צבי יהודה הכהן קוק

הרב צבי יהודה הכהן קוק

הרצי"ה והרב שפירא בכניסה לספרית מרכז הרב
לידה	23 באפריל 1891 ט"ו בניסן ה'תרנ"א ז'יימליס, האימפריה הרוסית
פטירה	9 במרץ 1982 (בגיל 90) י"ד באדר ה'תשמ"ב ירושלים, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	? – 9 במרץ 1982
השתייכות	ציונות דתית
תחומי עיסוק	אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, ארץ ישראל, תנ"ך
תפקידים נוספים	ראש ישיבה
רבותיו	אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק
תלמידיו	הרבנים שלמה אבינר, יעקב אריאל, חיים דרוקמן, צבי ישראל טאו, דב ליאור, זלמן ברוך מלמד, חיים שטיינר ורבנים אחרים
חיבוריו	לנתיבות ישראל, שיחות הרב צבי יהודה, מתוך התורה הגואלת ועוד
אב	אברהם יצחק הכהן קוק

הרב צבי יהודה הכהן קוק (מכונה גם הרצי"ה; ט"ו בניסן ה'תרנ"א, 23 באפריל 1891 – י"ד באדר ה'תשמ"ב, 9 במרץ 1982) היה ראש ישיבת מרכז הרב ומנהיג רוחני בולט של הציונות הדתית. מהאידאולוגים הבולטים של רעיון ארץ ישראל השלמה. בנו ותלמידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

קורות חייו

הראי"ה קוק, אבי הרב צבי יהודה

שנותיו המוקדמות

נולד בעיירה זוימל במחוז קובנא שבליטא, שם כיהן אביו ברבנות, לרב אברהם יצחק הכהן קוק ולרבנית רייזא-רבקה, בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים. אמו הייתה רעייתו השנייה של אביו, והוא היה בנה הראשון. בשנת התרנ"ו (1896), עברה המשפחה לבויסק שליד ריגה, שם נתמנה אביו לרב העיירה. כאשר התמנה הראי"ה קוק לשמש כרבן של יפו והמושבות, עלתה המשפחה לארץ ישראל. הם הגיעו לנמל יפו בכ"ח באייר תרס"ד (13 במאי 1904).

בילדותו למד גמרא אצל הרב ראובן גוטפריד ידידיה, חתנו של הרב יואל משה סלומון, וכן אצל הרב משה זיידל והרב בנימין מנשה לוין, אך עיקר תלמודו בא לו מאביו. בשנת התרס"ו (1906) עבר לירושלים כדי ללמוד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה. אף על פי שהיה כבן 15 בלבד, נמנה עם בני השיעור הגבוה, והתקרב לראש הישיבה הרב זרח אפרים אפשטיין. לאחר תקופה בירושלים, שב הרב צבי יהודה ליפו וחזר ללמוד אצל אביו.

באותן שנים ביפו, התיידד עם הרב יעקב משה חרל"פ, וסייע לו בעריכת הספר "צבי לצדיק". היה בין יוזמי הקמת הישיבה בראשותם של אביו והרב שלמה זלמן שך ששכנה בבניין של תלמוד תורה "שערי תורה". בשנים אלו החל גם בעריכת כתביו של אביו ובהוצאתם לאור. הראשון שבהם היה הספר שבת הארץ (1910), העוסק במצוות השמיטה, ובו אף השתתף בכתיבה. בשנת התרע"ג (1913), פרסם את הקובץ "התרבות הישראלית" עם ישראל חבס.

בין אירופה לארץ ישראל

הרב צבי יהודה עמד לימינו של אביו בעיסוקיו הציבוריים. כאשר הבחין כי הדבר פוגע בלימודיו נסע לירושלים, שם "הסתתר" בישיבת פורת יוסף ברובע היהודי בעיר העתיקה. אחר שגם שם לא מצא מנוח, שקל את האפשרות להרחיק אף יותר ולנסוע לישיבת טלז, ישיבת סלובודקה או לישיבה בהונגריה. והקפיד במשך שנות לימודיו בישיבה וצעירותו שלא לעסוק בצרכי ציבור אלא רק בלימוד תורה.

בסופו של דבר, סמוך למלחמת העולם הראשונה נסע להלברשטאדט שבגרמניה, בעצתו של ר' בנימין מנשה לוין, שם לימד תנ"ך וגפ"ת (גמרא, פירוש רש"י ותוספות), ובעצמו העמיק בלימוד מסכתות עירובין וחולין עם חלק יורה דעה שבשולחן ערוך. במקביל, למד פילוסופיה באוניברסיטת הלברשטאדט במשך כשנתיים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאסר כנתין של רוסיה שהייתה מעצמת אויב, אך שוחרר לבסוף. כאשר אביו, שנסע לוועידה העולמית של אגודת ישראל, הוכרח להישאר בשווייץ בשל המלחמה, הצטרף אליו בנו.

