מורה נבוכי הזמן

מורה נבוכי הזמן

מידע כללי
מאת	נחמן קרוכמל
הוצאה
תאריך הוצאה	1851

מורה נבוכי הזמן (מונה"ז) הוא ספר שחיבר נחמן קרוכמל. בנוסף על כל המאמרים, התרגומים הקצרים והאיגרות שפורסמו בכמה כתבי עת, הוא כתב ספר נוסף - היחיד שנכתב בעברית.

תוכן הספר הוא היסטוריה שעליו עמל שנים רבות ויצא לאור לאחר מותו על ידי יום-טוב ליפמן צונץ (לבוב, 1851).

חיבור ושם הספר

שם הספר, שנטבע כנראה כבר על ידי רנ"ק עצמו לפני מותו, רומז במכוּון לספר "מורה הנבוכים" של רמב"ם, מאחר שמטרותיהם של שני הספרים דומות: לסייע למאמין להתמודד עם הקשיים והמבוכות, על ידי שילוב של הפילוסופיה של אומות העולם יחד עם המורשת התורנית והדתית של עם ישראל, לכדי סינתזה אחת. הספר איננו שלם, וככל הנראה התכוון רנ"ק להוסיף לו פרקים נוספים ולא הספיק. במהדורה שפורסמה ישנם שבעה עשר פרקים, הנקראים "שערים".

תוכן הספר

הקדמה

בהקדמה לספר מפרט רנ"ק את הצורך בחקירת ההיסטוריה והפילוסופיה של עם ישראל. לשיטתו, חקירה כזו היא לצורך מעשי, ומיועדת להתאמת האמונה הדתית לשינויי הזמן ולצרכים הלאומיים. ארבעת השערים הראשונים של הספר הם מעין מבוא כללי המתאר את מצבן הרוחני של האומות (ללא התייחסות מפורשת לעם ישראל, אך תוך רמזים ברורים למצב היהדות בזמנו), ואת הצורך במחקר ההיסטורי והפילוסופי.

פרקי הספר

השער הראשון, "הסמים", מתאר שלוש קבוצות של אנשים דתיים שאמונתם משובשת: אלה העוזבים את יישוב העולם ועוסקים במיסטיקה עד כדי הכחשת הטבע; בעלי האמונות הטפלות המאמינים בשדים ובסגולות, ומבקשים לשלוט בטבע באופן מאגי; ואנשי ההלכה המעשית, המקדשים יתר על המידה את המצוות המעשיות בלי להתייחס לעולם הרוחני שמאחוריהן. שלושה סוגי כפירה אלו הם תוצאה של שלושה סוגי אמונה אלו: רציונליזם מטריאליסטי, דטרמיניזם ושלילת הבחירה החופשית, וכפירה במצוות המעשיות.

השער השני, "השבילין" - מפרט שלושה סוגי מחקר פילוסופי-דתי, שרנ"ק מכנה "מעשה מרכבה" (מטאפיזיקה), "מעשה בראשית" (פילוסופיית הטבע) ו"טעמי המצוות". שלושה סוגי מחקר אלה מתאימים לקבוצות שתוארו בשער הקודם.

בשער השלישי, "המבוכה" - הוא מתאר את הקושי במחקר ואת הסתירות שקיימות במושגי הדת.

השער הרביעי, "התוך" - מוקדש לדרך הנכונה לפתרון הסתירות לעומקן, ולהסבר כיצד ניתן "להלך באמצע" בין הרעיונות הסותרים על ידי שילוב שניהם לסינתזה בנוסח הגל.

שלושת השערים הבאים הם מעין עיונים מבואיים בנושאים היסטוריוסופיים:

שער ה', "שער הכוונה והתכלית" - עוסק בהוכחה שיש תכלית לעולם, לפחות במדרגות הצומח והחי, בהשפעת הפילוסופיה של קאנט ושלינג.

שער ו', "הסימן הרוחני והאות" - עוסק במושגי הרוחניות והאמונה, וברעיון שמאחורי כל פרט במציאות, ובמיוחד באדם, קיים יסוד "רוחני" המשפיע עליו.

שער ז', "גויים ואלוהיו" - דן ברעיון "רוח האומה" שיש לכל עם, כלומר האידיאל או הרעיון הרוחני המנחה את אותו עם, ובהשפעתה של "רוח האומה" על ההיסטוריה של אותו עם.

