מייקל שטיינהרדט
 | |
| לידה |
7 בדצמבר 1940 (בן 83) ברוקלין, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
ניו יורק |
| השכלה |
|
| מעסיק |
Steinhardt Foundation for Jewish Life, Areivim Philanthropic Group |
| תפקיד |
trustee (2022) |
| בן או בת זוג |
ג'ודי |
| https://www.michael-steinhardt.com/, https://www.michael-steinhardt.co.il/, https://www.areivim.org האתר הרשמי | |
  | |
מייקל שטיינהרדט (נולד ב-7 בדצמבר 1940) הוא מיליארדר אמריקאי ממוצא יהודי, מנהל קרנות גידור, פילנתרופ ואספן עתיקות לשעבר. בשנת 1967 הקים את קרן הגידור Steinhardt Partners, אותה ניהל עד שסגר אותה בשנת 1995. לאחר שפרש, הוא חזר בשנת 2004 לעמוד בראש קרן ההשקעות WisdomTree Investments. שטיינהרדט גם פעיל בהשקעות בישראל, בין השאר החזיק במניות גרעין השליטה של בנק הפועלים. המגזין פורבס העריך את שוויו הנקי בכ-1.3 מיליארד דולר, נכון לינואר 2023[1]. בדצמבר 2021 הגיע להסדר טיעון עם התובע המחוזי של מנהטן, לאחר שהואשם בקנייה והחזקה של עתיקות גנובות, חלקן מישראל. הוא הסכים להחזיר עתיקות גנובות בשווי 70 מיליון דולר ונאסר עליו לקנות עתיקות עד סוף חייו[2].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטיינהרדט נולד וגדל בשכונת ברוקלין בניו יורק[3]. אביו, סול פרנק שטיינהרדט, היה בעל מועדוני לילה מקורב למאפיונר מאיר לנסקי והורשע בסחר בתכשיטים גנובים[4].
הוא קיבל תואר ראשון מבית הספר וורטון למנהל עסקים של אוניברסיטת פנסילבניה, וסיים את לימודיו בשנת 1960. הוא החל את הקריירה שלו בוול סטריט כאנליסט מתמחה במחלקת המחקר של קרנות הנאמנות בחברת קלווין בולוק (Calvin Bullock) וחברת הברוקרים Loeb, Rhoades & Co. אביו של שטיינהרדט היה לקוח ההשקעות הראשון שלו, ונתן לבנו מעטפות ממולאות בכסף מזומן כדי להשקיע בבורסה, והעניק לו מימון ראשוני להתחיל את קריירת ההשקעות שלו[5].
קריירת השקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1967, תוך שימוש ברווחים מההשקעות הראשונות שלו, הקים שטיינהרדט עם שותפים את קרן הגידור "שטיינהרדט, פיין וברקוביץ" (לימים Steinhardt Partners). בתחילת דרכה התפרסמה קרן הגידור בכמה חידושי השקעה, בהן מכירה בחסר והשקעה במינוף. שטיינהרדט, שהיה מנהל ההשקעות הראשי של הקרן, גם יזם השקעה באפיקים קצרי טווח, תוך הימור על כיוון תנודות שוקי המניות ואיגרות החוב[6].
ב-1979 החליטו פיין וברקוביץ' לפרוש מהקרן, ושטיינהרדט נותר מנהלה היחידי[6].
בין השנים 1967–1995, השיגה הקרן תשואה שנתית ממוצעת עבור לקוחותיה של 24.5% (לאחר 1% דמי ניהול ו"דמי ביצוע" של 15% מכלל הרווחים השנתיים, שמומשו או לא ממומשו), כמעט פי שלושה מהביצועים השנתיים של מדד S&P 500 באותה מסגרת זמן[7]. לאחר עשרות שנים של ניהול מוצלח של הקרן, נחקרו שטיינהרדט ועובדיו בחשד שניסו לתמרן את שוק שטרות האוצר של ארצות הברית לטווח הקצר, בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20[8]. הוא שילם באופן אישי 75% מקנס כולל של 70 מיליון דולר, כחלק מהסדר עם הוועדה לניירות ערך ולבורסות ומחלקת המשפטים של ארצות הברית. החברה שלו הרוויחה בסך הכל כ-600 מיליון דולר מהשקעות בשטרות האוצר של ארצות הברית.
