ישיבת מרכז הרב

שגיאות פרמטריות בתבנית:מוסד לימודי
פרמטרים ריקים [ סגל הוראה, חלוקה מבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ סוג מוסד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מרכז הרב

קובץ:Mercazharav.jpg
ישיבה גדולה
מוטו	אש קודש
השתייכות	ציונות דתית
תקופת הפעילות	ה'תרפ"ד–הווה
מייסדים	הרב אברהם יצחק הכהן קוק
בעלי תפקידים
מנהל	יעקב אלעזר כהנא שפירא (2007)
ראש הישיבה גדולה	הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא
תלמידים
	כ-400 (תשע"ו)
מיקום
מיקום	קריית משה, ירושלים
מדינה
קואורדינטות	31°47′16″N 35°11′48″E
mercazharav.org.il
(למפת ירושלים מוגדלת)   ישיבת מרכז הרב (למפת ירושלים רגילה)   ישיבת מרכז הרב

מרכז הרב - הישיבה המרכזית העולמית (מכונה "מרכז", במלעיל) היא הישיבה הציונית דתית הגבוהה הראשונה בארץ ישראל.

ישיבת "מרכז הרב" נוסדה על ידי הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), בשנת ה'תרפ"ד (1924) וממוקמת כיום בשכונת קריית משה בירושלים. הישיבה נחשבת ל"אם הישיבות הציוניות", משום שהייתה הישיבה הציונית הראשונה ורבים ממקימי הישיבות הציוניות בדור הבא למדו בה או היו תלמידים של רבנים שלמדו במרכז הרב.

הגבהת ספר תורה בישיבה

היסטוריה

רקע

הרב קוק הקים ישיבה כבר לפני מלחמת העולם הראשונה, ביפו שבה כיהן כרב, וזאת כדי לא להיכנס לעימותים עם היישוב הישן. לצורך כך הוא פנה למנהיגי המזרחי ואפילו פרסם מודעות בעיתונות. הישיבה קמה בשנת תרס"ט (1909). היא מנתה רק כעשרה תלמידים וכעבור מספר שנים התפרקה.

ייסודה

עם התמנותו של הרב קוק לתפקיד הרב הראשי לישראל ורב העיר ירושלים, הוא החל לפעול למען הקמת ישיבה בירושלים. ישיבה שנועדה להיות מרכז רוחני, שתשלב את תורת ישראל עם תקומת עם ישראל בארץ ישראל. תחילה, בשנת תרפ"א (1921), התכנס חוג תלמידים מישיבות בירושלים סביבו, ושמע ממנו שיעורים בנושאים שונים. חוג זה, שנועד להוות "הכנה ליסוד הישיבה המרכזית העולמית", מנה כעשרים וחמישה תלמידים. בעיות כלכליות מנעו את פתיחת הישיבה במשך שנתיים, עד שהנדיב הארי פישל בנה את מעונו של הרב הראשי, ובו גם בית מדרש. עם סיום הבנייה החלו ההכנות המעשיות להקמת הישיבה, שנוסדה שנה מאוחר יותר.

הישיבה בימי הראי"ה

בית הרב קוק, בו שכנה הישיבה בתחילת דרכה

הרב דוד כהן ("הנזיר"), מספר בזיכרונותיו משנת תרפ"ג: "בקיץ שעבר ואני יושב בבית המדרש סגור ומסוגר, עטוף בטלית ותפילין ושוקד על תלמודי בקול ניגון ערב והנה דופקים בדלת, ואפתח דלתות בית המדרש, והנה שני צעירים לקראתי, ואשאלם, מה אתם רוצים? ללמוד - הייתה התשובה. אז אמרתי למזכיר הישיבה ומייסדה, הרב יצחק לוי, הנה הזדמנות ראשונה לפתיחת הישיבה ויסודה, ויעדתיו לפנות מיד בזה אל הרב... כך הונח היסוד הראשון ונפתחה הישיבה". שני הבחורים היו שבתי שמואלי, לימים מזכיר הישיבה, ואריה בורדיאנסקי.

