מגפת הדבר באמאוס

מגפת הדבר באמאוס הייתה מגפת דבר בקנה מידה רחב שפרצה בשנת 639 לספירה בעיר אמאוס ניקופוליס ליד לטרון, פרק זמן קצר לאחר כיבושה מידי האימפריה הביזנטית, על ידי האימפריה המוסלמית בהנהגת שושלת הראשידון. המגפה, שהובילה למספר רב של נספים בקרב הצבא האסלאמי והתושבים המקומיים, האטה את התפשטותה של ח'ליפות ראשידון וגרמה לחורבן ונטישת המקום^[1]. מגפה זאת היא אחת מבין סדרה של התפרצויות דבר שהתרחשו בין המאה השישית למאה השמינית לספירה באזור אפריקה, אסיה וארצות אגן הים התיכון שראשיתן במגפה היוסטיניאנית (מגפת הדבר הראשונה)^[2]^[3]^[4].

מחלת הדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דבר (מחלה)

דבר היא מחלה זואונוטית חריפה ומדבקת של מכרסמים ובני אדם, שנגרמת על ידי חיידקים גראם-שליליים מהמין Yersinia pestis. החיידקים מועברים למכרסמים על ידי פרעושים, ואילו בני האדם נחשפים אליהם על ידי אינטראקציה עם מכרסמים שנושאים את אותם הפרעושים בפרוותם. מחלת הדבר יכולה להתבטא בשלוש צורות: מחלה לימפתית עם הופעת נגעים אופייניים (Bubonic plague), אלח דם (Septicemic plague) ודלקת ריאות (Pneumonic plague), כשהאחרונה מועברת ישירות מאדם לאדם באוויר באמצעות תרסיס ואינה מצריכה וקטור זואונוטי. ללא טיפול אנטיביוטי הולם 75% מהחולים באלח דם ו-90% מהחולים בדבר ריאתי ימותו^[5].

פרוץ המגפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגפה פרצה בשנת 639, כשנה לאחר כיבוש אמאוס ניקופוליס מהביזנטים בידי הצבא האסלאמי בהנהגת ח'ליפות ראשידון. מאמאוס התפשטה המגפה ברחבי הלבנט והגיעה לסוריה ולעיראק, שם תועדו קורבנות רבים בערים חומס, דמשק ובצרה, ואף למצרים. המגפה גרמה לאבדות כבדות בקרב הצבא האסלאמי (25,000 קורבנות) והובילה להאטה משמעותית בהתפשטות ח'ליפות ראשידון^[2]^[3].

על פי המסורת המוסלמית, פרצה המגפה באמאוס כתוצאה משתיית מי באר מזוהמים, דבר שעלול לרמוז כי מקור המגפה לא היה בחיידקי Yersinia pestis, אלא, למשל, בחיידקי Vibrio cholerae, מחוללי מחלת הכולרה^[6]. אולם חוקרים מעריכים כי הגורם למגפה הם בכל זאת חיידקי Yersinia pestis, מחוללי מחלת הדבר, שאינם מועברים באמצעות שתיית מים מזוהמים. החוקרים מבססים את קביעתם על שלושה אירועים:

המגפה היוסטיניאנית - מגפת דבר שפרצה בשנת 541 לספירה והגיעה לממדים מגפתיים באזור אפריקה, לבנט ומדינות אגן הים התיכון. בעקבות מגפת יוסטיניאנוס נוצר, ככל הנראה, מוקד התפרצות אנדמי מחודש באמאוס מאה שנים מאוחר יותר^[7].
רעב באזור הלבנט - בצורת קשה שפקדה את האזור מעט לפני פרוץ המגפה גרמה לרעב כבד באזור. בעתות רעב מכרסמים שונים בכלל וחולדות בפרט נוטות להמשך למאגרי המזון של בני האדם. דבר זה מעלה את הסיכוי לאינטראקציה עם חולדות שמפיצות פרעושים נגועים בחיידקי הדבר^[3].
תחלואת חורף גבוהה - ההיסטוריון המוסלמי סיף אבן-עומר (אנ') (המאה ה-8) מתאר כי מגפת אמאוס פרצה בחודשים מוחרם וצפר בלוח השנה המוסלמי. חודשים אלה תאמו את החודשים ינואר-פברואר שנת 639. כיום ידוע כי במהלך חודשי החורף חלה ירידה משמעותית בתחלואת הכולרה (טמפרטורת המים הנמוכה קוטלת את חיידקי ה-Vibrio cholerea) ובמקביל חלה עלייה בסיכוי ללקות בדבר ריאתי (Pneumonic plague), לה אחוזי תמותה והדבקה גבוהים מאוד^[3]^[8].