הקרן שלו איבדה שליש מערכה בעקבות משבר שוק האג"ח ב-1994[6]. ב-1995, לאחר שעלתה חזרה ב-25%, החליט לסגור את הקרן, והיא חילקה את כל הכספים לשותפים המוגבלים[6]. שטיינהרדט אמר אז: "חשבתי שחייב להיות משהו יותר טוב, משהו יותר אציל לעשות בחייו של אדם מאשר להפוך אנשים עשירים לעשירים יותר", לפני שחזר לעבודה ב-2004 לעמוד בראש WisdomTree Investments.
הוא משמש כיושב ראש WisdomTree, המפעילה קרנות מחקות מבוססות דיבידנד ורווחים במקום קרנות מחקות מסורתיות המבוססות על שווי שוק. נכון ליולי 2018, ל-WisdomTree היו נכסים מנוהלים בשווי 41.2 מיליארד דולר.
השקעות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1987 נכנס לראשונה לפעילות בישראל, שהקים קרן השקעות בישראל, בשיתוף בנק ההשקעות מריל לינץ' וקונצרן כלל[9]. באותה שנה גם רכש, יחד עם חברת כלל תעשיות ואיש העסקים אבי טיומקין, את השליטה בחברת קרגל[10]. טיומקין שימש אחר כך כיועץ השקעות של שטיינהרדט בישראל[11]. בנוסף באותה תקופה רכש בית פרטי ברחוב חובבי ציון 3 בשכונת טלביה בירושלים, סמוך למעונותיהם של ראש הממשלה והנשיא, שהיה שייך למשפחת סונונו, משפחה נוצרית פלסטינית שברחה ב-1948[12]. שטיינהרדט גר בבית מספר שבועות מדי שנה, בעת ביקוריו בישראל[6].
בשנת 1988 השקיעה בתאגיד הטקסטיל הישראלי מאקפל, שבבעלותו היו מספר מפעלי טקסטיל בישראל והחזקה בחברת תפרון. שתי החברות הונפקו בבורסה לניירות ערך בניו יורק ב-1997[13], ושנה אחר כך מכר את כל המניות שהחזיק[14].
בשנת 1992, רכש מאיש העסקים גד זאבי את השליטה בבנק הספנות[15]. בשנת 1997 הצטרף שטיינהרדט לרכישת גרעין השליטה של בנק הפועלים, שהוביל תד אריסון[16]. תחילה דרש בנק ישראל שימכור את השליטה בבנק הספנות[17], אך אחר כך קיבל אישור להחזיק מניות בשני הבנקים במקביל[18]. לבסוף רכש בנק הפועלים את הבעלות המלאה בבנק הספנות, שחדל להתקיים כגוף עצמאי ומוזג לתוך בנק הפועלים[19]. ב-2006 מכר את המניות שהחזיק בבנק הפועלים ברווח ניכר[20].
בסוף שנות ה-90 נכנס גם להשקעות נדל"ן בישראל, הוא היה שותף, יחד עם יצחק תשובה, להקמת פרויקט "שמורת זיכרון", בזכרון יעקב[21]. והקים מגדל מגורים בצפון הישן של תל אביב, יחד עם חברת דנקנר השקעות[22].
בשנת 2004 היה שטיינהרדט שותף להקמת חברת ג'יני אנרג'י (Genie Energy), הנסחרת בבורסת ניו יורק[23]. חברת בת שלה, IEI) Israel Energy Initiatives), ביקשה ב-2008 להפיק נפט מפצלי שמן בעמק האלה וחבל עדולם[24]. את המאמצים לאישור התוכנית הוביל עורך דין דוד שמרון, אך למיזם התנגדו תושבי האזור וארגונים להגנת הסביבה[25], והוא לא אושר למרות תמיכה שקיבל מראש הממשלה בנימין נתניהו[26]. חברת בת נוספת של ג'יני אנרג'י, חברת חיפושי הנפט "אפק", ביצעה ללא הצלחה חיפוש נפט ברמת הגולן[27].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1967 פגש שטיינהרדט את אשתו לעתיד, ג'ודי, במהלך נסיעה משותפת שארגן לניו יורק. יש להם שלושה ילדים. ג'ודי היא יו"ר המכון לאמנויות יפות של אוניברסיטת ניו יורק ושל ארגון הידידים של מוזיאון ישראל בארצות הברית. בנו דייוויד שטיינהרדט היה שותף להקמת קלאריטי קפיטל (לשעבר KCPS), חברה ישראלית העוסקת בניהול השקעות ללקוחות פרטיים עתירי הון (Family Office) וללקוחות מוסדיים מישראל ומהעולם. מייקל שטיינהרדט סיפק חלק מהמימון הראשוני להקמת החברה[28].