בשנת ה'תר"פ (1920) שב הרב צבי יהודה ליפו. הוא לימד בבית הספר "נצח ישראל" בראשות הרב משה אוירבך בפתח תקווה. שנה לאחר מכן חזר לאירופה בשליחות תנועת "דגל ירושלים" שהקים אביו, כדי לעשות נפשות לרעיון תחיית האומה והארץ בקרב גדולי התורה שם. במסגרת זו פגש ויצר קשרי ידידות עם רבנים ואדמו"רים בולטים בפולין, בליטא ובווינה.

בכ"ו בשבט התרפ"ב (24 בפברואר 1922), כשהיה כבן 31, נישא בוורשה לחוה לאה, בתו של הרב יהודה לייב הוטנר - שהיה דיין בוורשה ובנו של הרב יוסף זונדל הוטנר מאיישישוק. היא הייתה אשה בעלת השכלה תורנית וכללית ופעילה בשדה החינוך היהודי בוורשה. לאחר 22 שנות נישואים ללא ילדים, נפטרה חוה לאה ממחלה בז' בשבט התש"ד (1 בפברואר 1944). מאז, לאורך קרוב לארבעים שנה, חי הרב צבי יהודה בגפו.

בישיבת מרכז הרב

בשנת תרפ"ג 1923, הקים הראי"ה קוק את ישיבת מרכז הרב. הרב צבי יהודה מונה לשמש כ"מנהל רוחני" בישיבה, והוא העביר שיעורים בתנ"ך ואמונה. במשך תקופה מסוימת שימש כאחראי גם על הניהול האדמיניסטרטיבי של הישיבה. בין השנים 1933-1929, שנות התבססות המשטר הסובייטי בברית המועצות פעל למען העלאתם לארץ של בחורים מרוסיה וליטא אל ספסל הלימודים בישיבת מרכז הרב.

שנים רבות הקדיש לחקר, עריכה וסידור כתביו של אביו ובין השאר ערך והוציא לאור את ספר "אורות" ואת ספר "אורות התשובה". לאחר פטירת אביו (ג' באלול ה'תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935) התמסר לעבודה זו ביתר שאת בצד עבודתו החינוכית בישיבה.

הרב צבי יהודה השתתף גם בפעילות ציבורית ובמאבק היישוב להקמת המדינה. בבחירות לכנסת השנייה, ב-1951, הוא הוצב במקום ה-119, הסמלי, ברשימת "הפועל המזרחי".

ישיבת מרכז הרב

בשנת תשי"ב 1952, לאחר פטירת הרב יעקב משה חרל"פ, מחליפו של אביו בראשות הישיבה, קיבל לידיו הרב צבי יהודה את ראשות הישיבה, תפקיד שבו כיהן כשלושים שנה, עד לפטירתו. באותה תקופה הישיבה הייתה קטנה ומורכבת ברובה מאברכים מבוגרים מתלמידי הראי"ה. הרב צבי יהודה חולל בה שינוי כשפעל להגעתם של בני היישוב החדש בוגרי תנועת בני עקיבא לישיבה. גיסו, הרב שלום נתן רענן, שימש כר"מ וכמנהל הישיבה. בהנהגתו הפכה הישיבה למרכז משמעותי שמשך אליו צעירים רבים. מלבד תלמידי הישיבה פקדו את ביתו ברחוב עובדיה בירושלים, אנשים רבים מישראל ומחוץ לה שראו אותו כרבם.

בשונה מרוב ראשי הישיבות, לא נהג להעביר שיעור בגמרא, ונימק זאת בכך שתפקידו האישי הוא ביסוס האמונה ולימודה. את השיעור הכללי בגמרא העבירו ראשי הישיבה שכיהנו תחתיו^{[דרושה הבהרה]}, הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי.

נפטר לאחר מחלה ארוכה בחג הפורים, י"ד באדר ה'תשמ"ב (1982) ונטמן לצד אביו בבית הקברות בהר הזיתים.

הרב צבי יהודה קוק ביום ירושלים תשמ"א בישיבת מרכז הרב עם הרב אברהם שפירא והרב שלמה גורן 1981

ממשנתו

מדינת ישראל וגאולה

לאחר שקמה מדינת ישראל נוצר צורך בהתייחסות רחבת היקף כלפיה וכלפי סוגיות נוספות שעלו על הפרק. הרצי"ה התווה משנה רוחנית ומעשית בתחומים אלה, המבוססת על משנת אביו.

