כיוון פסנתרים
כוונון פסנתר הוא פעולת התאמת המתח של המיתרים של פסנתר אקוסטי כך שהמרווחים המוזיקליים בין הקלידים יהיו שווים. משמעות המונח ״מכוון״ בפסנתר אינה שיש קבוצה של צלילים שתדריהם מוכתבים מראש ועל פיהם קלידי הפסנתר מכוונים. כיוון פסנתר דורש הערכה של היחס בין קלידי הפסנתר, יחס זה משתנה בין פסנתר לפסנתר בעקבות מכלול נתונים פיזיים, כך שבפועל פסנתר יכוון לצלילים מעט שונים מן המקובל בכוונון המושווה. זאת מכיוון ששיטת הכוונון הזו היא תאורטית ואינה מתחשבת בפיזיקה של הכלי.
בכל מערכות הכוונון, גובהו של צליל מסוים נגזר מהיחס בינו לבין תדר מסוים שנקבע מראש. תדר, צליל ותו הם שלושה מונחים המבטאים את אותו הדבר - צליל מסוים. תדר הוא המונח הפיזיקלי, צליל הוא ״הרעש״ שאנו שומעים, ותו הוא המונח המוזיקלי. התדר הקבוע מראש המקובל ברוב כלי הנגינה היום הוא A440. כלומר שצפיפות הגל של הקליד A4 בפסנתר, שהוא ה״לה״ באוקטבה ראשונה, יהיה 440 הרץ, 440 רעדות גל בשנייה.
כוונון פסנתר נעשה על ידי מגוון אנשי מקצוע; טכנאי פסנתרים עצמאיים, בוני פסנתרים, צוותים מעשיים (טכניים) של חנויות פסנתרים כמו גם חובבים. הכשרה מקצועית והסמכה נעשית ע״י ארגונים המיועדים לכך, בישראל ישנם כמה וכמה.[1] יצרני פסנתרים רבים ממליצים לכוון פסנתרים פעמיים בשנה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוונון פסנתר הפך למקצוע בסביבות תחילת המאה ה-19, כאשר הפסנתר הפך לנחלת־הכלל. בעבר היו מוזיקאים בעלי צ'מבלו, שקל בהרבה לכיוון, ובדרך כלל כיוונו אותו הנגנים בעצמם. מכווני הפסנתרים הראשונים למדו, התמחו ועבדו בבתי מלאכה ומפעלים לייצור פסנתרים. ההתמחות ארכה כבין חמש לשבע שנים. מתמחים אלו התמודדו עם קשיים רבים בעקבות השוני בין סוגי הפסנתרים ושיטות הכוונון.
היסטורית, כלי מקלדת כדוגמת הפסנתר כוונו בכיוון מדויק, כוונון פיתגוראי או כוונון ממוצע. הבעיה בכוונונים אלו היא שבסולמות בודדים ומסוימים נשמעו מאוזנים; ״מכוונים״, בעוד שבאחרים נשמעו דיסוננטים חריפים. לאור המגרעות במערכות הכוונון שהיו אז, פותחה מערכת כוונון חדשה; ״הכוון המשווה״, שיטת כוונון זו איפשרה לכלי להשמע מכוון בכל הסולמות באופן שווה. לאור פיתוחה של מערכת כוונון חדשה זו, הלחין באך את ״הפסנתר המשווה״ - פרלוד ופוגה, במז׳ור ומינור, עבור כל סולם.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם גורמים רבים לשיבוש בכוונון של הפסנתר, השכיח ביותר הוא שינויים בלחץ האטמוספירי (טמפרטורה). לדוגמה, שינויים בלחות ישפיעו על הכוונון; לחות גבוהה גורמת ללוח הבסיס להתנפח, וכתוצאה המיתרים נמתחים והצלילם המופקים מהם עולים, בעוד שללחות נמוכה יש השפעה הפוכה.[2] שינויים בטמפרטורה יכולים גם להשפיע על הצליל הכללי של פסנתר. בפסנתרים חדשים יותר המיתרים נמתחים בהדרגה וחלקי עץ נדחסים, מה שגורם לצלילי הפסנתר לרדת, בעוד שבפסנתרים ישנים יותר סיכות הכוונון (השומרים על הצלילים מכוונים) עלולות להשתחרר ולא לשמר את הפסנתר מכוון. גם נגינה תכופה ורועשת, על ידי הקשה בכח על הקלידים עלולה לגרום לפסנתר לצאת מכוון.[3] מסיבות אלו, יצרני פסנתרים רבים ממליצים לכוון פסנתרים חדשים ארבע פעמים במהלך השנה הראשונה ופעמיים בשנה לאחר מכן.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דניאלה אפלבלט, את רוב כלי המיתר מכוונים באמצעות השוואה פשוטה בין המיתרים. בפסנתר זה בלתי אפשרי. למה?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, ינואר 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בישראל יש המלמדים את המקצוע כגון משה פורת ושלמה דרגובטצקי.
- ^ HOW HUMIDITY AFFECTS PIANOS Moor piano
- ^ "Information on Piano Tuning". Pianotechnician.com. נבדק ב-2013-05-27.
- ^ How often should my piano be serviced?, Piano Technicians Guild, 1993