שטיינהרדט מעיד על עצמו שהוא אתיאיסט אך מרגיש קשר מאוד חזק לתרבות היהודית. הוא החזיק באוסף גדול של פרטי יודאיקה. ומחזיק באוסף האמנות, המונה מאות פריטים, בהם ציורים של פבלו פיקאסו, אוטו דיקס, ז'ורז' סרה, אגון שילה, פרנסיס בייקון וג'קסון פולוק[12].
האשמות בהטרדה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 בספטמבר 2018 דיווח המגזין "ג'ואיש ויק" כי ארגון הלל חוקר את שטיינהרדט בגין "הערות מיניות בלתי הולמות" לשתי עובדות באחד הארגונים שבהם הוא תומך. לפי "ג'ואיש ויק" מאז שנת 2015, כאשר עלתה התלונה הראשונה של עובדת, זה היה "נוהג" בארגון שאף עובדת לא מקיימת פגישות עם שטיינהרדט לבדה. האישה השנייה שהעלתה טענות קיבלה התנצלות כתובה משטיינהרדט, ב-23 באוגוסט 2011, בה הודתה בהערותיו הבלתי הולמות שנאמרו כלפיה וכלפי שני עמיתים גברים בפגישה שנה קודם לכן[29].
במרץ 2019, פורסם כי שבעה נשים בסך הכל טענו ששטיינהארט ביקש מהן לשכב עמו או הציע הצעות מיניות במהלך פגישות מקצעיות איתו. בנוסף, הוא העיר בקביעות הערות לנשים בנוגע לגופן וליופיין, לפי שבע הנשים ו-16 אנשים נוספים שאמרו כי היו נוכחים בעת ששטיינהארט אמר את ההערות[30].
סחר בעתיקות גנובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטיינהרדט הוא אספן נלהב של אמנות ובמיוחד עתיקות. בנובמבר 2014 נאלץ בית מכירות הפומביות כריסטי'ס למשוך ממכירה פסל פרהיסטורי מסרדיניה, בשווי של כמיליון דולר, שהוצע למכירה פומבית על ידי שטיינהרדט. זאת לאחר שהתברר שהוא נרכש מסוחר עתיקות מורשע בשם ג'אקומו מדיצ'י. בנוסף השאיל למוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק פסל עתיק מלבנון, שהתגלה שהוברח מלבנון באופן לא חוקי. בינואר 2018, חוקרים פשטו על דירתו של שטיינהרדט בניו יורק ותפסו כמות גדולה של עתיקות גנובות שנרכשו באופן בלתי חוקי על ידו. החקירה, שנמשכה 4 שנים וכללה 17 צווי חיפוש ושיתוף פעולה של גורמים רשמיים מ-11 מדינות, גילתה שבמהלך 30 שנים קנה שטיינהרדט לאוסף הפרטי שלו פריטי עתיקות שמקורם אינו ברור, או שידוע שהם גנובים. חלק מן הפריטים מכר אחר כך. בסיום החקירה, מסר התובע המחוזי של מנהטן הודעה, שבה נאמר:”במשך עשרות שנים הפגין שטיינהרדט תאבון חסר גבולות לפריטים ארכיאולוגיים מבלי לתהות על מקורם, חוקיות מעשיו או על הנזק התרבותי הכבד שנגרם בגלל פעולותיו במדינות רבות בעולם”[31].
כדי להימנע מתביעה פלילית הסכים שטיינהרדט למסור 180 עתיקות גנובות, בשווי של כ-70 מיליון דולר, ליחידת הסחר בעתיקות של התובע המחוזי במנהטן[32]. חלק מעתיקות אלו הושבו למדינות המוצא שלהם, כולל פריט עתיק שהועבר לחזקת הרשות הפלסטינית, כף ליציקת קטורת משנהב בת כ-2,700 שנה, שנמצאה באתר ארכאולוגי מערבית לחברון[33].
פילנתרופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר שטיינהרדט לתרבות, חינוך והתפתחות אנושית באוניברסיטת ניו יורק נושא את שמו, כהוקרה על שתי תרומות של 10 מיליון דולר. הוא גם תרם לאוניברסיטת ברנדייס, לגנים הבוטניים של ניו יורק, לבית הכנסת עדת ישורון וגם לבית הספר האורתודוקסי רמז במנהטן[12].