המדינה - התגשמות חזון הנביאים

ביום העצמאות הרביעי, בשנת תשי"א 1951, נשא דברים בישיבה מרכזית, תחת הכותרת: "לתוקף קדושת יום עצמאותנו". לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ביום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל, הוא נשא נאום, שלימים כונה מזמור י"ט של מדינת ישראל, ובו פירט את הגותו המדינית ויחסו למדינת ישראל, ובין היתר טען כי מדינת ישראל היא המדינה שחזו הנביאים. הוא אף דימה בין תפילין לבין טנקים, בכך שהטנקים משמשים כ"מכשיר מצווה", שעל ידם מקיימים בפועל את מצות כיבוש הארץ, שהיא מצווה מדאוריתא לפי הרמב"ן, וקבע שישראל צריכה לשאוף להרחיב את נחלתה ברחבי ארץ ישראל.

הרב צבי יהודה ראה במדינה שלב בגאולת האומה. הוא השתדל מחד לחזק את מושג המדינה על כל מערכותיה ככל יכולתו, ומאידך פעל לתת למדינה צביון יהודי שורשי. הוא גרס כי עם ישראל מצוי בעיצומו של תהליך הגאולה, וראה בעליית יהודים, בהתרחבות הלאום על שטחי יש"ע וביישובם, ציון דרך חשוב בתהליך זה. על פי תפיסה זו, הוא התנגד בחריפות לכל ויתור ונסיגה.

ב-1957 השיא משואה בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, כנציג היישוב הישן.

יחסו לממשלה

ראייתו את מדינת ישראל כשלב מרכזי בגאולה וכתופעה של קידוש השם כלל עולמי, גרמה לו לנקוט בקו ממלכתי, והביאה אותו להפגין כבוד רב כלפי הממשלה וראשיה גם כאשר דעתו הייתה חלוקה עליהם, עם זאת הדבר לא מנע ממנו מלבקר את מעשיהם באופן תקיף ביותר כאשר הם פעלו לדעתו בניגוד לציוויי התורה.

כחלק מיחסו אל המדינה והמשקל שנתן לממשלה, התנגד בתקיפות לממשלת מיעוט הנסמכת על קולות של מפלגות ערביות. בממשלה כזו ראה בעיה הקודמת לשאלת שלמות הארץ ו"מיהו יהודי", היות שהיא נוטלת את שליטת העם היהודי במדינתו, ומהווה חילול ה' מובהק. כאשר הוקמה כזו סירב לראות בה ממשלה לגיטימית. וכינה בפומבי את חברי המפד"ל שכיהנו בה כשרים - "המכונים שרים". עם זאת הזהיר מהפיכת ההסתייגות לכעס ושנאה.

בנימין זאב הרצל

הרב צבי יהודה העריך את הרצל על פועלו בעניין שיבת ציון, ואף תלה תמונתו על הקיר. כאשר היא נעלמה החליט להפסיק להעביר שיעורים עד שהיא תוחזר. לאחר מספר ימים התברר שהיא נפלה מאחורי הכוננית, ורק אז חזר להעביר את שיעוריו.

לימוד תורה

לימוד תורה מכוח כלל ישראל

לדידו, הגישה הנצרכת ללימוד תורה היא מתוך ההכרה בנתינתה לכלל ישראל ולא ליחידים או לפרטים, דווקא מתוך האמונה בכך שהקב"ה בחר בעם ישראל ונתן לו כעם את התורה. כך הסביר את כוונת הגמרא המנמקת את החורבן בכך שלא בירכו בתורה תחילה, שחסר להם יסוד האמונה בכך ש"בחר בנו מכל העמים" ומתוך כך "נתן לנו את תורתו".

לימוד אמונה

ראה את לימודי האמונה כחלק עיקרי בלימוד התורה. חזר על כך שאמונה נבנית על ידי לימוד קבוע ומעמיק בספרי האמונה של חכמי ישראל. בכך ראה את הייחודיות של ישיבת מרכז הרב. הדריך על פי דברי הגר"א להרבות בלימוד ספר הכוזרי, ”שעיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו”, וכן בספרי מהר"ל מפראג, אותם ראה כהכנה ללימוד פנימיות התורה.

השואה

הרב צבי יהודה ראה בשואה ניתוח הכרחי שעם ישראל נאלץ לעבור ערב גאולתו, אך הוא היה בוכה בכל פעם שדיבר על כך. לטענתו בעם ישראל נדבקה טומאת הגלות - "זפת הגלות", והשואה הייתה טיפול אלוהי, בדרך של ניתוח נורא וריפוי הכרחי.