לקראת סוף פרק זה מתחיל רנ"ק לעסוק באופן ספציפי ברוחו של עם ישראל, לאחר שבפרקי המבוא א'-ז' עסק בעיקר ברעיונות כלליים. עם ישראל שונה משאר העמים בכך שרוחו היא "הרוחני המוחלט", המונותאיזם המאחד את כל הרעיונות והאידיאלים, ולכן הוא איננו יורד מבמת ההיסטוריה כשאר העמים אלא נשאר נצחי.

כאמור, מהפרק השמיני ואילך עוסק רנ"ק בחקירות היסטוריוסופיות והיסטוריוגרפיות של תולדות עם ישראל.

בשער ח', "עם עולם ומועדיו" - הוא מציג, על פי מודלים של פילוסופים אירופאים לפניו, מודל של שלוש תקופות המתרחשות בתולדות כל עם:

• "מועד הצמיחה והגידול" – היווצרות העם ובניית מוסדותיו המדיניים והכלכליים;
• "מועד העוז והמפעל" – יצירת התרבות המיוחדת לעם, והפצת הרעיונות והאידיאלים הלאומיים הרוחניים;
• "מועד ההיתוך (=ההתנוונות, השקיעה) והכיליון" – שקיעה חזרה לחומרנות, איבוד החוסן הפנימי וכיליון על ידי אויבים מבחוץ. עמים אחרים נבנים כעת מן האידיאלים של העם שמת ועל גביהם.

בעם ישראל, שלא כבשאר העמים, שלוש התקופות הללו חוזרות על עצמן שוב ושוב. רנ"ק מתאר בתולדות עם ישראל שלושה מחזורים של שלוש התקופות הללו. במחזור הראשון התרחשו: צמיחה, מימי אברהם עד מות משה, עוז ומפעל, מימי יהושע עד מות שלמה, וניוון, ממות שלמה עד הריגת גדליה בן אחיקם. העלייה, ההצלחה והשקיעה בתקופות אלו מתבטאות לא רק במצבו הפוליטי והכלכלי של העם, אלא בעיקר במעמדו הרוחני והדתי.

המחזור השני מפורט בשערים ט' ו-י':

בשער ט' - "מועדי עם עולם", מתואר מועד הצמיחה והגידול בימי גלות בבל, התקופה הפרסית וימי בית שני עד מות אלכסנדר מוקדון.

שער י' - "חדשים לבקרים", דן במועד העוז והמפעל השני בימי שלטון היוונים ובתקופה החשמונאית, ובמועד הכיליון השני, מימי הורקנוס ואריסטובולוס עד לכישלון מרד בר כוכבא.

בשני שערים אלו ישנו לראשונה מחקר מדעי של ימי בית שני, על פי הספרים החיצוניים, כתבי יוספוס פלביוס ופילון האלכסנדרוני וספרות התלמוד והמדרשים. בסוף שער י' מתאר רנ"ק בקיצור את המחזור השלישי, שבו היו צמיחה וגידול בתקופת המשנה והתלמוד, עוז ומפעל בימי הגאונים והראשונים ותור הזהב של יהדות ספרד, וניוון מפטירת הרמב"ן, דרך גירוש ספרד ועד פרעות ת"ח-ת"ט והשבתאות. הוא אינו עוסק בשיבוץ תקופתו-שלו במבנה היסטורי זה.

בפרקים הבאים ניגש רנ"ק לחקירת תרבות עם ישראל כפי שהיא מתגלית בספרותו – ספרות התורה שבכתב ושבעל פה:

שער י"א - "חקר אבות", מוקדש לטיפול בענייני ביקורת המקרא. על קדמותם ואחדותם של חומשי התורה לא ערער רנ"ק, אך היה מן הראשונים בספרות העברית שהציעו תיארוכים לא-מסורתיים של ספרי הנביאים והכתובים. הוא ייחס את הפרקים האחרונים בספר ישעיהו לישעיהו השני (מה שגרם למחלוקת בינו לבין שד"ל), הצביע על כמה מזמורי תהילים שזמנם מאוחר, חלקם אף מן התקופה החשמונאית, ותיארך את חיבור קהלת לסוף התקופה הפרסית. בשער זה עסק גם בספרים החיצוניים, באנשי כנסת הגדולה וזמנם ובעוד חקירות שעל הגבול בין תקופת המקרא לתקופת חז"ל.

שער י"ב - "חידות מני קדם", דן בפילוסופים היהודים-יוונים מאלכסנדריה, אריסטובולוס ופילון.

