לאורדינה
 | |
| אחת מתחנות הרכבת בלאורדינה | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | מרמורש |
| חבל ארץ | טרנסילבניה |
| מושל | Ioan Nistor |
| בירת הכפר |
Leordina  |
| שטח | 29.94 קמ"ר |
| גובה | 420 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 2,574 (2011) |
| ‑ צפיפות | 85 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 47°47′14″N 24°14′51″E / 47.787222°N 24.2475°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.primaria-leordina.ro/ | |
  | |
לאורדינה (ברומנית ובהונגרית: leordina; ביידיש: לערדענא או לערדינא[1]) הוא כפר במחוז מרמורש ברומניה. עד השואה התקיימה בלאורדינה קהילה יהודית קטנה, שמנתה בשיאה כחמישית מכלל האוכלוסייה[2].
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורדינה שוכנת בצפון מזרח מחוז מרמרוש באזור ההיסטורי טרנסילבניה, סמוך לגבול עם אוקראינה. הכפר נבנה על גדות נהר וישאו (אנ'), קילומטרים ספורים מהעיירות רוסקובה ופטרובה (אנ'), 20 ק"מ מוישאו דה סוס ו-42 ק"מ מהעיר סיגט ו-105 ק"מ מבירת המחזו באיה מארה[3].
בלאורדינה שתי תחנות רכבת בקו הרכבות בורשה-ווישוי-וילג' (גר') העובר גם במויסיי, וישאו דה סוס, פטרובה, וביסטרה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזכורים ראשונים של המקום מופיעים כבר מהמאה ה-14, ובשמו הוא מופיע מהמאה ה-15[4].
במשך מאות שנים הייתה לאורדינה, כשאר חלקי טרנסילבניה, חלק מממלכת הונגריה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הועבר האזור לידי רומניה במסגרת חוזה טריאנון. תכתיב וינה מ-1940 השיב את האזור לידי הונגריה של מיקלוש הורטי. לאחר מלחמת העולם השנייה הושבה טרנסילבניה לרומניה במסגרת חוזה פריז.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובם המכריע של תושבי הכפר הם רומנים. עד למלחמת העולם השנייה חיו בכפר יהודים רבים (ראו לקמן).
בשנת 1941 מנתה אוכלוסיית הכפר 2219 נפשות. במפקד האוכלוסין שנערך ב-2002 מנתה אוכלוסיית הכפר 2,593 נפש, רובם המכריע רומנים, שבעה אוקראינים, הונגרי אחד וטורקי אחד.
במפקד האוכלוסין שנערך ב־2011 חיו בכפר 2,547 איש, כ־95% מהם רומנים.
מבחינה דתית, 81% אחוז מהאוכלוסייה הם נוצרים אורתודכסים, כ־11% הם אדוונטיסיטים של היום השביעי וכ־2% פנטקוסטליסטים כ-4% מהאוכלוסייה הם בעלי שיוך דתי אחר, או לא ידוע.
בלאורדינה מועצה מקומית הכוללת 11 חברים.
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאם של יהודי לאורדינה, כמו רוב יהודי מרמורש, הוא מגליציה השכנה. במפקד של שנת 1768 נמנה רוכל יהודי אחד בשם ישראל שאלאמון בלאורדינה, אך אין ידוע אם הוא נשאר בכפר או שחנה בו בדרכו ליעד אחר. אין תיעוד מדויק על מועד הגעתם של היהודים ללאורדינה, אך המסורת המקומית גורסת כי זה היה בסביבות שנת 1800. בשנים שלאחר מכן הוקם מקווה ובית קברות. קהילה ממוסדת הוקמה בסביבות 1850, ובאותה תקופה הוקם בית מדרש. בלאורדינה היו שלושה "חדרים" לא ממוסדים.
כשליש מהיהודים עסקו בחקלאות והיתר במסחר זעיר, בעלי מלאכה ופועלים בתעשיית העץ המפותחת שהתקיימה בלאורדינה.
היהודים בלאורדינה התחלקו לשלוש קבוצות: חסידי ויז'ניץ, חסידי קוסוב וחסידי סיגט, שבניגוד לשאר הכפרים בסביבה קנתה לה אחיזה רבה בלאורדינה, ואף בנו לעצמם בית מדרש מאבן בתחילת המאה ה-20. לכל אחת מהקבוצות היה בית כנסת משלה.
בשנת 1930 מנו יהודי הכפר 324 נפשות, ובמפקד קהילות הונגריה ערב הגירוש ב-1944 נמנו בו 234 נפש.
לאחר הכיבוש הנאצי באפריל 1944 רוכזו כל היהודים ושולחו לגטו בוישאו דה סוס, משם גורשו לאושוויץ.
לאחר גירוש היהודים מלאורדינה, הגיעו לשם עובדי כפייה יהודים, שהועבדו בסלילת כבישים. רבים מהם מתו מרעב, ומעינויים, ועם התקרבות הצבא הוציאו הנאצים להורג כ-400 עובדים, כרבע מהם יהודים.
לאחר המלחמה שבו יהודים בודדים ללאורדינה, אך לאחר זמן מועט כולם עזבו למחנות עקורים שהיוו תחנה בדרך לישראל, וכיום אין עוד יהודים בלאורדינה.
ללאורדינה לא היה רב רשמי מעולם, אך פעלו בה שוחטים שהיו גם מורי הוראה, כולם היו תחת חסותם של רבני משפחת טייטלבוים מסיגט:
- הרב חיים אליהו ניימן, תלמיד רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים, שימש משנות ה-60 עד שנות ה-90 של המאה ה-19. ניהל בלאורדינה ישיבה.
- הרב חיים אריה לרנר, בעל "אמרי חיים"[5], שימש עד שנת 1929, אז היגר לארצות הברית וכיהן כרב בניו יורק[6].
- הרב יששכר דב שטוקהאמר, תלמיד רבי צבי הירש שפירא ממונקאטש. היה אהוד על שלושת הזרמים החסידיים בכפר. נרצח באושוויץ.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה יעקב גרוס ויצחק יוסף כהן, לרדינה, בתוך: "מארמארוש: מאה ושישים קהילות קדושות ביישובן ובחורבנן", תל אביב ה'תשל"ג, עמ' 189 - 192.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לאורדינה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו למשל בשו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן צט
- ^ מפקדי אוכלוסין בטרנסליבניה, 1852 - 2001 (בהונגרית).
- ^ המידע מהאתר הרשמי של המועצה
- ^ היסטוריה מקומית באתר הרשמי של הכפר (ברומנית).
- ^ חלק א על התורה, חלק ב על המועדים, חלק ג על הש"ס ובהלכה, באתר HebrewBooks.
- ^ ראו תשובת הרב דוד שפרבר אליו, אפרקסתא דעניא חלק א סימן צט