כיפל חארת'
 | |
| הכפר כיפל חארת' | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | סלפית |
| ראש העיר | אחמד בוזיה |
| שטח | 9,335 דונם |
| גובה | 494 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 844 (2017) |
| קואורדינטות | 32°07′07″N 35°09′25″E / 32.118616666667°N 35.15695°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
כיפל חארת' או כיפל חארס (בערבית: كفل حارث או كفل حارس) הוא כפר פלסטיני בשומרון, הנמצא צפון-מערבית לאריאל, שישה קילומטרים צפון-מערבית לסלפית ו-18 קילומטרים מדרום לשכם. במקרה של איות השם בערבית "כפל חארס", אפשר לפרשו "הכפר של השומר".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכפר נמצאו חרסים מתקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברזל 2, התקופה הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית/אומיית, הצלבנית/איובית והממלוכית.[1]
בשנת 1517, הכפר שולב באימפריה העות'מאנית עם שאר ארץ ישראל, ובשנת 1596, כיפל חארת' הופיע במרשמי המס העות'מאניים כ'נאחיה' (נפה) קובאל. בכפר נרשמו 54 משקי בית, כולם מוסלמים. הם שילמו מיסים על הכנסות מזדמנות, עזים או כוורות בנוסף לסכום קבוע[2].
באמצע התקופה העות'מאנית התיישבה בכפר חמולת חאמודה, שמקורה בכפר העזוב ג'ינדאס (כיום גנתון) ליד לוד משפחה זו נחשבת לאחת המשפחות הוותיקות בכפר.[3]
בשלהי התקופה העות'מאנית, בשנת 1870, החוקר הצרפתי ויקטור גרן הגיע לכפר, לאחר ההליכה ב"מטעים יפים של תאנים וזיתים". הוא העריך כי בכפר היו 600 תושבים[4]. שם המקום הוכר לגרן ככפיל חארת' וסומן על מפת הקרן לחקר ארץ ישראל בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 כ'שייח אתא'. כמו כן, הוא מפנה את תשומת לב לשרידי מגדלי השמירה הישנים שנבנו באבנים גדולות, גזורות היטב, בין דיר איסתיא לכיפל חארת'. בשנת 1882, הוא תואר כ"כפר קטן במקצת על קרקע גבוהה, עם מטעי זיתים במזרח[5].
בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במפקד 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בכיפל חארת' הייתה אוכלוסייה של 373 נפש, כולם מוסלמים[6]. במפקד 1931 היו 562 תושבים מוסלמים אשר גרו ב-130 בתים[7]. בשנת 1945 האוכלוסייה הייתה 720, כולה מוסלמית, ושטח הקרקע הכולל היה 11,516 דונם, כשמתוכו הוקצו 964 דונמים למטעים ואדמות השקיה, 2,055 לגידולי דגנים, ואילו 41 דונם סווגו כשטח בנוי[8].
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.
בשנת 1961, האוכלוסייה של כיפל חארת' הייתה 1,341 נפש.
לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית.
ב-1984, הוקמה אריאל מדרום מזרח לכפר. כמה מאות דונמים של אדמה חקלאית ששימשה את הכפר הופקעו לצורך הקמת ההתנחלות[9]. כמו כן הופקעו קרקעות לצורך סלילת כביש חוצה שומרון וכביש 5 באזור[10].
ב-29 במאי 1989 פשטו כ-30 מתנחלים חמושים על הכפר וירו לכל עבר[11]. מן הירי נהרגה אבתיסאם בוזיה, בת 16 ואחיה נפצע[12]. ארבעה מהתוקפים הורשעו בהתפרעות שסופה גרימת נזק, בהצתה, בהיזק בזדון, בהיזק לבעל חיים ובפציעה בנסיבות מחמירות[13].
לפי נתוני ארגון OCHA של האו"ם, 3 פלסטינים תושבי הכפר נהרגו במהלך האינתיפאדה הראשונה ואחד נוסף במהלך האינתיפאדה השנייה.
ב-8 ביוני 2007 עשרות מתפללים יהודים שביקרו בכפר חיללו את בית הקברות, שברו מצבות וכתבו "מוות לערבים"[14].
ב-14 במרץ 2013, אדל ביטון נפצעה אנושות יחד עם אמה ושתי אחיותיה אשר נפצעו באורח בינוני במהלך תאונת דרכים שנוצרה בעקבות יידוי אבנים של פלסטינים בסמוך לכפר. חמישה נערים מהכפר הועמדו לדין בידי בית משפט צבאי בעקבות אחריותם לאירוע שלא הגיע להכרעה[15].
