מרדכי שליין
 | |
| לידה |
1930 קרמנובקה, בלארוס  |
|---|---|
| נהרג |
אוקטובר 1943 (בגיל 13 בערך) |
  | |
מרדכי (מוטל'ה) שליין (1930, קרמנובקה, בלרוס – 1943) היה פרטיזן בן 13 בבלרוס הכבושה בידי גרמניה הנאצית, שהצטרף לפרטיזנים יהודים בראשות משה גילדנמן שפעלו נגד הנאצים באוקראינה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שליין נולד בקרמנובקה (Karmanovka, Кармановка) (רו') שבבלרוס, במחוז מוגילב, כ-160 ק"מ ממזרח למינסק. מגיל רך הראה שליין כישרון מוזיקלי. בגיל 8 החל ללמוד נגינה בכינור.
תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהיה שליין בן 11, עם הפלישה הגרמנית ב-1941, נכבש כפרו. בני משפחתו נשלחו להשמדה, והוא שרד בקרב בני משפחת גרנשטיין (Gernstein). כשנרצחו גם בני משפחת גרנשטיין, שרד שליין במסתור. ולאחר מכן ברח ליער עם כינורו, שם התקבל ליחידת הפרטיזנים היהודים של משה גילדנמן, במסגרתה פעל כלוחם מן השורה.
לפי זכרונותיו של גילדנמן, הוא בחר את שליין לפעולה בכפר אוברוץ' שבצפון אוקראינה ב-20 באוגוסט 1943 בזהות בדויה, מכיוון שלשליין היה שיער בלונדיני והוא לא נראה כיהודי.[1] שליין התחזה לקבצן נוצרי וניגן בכינורו בסביבת הכנסייה של הכפר. קצינים גרמנים ששמעו אותו ציוו עליו להגיע למסעדה שהייתה פופולרית בקרב הגרמנים ולנגן בה. כשניגן שם, שמע את תוכניות הגרמנים שהתארחו במסעדה ודיווח עליהן לגילדנמן. הוא הביא חומרי נפץ למסעדה במספר מנות ופוצץ אותה כשחיילים גרמנים רבים היו בה.[2] שליין נהרג ב-13 באוקטובר 1943 [3][4] (לפי סברה אחרת נהרג ב-1944[5]) בהפגזה גרמנית.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כינורו של שליין[6] נשמר בידי גילדנמן ובנו שמחה בהמשך המלחמה, ונתרם על ידי נכדיו של גילדנמן ליד ושם. הכינור מוצג במוזיאון יד ושם לתולדות השואה ומשמש בהופעות רשמיות וממלכתיות להנצחת זכר השואה, בין היתר בקונצרט זיכרון לציון 60 שנה לתום מלחמת העולם השנייה שהתקיים בשנת 2005 ביד ושם[7] וכן ב-2009.[8]
ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה גילדנמן, מוטל'ה דער יונגער פארטיזאן (מוטלה הפרטיזן הצעיר - 'Motele der yunger partisan, פריז, 1950), תורגם מיידיש לעברית על ידי נתן ליבנה, בשם מוטל'ה : נער יהודי לוחם בשורות הפרטיזנים (משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תש"ן 1990)
- Misha Gildenman in They Fought Back: The Story of the Jewish Resistance in Nazi Europe, ed. and trans. Yuri Suhl (New York, 1967). כפי שמוזכר במאמרו של טימותי סניידר, The Causes of Ukrainian-Polish Ethnic Cleansing 1943, ע' 222, הערת שוליים 76.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Crafting Beauty From Despair: Violins of Hope, Peter Duffy, Forward, April 29, 2009
- ^ The Story of Amnon Weinstein and Motele Schein, Facing History & Ourselves
- ^ דיאדיה מישה [משה גילדנמן], מוטלה: נער יהודי לוחם בשורות הפרטיזנים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1990 תרגום מיידיש - נתן ליבנה, עמ' 116, 168
- ^ על שליין, באתר יד ושם
- ^ 12-Year-Old Jewish Hero of WWII, Dr. Yvette Alt Miller, Aug 17, 2020
- ^ תצלום של הכינור בתת-האתר "פרקים בתולדות השואה" באתר יד ושם, בסקציית "חפצים"
- ^ "קשת זיכרון", מגזין יד ושם, 39, אוקטובר 2005, ע' 14
- ^ תמונות מעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה 20.4.2009, תמונה 6, הכנר דוד סטרוֹנגין (משמאל), בכינורו של שליין, באתר יד ושם