שטיינהרדט הוא תומך נלהב של מדינת ישראל, מאז שנות ה-80 הוא תורם בקביעות למוזיאון ישראל כספים ואף מוצגים מאוספו הפרטי[34]. הוא מייסד שותף של פרויקט תגלית, וזכה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות ב-2017 על תרומתו לארגון[35].
הוא היה בחבר הנאמנים של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל ושימש בעבר כיו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב. שתי ארגונים להם תרם כספים[36]. הוא תרם גם כספים להקמת מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב, הקרוי על שמו[37].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ידיעות אחרונות, מייקל שטיינהרדט: "הפועלים לא צריך להחזיק במניות מיעוט בחברות", באתר גלובס, 23 ביולי 1997
- עומרי כהן, מייקל שטיינהרט יורה לכל הכיוונים בראיון בלעדי ל"גלובס", באתר גלובס, 16 ביוני 2016
משה גלעד, מייקל שטיינהרדט כבר לא ראוי לכך שמוזיאון הטבע ייקרא על שמו, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Michael Steinhardt $1.3B Real Time Net Worth, Forbes, 10/1/23
- ^ ניו יורק טיימס, מייקל שטיינהרדט, מייסד תגלית, נאלץ לוותר על עתיקות גנובות בשווי 70 מיליון דולר, באתר TheMarker, 7 בדצמבר 2021
- ^ אסתר גולדברשט, בכל כובד משקלו, מעריב, 2 ביולי 1991
- ^ Robert Lenzner, Michael Steinhardt's Voyage Around His Father, Forbes, 8 בנובמבר 2001
- ^ Lenzner, Robert (8 בנובמבר 2001). "Michael Steinhardt's Voyage Around His Father". Forbes.com. אורכב מהמקור ב-2013-01-23.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link) - ^ 1 2 3 4 5 אסא ששון, מייקל שטיינהרדט: "היי-טק זה לא מספיק; ישראל צריכה לייצא שירותים פיננסיים", באתר TheMarker, 10 בפברואר 2011
- ^ בלומברג, מייקל שטיינהרדט, חלוץ קרנות הגידור: הראלי בארה"ב יסתיים, באתר הארץ, 23 במאי 2009
- ^ יגאל לביב, מ״קל סטיינהרדט נתבע ב־36 מיליון די, חדשות, 5 במאי 1992
עודד שורר, שטיינהרדט ייחקר בארה״ב על ניפוח שערי אג״ח, מעריב, 9 באוקטובר 1991 - ^ דוד לפקין, מריל לינץרוצה שקרן ההשקעות החדשה בחברות ישראליות תתרכז ברכישת מניות חברות ממשלתיות, מעריב, 9 באוגוסט 1987
- ^ יואב יצחק, כלל תעשיות רכשה את קרגל במציאה, מעריב, 4 באוגוסט 1987
- ^ אני מאוד בודד, לטוב ולרע, באתר גלובס, 17 בדצמבר 1998 חגי עמית, כך הצליח יועץ קרנות הגידור אבי טיומקין לזכות בחיי נצח, באתר TheMarker, 13 בפברואר 2015
- ^ 1 2 3 חיים הנדוורקר, מייקל שטיינהרדט, אגדת וול סטריט, מוכר אוסף יודאיקה בעשרות מיליונים, באתר הארץ, 20 במרץ 2013
- ^ אמיר אייזנברג, הנפקת תפרון תכלול גם הצעת מכר של מאקפל בהיקף של 25 מיליון דולר, באתר גלובס, 23 ביולי 1997
- ^ אמיר אייזנברג, נסגרה עיסקת מאקפל: וולפסון ירכוש %82 מהמניות תמורת 45 מיליון דולר, באתר גלובס, 2 במרץ 1998
- ^ נווית זומר, זאבי מוכר מניותיו בבנק הספנות למשקיעים מחו"ל, חדשות, 27 באוגוסט 1992
- ^ מאת אורנה רביב, שטיינהרט וטופור הצטרפו לקב' אריסון במיכרז על השליטה בבנק הפועלים, באתר גלובס, 5 במרץ 1997