ב-2021 היו שישה מתושבי הכפר מעורבים בפיגוע הירי בצפון השומרון, בו נרצח יהודה דימנטמן.
קבר יהושע בן נון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קבר יהושע בן נון
ציון קבר יהושע בן נון מיוחס למספר אתרים בשומרון, ל"נבי ינון" שבכפר יאנון שליד שכם, לחירבת תיבנה" ("ח'רבת תִּבְּנֶה") שליד הכפר דיר ניזאם, אך ב-1968, הרבנות הצבאית החליטה שקבר שייח בכפר, הוא "קבר יהושע בן נון" ולא "נבי ינון" או "ח'רבת תִּבְּנֶה"[16]. הרבנות הצבאית הציבה בו שלט וקבע בו את ציון "קבר יהושע בן נון"[17]. זאת כנראה, על פי המסורת השומרונית, בשנת 1877 צוינו הקברים של יהושע בן נון וכלב בן יפונה בכפר.[דרוש מקור] המסורת ממקמת את קברו של יהושע בן נון וכלב בן יפונה ספר יהושע בתמנת חרס המיוחס למיקום הנוכחי של כיפל חארת'[18]. אלפים נוהגים לעלות לרגל לקבריהם ביום ההילולה השנתי למותו של יהושע, כ"ו בניסן בלוח השנה העברי[19].
בכפר מבנה נוסף, הקרוי בערבית "נבי תול כפל", ויש יהודים המזהים אותו כקבר כלב בן יפונה.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכיפל חארת' ארבעה בתי ספר. בית ספר יסודי לבנים, בית ספר יסודי לבנות, בית ספר תיכון לבנות ובית ספר תיכון מעורב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Kifl Haris Town (Fact Sheet), המכון למחקר יישומי - ירושלים, ARIJ
- Kifl Haris Town Profile, ARIJ
- Kifl Haris Town - aerial photo, ARIJ
- Development Priorities and Needs in Kifl Haris, ARIJ
- מידע על Kifl Haris בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Finkelstein et al, 1997, p. 460
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 131
- ^ רועי מרום, גִ'נְדַאס בשערה של לוד: אבן פינה לחקר העורף הכפרי של העיר 1948-1459, לוד-דיוספוליס 7, 2021, עמ' 27-26.
- ^ Guérin, 1875, p. 161
- ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, pp. 284-285
- ^ Barron, 1923, Table IX, Sub-district of Nablus, p. 25
- ^ Mills, 1932, p. 61.
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 157
- ^ Kifl Haris Town Profile, ARIJ, p. 17
- ^ עמירה הס, מתנחלים בשומרון חידשו את ההתנכלויות לפלשתינאים, באתר הארץ, 20 במרץ 2001
- ^ איתן לוין, זעזוע במערכת הביטחון: "מתנחלים ירו כמו מטורפים והרגו נערה", מעריב, 30 במאי 1989
- ^ אהוד רבינוביץ, המשטרה: חקירת ארועי כפל חראס בקשיים בגלל שתיקת כל הצדדים, מעריב, 14 ביוני 1989
- ^ דו"ח בצלם על אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בשטחים, מרץ 1994, עמוד 16
- ^ אפרת וייס, מתפללים השחיתו בית קברות פלסטיני ליד אריאל, באתר ynet, 8 ביוני 2007
- ^ חיים לוינסון, מתה הילדה אדל ביטון, שנפצעה לפני שנתיים מזריקת אבנים, באתר הארץ, 17 בפברואר 2015
- ^ Guérin, 1875, p. 105
- ^ אל קברו יהושע בן נון, על המשמר, 13 במרץ 1969
- ^ שפי גבאי, תמנת חרס אשר בהר אפרים, דבר, 19 בספטמבר 1967
- ^ אלכס ליבק, קבר יהושע בן נון - ברחבת המסגד הם רוקדים, הברסלבים, באתר הארץ, 1 במאי 2007
 | ||
|---|---|---|
| ערים | סלפית | 
|
| מועצות מקומיות | בידיה • בורוקין • דיר איסתיא | |
| כפרים | דיר בלוט • פרח'ה • איסכאכא • כפר א-דיכ • חארס • ח'ירבת קיס • כיפל חארת' • מרדה • מסחה • קראוות בני חסאן • קירה • ראפאת • סרטא • יאסוף • זאוויה | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
