אתלט מחונן, והתבלט בריצות קצרות.[2] ב-1934 כבר נמנה עם סגל קבוצת הכדורגל הכח סופיה וזכה עמה באליפות הליגה השלישית.[3]
בשלהי אוגוסט 1939 עלה מירנדה לארץ ישראל בספינת המעפילים טריפולי, שהפליגה במסגרת עליית אף על פי.[4] מירנדה קפץ למים לפני שהספינה הגיעה אל החוף ועלה בידו להימלט מכוחות המשטרה הבריטית. לאחר הגיעו הצטרף מירנדה לאצ"ל והתגורר בראשון לציון. הוא שיחק כדורגל בקבוצת בית"ר ראשון לציון ובהמשך בקבוצת בית"ר נתניה. לאחר הפילוג באצ"ל עבר לתנועת לח"י, נמנה עם הגרעין הקשה של חבריה, וכינויו המחתרתי היה "יחיאל". הוא עבר להתגורר בתל אביב ועבד בקַנְטִינָה של הצבא הבריטי ביפו. ב-1942 נעצר לראשונה על ידי המשטרה הבריטית ונכלא במחנה המעצר מזרעה. בהמשך, הועבר למחנה המעצר בלטרון ומשם לכלא עכו. ב-19 באוקטובר 1944 הוגלה על ידי הבריטים למחנה סמבל (Sembel) אשר באזור אריתריאה, שהתנאים בו היו נוחים יחסית. בינואר 1945 הועבר למחנה המעצר קרתגו, שבו שררו התנאים הקשים ביותר, וב-12 באוקטובר באותה השנה הוחזר למחנה סמבל. ב-12 במרץ 1947 הועבר למחנה גילגיל, אשר שכן 120 קילומטרים צפונית לניירובי שבקניה.[5] במחנות, ארגן מירנדה פעילויות ספורט שונות ובכללן כדורגל וטניס, ושיחק בקבוצת כדורגל במסגרת ליגת כדורגל סדירה שפעלה בהם ובה מספר קבוצות.[6] הוא נמנה עם אחרוני המשוחררים, ושב לישראל ב-12 ביולי 1948. מירנדה התגייס לצה"ל ולחם במלחמת השחרור.[1][7][8]
ב-1949 חבר מירנדה למשה אלמוזלינו ופרסיאדו אביגדור והם נפגשו עם אלברט קיוסו, שכיהן טרום עלייתו כנשיא "מכבי בולגריה". לאחר הפגישה הקימה החבורה את "האגודה הציונית להתעמלות וספורט, מכבי יפו". אביגדור, אלמוזלינו ומירנדה הצטרפו למרכז מכבי ישראל וקיבלו במתנה שני שקים של נעלי כדורגל שהשאירו אחריהם חיילי הצבא הבריטי עם סיום המנדט. בסיוע שכנים ומכרים הכשירו השלושה את "מגרש הפחים" אשר שכן בקצהו של פרדס דג'אני ביפו, והוא הפך למגרשה הביתי של מכבי יפו עד 1971. משה אלמוזלינו, אשר גם עבד כגנן בעיריית תל אביב, הביא את הדשא למגרש החדש. ב-1 בנובמבר 1949 החלה הפעילות המסודרת באגודה.[9]
מירדנה שיחק עם הקבוצה מראשית פעולתה והוצב בתפקיד הקשר. יפו שיחקה במחוז תל אביב של ליגה ב', שהייתה הליגה השנייה בישראל, ועמה שיחקו הפועל יפו, בית"ר יפו, הכח תל אביב, דגל ציון תל אביב, הפועל חולון, מכבי צפון תל אביב, מכבי בת ים ובני יהודה. בסיום עונת 1954/1955 בליגה ב' עלה עם קבוצתו לליגה הראשונה. משחקו הראשון בליגה העליונה נערך ב-3 בדצמבר 1955 מול הפועל חיפה. מירדנה שיחק בשורות מכבי יפו עד עונת 1956/1957. משחקו האחרון היה ב-6 באפריל 1957 מול מכבי נתניה. בסך הכל הופיע ב-28 משחקי ליגה בליגה העליונה ובהם כבש שני שערים. ב-1 בנובמבר 1958 נערך משחק ידידות ובו צוינה פרישתם של משה אלמוזלינו ומשה מירנדה ממשחק פעיל. במשחק גברה מכבי יפו על הפועל פתח תקווה 4–3. במחצית המשחק קיבלו מירנדה ואלמוזלינו גביע הוקרה מיוחד מהאגודה וזרי פרחים.[3][10]
לאחר פרישתו עבר מירנדה קורס מאמנים תחת המאמן ג'ק גיבונס. בעונת 1959/1960 בליגה א' שימש עוזרו של המאמן ג'ק גיבונס בהפועל כפר סבא.[11] לאחר הגעתו של המאמן ואסיל ספאסוב למכבי יפו, מונה מירנדה לעוזרו ושימש מתורגמן עבורו. עם זאת, לאחר תקופה סיים את תפקידו משום שנקט קו עצמאי שלא היה לרוחו של ספאסוב. בהמשך אימן קבוצות ילדים ונוער במכבי יפו. מירנדה המשיך לשחק כדורגל בקבוצת הוותיקים של מכבי יפו עד גיל 71.[12] הוא עבד בבנק הפועלים במשך 28 שנים עד פרישתו לגמלאות. ב-1950 התחתן עם רחל לבית חובש, והיה אב לשתי בנות וסב לנכדים. ב-1996 הלך לעולמו, והובא למנוחות בבית עלמין ירקון.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה מירנדה באתר GRAVEZ
- ברוך פורמן, מכבי יפו, ייסוד ומיסוד - 1948-1958, באתר wincol.ac.il
- קובי שם טוב, אני רוצה את מכבי חיפה, חדשות, 6 בדצמבר 1990
- כך זכו בפעם היחידה בתולדותיהן, מעריב, 4 ביוני 1991
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 משה מירנדה, באתר העמותה להנצחת מורשת לוחמי חירות ישראל.
- ^ הבעיטה האחרונה, גיליון 1101, העולם הזה, 5 בנובמבר 1958.
- ^ 1 2 דיוקנאות - משחק פרידה, הארץ, 2 בנובמבר 1958.
- ^ דניאל רוזן, גדעונים, מפעילי הקשר האלחוטי בשירות המדינה שבדרך, 2018, עמוד 116.
- ^ ברוך פורמן, ספורט בין גדרות תיל. הפעילות הספורטיבית של עצירי האצ"ל והלח"י במחנות המעצר באפריקה 1944–1948, חוברת "בתנועה", כרך ט', חוברת 2, הוצאת מכון וינגייט, 2009, עמוד 154.
- ^ ברוך פורמן, ספורט בין גדרות תיל, עמודים 162–165.
- ^ מחנה גילגיל מימין משה מרנדה ומשמאל שמואל עופר (סמי), באתר הלח"י.
- ^ גלות אפריקה, באתר לח"י.
- ^ ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020, עמודים 48–49. נתונים היסטוריים: ירון משעל.
- ^ ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו, עמוד 225.
- ^ הפועל כפר סבא מציגה: בית ספר למאמנים, באתר kfarsaba.mynet.co.il.
- ^ נוז'יק מבקיע, אלברט לוי משווה, חדשות, 18 בנובמבר 1990.