נספים מפורסמים בקרב ח'ליפות ראשידון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מבין בני לווייתו של מוחמד (צחאבה) נפלו קורבן למגפה. הנודע מכולם הוא אבו עוביידה בן אל-ג'ראח, מפקד הצבא האסלאמי. מוטרד מחומרת המגפה הורה הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב לאבו עוביידה לחזור מיד לאל-מדינה על מנת להינצל מהדבר. אולם זה האחרון סירב וביקש להישאר עם חייליו. לבקשת הח'ליף הסכים אבו עוביידה להתרחק מהאזור הכפרי הנגוע בדבר ולנוע, יחד עם צבאו, לכיוון חורן. אולם בסמוך ליישוב ג'ביה (כ-5 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר הסורית נווה), לא הרחק מזירת ניצחונו הגדול בקרב ירמוך, נדבק אבו עוביידה בשנת 639 ונפטר מן המגפה שהספיקה כבר להתפשט צפונה לסוריה^[2]^[3]^[4].
בשנת 640 נספה יזיד אבו סופיאן, מפקד האגף השמאלי של הצבא האסלאמי בקרב ירמוך, בעת ששימש כמושל מחוז סוריה בח'ליפות^[9].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ‏אמאוס, ניקופוליס – עיר הניצחון.
^ ¹ ² ³ George Childs Kohn. Encyclopedia of Plague and Pestilence: From Ancient Times to the Present (3rd ed.). Facts on File, 2007, p.391. ISBN 978-0816069354.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Michael W. Dols. (1974). Plague in Early Islamic History. Journal of the American Oriental Society, Vol. 94, No. 3 (July–Sep, 1974), pp.371–383.
^ ¹ ² ‏ Plague of Emmaus (Plague of Amwas) 639 AD.
^ Patrick R. Murray, Ken S. Rosenthal, Michael A. Pfaller. Medical microbiology (5th ed.). Elsevier Mosby. 2005, pp.334-335. ISBN 978-0323033039.
^ ‏Emmaus during the Early Arab Period; 637-1099.
^ George Childs Kohn. Encyclopedia of Plague and Pestilence: From Ancient Times to the Present (3rd ed.). Facts on File, 2007, pp.216-218. ISBN 978-0816069354.
^ Singleton FL, Attwell R, Jangi S, Colwell RR. (1982). Effects of temperature and salinity on Vibrio cholerae growth. Applied and Environmental Microbiology. Nov;44(5):1047-58. PMID 6295276.
^ ahmad zidan. The Rightly Guided Caliphs: (Al - Kholafa'a Al - Rashidin) according to the earliest authenticated sources. Islamic Inc, 1998, p.26. ISBN 0951811525.

[hebrewRTL-1] ‏אמאוס, ניקופוליס – עיר הניצחון.

[ספר-2] ¹ ² ³ George Childs Kohn. Encyclopedia of Plague and Pestilence: From Ancient Times to the Present (3rd ed.). Facts on File, 2007, p.391. ISBN 978-0816069354.

[מאמר-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Michael W. Dols. (1974). Plague in Early Islamic History. Journal of the American Oriental Society, Vol. 94, No. 3 (July–Sep, 1974), pp.371–383.

[אתר-4] ¹ ² ‏ Plague of Emmaus (Plague of Amwas) 639 AD.

[5] Patrick R. Murray, Ken S. Rosenthal, Michael A. Pfaller. Medical microbiology (5th ed.). Elsevier Mosby. 2005, pp.334-335. ISBN 978-0323033039.

[6] ‏Emmaus during the Early Arab Period; 637-1099.

[7] George Childs Kohn. Encyclopedia of Plague and Pestilence: From Ancient Times to the Present (3rd ed.). Facts on File, 2007, pp.216-218. ISBN 978-0816069354.

[8] Singleton FL, Attwell R, Jangi S, Colwell RR. (1982). Effects of temperature and salinity on Vibrio cholerae growth. Applied and Environmental Microbiology. Nov;44(5):1047-58. PMID 6295276.

[9] zidan. The Rightly Guided Caliphs: (Al - Kholafa'a Al - Rashidin) according to the earliest authenticated sources. Islamic Inc, 1998, p.26. ISBN 0951811525.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]