כסיסת ציפורניים

כסיסת ציפורניים
תחום	פסיכיאטריה
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D009259
סיווגים
ICD-10	F98.8

כסיסת ציפורניים (השם הקליני הוא אוניכופגיה כרונית chronic onychophagia), היא נשיכה, לעיסה וכרסום עצמי של ציפורני הידיים או הרגליים בזמן מצבים של עצבנות, מתח נפשי, רעב או שעמום. כסיסת הציפורניים יכולה להתבצע באופן מודע או בלתי מודע לחלוטין^[^{דרוש מקור]}, והיא לרוב מלווה גם בנשיכה ולעיסה של קפלי העור שמסביב לציפורניים. ישנן מספר סיבות להתפתחות של כסיסת ציפורניים:

גנטית
חיקוי של אדם קרוב בתקופת הילדות
כתוצאה ממתח, לחץ נפשי או רגשי.

כוססי ציפורניים לעיתים נתפסים בציבור כאנשים לחוצים, אשר לא מתפקדים היטב תחת לחץ, היפראקטיביים, חסרי שקט פנימי ומוזנחים לכן כוססי ציפורניים נוטים להסתיר את כפות ידיהם מתוך בושה^[^{דרוש מקור]}. ראש ממשלת בריטניה לשעבר גורדון בראון ספג ביקורת ציבורית קשה על כך שהוא כוסס ציפורניים.

התופעה נפוצה יותר בקרב זכרים צעירים. שכיחות התופעה בקרב קבוצות הגיל השונות:^[^{דרוש מקור]}

28-33% בקרב ילדים בני 7–10
44% בקרב מתבגרים
19%–29% בקרב בגירים
5% בקרב קשישים

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנזקים הנגרמים מכסיסת ציפורניים מאופיינים בפגיעה בלוחית הציפורן, במצע עליו היא מונחת ובעור שמסביבה.

הפגיעה בציפורן גורמת לצמיחתה באופן מוגבר, לוחית הציפורן הופכת דקה, חלשה ועדינה.

קפלי העור שמסביב לציפורן נחלשים. חוסנם בפני מזהמים נפגע משמעותית.

מבנה הציפורן עובר תהליך התעוותות, כמו כן גם המצע עליו היא מונחת וקפלי העור שמסביבה. לעיתים עיוותים אלה ילוו את הכוסס לצמיתות, גם לאחר שהכסיסה הופסקה.

כסיסה ממושכת ופגיעה קשה בסביבת הציפורן חושפים את הגוף כולו לחדירת מזהמים.

הנזקים לציפורניים וסביבתה נובעים ממספר סיבות:

פגיעה מתמשכת באזורים אלה שמאופיינת כגירוי יתר ולכן גם מופיעה תגובת נגד מצד הגוף.
סביבת הפה לחה. הרוק ברובו המוחלט מורכב ממים, וכשהוא מופרש בתהליך הכסיסה גורם לקורוזיביות של האזור הנלעס.
הרוק הוא בסיסי. ערך ה-pH שלו נע בטווח 6.6-7.2^[1], לעומת אזור הציפורניים והעור שנוטים להיות יותר חומציים.
סביבת הפה עשירה בחיידקים. כסיסת ציפורניים חושפת את האזור לאותם חיידקים אשר עלולים לגרום להתפתחות זיהומים ויבלות.

גמילה מכסיסת ציפורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר שיטות טיפול חלקן יעילות יותר וחלקן פחות

כימיקל מריר: הטיפול הנפוץ והזול ביותר כרוך במריחת לק ציפורניים המכיל כימיקל מריר המעורר דחייה בעת המגע עם הפה^[^{דרוש מקור]}. ברוב מוחלט של המקרים שיטה זו לא פותרת את הבעיה. כוסס כרוני מונע מדחף פנימי שלא נשלט על ידו, רוב מוחלט של הכוססים הכרוניים יתרגלו לטעם המר מהר מאוד והוא לא יהווה עבורם גורם מרתיע^[^{דרוש מקור]}. שיטה זו מועילה בדרך כלל רק לאנשים שאינם כוססים כרוניים.
פסיכותרפיה: סדרת מפגשים עם פסיכולוג/ית קליני/ת שמטרתה להבין ולטפל במקור הרגשי או הנפשי אם קיים כזה, מתוך תקווה שאם ימצא מקור רגשי זה יוכל לסייע בהפסקת התופעה ^[^{דרוש מקור]}, אחוזי ההצלחה בפתרון הבעיה בעזרת פסיכותרפיה אינם גבוהים ולרוב מדובר בטיפול מאוד יקר.
בניית ציפורניים: הוספת שכבות חומר המבוסס אקריל להגנה והארכת הציפורן. בניית ציפורניים, ובמיוחד למצבי כסיסה, צריכה להיעשות על ידי מקצועית מוסמכת. כיוון שזהו התקן לא טבעי עבורן וגורם להגברת אי הנוחות, כוססות כרוניות בדרך כלל נושכות ופוגמות גם בציפורניים המלאכותיות, כך שלעיתים קרובות הנזק רב על התועלת.
מריחת לק על הציפורן: מריחת לק רגיל או לק על בסיס ג'ל יכולים להועיל במצבי כסיסה, אך עליהם להיעשות על ידי מקצועית מוסמכת כדי למנוע נזקים לציפורניים שממילא עדינות ורגישות. כמו בבניית ציפורניים, גם בפעולה זו כוססות עלולות לנשוך, לפגום ולקרוע את הציפוי מציפורניהן ובכך לגרום לנזק רב לציפורן ולרקמות הסובבות אותה.
התקן מונע