מושבות המצרים
| |||
 | |||
| מפת חצי האי המלאי בשנת 1922. באדום - מושבות המצרים | |||
| המנון לאומי |
המנון הממלכה המאוחדת  | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| שפה נפוצה |
אנגלית | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| תאריכי הקמה |
1826 | ||
| תאריכי פירוק |
1946 | ||
| ישות קודמת |
 היסטוריה של פנאנג ייסוד סינגפור המודרנית  מלאקה ההולנדית  דינדינגס .svg){kind=small} סולטנות ג'והור | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} האיחוד המלאי .svg){kind=small} מושבת סינגפור .svg){kind=small} מושבת מלאקה .svg){kind=small} מושבת פנאנג  הנשיאות הבנגלית | ||
  | |||
.svg)
מושבות הַמְּצָרִים היו קבוצה של שטחים בריטים בדרום־מזרח ומזרח אסיה. מושבות המצרים, הוקמו בשנת 1826 כחלק מהשטחים שבשליטת חברת הודו המזרחית הבריטית, ועברו לשליטה בריטית ישירה כמושבת כתר ב־1 באפריל 1867. בשנת 1946, לאחר תום מלחמת העולם השנייה והכיבוש היפני, התפרקה הקולוניה כחלק מתהליך הדה-קולוניזציה של בריטניה באזור.
מושבות המצרים כללו במקור את ארבע המושבות: פננג, סינגפור, מלאקה, ודינדינג (אנ'). בשנת 1886 סופחו גם אי חג המולד ואיי קוקוס אל המושבות. האי לבואן, מול חופי בורנאו, נכלל גם כחלק ממושבת הכתר החל מ-1 בינואר 1907, והפך למושבה נפרדת בתוכה בשנת 1912. מרבית השטחים מהווים כיום חלק ממלזיה, שממנה נפרדה סינגפור בשנת 1965 עם עצמאותה. איי קוקוס (קילינג) הועברו לשליטת אוסטרליה בשנת 1955 ואי חג המולד הועבר בשנת 1958.
המושבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פננג ופרובינציית ולסלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושבה הראשונה הייתה פננג, אשר שטחה הראשוני נמסר לידי קפטן פרנסיס לייט (אנ') מחברת הודו המזרחית הבריטית בשנת 1786 בעקבות הסכם שהושג עם סולטאן קדה.[1] במקור הכילה המושבה בעיקר את האי פננג, שקיבל את השם - "אי נסיך ויילס".
ב-7 ביולי 1800 הורחב שטח מושבה זו כדי לכלול גם מאדמת יבשת אסיה, אזור שנודע בשם "פרובינציית ולסלי" (כיום העיר סברנג פראי (אנ'), מלזיה) לאחר שסגן המושל של אי נסיך ויילס, סר ג'ורג' ליית' (אנ') חתם על הסכם חדש עם הסולטן החדש של קדה על פיו תורחב המושבה פננג ב-189.3 קמ"ר משטח סברנג פראי. הפרובינציה עברה לשליטת האימפריה הבריטית.
לאחר הכיבוש של סולטנות קדה על ידי ממלכת סיאם בשנת 1821 נחתם בשנת 1831 הסכם בין בריטניה לסיאם שבמסגרתו הורחבה עוד פרובינציית ולסלי משטח סולטנות קדה לשעבר.
שטח הפרובינציה גדל פעם נוספת לאחר הסכם נוסף בין בריטניה לסיאם בשנת 1859. שטח הפרובינציה גדל בפעם האחרונה עם חתימת חוזה פנגקור בין בריטניה לסולטנות פרק בשנת 1874, שהיווה ציון דרך משמעותי במתן הלגיטימציה לקולוניאליזם הבריטי בחצי האי המלאי.
פרובינציית ולסלי כללה, לרוב, מישור פורה, שאוכלס בעיקר על ידי תושבים מלאים, ואוכלס בחלקים מסוימים על ידי חקלאים מתחום גידולי קני הסוכר ואחרים העוסקים בתעשיות חקלאיות דומות וכן בכוח עבודה סיני וטמילי. בערך עשירית מכלל האזור היה מכוסה בגבעות נמוכות עם יער גשם טרופי עבה. בין הגידולים המרכזיים של תושבי הפרובינציה המלאים היה האורז.
סינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1819 הפכה סינגפור לתחנת סחר בריטית לאחר שמייסדה, סטמפורד רפלס, זיהה את הפוטנציאל הטמון באי והחליט לנסות להביא לשליטה בריטית בו. סינגפור נשלטה באותה התקופה על ידי סולטנות ג'והור. לאחר מכן החלו הבריטים לשלוט באי סינגפור כולו, שהתפתח למושבה ונמל משגשגים. בשנת 1824 ויתרו ההולנדים על כל הזכויות שהיו להם על האי במסגרת ההסכם האנגלו-הולנדי משנת 1824, ובשנת 1836 הייתה סינגפור מקום מושב הממשל הבריטי של מושבות המצרים.
מלאקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושבה ההולנדית מלאקה נמסרה לשליטת האימפריה הבריטית במסגרת ההסכם האנגלו-הולנדי משנת 1824 בתמורה לשליטה של בריטניה בבנקולן (אנ') ולזכויות הבריטיות בסומטרה. חשיבותה של מלאקה הייתה בהקמת אזור השפעה בריטי בלעדי באזור, אך חשיבותה כתחנת סחר ירדה בעקבות עליית קרנם של המושבה פננג, ובהמשך סינגפור.
