מירה ליבס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מירה ליבס
מירה ליבס (משמאל) עם חוה סמואל
מירה ליבס (משמאל) עם חוה סמואל
לידה 5 בפברואר 1913
ריגה, האימפריה הרוסית
פטירה 14 בספטמבר 2003 (בגיל 90)
ירושלים, ישראל
שם לידה מירה ליבוביץ'
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה קדרות
צאצאים יהודה ליבס, תמר ליבס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מירה (מרים) לִיבֶּס (5 בדצמבר 1913 - 14 בספטמבר 2003) הייתה אמנית וקדרת ישראלית, ילידת האימפריה הרוסית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים ליבס לבית ליבוביץ נולדה בריגה, האימפריה הרוסית (כיום לטביה), בשנת 1913. אביה, צבי הירש, היה סוחר עצים. אחיה היו אסתר רייפנברג, שלמה לבב וחנה זילברטל. דודניה היו הפילוסופים ישעיהו ונחמה ליבוביץ. בשנת 1919, בעקבות מלחמת האזרחים ברוסיה, נמלטה המשפחה לברלין, גרמניה. למרות שהמשפחה הייתה דתית, נשלחה לבית ספר כללי ואף הייתה פעילה בתנועת נוער ציונית. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון עלתה לארץ ישראל. עם זאת שבה לאירופה, שם למדה כשנתיים קרמיקה בפריז ובפראג. עם שובה, באזור שנת 1935, הצטרפה למפעל הקרמיקה "כד וספל" שנוהל על ידי חוה סמואל ופאולה אהרונסון בראשון-לציון. באותה עת התגוררה בתל אביב והייתה קרובה אל הצייר אריה ארוך, שאף יצר בעזרתה במדיום זה. בשנת 1940 נישאה למתרגם וחוקר הספרות יוסף גרהרד ליבס. לאחר נישואיהם התגוררו בני הזוג כשנה בפרדס חנה, ולאחר מכן התיישבו בירושלים. בשנת 1952 הקימה סטודיו לקרמיקה שמוקם ברחוב אגרון (אז "ממילא"), שם עבדה תקופה ארוכה גם הדסה אופנבכר, אותה הכירה בעת עבודתה ב"כד וספל". בעבודתן המשותפת יצרה אהרונסון את רוב עבודת האובניים, בעוד ליבס הייתה אחראית על החיפוי והכנת הגלזורות.[1] בספטמבר 1976 הציגה מיצירותיה בביתן הקרמיקה שבמוזיאון ארץ ישראל[2]

בנה הוא חוקר היהדות והמתרגם יהודה ליבס ובתה הייתה תמר ליבס.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבנית:גלריה

כד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירה ליבס בוויקישיתוף
  • מירה ליבס באתר "מוזאון ישראל - מרכז המידע לאומנות ישראלית"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: ציפר, עירית, "'בסיס בריא ליצירות הדור הצעיר' - לדמותה של מסורת הקדרות הישראלית", בתוך: צצולה, מרק (אוצר), הביאנלה השלישית לקרמיקה ישראלית, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2005, עמ' 111
  2. ^ ראו: דבר, 10 בספטמבר 1976