היחס לחילונים

הרב צבי יהודה, התנגד לכפייה דתית, ונתן ביטוי דרמטי לכך כשהצהיר על הצטרפותו ל"ליגה למניעת כפייה דתית". ואולם, לאחר זמן פרש מן התנועה, מכיוון שטען שבפועל תומכת הליגה בכפייה אנטי-דתית (מכיוון שחבריה לא הסכימו לשנות את שמם ל"הליגה למניעת כפייה מצפונית").

בתגובה לטענות שנשמעו כנגדו שמאמר הדור, שכתב אביו, הראי"ה קוק, ובו הוא מדבר על החיוב שביהודים חילוניים, התאים לדור של אביו אך לא לדור הנוכחי, היה עונה לתלמידיו "אתם הייתם באותו דור, או אני?". עוד אמר כי "אדרבה, דורנו הוא עוד יותר נפלא".

נשים

מעמד האישה

בנושאי מעמד האישה ומגדר הדגיש הרצי"ה את מאמר חז"ל במסכת בבא קמא: "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה". לדבריו, הנקודה היסודית בסוגיות אלו היא השוויון; אך השוויון אינו זהות אחידה, ולכל אחד מהמינים יש תפקיד משלו. מתוך גישה זו פירש את דברי חז"ל המבחינים, בין אשה לבין איש, כמתאימים לתכונות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות של כל אחד מהם.

לימוד תורה לנשים

הרצי"ה תמך בדעה שנשים תלמדנה חלקים בתורה, בעיקר לימודי תנ"ך, אמונה והלכה למעשה. בביתו התקיימו שיעורים קבועים לנשים, וחלק מהשיעורים לגברים הושמעו ברמקול לנשים בדירה סמוכה. הוא נפגש עם נשים שבאו לדבר עמו בלי להביט בהן, חלקן נשים ידועות, כגון אביטל שרנסקי, שולמית אלוני וגאולה כהן.

צבא ושירות לאומי

בהקשר של שירות נשים בצה"ל, סבר על פי דברי המשנה והרמב"ם כי באופן עקרוני גם נשים חייבות במלחמת מצווה. עם זאת, הוסיף כי "בשרות צבאי לבנות קיימת סכנה של נפילה מוסרית, וחזקה לבת להישאר בתמימות צניעותה". לכן לדבריו על הרבנות הראשית להכריע בסוגיה זו (בהתאם למצווה לשמוע "אל השופט אשר יהיה בימים ההם")^{[דרושה הבהרה]}. בפועל, תמך בשירות לאומי לבנות, בהסתמכו על דברי הרדב"ז על השתתפות נשים במלחמת מצווה, אשר מתבטאת למשל באספקת מים ומזון ללוחמים.

צניעות

הרב צבי יהודה ראה בצניעות תכונה טבעית של עם ישראל. ”גילוי בשר האשה הוא היפך הגמור לטבעם של ישראל. זוהי השפעה מן הגויים. אמיתיות מציאותם של ישראל היא טהרה וצניעות קדושה”. בהנהגתו הקפיד על הלכות הצניעות ועל הפרדה בין בנים לבנות. בין השאר אמר שצריך להצטער על כך שרבי ישראל מאיר הכהן, מחבר הספר משנה ברורה, התיר לנשים, כחידושם של כמה אחרונים, לא לכסות את חלק הרגל שמתחת לברך.

ענייני הלכה

הר הבית

הרב צבי יהודה התנגד בתקיפות לעלייה להר הבית. הוא סבר שבגלל שלאחר מלחמת ששת הימים הר הבית תחת שליטה ישראלית בפועל, האיסור ההלכתי להיכנס למקום נשאר בתוקפו ואין צורך לדון בשינוי שלו.

היתר המכירה

כהמשך לדרכו של אביו במבוא לספר שבת הארץ גם הרב צבי יהודה הורה שיש לסמוך על היתר המכירה בשנת השמיטה. על הקונים בשמיטה יבול נוכרי אמר: "לתת תמיכה לאויבינו זה נקרא מידת חסידות?!"

כמנהיג

מעמדו והשפעתו

השפעתו של הרב צבי יהודה גרמה לשינוי ניכר בציבור הדתי לאומי. עד לשנות השישים הייתה המפד"ל ממוקמת במרכז המפה הפוליטית, לצדה של תנועת העבודה. לא מעט בהשפעתו עברה המפלגה לצדה הימני של המפה הפוליטית, תוך עקיפת הליכוד מימין. גוש אמונים, שרבים מפעיליו היו תלמידי הרב צבי יהודה, הקים יישובים רבים מעבר לקו הירוק.