הדינדינגס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדינדיניגס (שנקראו על שם נהר הדינדינג במחוז מנג'ונג של ימינו) אשר הכילו את האי פנגקור, והעיירות לומוט וסיטיאוון בחצי האי המלאי, נמסרו על ידי סולטנות פרק לשלטון הבריטי בשנת 1874 במסגרת הסכם פנגקור. התקווה שהנמל הטבעי המצוין שלה יתגלה כבעל ערך נגוזה, והשטח היה מיושב בדלילות וחסר כל חשיבות הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית. בפברואר 1935 הוחזר השטח לידי הממשל של פרק שחזר לנהלו.[2]
היסטוריה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלטון חברת הודו המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מושבות המצרים הוקמו בעקבות ההסכם האנגלו-הולנדי משנת 1824, שבמסגרתו חולק הארכיפלג המלאי לאזור בריטי בצפון ואזור הולנדי בדרום. הסכם זה הביא להעברת השליטה במושבה הבריטית בנקולן בתמורה למושבה ההולנדית מלאקה ולשליטה בריטית בלתי מעורערת בסינגפור. אוכלוסיית המושבות הייתה ברובה סינית, עם מיעוט אירופאי זעיר אך בעל השפעה.[3] בירתם של המושבות הייתה בתחילה העיר ג'ורג' טאון, בירת פננג, אך בשנת 1832 הפכה סינגפור לבירת המושבות.[4]
במהלך השלטון הבריטי של חברת הודו המזרחית במושבות המצרים, שימשו המושבות כמושבות עונשין לאזרחים הודים ואסירים צבאיים, ובשל כך זכו המושבות לתואר "המפרצים הבוטניים של הודו".[5][6] בשנים 1852 ו-1853 התרחשו מספר התקוממויות קטנות של אסירים בסינגפור ובפננג.[7] לאחר שלא היו מרוצים מהשלטון של חברת הודו המזרחית, בשנת 1857 הגישה האוכלוסייה האירופאית הזעירה במושבות עתירה לפרלמנט הבריטי בבקשה לשלטון בריטי ישיר במושבות.[8]
מעמד מושבת הכתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 באפריל 1867 הפכו המושבות למושבת כתר של האימפריה הבריטית, מה שהכפיף את המושבות ישירות תחת משרד המושבות בלונדון במקום תחת ממשלת הודו הבריטית הנמצאת בקולקטה. קודם לכן, ב-4 בפברואר 1867, מכתב הרשאה העניק למושבות חוקה קולוניאלית. חוקה זו העניקה כוח רב למושל המושבות, שניהל את מושבות המצרים בסיוע מועצה מבצעת ומועצה מחוקקת. פננג ומלאקה נוהלו ישירות על ידי המושל.
תפקידו הנרחב של המושל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1886 הועברו איי קוקוס (שהיו בעבר בבעלות ויושבו על ידי המשפחה הסקוטית קלוניס-רוס) ואי חג המולד, שהיה בעבר מסופח לציילון, הועברו לניהולה של ממשלת מושבות המצרים בסינגפור. בשנת 1907 לאחר ששבה המושבה לבואן להיות מושבת הכתר של השלטון הבריטי, לאחר שבמשך תקופה הייתה תחת ניהולה של חברת בורנאו הצפונית הבריטית, סופחה המושבה כחלק ממושבות היצרים.
המושל היה גם הנציב העליון הכללי של פדרציית המדינות המלאיות בחצי האי מלאיה, של צפון בורנאו הבריטית, של סולטנות ברוניי ושל סרוואק באי בורנאו.
פלישה יפנית ופירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה, היפנים פלשו לאי מלאיה ולמושבות המצרים באמצעות נחיתה בקלאנטאן ב-8 בדצמבר 1941. ב-16 בדצמבר הפך פננג למושבה הראשונה מבין מושבות המצרים שנפלה לידיים יפניות. מלאקה נכבשה ב-15 בינואר וסינגפור נכבשה ב-15 בפברואר, לאחר קרב סינגפור. מושבות המצרים, יחד עם שאר חצי האי המלאי, נותרו תחת הכיבוש היפני עד אוגוסט 1945 עם הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי וסופה של מלחמת העולם.
לאחר המלחמה פורקו מושבות המצרים, מהלך שנכנס לתוקף החל מ-1 באפריל 1946, כאשר סינגפור הפכה למושבת כתר נפרדת (ובסופו של דבר לרפובליקה עצמאית), ואילו פנאנג ומלאקה הצטרפו לאיחוד המלאי החדש (גלגולה הקודם של מלזיה המודרנית). לבואן סופחה לזמן קצר לסינגפור, לפני שסופחה למושבה החדשה של צפון בורנאו הבריטית.[9]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מושבות המצרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Penang, בריטניקה (באנגלית)
- ^ "Sejarah Manjung". Laman Web Rasmi Majlis Perbandaran Manjung. Majlis Perbandaran Manjung. אורכב מ-המקור ב-27 בנובמבר 2015. נבדק ב-18 באוקטובר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Singapore Free Press, 3 January 1861
- ^ Turnbull, CM (1972) The Straits Settlements, 1826–1867: Indian Presidency to Crown Colony, Athlone Press, London. P3
- ^ Anderson, C (2007) The Indian Uprising of 1857–8: prisons, prisoners, and rebellion, Anthem Press. P14
- ^ S. Nicholas and P. R. Shergold, "Transportation as Global Migration", in S. Nicholas (ed.) (1988) Convict Workers: Reinterpreting Australia's Past, Cambridge: Cambridge University Press, Cambridge
- ^ Turnbull, CM, "Convicts in the Straits Settlements 1826–1867" in Journal of the Malaysian Branch of the Royal Asiatic Society, 1970, 43, 1
- ^ Petition reprinted in Straits Times, 13 October 1857
- ^ "The Straits Settlements is Dissolved".