בשערים י"ג וי"ד מניח רנ"ק את היסודות למחקר המדעי של ספרות התלמוד והמדרש, וכדברי יוסף קלוזנר, "שי"ר, ר' זכריה פרנקל ור' אייזיק הירש ווייס בנו את מבחר ספריהם ומאמריהם על שני השערים הללו; ואין חכם בחכמי ישראל שלא הושפע מהם בחקירותיו על התלמוד והמדרש".:

שער י"ג, "אם למסורת הפירוש וההלכה במצוות תושבע"פ" - דן בהלכה ובספרות ההלכתית, בהשתלשלות התורה שבעל פה מזמן המקרא דרך ימי בית שני ועד עריכת מסכתות המשנה השונות, וכן במושג הלכה למשה מסיני.

שער י"ד, "האגדה ובעלי האגדה" - דן בדברי האגדה שבתלמוד לסוגיהם. לשיטת רנ"ק, חדרו לאגדה התלמודית גם אגדות עממיות, גוזמאות ואמונות טפלות, בין השאר בגלל נסיבות עריכתו של התלמוד הבבלי, והחוקר המאמין נדרש לדעת להבחין בין האגדות שאותן יש לקבל ובין אלו שיש לדחותן.

שער ט"ו, "דרך חיצונים" - עוסק ברעיון הגנוסיס ובהופעותיו ביהדות לאורך הדורות, בין השאר בתורת הקבלה ובשבתאות. שני הפרקים האחרונים והנספח היו אמורים כנראה להשתבץ בחלק השני של הספר, שלא נכתב והיה אמור לעסוק בפילוסופיה באופן כללי יותר.

פרק ט"ז, "כללים והצעות לחכמת האמונה לקוחות מן הפילוסופיה ההגיונית" - מכיל, כפי שמרמז שמו, הצעות להתפתחות עתידית של האמונה היהודית ברוח הפילוסופיה ההגליאנית. הפרק איננו שלם והוא מכיל קטעים מתורגמים מכתבי הגל.

שער י"ז, "חכמת המסכן" - עוסק בפילוסופיה של רבי אברהם אבן-עזרא; גם הוא איננו שלם, ונוספו לו בנספח רשימות שהכין רנ"ק בעניין. רנ"ק מציג בו את הדמיון שבין שיטת רבי אברהם אבן-עזרא ובין הפילוסופיה הקאנטיאנית עם חידושיהם של שלינג והגל.

מהדורות

לאחר המהדורה הראשונה של "מורה נבוכי הזמן" שהוציא צונץ בלבוב תרי"א-1851, נדפסו עוד חמש מהדורות:

• לבוב תרכ"ג-1863, על ידי מאיר הלוי לטריס (תלמידו ושכנו של רנ"ק בז'ולקווה)
• ורשה תרנ"ד-1894; ברלין תרפ"ד-1924, על ידי ש' רבידוביץ' (בכותרת: כתבי רבי נחמן קרוכמאל)
• לונדון תשכ"א-1961, מהדורה מתוקנת של הוצאת רבידוביץ'
• ירושלים תשע"א-2010, צילום של מהדורת רבידוביץ' עם מבוא ומילון מונחים מאת יהוידע עמיר

ביקורת

הרב אברהם יצחק הכהן קוק הסביר את התנגדותה של היהדות האורתודוקסית לדברי קרוכמל וכתב:

"...צדקה מאוד ההכרה האמונית שידעה להזהר מהוראותיו של 'מורה נבוכי הזמן', שהארסיות המינית הראשית הזאת ננעצה בראשית מחשבותיו...".

בהתאם לכך, התנגד הרב קוק לחלק זה בתוכנית הלימודים (שלא יושמה) שהכין הרב הנזיר עבור הישיבה; ויש שהבינו ש"משמעותה (של התנגדות הרב קוק) שאין להכניס את הגותו לתוך בית המדרש, אפילו החדשני ביותר".

לקריאה נוספת

• מורה נבוכי הזמן, עריכה מדעית ומבוא - יהוידע עמיר, הוצאת כרמל, 2010.
• ש' ראבידוביץ', כתבי ר' נחמן קרוכמאל, בצירוף מבוא מפורט, הערות ומפתחות, ברלין, תרפ"ד 1924; וולתאם, מאס.-1961.

קישורים חיצוניים

• מורה נבוכי הזמן, מהדורת 1851 (הדפסה מ-1854), באתר Google Books.
• רשימת מאמרים על "מורה נבוכי הזמן" באתר רמב"י
• גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• נחמן קרוכמל (1785-1840.), מורה נבוכי הזמן, דף שער בספרייה הלאומית