מהלכים אלה תרמו לביטחון העצמי של הציבור הדתי לאומי. בעבר הייתה בציבור זה התחושה של נחיתות כלפי החלוציות החילונית בממד הלאומי, וכלפי החרדיות בממד הדתי. עתה החל ציבור זה להוביל שינוי במפה הפוליטית והמדינית, מתוך ביטחון עצמי שהדרך הנכונה כוללת את הממד הדתי והממד הלאומי יחד. במקביל, החליפו בהדרגה תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב צבי יהודה את הר"מים החרדים בחלק מהישיבות התיכוניות.

הרב צבי יהודה דרבן את תלמידיו למעורבות בחיי המעשה במדינת ישראל. תלמידיו הקימו חלק ניכר מן הישיבות הגבוהות הציוניות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות הדתיות.

יישוב הארץ ו"גוש אמונים"

לאחר מלחמת ששת הימים פעל רבות ליישוב הארץ, על פי עקרון ארץ ישראל השלמה ומתוך שאיפה ליישומו (אף שהדגיש ש"ארץ ישראל השלמה" כוללת גם את עבר הירדן ועוד, ומשום כך אף לא הצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה). הוא הכריז בעל פה וכן בגילויי דעת ובמכתבים ששלח לראשי המדינה, כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" אסורה על פי התורה וכי יש להתנחל בכל רחבי ארץ ישראל. וכך הצמיחה ישיבת "מרכז הרב" את מנהיגי תנועת "גוש אמונים", כשהרב צבי יהודה משמש לה מנהיג רוחני. כביטוי לדרכו הייחודית, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בעלייה של אחד מהם. כשהוחלט לפנות את גרעין "אלון מורה" שהתיישב בחווארה (ליד שכם), השתתף הרב צבי יהודה בניסיון למנוע את הפינוי. הרב צבי יהודה פתח את מעילו אל מול החיילים וקרא לעברם "קחו מכונת ירייה ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן". לאחר שפונו כל שאר האנשים ניגש אלוף הפיקוד יונה אפרת, אחז בידו של הרב צבי יהודה והוא הלך עמו אל האוטובוס. עם זאת, ביטוי לגישתו הריאלית ניתן לראות כאשר תלמידו הרב חנן פורת הציע לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הר הבית להתחיל ללמוד את הלכות בית המקדש. הרצי"ה השיב כי עוד נצטרך ללמוד שנים רבות את ההלכות העוסקות במלחמות ובסדרי המדינה שבטרם הגאולה השלמה.

מאבק במסירת שטחים ובפינוי יישובים

את עמדתו התקיפה כנגד כל מהלך של פינוי או נסיגה הביע גם בכרוזיו, לדוגמה: ”האזהרה החמורה האלהית, חלילה להעלות על הדעת להפקיר ולוותר על משהו מארץ חיינו הנצחית לעולם... האומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו חייו”. הוא אף עודד את מאבקי המתיישבים, לדוגמה בכרוז בעד פעולותיה של התנועה לעצירת הנסיגה מסיני: ”לכבוד כל יקירינו המתקבצים למען שמירת שלמותה של ארץ חיינו הקדושה לכל ישראל. כולי אתכם ואליכם בכל פעולותיכם למען כל תקפה של שלמותה של ארץ חיינו כולה במלואה לכל גבולותיה”. עם זאת, הזהיר שלא להקים התנחלויות על קרקעות פרטיות של ערבים. בתשל"ז, לאחר שקיבל מכתב הקובל על כך שגוש אמונים הוא נגד הממשלה, כינס את ראשי גוש אמונים לשיחה ואמר ”לא הפגנות. נוציא את המילה "הפגנות"! צריך כעת הסברה. נוציא את הטעות הזו: גוש אמונים הוא לא נגד הממשלה. כולו חיובי, חיוב שבחיוב. הגדלת החיוב זה היסוד... התנחלות זה פרט! קודם רוממות העם, קוממות העם.”

מעמדה וכבודה של הרבנות הראשית

הרב צבי יהודה נלחם רבות על מעמדה של הרבנות הראשית לישראל, וראה בה את ה"מרא דאתרא" במדינת ישראל. במסגרת זו פעל הן כנגד הפגנת זלזול מצד חלק מהציבור החרדי כלפי הרבנות הראשית לישראל והרב הראשי לישראל (בעיקר הרב שלמה גורן); והן כנגד התערבות של בג"ץ בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים של הרבנות.

המאבק לעליית יהודי ברית המועצות

הוא עודד את פעילות תנועת שלח את עמי למען עלייה של יהדות רוסיה ותלמידיו היו פעיליה המרכזיים.

השפעתו הציבורית

משנתו ודמותו של הרב צבי יהודה קוק הייתה ידועה במעגלים רחבים בחברה הישראלית והוא ניהל קשרים עם אנשי רוח רבים, כמו חיים נחמן ביאליק ואז"ר. הוא נחשב למנהיג הרוחני הבולט בציבור הדתי לאומי.

