כוכי דוקטורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כוכי דוקטורי
koki doktori
הצייר-פסל כוכי (בר כוכבא) דוקטורי
לידה 1941 (בן 83 בערך)
עיראק
שם לידה בר כוכבא דוקטורי
לאום ישראלי
מקום לימודים
תחום יצירה ציור פיסול
זרם באמנות ציור מופשט
http://www.kokidoktori.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כוכי (בר כוכבא) דוקטורי (נולד ב-1941) הוא צייר ישראלי אמריקאי יוצר בסגנון ציור מופשט מינימליסטי ורישום אקספרסיבי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנם של תמר ושלמה דוקטורי, נולד בעיר קיפרי (אנ') בעיראק, ובגיל 10 עלה עם הוריו ואחיו לישראל. בתחילה התגוררה המשפחה במושב עזריה. דוקטורי למד במכון אבני לאמנות בשנים 1967–1968 בתל אביב, ובשנים 1968–1972 למד פיסול בבית הספר לאמנות של מוזיאון ברוקלין בניו יורק. יצירותיו הוצגו במוזיאונים שונים ונמצאות באוספים רבים.

דוקטורי חי ויוצר בגלריה שלו בשכונת סוהו בניו יורק.[1][2] נשוי ללני, אזרחית ארצות הברית ואב לשלושה.

תערוכות (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1972 - ״Latex wall hangings״, גלריית וורן בנדק, ניו יורק, ארצות הברית
  • 1973–1974 - ״Drawings״, גלריית רייה לנדיס, ניו יורק, ארצות הברית
  • 1978 - ״Special Project Installation״, גלריית האל ברום, ניו יורק, ארצות הברית
  • 1980-1981 – ״חומר כרעיון״, גלריית שרה לוי, תל אביב, ישראל[3]
  • 1981 - ״ציורים חדשים״, גלריית גימל, ירושלים, ישראל[4]
  • 1981 - ״Koki Doktori״, גלריית טראודה נקה, נירנברג, גרמניה
  • 1982 - ״משחקי צבע״, גלריית גימל, ירושלים, ישראל[5]
  • 1985- ״דיוקן עצמי״, גלריית גימל, ירושלים, ישראל[6]
  • 1992 - ״עבודות על בד״, גלריית טובה אוסמן, תל אביב, ישראל
  • 1992 - ״אותיות״, המשכן לאמנות בעין חרוד, ישראל
  • 1994 - מוזיאון רמת גן לאומנות, רמת גן, ישראל
  • 1995 - ״Implied״, גלריית קים פוסטר, ניו יורק, ארצות הברית
  • 2006 - גלריית גל-און, תל אביב, ישראל

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1979 - ״מתקשרים עם קדישמן״, מוזיאון ישראל
  • 1993 - ״רכישות 1991–1993״, מוזיאון חיפה לאמנות
  • 1994 - ״חזרה: יצירות מעשרים השנים האחרונות״, גלריה גימל, ירושלים
  • 2007 - ״מעברים״, המשכן לאמנות בעין חרוד, ישראל[7]
  • 2008 - ״ארוטיקה״, גלריית גל-און, ישראל[8]
  • 2020–2021 - ״ברטה אורדנג: גלריה משלה״, מוזיאון ישראל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מעריב, עליס בליטנטל, דוקטורי - צבע כחומר, 16 בינואר 1981
  2. ^ כותרת ראשית, אדם ברוך, הם לא יגיעו מחר, עמוד 37, 14 במרץ 1984
  3. ^ דבר, טליה רפפורט, מחסה אסתטי, עמוד 19, 16 בינואר 1981
  4. ^ כל העיר, תערוכות, עמוד 32, 2 בינואר 1981
  5. ^ דבר, צפורה לוריא, משחקי צבע, 29 בינואר 1982
  6. ^ מעריב, משה בן שאול, תערוכות נבחרות "דיוקן עצמי", עמוד 77, 23 באוגוסט 1985
  7. ^ דנה גילרמן, גלריה - צבע טרי, הארץ, 5 בינואר 2007
  8. ^ דנה גילרמן, תערוכות חדשות, הארץ, 5 ביוני 2008