איי אונליין, מייקל שטיינהרדט מכר מניות בנק הפועלים בהיקף של 52 מיליון שקל, באתר TheMarker, 15 בפברואר 2000 - ^ עמית שרביט, בנק ישראל מעכב ההחלטה לאפשר לשטיינהרדט בעלות צולבת בבנקים, באתר TheMarker, 28 באוגוסט 2001
- ^ עמית שרביט, בנק ישראל אישר למייקל שטיינהרדט אחזקה צולבת בבנק הספנות ובנק הפועלים, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2001
- ^ שלומי שפר, בנק הספנות מקפל מפרשים, באתר הארץ, 2 בינואר 2003
הארץ, הצלחה להצעת הרכש של הפועלים להספנות, באתר TheMarker, 3 בפברואר 2003 - ^ הדס מגן, מייקל שטיינהרדט: לשרי אריסון אין הבנה כמו לאבא שלה; גרעין השליטה בבנה"פ - גיבוב של אנשים בלי קשר, באתר גלובס, 12 ביוני 2006
- ^ תשובה ושטיינהרט מכרו 187 דירות בזכרון-יעקב ב-46 מיליון דולר, באתר גלובס, 28 בדצמבר 1997
דוד חיון, זכרון: החל שיווק "שכונת השער", באתר גלובס, 23 באוגוסט 1999 - ^ צמנטכל זכתה במיכרז לבניית שלד בית חנה ב-2.5 מיליון דולר, באתר גלובס, 19 באוקטובר 1998
- ^ TheMarker Online, תאגיד ג'יני אנרג'י האמריקאי: מרדוק ורוטשילד ישקיעו במיזם הפקת נפט באזור בית שמש, באתר TheMarker, 21 בנובמבר 2010
- ^ אבנר הופשטיין, מיזם פצלי השמן שמאיים להפוך את עמק האלה לבאר נפט ענקית, באתר הארץ, 26 באפריל 2013
- ^ אביטל להב, לא רק העו"ד: גם היועץ הכלכלי של רה"מ דוחף לאישור פרויקט פצלי השמן, באתר ynet, 2 בספטמבר 2014
- ^ אביטל להב ובילי פרנקל, למרות התמיכה מצד משרד רה"מ: לא אושר פרויקט פצלי השמן, באתר ynet, 2 בספטמבר 2014
- ^ ערן אזרן, האוצר האבוד של אפק: האם ברמת הגולן מסתתרים מיליארדים של חביות נפט?, באתר TheMarker, 8 באוקטובר 2015
- ^ מיכאל רוכוורגר, קרן ההשקעות הפרטיות KCPS רכשה את השליטה בחברת הסיעוד והרווחה דנאל תמורת 88 מיליון שקל, באתר TheMarker, 3 בינואר 2008
- ^ Gary Rosenblatt, Hillel Finds ‘Complaints Were Justified’ On Sexual Harassment By Donors, Jewish Telegraphic Agency, 13 בינואר 2019
- ^ ניו יורק טיימס, המיליארדר היהודי ומייסד תגלית מייקל שטיינהארט מואשם בהטרדות מיניות, באתר TheMarker, 21 במרץ 2019
עדויות: מיליארדר יהודי, תורם גדול של ישראל, הטריד מינית נשים שגייסו תרומות, באתר ynet, 21 במרץ 2019
שירות כלכליסט, תחקיר: נשים מאשימות את מייסד פרויקט תגלית כי הטריד אותן מינית, באתר כלכליסט, 21 במרץ 2019 - ^ חדשות חוץ, מייסד תגלית נאלץ להשיב עתיקות גנובות שרכש בשווי 70 מיליון דולר, באתר כלכליסט, 7 בדצמבר 2021
- ^ אורי ארליך, למה המתנחלים מתנגדים לחוק האוסר על סחר בעתיקות?, באתר "שיחה מקומית", 12 במרץ 2022
- ^ ynet, לראשונה: ארה"ב החזירה לרשות הפלסטינית פריט עתיק, באתר ynet, 7 בינואר 2023
- ^ נעמה ריבה, מוזיאון ישראל מציג: שלושה פריטים מרשימת היצירות שמייקל שטיינהרדט בזז, באתר הארץ, 11 בינואר 2022
- ^ יותם ברגר, אדלשטיין בהר הרצל: לא כל ימין הוא פשיסטי ולא כל שמאל הוא בוגדני, באתר הארץ, 1 במאי 2017
- ^ עידו סולומון, יריב ינאי מונה למנכ"ל אימפקט; שינויים בהנהלת Manpower ישראל, באתר TheMarker, 27 באוקטובר 2009
- ^ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, בקרוב: מוזיאון טבע ראשון מסוגו בישראל, באתר ynet, 28 ביוני 2017