מדיניות הסמים של גרמניה הנאצית

מדיניות הסמים בגרמניה הנאצית נקבעה בעקבות השימוש הנרחב בסמים של האוכלוסייה הגרמנית במהלך ואחרי מלחמת העולם הראשונה המדיניות של גרמניה הנאצית הייתה תחילה לאמץ גישה סובלנית לגבי שימוש בסמים וזאת על מנת להקל על כאב של הגרמנים שסבלו מטראומות וכאבים. רוב התרופות היו מותרות עבור אנשים עם מרשם רפואי.

רבים מהמכורים בגרמניה היו חיילים שלחמו במלחמת העולם הראשונה שנזזקו לסמים ממכרים לשיכוך כאבים. בתקופת רפובליקת ויימאר ובתקופת גרמניה הנאצית נחשבה התמכרות לסמים כ"מחלה" אשר ניתן לטפל בה. עם זאת, רופאים נאצים רבים ראו בהתמכרות לסמים סימן לחולשה מבנית בבן אדם וראו בה מחלה חשוכת מרפא.

מדיניות סמים ושימוש בוורמאכט

השימוש בסמים בוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה היה נרחב ועודד באופן פעיל, במיוחד בשלבים המאוחרים של המלחמה, כאשר הוורמאכט היה תלוי יותר ויותר בצעירים חסרי ניסיון שהיו אלכוהוליסטים.

בספטמבר 1939, לאחר הפלישה הגרמנית לפולין, בדק הרופא הצבאי ומנהל המכון לפיזיולוגיה כללית והגנה באקדמיה לרפואה צבאית בברלין, אוטו פרידריך רנקה על כ-90 סטודנדטים את ההשפעה של הסם מתאמפטמין והגיע למסקנה כי הסם יוכל לעזור לצבא הגרמני לנצח במלחמה.

סמים ממריצים

במאמץ לגרום לחיילים בחזית ולטייסי הקרב להילחם זמן רב יותר, הצבא הגרמני הורה לחיילים ליטול את הסם הממריץ מתאמפטמין. תרופת המתאמפטמין נכנסה לראשונה לשוק הגרמני ב-1938. מתאמפטמין היה פופולרי בעיקר בקרב טייסי הלופטוופה כיוון שאיפשר להם להישאר ערים למשך זמן ארוך מאוד, המתאמפטמין היה נפוץ גם בקרב יחידות השדה הגרמניות.

היסטוריונים מאמינים כי השימוש במתאמפטמין מילא תפקיד במהירות של טקטיקת מלחמת בזק שניהלו הגרמנים בתחילת מלחמת העולם השנייה.

אלכוהול

בתחילת מלחמת העולם השנייה, צריכת אלכוהול הייתה נפוצה מאוד בקרב חיילי הוורמאכט, בתחילה עודדו פקידים בכירים את החיילים להשתמש באלכוהול כאמצעי הרגעה וכדרך להפחית את ההשפעות הפסיכולוגיות של הלחימה על המוח. לאחר המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, מפקדי הורמכאט ראו כי התנהגות החיילים הולכת ומתדרדרת ו"מריבות, תאונות, אלימות נגד קצינים" הופכות לתכופות יותר ויותר.

המפקד העליון של ה-OKH, ולטר פון בראוכיטש הגיע למסקנה כי חייליו מבצעים "הפרות חמורות ביותר" בעקבות השימוש לרעה באלכוהול. בתגובה למסקנתו של בראוכיטש, ניסה קנצלר גרמניה, אדולף היטלר לרסן את השימוש הפזיז באלכוהול בשורות הורמכאט ואיים על חיילים שהפגינו שכרות בפומבי בענישה חמורה.

טבק

ערך מורחב – פעילות המשטר הנאצי נגד צריכת טבק בגרמניה

ב-1939 אסרה המפלגה הנאצית על עישון בכל משרדיה. היינריך הימלר אסר על קצינים ושוטרים באס אס לעשן בתפקיד. תלושים של הקצבת סיגריות לא ניתנו לנשים בהריון ולנשים מעל גיל 55 או מתחת ל-25. נאסר על בתי קפה ומסעדות למכור סיגריות לנשים. ביולי 1943 נאסר בחוק על כל מי שגילו מתחת ל-18 לעשן בפומבי. מכסת הסיגריות לחיילים בוורכמט הוגבלו לשש סיגריות ביום.

צעדים ננקטו כדי לצמצם את הפרסום של מוצרי טבק. ב-7 בדצמבר 1941 נחקקו תקנות של מועצת הפרסום הגרמנית האוסרות על הצגת עישון כפעילות בריאה, למשל הצגת תמונות של ספורטאים מעשנים. נאסר לעג לפעילים כנגד טבק. פרסום מוצרי טבק בדואר או בעזרת רמקולים נאסר. המכון לחקר הטבק הצליח לפתח באותה עת לראשונה סיגריות ללא ניקוטין.

בין הצעדים שננקטו היו איסור על עישון במקומות ציבוריים כמו הרכבת הקלה והאוטובוסים, חינוך להימנעות מעישון, צמצום הקצבת הסיגריות לחיילי הוורמכט, פעילויות חינוכיות נגד עישון ומיסוי. הנאצים גם הטילו מגבלות על פרסום מוצרי טבק ואסרו על עישון בבתי קפה ומסעדות ומכירת סיגריות לנשים בגילאים מסוימים.

העישון נתפש כגורם המחליש את העם הגרמני בעבודה, בספורט, בלימודים ובחזית. במיוחד, נתפס הטבק כפוגע בילודה, שהייתה יעד חשוב של המשטר הנאצי. על כן, נשים שעישנו נחשבו בתעמולה הנאצית ללא מתאימות לשמש כנשים נשואות ואמהות, ולבעלות נטייה להזדקנות מוקדמת. וורנר הוטינג מהמשרד למדיניות גזעית טען כי לאמהות מעשנות יש ניקוטין בחלב האם

קישורים חיצוניים

• אבי פיטשון, "היטלר היה מסומם לגמרי", באתר הארץ, 15 ביולי 2020