הרב צבי יהודה היה מיודד עם חלק מהמנהיגים החרדים הבולטים, בהם הרב יחזקאל סרנא והרב שלמה זלמן אוירבך. עם זאת היו בציבור החרדי שהתנגדו לו, בשל תמיכתו בציונות ובמדינת ישראל.

מתנגדים נוספים קמו לו בחוגי השמאל הפוליטי הדתי, שהצמיחו אחר כך את מפלגת מימד ואת "נתיבות שלום".

הנצחה

• בירושלים, בבת ים ובקרית ארבע, נקראו רחובות בשם "הרב צבי יהודה" על שמו.
• רשת האולפנות צבי"ה,
• ישיבת בני צבי בבית אל.
• הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא הקים על שמו את מכון הרצי"ה שלצד ישיבת מרכז הרב.
• נבחר לדמות המופת של החמ"ד לשנת תשע"ג.

מתלמידיו הבולטים

לפי סדר הא"ב:

הרב שלמה אבינר - רבה של בית אל ונשיא ישיבת עטרת ירושלים. ערך כרכים רבים משיעוריו בסדרה שיחות הרב צבי יהודה הרב איתן איזמן - בעבר מנכ"ל הרבנות הראשית, ראש רשתות החינוך נעם וצביה הרב יוסף אלנקווה - רב חבל עזה לשעבר הרב בנימין אייזנר - שימש כר"מ בישיבת ירושלים לצעירים ובישיבה קטנה מורשה הרב בנימין אביעד - שימש כרב המועצה האזורית שפיר וכחבר מועצת הרבנות הראשית הרב שמואל אליהו - רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית הרב ישראל אריאל -ראש מכון המקדש הרב יעקב אריאל - לשעבר רבה של רמת גן ונשיא ישיבת רמת גן הרב יוסף בדיחי - היה משמשו של הרצי"ה והוציא מקצת מכתביו לאור, מחבר הספר גאולת אור הצב"י, ממשנתו של הרצי"ה הרב אלי בזק - ר"מ בישיבת הר המור הרב דב ביגון - ראש מכון מאיר הרב משה בלייכר - ראש ישיבת שבי חברון הרב יהושע בן מאיר - ראש ישיבת שבות ישראל הרב יואל בן נון - ממייסדי ישיבת הר עציון הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבת אור עציון וראש ישיבות בני עקיבא הרב צפניה דרורי - רבה של קריית שמונה וראש ישיבת ההסדר בעיר הרב דוד חי הכהן - ראש ישיבת נתיבות ישראל בבת ים הרב בנימין הרלינג - לימד בישיבת אלון מורה הרב מיכאל הרשקוביץ - ר"מ בישיבת מרכז הרב ורב היישוב נריה הרב עודד וולנסקי - ר"מ בישיבת הר המור הרב ירחמיאל ויס - לשעבר ראש ישיבת ירושלים לצעירים הרב אלישע וישליצקי - היה מראשי תנועת אל עמי הרב אליעזר ולדמן - היה ראש ישיבת ניר בקריית ארבע הרבנית חנה טאו - מחלוצות לימוד התורה לנשים הרב צבי ישראל טאו - נשיא ישיבת הר המור ועורך כרוזיו להלכות ציבור הרב שאר ישוב כהן - רבה של חיפה ונשיא מוסדות אריאל הרב שמואל כ"ץ - רב וחוקר תולדות הרבנות הראשית הרב אליקים לבנון - רבה של אלון מורה, וראש ישיבת ברכת יוסף הרב יעקב לבנון - ר"מ בישיבת הר המור הרב משה לוינגר - ממייסדי היישוב היהודי בחברון הרב דב ליאור - רבה של קריית ארבע, ראש ישיבת ניר ואב בית דין הרב אליהו מאלי - ראש ישיבת שירת משה ביפו הרב אליעזר מלמד - רב היישוב הר ברכה וראש ישיבת הר ברכה הרב זלמן ברוך מלמד - רב היישוב בית אל לשעבר וראש ישיבת בית אל, עורך כרוזיו ארץ הצבי

