מיקשה וייס
 | |
| לידה |
22 באוקטובר 1872 פשט  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1931 (בגיל 58) בודפשט, ממלכת הונגריה |
| מדינה |
ממלכת הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
הרב מיקשה וייס (בהונגרית: Weisz Miksa; פשט, 22 באוקטובר 1872[1] – בודפשט, 13 ביולי 1931) היה תאולוג, רב, פרופסור באוניברסיטה יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקשה וייס נולד במשפחה יהודית כבנם של יוז'ף וייס חוקר תלמוד ושל יוזפין היבש. הוא היה תלמיד בית הספר היסודי של הקהילה האורתודוקסית בפשט. סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הקלוויניסטית בבודפשט ולאחר מכן בבית המדרש לרבנים בבודפשט. בשנת 1894 קיבל דוקטור לפילוסופיה וסמיכה לרבנות.
עבודתו כמורה לדת מסמנת עידן חדש ומשגשג בחינוך הדתי בבתי הספר התיכוניים היהודים. בתלמוד התורה של הקהילה היהודית של פשט לימד ביחד עם בנימין זאב בכר ודוד שיין (Schön Dávid). לאחר שהתפטר האחרון הוא לקח על עצמו את הנהגת המחלקה של המורים לדת והחזיק בנשיאות המחלקה במשך שנים. הוא ארגן מחדש את הטקסים לנוער (בר מצוות, ט"ו בשבט, חנוכה, פורים וכדומה). הוא ארגן את ספריית הקהילה, לקח על עצמו את הטיפול בספריית באכר ובספרייתו של שמואל קוהן (כהן). מטעם האקדמיה ההונגרית למדעים, ניהל את ספרייתו של דוד קאופמן. בינתיים עבודותיו וספרי הלימוד המדעיים שלו הופיעו בזה אחר זה. הוא חקר תחומים פחות ידועים ביהדות: ליטורגיה, היסטוריה והיסטוריה תרבותית. מחקריו, מאמריו וביקורותיו פורסמו בכתבי עת הונגריים וזרים. הוא היה חבר של האנציקלופדיה היהודית. בשנת 1909 נבחר לרב מחוז בתי הכנסת הראשון בבודפשט. אחר כך מילא את תפקיד המפקח על חינוך דתי בבתי הספר התיכוניים היהודים, נבחר לסגן נשיא התאחדות הרבנים הלאומית, לוועד הרבנים של פשט, לוועד האגודה הספרותית היהודית-הונגרית וכו'. הוא הוזמן על ידי בית המדרש לרבנים בבודפשט לקתדרה של וילמוש באכר, לימים קיבל על עצמו גם את הקתדרה הפנויה של הרב לאיוש ונטיאנר ואחר כך לימד את תלמידי בית המדרש את תחומי הגנת אמונה, תאולוגיה מעשית, דת, פרקטיקה בעברית ושיח עברי.
הוא כיהן כרב בית הכנסת בדרך ארינה. אשתו הייתה פאולה קרויצר, בתם של מור קרויצר ושל רוזה רוזנברג, אותה נשא לאישה ב-22 ביוני 1902 בבודפשט.[2] בניהם היו מור דיולה וייס (1903–1939), פקיד, ודז'ה וייס (1906–?)
עבודותיו הגדולות שפרסם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עורך ומחבר מחזור ויטרי. עבודת הדוקטורט. (בודפשט, 1895).
- תולדות ישראל. מכיבוש הארץ ועד נפילת המלוכה. A VI. בעקבות תוכנית הלימודים של הקהילה. לשימוש בית הספר. (בודפשט, 1902)
- תולדות ישראל מכיבוש הארץ חורבן בית ראשון, 1904.
- תנ"ך קטן. סיפורי המקרא עד כיבוש הארץ. בעקבות תוכנית הלימודים של הקהילה. לשימוש בית הספר. מהדורה 2 בודפשט, 1905.
- מכתבים של שלמה יהודה רפפורט לשמואל דלה ווטה רופא ממנטובה (בודפשט, 1906).
- קריאות בתנ"ך. חלק א'. חמשת חומשי התורה. עם קטעים עבריים, הסברים דתיים ולשוניים, תמונות רבות ומפה עברית-הונגרית של נדידת עם ישראל במדבר. לחטיבת הביניים ובתי הספר לבנות. (בודפשט, 1906).
- כתבי יד וספרים עבריים מספרייתו של המורה דוד קופמן המנוח (בודפשט 1906).
- Katalog der hebräischen Handschriften und Bücher in der Bibliothek des Prof. dr. D. Kaufmann S. A., Frankfurt a. M., 1906.
- קריאת תנ"ך. חֵלֶק ב'. סיפורי התנ"ך מכיבוש הארץ עד לגלות בבל. בתי ספר תיכוניים לבנות, (בודפשט, 1907).
- משה בלוך. הַפרָדָה. מ"שבת ". (בודפשט, 1910).
- הספד על קבורו של יאקאב הופבאואר, 1914.
- נאום גילוי המצבה על קבר המנוח הד"ר דיולה ולס, הרב הראשי לאובודה (בודפשט, 1915).
- אתיקה בתלמוד (יחד עם שמעון הבשי ולאיוש בלאו, האגודה הספרותית יהודית-הונגרית, 1920.
- אתיקה יהודית, בודפשט, 1923.
- Geniza Fragmente der Bibliothek D. Kaufmann SA im Besitze der ung. Akademie der Wissenschaften.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. מיקשה וייס
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי. [1]
- מיקשה וייס באתר Arcanum
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיר צבי בן יוסף ויס, דף שער בספרייה הלאומית