הישיבה הוקמה בבית הרב בירושלים, (כיום ברחוב הרב קוק, סמוך לכיכר ציון). הלימוד בישיבה היה בדומה ללימוד בישיבות המסורתיות הרגילות, בש"ס ובפוסקים. אך הונהג בה חידוש מהפכני, בכך שהיו בה מספר שיעורים בנושאי אמונה, שניתנו בעיקר על ידי הראי"ה ו"הרב הנזיר" רבי דוד כהן. כמו כן הועברו בישיבה שיעורי תנ"ך, שעליהם הופקד בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה קוק. בישיבה לימדו גם הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שכונת שערי חסד, הרב שלום נתן רענן, ועוד. לצד הראי"ה, התמנה הרב אברהם אהרון בורשטיין, הגאון מטבריג, שעלה לארץ בשנת תרפ"ד (1924) והחל לכהן כראש ישיבה באדר תרפ"ה, ולשיעוריו הגיעו רבים מתלמידי החכמים שבירושלים, גם כאלה שלא היו קשורים לישיבת מרכז הרב. אך הוא נפטר בי"ט בכסלו תרפ"ו (1926) לאחר שהספיק ללמד בישיבה כתשעה חודשים בלבד. היו מגעים להזמנתו של רבי שמעון שקופ על מנת שילמד בישיבה, אולם התוכנית לא יצאה אל הפועל.

בשנותיה הראשונות מנתה הישיבה כמה עשרות תלמידים, והיא גדלה מעט במשך השנים והגיעה לבין שבעים לשמונים תלמידים. עם זאת, המצב הכלכלי של הישיבה לא איפשר לה להתפתח, ובשלב מסוים נמנעו מלקבל תלמידים חדשים אלא אם כן הם שילמו על מחייתם בעצמם (בניגוד למקובל באותה תקופה). בעקבות מסעות התרמה שנערכו בארצות הברית השתפר המצב הכלכלי, והישיבה התרחבה והגיעה ליותר משמונים תלמידים, אך בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנות ה־30, כמו גם חוסר ניסיונו הניהולי של הרב צבי יהודה קוק שנתמנה באותה שנה למנהל הישיבה, נכנסה הישיבה שוב למצוקה תקציבית. למרות מסעות התרמה מחודשים, ומכתבים ששלח הראי"ה עצמו לאישים שונים, נותר המצב הקשה בעינו עד לפטירתו של הראי"ה בשנת תרצ"ה (1935).

לישיבה הגיעו תלמידים בולטים מישיבות מזרח אירופה. חלק מן התלמידים השתתפו בתרצ"ב בהקמת "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד".

סדר הלימוד בישיבה בתקופת הרב קוק

כל אחד מהתלמידים למד מסכת שבה לבו חפץ, והלימוד היה עצמאי לגמרי ונטול פיקוח, וזאת בדומה לנהוג בישיבות היישוב הישן. בערבים התקיימו שיעורי הרבנים, והמעוניינים יכלו להשתתף בהם. הראי"ה נשא לעתים את שיעורו בפלפול תלמודי במשך שעות, עד חצות הלילה, כשהוא מדבר בקול נמוך ובמהירות רבה. נושא השיעור היה מפורסם מראש, שכן נדרשו ימים של הכנה כדי לאפשר את הבנתו.

הישיבה בימי הרב יעקב משה חרל"פ

לאחר פטירתו של הראי"ה, התמנה לראשות הישיבה תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ, והרב שלום נתן רענן התמנה למנהל הישיבה. תקופה זו הייתה קשה מבחינה כלכלית וביטחונית. אותות התקופה הזאת ניכרו גם בישיבה. בשנת תש"ה (1946) הצטרף הרב אברהם שפירא, שנישא לאחותו של הרב רענן, לצוות הישיבה. במהלך מלחמת העצמאות התגייסו רבים מבני הישיבה לצה"ל, זאת חרף המחלוקת בשאלה זו בין הרב צבי יהודה שקרא לגיוס לבין הרב חרל"פ שהתנגד לו, בדומה לראשי ישיבות נוספים בירושלים באותה תקופה. העדרות התלמידים בתקופה זו ונפילתם של מספר תלמידים גרמה לירידה במצב הישיבה.

הישיבה בימי הרב צבי יהודה קוק

בניין ישיבת מרכז הרב מצידו האחורי

עם פטירתו של הרב חרל"פ, בשנת תשי"ב, החל למלא את תפקיד ראש הישיבה בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה, יחד עם הרב רענן. בראשית התקופה, הייתה הישיבה קטנה מאוד. למעט שיעור כללי של הרב רענן ושיעור קצר של הרב אברהם שפירא, לא ניתנו שיעורי גמרא בישיבה. בהמשך התחזקה הישיבה והייתה ל"ספינת הדגל" של הציבור הדתי לאומי. חיזוקה של הישיבה התאפשר בזכות שני גורמים עיקריים: החלטת הנהלת בני עקיבא שבוגרי התנועה יונחו ללכת לשנת ישיבה לפני שיפנו להתיישבות; והשתלבותה של ישיבת "משכן ישראל", בראשות הרב יעקב כלאב במרכז הרב (פעולה שנבעה מההחלטה הראשונה). לאחר מלחמת ששת הימים משכה הישיבה תשומת לב ציבורית לאחר משום תנועת גוש אמונים שהורכבה בעיקר מתלמידי הישיבה ובוגריה. הקימה את תנועת ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון והישיבה פרצה לתודעה הציבורית.

בשנת תשי"ט החל ללמד בישיבה הרב שאול ישראלי, ששימש כראש הישיבה עד לפטירתו. ובשנת תשכ"א החל ללמד בישיבה הרב מרדכי פרום, חתנו של הרב רענן, אשר לימד בה עד לפטירתו.

בשנת תשכ"ד, מחמת ריבוי התלמידים, עברה הישיבה לשכונת קריית משה בירושלים, לבניין חדש שנבנה עבורה ברחוב בן דור (עם השנים הוסב שמו ל"רחוב הרב צבי יהודה").

במשך הזמן שילב הרב צבי יהודה את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הראשון שהוא ראה לנכון לאפשר לו לתת שיעורים לציבור הרחב היה הרב חיים דרוקמן. כמו כן הטיל הרב צבי יהודה על הרבנים אריה שטרן ויוחנן פריד את הקמתו של מכון הלכה ברורה לפי חזונו של הראי"ה. גם כיום עומד הרב אריה שטרן בראש המכון. לרמי"ם ומלמדי אמונה בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים צבי ישראל טאו, מיכאל צבי נהוראי (ליטמן), יהושע צוקרמן, זלמן ברוך מלמד, חיים שטיינר, מרדכי שטרנברג, עמיאל שטרנברג, מיכאל הרשקוביץ, יעקב לבנון ועודד וולנסקי. עם הזמן שלח הרב צבי יהודה את הרבנים חיים דרוקמן, אליעזר ולדמן, דב ליאור, זלמן ברוך מלמד, צפניה דרורי ואחרים להקים ישיבות נוספות, צעד שהביא להקמתם של מוסדות ישיבתיים דתיים רבים, ותרם גם לחיזוק מעמדה של הישיבה.

הרב צבי יהודה ראה מצווה משמעותית שירות הצבאי, אך נזהר שלא לערב את תקופת השירות של תלמידיו בתוכניות הלימודים של הישיבה. הוא אפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתוכני הלימוד, אך הקפיד שהם ילמדו את הספר שמירת הלשון, העוסק בדיני לשון הרע, במשך כחצי שעה בכל יום.

הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים. השיעורים היו בספר הכוזרי, בספר אורות, אורות התורה, אורות התשובה, ומסילת ישרים. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד באורות הקודש, שאליו הורשו להיכנס רק תלמידים מבוגרים, ובהם רבני ערים וישובים, רמי"ם וראשי ישיבות. גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר באמצעות טלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לדירות השכנים.

בעקבות מלחמת ששת הימים, ובמיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוביל הרצי"ה את תנועת ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון. תנועת גוש אמונים שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של הציונות הדתית. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור הדתי-לאומי.

לאחר פטירת הרצי"ה קוק

הכניסה לבניין החדש של הישיבה

לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק, בחג הפורים תשמ"ב, נותרו בראשות הישיבה הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי. רוב הר"מים פנו אליהם בדרישה למנות את הרב צבי טאו לראש ישיבה, כדי לשמר את הקו החינוכי של הרצי"ה כפי שהם ראו אותו, אך לא נעתרו. בהמשך מינה הרב שפירא ר"מים חדשים, כמו הרב יעקב שפירא, הרב שלמה שפירא, הרב יהושע מגנס והרב יגאל לרר. בעקבות זאת, הישיבה התנהלה במשך חמש עשרה שנה כשבתוכה שני מחנות. חלק מן התלמידים הוותיקים של הרב צבי יהודה (כמו הרב פילבר, הרב שטיינר והרב מלמד) צידדו במחנהו של הרב שפירא.

המאבקים בין שני המחנות בישיבה התחדדו סביב כמה הבדלים אידאולוגיים. הרב טאו ותלמידיו הדגישו את מורשת הרב צבי יהודה קוק ואילו הרב שפירא נקט בדרך עצמאית יותר. נושא לימודי אמונה הודגש יותר במשנתם של הרב טאו ותלמידיו (כפי היה בימיו של הרב צבי יהודה) ואילו הרב שפירא התמקד יותר בלימודי הגמרא, אם כי שמר על כך שיימשכו בישיבה לימודי האמונה. הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית הממלכתיות, שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה ואילו הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי הרבה יותר לממשלה.

מתח זה הוביל לפילוג הישיבה בשנת תשנ"ז (1997), על רקע הצעה שעלתה לשלב מכון ללימודי הוראה בתוך הישיבה. הרב טאו והרבנים הקשורים אליו חששו אז כי להנהלת הישיבה ישנה כוונה להקים מכון ללימודי הוראה לצד הישיבה - מה שעלול היה בעיניהם לפגוע בחירות של הלימוד התורני. הרב שפירא הכחיש את הדברים.הקבוצה פרסמה מכתב ובו התנגדות לאפשרות זו. החותמים על המכתב הושעו מתפקידם בישיבה ובעקבות כך עזבו אותה והקימו את ישיבת הר המור, שם מכהן הרב צבי טאו כנשיא הישיבה, והרבנים מרדכי שטרנברג ועמיאל שטרנברג, שהיו רמי"ם בישיבת מרכז הרב, כראשי הישיבה. הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה להם להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים. במכתב שעליו חתמו כמה תלמידי חכמים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא.

הפילוג פגע קשות בישיבה, אך היא הצליחה להשתקם, ונותרה אחת מן הישיבות הגדולות והחשובות של הציבור הדתי לאומי.

לאחר פטירתו של הרב אברהם שפירא בשנת תשס"ח, נמסר כי בצוואתו הוא הוריש לבנו הרב יעקב שפירא את תפקיד ראש הישיבה.

הפיגוע בישיבה

ערך מורחב – הפיגוע בישיבת מרכז הרב

ב-ל' באדר א' ה'תשס"ח (6 במרץ 2008), ערב ר"ח אדר, אירע פיגוע ירי בספריית הישיבה, שבמהלכו נרצחו שמונה: שלושה מתלמידי הישיבה וחמישה מתלמידי ישיבת ירושלים לצעירים.

בעקבות הפיגוע החלה חבורת תלמידים בישיבה להוציא לאור חוברות במסגרת פרויקט בשביל הנשמה. החוברות המנציחות את הנרצחים, עוסקות בנושאים דתיים-חינוכיים שונים המחולקים לימים. לאחר כשנתיים שבהן הופצו החוברות על ידי הישיבה, פרס מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך את חסותו על הפרויקט והחל להפיץ את החוברות לכלל תלמידיו לקראת החופש הגדול.

מוסדות נוספים לצד הישיבה

• מכון הלכה ברורה ובירור הלכה.
• ישיבת ירושלים לצעירים - ישיבה תיכונית הצמודה לישיבה.
• כולל נחמת רחל בקבר רחל – כולל ובו יושבים ולומדים מספר מצומצם של אברכים מישיבת מרכז הרב.
• כולל האידרא- כולל בעיר העתיקה בירושלים ובו יושבים ולומדים מספר מצומצם של אברכים מבוגרים מישיבת מרכז הרב.
• כולל בשכונת רמת שלמה בירושלים בראשות הרב מיכאל לוצקי.
• בית מדרש קהילתי בפתח תקווה בראשות הרב חגי קורץ (הוקם בשנת תשע"ד).
• כולל במאחז 'גבעת אסף'- בית מדרש הכולל כמה עשרות אברכים.
• "מדרשת בת ציון"- מדרשה לבנות בשכונת קריית משה בראשות הרבנית יפה מגנס ובעלה הרב יהושע מגנס.

מכון הרצי"ה

ערך מורחב – מכון הרצי"ה

מכון הרצי"ה הוא מכון להוצאת ספרים שעל יד הישיבה. במסגרת המכון יוצאים לאור כתבים של רבני הישיבה, בפרט בולט המכון בהוצאה לאור בלעדית של ספרים מכתבי יד של הראי"ה קוק, כשהמרכזיים שבהם הם עין איה, מדבר שור וסדרת מאורות הראי"ה.

המכון נוסד בשנת תשמ"ב לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק. בראשו עומד בן ציון שפירא, בנו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.

אירועים בישיבה

מאז מלחמת ששת הימים נערכת בישיבה מדי שנה עצרת גדולה לציון יום ירושלים, בהשתתפות אישי ציבור וקהל רב. בדרך כלל מגיע ראש הממשלה לאירוע. במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 לא הוזמן ראש הממשלה במשך מספר שנים, בשל ההתנגדות הישיבה למדיניות הממשלתית לגבי מסירת שטחים.

לאחר סיום האירוע ישנה תהלוכה מסורתית של תלמידי הישיבה עד הכותל המערבי ביחד עם אלפי בני אדם שמצטרפים.

ראשי הישיבה מראשיתה

• הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של ארץ ישראל - מייסד הישיבה וראשה בשנים תרפ"ד-תרצ"ה (1924–1935).
• הרב אברהם אהרון בורשטיין, "הגאון מטבריג", מחבר ספר "נר אהרון" - ראש הישיבה בשנים תרפ"ה-תרפ"ו (1925)
• הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שכונת "שערי חסד", וראש ישיבת בית זבול - ראש הישיבה בשנים תרצ"ה-תשי"ב (1935–1952).
• הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש הישיבה בשנים תשי"ב-תשמ"ב (1952–1982).
• הרב שאול ישראלי, רבו של מושב כפר הרא"ה, חבר בית הדין הגדול, וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. - ראש הישיבה בשנים תשמ"ב-תשנ"ה (1982–1995).
• הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לישראל - ראש הישיבה בשנים תשמ"ב-תשס"ח (1982–2007).
• הרב יעקב שפירא - בנו של הרב אברהם שפירא, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. מכהן מאז פטירת אביו הרב שפירא בראשית שנת תשס"ח.

רבני הישיבה

רבנים שלימדו בישיבה

• הרב אריה שטרן - רבה של ירושלים וראש מכון הלכה ברורה ובירור הלכה, ר"מ
• הרב זלמן ברוך מלמד - רבה של בית אל ב', וראש הישיבה שם, ר"מ
• הרב שלמה אבינר - רב שכונה א' ביישוב בית אל, וראש ישיבת עטרת ירושלים, לימד אמונה
• הרב אלישע וישליצקי - ראש בית מדרש "מהות", ראש תנועת אל עמי, לימד אמונה
• הרב חיים דרוקמן - ראש ישיבת אור עציון, לימד אמונה
• הרב דב ליאור - רב קריית ארבע, ר"מ
• הרב אליקים לבנון - רב היישוב אלון מורה, לימד אמונה
• פרופ' מיכאל צבי נהוראי - פרופסור באוניברסיטת בר-אילן, לימד אמונה
• הרב יעקב פרידמן - מייסד ישיבת תפרח, ר"מ
• הרב אברהם יצחק כלאב - אב"ד לשעבר בביה"ד הרבני בירושלים, ר"מ
• הרב אלישע אבינר - ראש הכולל בישיבת מעלה אדומים
• הרב שלמה שפירא - חבר בית הדין הרבני הגדול, ר"מ
• הרב דוד כהן, "הרב הנזיר" – לימד אמונה בישיבה מייסודה ועד לפטירתו בשנת תשל"ב.
• הרב יצחק אריאלי - מחבר ספרי "עינים למשפט" על הש"ס, "משגיח" בישיבה.
• הרב שלום נתן רענן - חתנו של הראי"ה קוק, ר"מ ומנהל הישיבה.
• הרב יעקב כלאב - ר"מ
• הרב מרדכי פרום - חתנו של הרב רענן - ר"מ
• הרב עוזי קלכהיים – לימד אמונה

רבני הישיבה שעברו להר המור

• הרב צבי ישראל טאו - נשיא ישיבת הר המור, לשעבר ר"מ אמונה (למעט תקופה קצרה שלימד גמרא) ומעביר שיעור כללי.
• הרב מרדכי שטרנברג - ראש ישיבת הר המור, לשעבר ר"מ גמרא
• הרב עמיאל שטרנברג - ראש ישיבת הר המור, לשעבר ר"מ גמרא
• הרב יהושע צוקרמן - ר"מ גמרא ואמונה
• הרב עודד וולנסקי - ר"מ אמונה
• הרב יעקב לבנון - ר"מ אמונה
• הרב אריאל אדרי - ר"מ גמרא

ר"מים נוכחיים בישיבה

• הרב חיים שטיינר - מרבני "תקומה"
• הרב מיכאל הרשקוביץ - רב היישוב נריה
• הרב יהושע מגנס - לשעבר רב אולפנית בני עקיבא תל אביב
• הרב איתמר אורבך - רב היישוב חשמונאים
• הרב יגאל לרר - אב"ד בבית הדין הרבני בפתח תקווה
• הרב פנחס מונדשיין
• הרב אבינועם זומר
• הרב יורם מושקוביץ' - ר"מ בישיבת מעלה אליהו בתל אביב
• הרב אורי רותם
• הרב אברהם ישראל סילבצקי - חתנו של ראש הישיבה הרב יעקב שפירא
• הרב ערן ניסן
• הרב מנחם בורשטין - ראש מכון פוע"ה

רבנים המלמדים אמונה בישיבה

• הרב יעקב פילבר - ראש ישיבת ירושלים לצעירים לשעבר ומחבר ספרים
• הרב דוד חי הכהן - רב שכונה בבת ים וראש מוסדות אורות התורה
• הרב חיים אביהוא שוורץ - מכהן גם כר"מ בישיבת בית אל
• הרב יאיר גזבר - ראש ישיבת ירושלים לצעירים
• הרב יצחק בן שחר - ראש ישיבת קדומים

לקריאה נוספת

• יוחאי ברוך רודיק, חיים של יצירה : ישיבת "מרכז הרב" לדורותיה : הגות, חינוך ומעש‬, חלק א' - תרפ"א-תרצ"ה (1935-1921), ירושלים תשנ"ח

קישורים חיצוניים

• אתר הישיבה
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים יאיר שלג, הישיבה שעיצבה את הציונות הדתית, באתר הארץ
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
  פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אפי איתם, הרעיון לא נרצח, באתר nrg‏, 7 במרץ 2008
• תבנית:בשבע
• עמותת הישיבה באתר גיידסטאר ישראל
• מאמרי ניצני ארץ - כתב העת של הישיבה באתר אסיף