הרב אלי סדן - ראש המכינה הקדם צבאית בני דוד בעלי הרב זאב סולטנוביץ' - ר"מ בישיבת הר ברכה ומחבר ספרים הרב חנן פורת - היה חבר הכנסת וסופר הרב יעקב פילבר - מייסד וראש ישיבת ירושלים לצעירים לשעבר הרב יעקב פייגנבוים - ראש מכינה קדם צבאית קשת יהודה בקשת לשעבר הרב מנחם פליקס - מראשי תנועת גוש אמונים הרב הלל פלסר - ממייסדי תלמוד תורה מורשה, וראש המוסד הרב מנחם פרומן - רבה של תקוע לשעבר הרב יוחנן פריד - רבו של "בית מאיר", לשעבר ראש האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך הרב יהושע צוקרמן - היה מרבני ישיבת הר המור וראש תנועת אל עמי הרב צבי קוסטינר - ראש ישיבת מדברה כעדן במצפה רמון הרב איסר קלונסקי - רבה של שכונת גבעת מרדכי בירושלים, מעורכי ספרו אור לנתיבתי הרב עוזי קלכהיים - ר"מ בישיבת מרכז הרב ומחבר ספרים במחשבת ישראל הרב יוסף קלנר - ר"מ במכינה קדם-צבאית בני דוד ובמכון מאיר הרב יהושע רוזן - מראשוני תלמידיו ,ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים ובמרכז הרב הרב אברהם רמר - רב בבית אל ובישיבת ירושלים לצעירים הרב פרופ' נחום רקובר - מראשוני תלמידיו, הוציא לאור את ספרו קניין תורה הרב חיים אביהו שוורץ - רב בישיבות בית אל ומרכז הרב. ערך והוציא את שיעוריו בסדרה מתוך התורה הגואלת הרב אמנון שוגרמן - ראש ישיבת הגולן בחיספין הרב חיים שטיינר - ר"מ בישיבת מרכז הרב ומעורכי ספרו אור לנתיבתי הרב אריה שטרן - רב העיר ירושלים וראש מכון הלכה ברורה ובירור הלכה הרב מרדכי שטרנברג - ראש ישיבת הר המור בירושלים הרב עמיאל שטרנברג - ראש ישיבת הר המור בירושלים וראש כולל "חזון אלחנן" בעיר דוד הרב יצחק שילת - מהדיר כתבי הרמב"ם וממייסדי ישיבת ברכת משה במעלה אדומים הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא - ראש ישיבת מרכז הרב וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל הרב אורי שרקי - ראש המחלקה הישראלית במכון מאיר ורב קהילת בית יהודה

ספריו

שהוציא בעצמו

• נפש הראי"ה - חוברת ליום השנה הראשון לפטירת אביו, ובו תיאור על אישיותו ודרכיו.
• לשלושה באלול, עדויות ומעשים מחיי הראי"ה קוק.

כיום שני ספרים אלו מודפסים בספר אחד. קיימת גם מהדורה נפרדת של הספר לשלושה באלול, בתוספת הערות וסיפורים שכתב הרצי"ה על גיליון הספר, בעריכת הרב יוסף בדיחי.

• לנתיבות ישראל א-ב - אסופת מאמרים
• הערות והרחבות הלכתיות בסוף ספרי אביו משפט כהן, מצות ראי"ה, דעת כהן, עזרת כהן, שבת הארץ ועולת ראיה. בהערות והרחבות אלו הוא דן ברוב סימני הספרים.

ספרים שנדפסו מכתביו

• אור לנתיבתי - דברי תורה והגות קצרים, בעריכת הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי
• צמח צבי - קובץ אגרות
• הערותיו על התלמוד שכתב על הש"ס האישי שלו, נדפסות בסוף כרכי הש"ס של הלכה ברורה בשם גילון הש"ס בעריכת הרב אליהו שלמה רענן.

כרוזיו הציבוריים שפורסמו בספרים

• להלכות ציבור - בעריכת הרב צבי טאו
• ארץ הצבי, באתר "ישיבה" - לקט שיחות וכרוזים בנושא המאבק על שלמות ארץ ישראל. יצא ביוזמתו ובעריכתו של הרב זלמן ברוך מלמד.

שיעורים ושיחות שסוכמו על ידי תלמידיו

• שיחות הרב צבי יהודה בעריכת הרב שלמה אבינר. תחילה יצאו מאות חוברות על פרשיות השבוע ונושאים אחרים. בשנים האחרונות יוצאים כרכים המבוססים בחלקם על החוברות. עד עתה יצאו חמישה כרכים על חמשת החומשים, שני כרכים על המועדים, כמה כרכים על ספר אורות ועוד כרכים בנושאים שונים.
• מתוך התורה הגואלת, א-ד, בעריכת הרב חיים אביהו שוורץ
• קניין תורה - בעריכת הרב נחום רקובר
• קניין תורה - בעריכת הרב יוסף אלנקווה
• עץ יהודה - בעריכת יהודה חזני
• פעמים - שיחות על התורה והמועדים, שסיכם אילן תור, בעריכת הרב שלמה אבינר והרב חיים וידל
• מאורות הרצי"ה, שיחות על פרשיות השבוע ועל המועדים, סיכומים של הרב הושע רבינוביץ, הוצאת מכללת אורות, תשע"א 2011 (2 כרכים)
• ביאורי הרצי"ה לפרקי אבות בעריכת הרב זאב נוימן, מכון הרצי"ה, תשע"ו
• פסקי רבינו - ליקוט פסקי הלכות והנהגות של הרב צבי יהודה, על סדר אורח חיים - בעריכת הרב שלמה אבינר

