כתובת אשמן מארח
כתובת אֶשְמֻן מארח או הכתובת התלת־לשונית מפאולי ג'ריי היא כתובת עתיקה ביוונית עתיקה, לטינית ופיניקית על בסיס עמוד ברונזה שנמצא בסן ניקולו ג'ריי (אנ'), פאולי ג'ריי בסרדיניה, ב־1861.[1] הכתובת תוארכה למאה ה־2 לפנה"ס.[2]
הכתובת התגלתה לימין הכביש המהיר 367 "דל ג'ריי" (אנ') היורד לכיוון בַּלַּאוֹ (אנ'),[3] על שפת הים.[2] היא נמצאת כעת במוזיאון הארכאולוגי של טורינו (איט').[2]
הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכתובת היא כתובת נדר לאל הרפואה הפיניקי אשמון, המקביל לאל הרפואה הרומי אסקלפיוס. היא ידועה כ־KAI 66 וכ־CIS I 143.
CLEON.SALARI(us).SOC(iorum).S(ervus).AESCULAPIO.MERRE.DONUM.DEDIT.LUBENS
MERITO.MERENTE
ΑΣΚΛΗΠΙῼ ΜΗΡΡΗ ΑΝΑΘΕΜΑ ΒΩΜΟΝ ΕΣΤΗ
ΣΕ ΚΛΕΩΝ Ο ΕΠΙ ΤΩΝ ΑΛΩΝ ΚΑΤΑ ΠΡΟΣΤΑΓΜΑ
לאדן לאשמן מארח מזבח נחשת משקל לטרם מאת 100 אש נדר אכלין ש חסגם אש בממלהת שמ[ע]
[ק]לא רפיא בשת שפטם חמלכת ועבדאשמן בן חמלך
נחום סלושץ פירש את הכתובת הפיניקית כך: ”לאדון לאשמון מארח: מזבח נחושת, משקלו ליטרים מאה, אשר נדר אכלין שחסגם אשר בממלחת (כי) שמע קולו (ו)רפאהו. בשנת השופטים: חמלכת ועבדאשמון בן/בני חמלך.”.[4]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ritschl, F., & Gildemeister, J. (1865). Dreisprachige Inschrift von Sardinien. Rheinisches Museum Für Philologie, 20, 1–14
- Levy, Moritz Abraham, m Ueber eine lateinisch-griechisch-phönizische Inschrift aus Sardinien, Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft : ZDMG / Deutsche Morgenländische Gesellschaft
- Moriggi, M. (2011). PHOENICIAN AND PUNIC INSCRIPTIONS IN THE MUSEO DI ANTICHITÀ DI TORINO (TURIN, ITALY), Egitto E Vicino Oriente, 34, 81-94
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Spano, Giovanni (1862). Illustrazione di una base votiva in bronzo con iscrizione trilingue latina, greca e fenicia, trovata in Pauli Gerrei nell'isola di Sardegna ... Stamperia reale.
- ^ 1 2 3 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 134
- ^ Pietro Martini, Iscrizione trilingue in bronzo, Bullettino Archeologico Sardo 7 (1861), pp. 57-59: "Se non che queste in un modo affatto singolare verranno richiamale dalla insigne e preziosa iscrizione trilingue in bronzo, che nello scorso mese di febbrajo fu trovata nella villa di Pauli Gerrei e nel salto denominato Santjaci da Michele Cappai, allievo notajo, ed ora è posseduta dal chiarissimo mio amico e collega, che dirige questo Bullettino."
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 135