לקריאה נוספת

• הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי (עורכים), קובץ לזכרו, ירושלים תשנ"ה
• הרב שלמה אבינר, רבנו, עיקרי מידותיו, דרכיו ושיטתו, בית אל תשס"ד
• הרב שלמה אבינר, צבי קודש (תולדותיו), כרך א', בית אל תשס"ה
• קריית הישיבה בית אל (מו"ל), תקליטור, תלמידים מספרים על הרצי"ה, בית אל תשס"ה
• הרב חיים אביהוא שוורץ, בדרך התורה הגואלת, בית אל תשס"ו
• הילה וולברשטין, הרב שלום קליין ושמחה רז, משמיע ישועה, הוצאת ישיבת אור עציון, מרכז שפירא תש"ע 2009
• הרב זלמן ברוך מלמד, לנתיבות רבנו, דברים שנאמרו בימי הזיכרון, הוצאת ישיבת בית אל, תשע"ב
• י. חסקין ונ. לוצקי, צניעות - טבע וחיים, תורתו והנהגותיו של הרצי"ה בנושא צניעות, הוצאת מאמר אסתר, ירושלים תשס"ח
• הרב יאיר אוריאל (בעריכת יוכבד אריאל), בשיפולי הגלימה: הרב צבי יהודה הכהן קוק: סיפורים מחייו, הדרכותיו והנהגותיו, הוצאת "פניני יאיר", חברון תשע"ב
• הרב חגי שטמלר, עין בעין - משנתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עלי, 2016. מהדורה שנייה: הוצאת מכללת הרצוג - תבונות, אלון שבות, תש"פ.

קישורים חיצוניים

• 'קוק, ר' צבי־יהודה ב"ר אברהם־יצחק הכהן', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 83 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק(הקישור אינו פעיל, 7.2.2022), תמונה 1281).
• הרב צבי יהודה קוק באנציקלופדיה יהודית "דעת"
• תומר פרסיקו, הראי"ה קוק והרצ"יה קוק - הקץ וסופו
• תבנית:בשבע
• מאמרים של הרב אליעזר מלמד באתר ישיבה: מנחיל תורת הגאולה, מדרכי הרצי"ה קוק זצ"ל, הרצי"ה כמחנך הדור, מקים עולה של תורת ארץ ישראל
• יאיר אטינגר, חיים לוינסון, מתרחקים מהמרכז, באתר הארץ, 9 במרץ 2012
• התגית: הרב צבי יהודה הכהן קוק, מקור ראשון, מוסף "שבת"
• הרב צבי יהודה הכהן קוק, מדור באתר בית הרב על הרצי"ה ובו תאריכון של חייו ועל פועלו ומידותיו וחומרי לימוד ומאמרים עליו
• יצחק גולדשלג, הרב צבי יהודה קוק - קדושה ומלכות, הצופה, 20 באפריל 1956
• כרטיס קבר באתר הר הזיתים
• גליונות מיוחדים של כתבי העת "קומי אורי", "קוממיות", ו"שמעתין" המוקדשים לזכרו.
• "הצופה לישועה", סרט של רשת נועם-צביה
• "עולמה של ישיבה" סרטון זיכרון עם זקני תלמידיו. במלאות 40 שנה לפטירתו.
• "האירוע המרכזי לציון ארבעים שנה לפטירת מורינו ורבינו הרצי"ה קוק" - תיעוד ערב הזיכרון בבנייני האומה.

כתביו ושיחותיו

• שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל על ספר אורות, עריכה ומקורות הרב שלמה חיים הכהן אבינר, מאתר israel613.com
• שיעורי הרב צבי יהודה מתוך אתר ישיבה
• פרויקט 120 שנה לרב צבי יהודה קוק זצ"ל יוצא לדרך!, באתר ישיבה
• שעורים בתורתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, באתר מכון מאיר, על ידי רבנים שונים
• רשימת המאמרים של צבי יהודה הכהן קוק באתר רמב"י
• רשימת המאמרים של צבי יהודה הכהן קוק, באתר רמבי"ש

הערות שוליים

הקודם: הרב יעקב משה חרל"פ

ראשי ישיבת מרכז הרב

הבא: הרב שאול ישראלי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא