ירמיאס בנימין ריכטר
 | |
| לידה |
10 במרץ 1762 ילניה גורה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
4 במאי 1807 (בגיל 45) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| ענף מדעי |
כימיה, סטויכיומטריה, כתיב כימי, כימיה תאורטית, כימיה פיזיקלית, מכרה |
  | |
יֶרֶמִיאַס בֶּנְיַמִין רִיכְטֶר (בגרמנית: Jeremias Benjamin Richter; 10 במרץ 1762 – 4 במאי 1807) היה כימאי גרמני. הוא נולד בהירשברג בשלזיה, הפך לפקיד מכרות בברסלאו ב-1794, ובשנת 1800 מונה לשמאי במחלקה למכרות ולכימאי בבית החרושת המלכותי לפורצלן בברלין, שם נפטר. הוא ידוע בהמצאת המונח סטויכיומטריה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריכטר היה בנו של סוחר מברסלאו. בגיל 13 לימד אותו דודו, שהיה אדריכל עיר בברסלאו. בגיל שש עשרה הצטרף לחיל הנדסה צבאי, אך לא הועלה לדרגה משום שהזניח את חובותיו הרשמיות. הוא עזב לאחר שבע שנים ועסק במדע ובכימיה. ריכטר למד פילוסופיה עם עמנואל קאנט בקניגסברג וקיבל דוקטורט במתמטיקה וכימיה בשנת 1789. בשנת 1792 הוא השלים את עבודתו החשובה על סטויכיומטריה כימית. עם זאת, פרסומיו לא הביאו לו יתרונות כלכליים. גם רצונו לקבל משרת הוראה באוניברסיטה נכשל. בסופו של דבר הוא קיבל עבודה באוברברגמט ליד ברסלאו. בשנת 1798 הוא קיבל עבודה במעבדת הצבעים של מפעל הפורצלן המלכותי בברלין (אנ'). כעת הוא ביצע את עבודתו המדעית, שלא שולמה, בשעות הבוקר והערב. בשנים מאוחרות יותר לחייו הוא מונה כחבר זר על ידי אגודות מדעיות, למשל בשנת 1796 על ידי האקדמיה הבווארית למדעים והאקדמיה הרוסית למדעים בסנקט פטרבורג, שבה היה חבר באמצעות התכתבות מאז 1800. בשנת 1796 הוא נבחר כחבר בהתכתבות של האקדמיה למדעים ולאמנויות של גטינגן (אנ'). עם זאת, התהילה המדעית נשללה ממנו במהלך חייו.
הישגים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיתוח הטיטור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא אחראי לכמה מהקביעות המוכרות ביותר לגבי הכמויות לפי משקל שבהן חומצות סותרות בסיסים ובסיסים סותרים חומצות.[1] הוא הבין שהכמויות האלה של בסיסים שונים שיכולות לסתור את אותה כמות של חומצה מסוימת שוות ערך זו לזו (ראו טיטור).
לפיכך הוא הוביל למסקנה שכימיה היא ענף של מתמטיקה יישומית ולנסות להתחקות אחר חוק לפיו כמויות הבסיסים השונים הנדרשות כדי לסתור חומצה נתונה יצרו סדרה חשבונית, וכמויות החומצות הסותרות בסיס נתון יוצרות סדרה הנדסית.
חוק ההרכב המוגדר (סטויכיומטריה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדות לקיומם של אטומים היה חוק ההרכב המוגדר שהוצע על ידו בשנת 1792. ריכטר מצא שהיחס לפי משקל של התרכובות המתכלות בתגובה כימית היה תמיד זהה. נדרשו 615 חלקים לפי משקל של תחמוצת המגנזיום (MgO), למשל, כדי לנטרל 1000 חלקים לפי משקל של חומצה גופרתית. מהנתונים שלו, חישב ארנסט גוטפריד פישר (אנ') בשנת 1802 את הטבלה הראשונה של האקוויוולנטים (אנ') הכימיים, תוך שהוא לקח חומצה גופרתית כסטנדרט עם המספר 1000. כאשר ז'וזף לואי פרוסט דיווח על עבודתו על ההרכב הקבוע של תרכובות כימיות, הזמן היה בשל להמצאה מחדש של תאוריית האטום. חוק ההרכב המוגדר וההרכב הקבוע אינו מוכיח שקיימים אטומים, אך קשה להסביר אותם מבלי להניח שתרכובות כימיות נוצרות כאשר אטומים מתחברים בהרכבים קבועים.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוצאותיו פורסמו ב-Der Stochiometrie oder Messkunst chemischer Elemente ("סטוכיומטריה או אומנות מדידת יסודות כימיים", 1792–1794), וב-Über die neueren Gegenstände in der Chemie ("על הנושאים החדשים יותר בכימיה", 1792–1802), אך חלף זמן רב לפני שהם זכו להערכה כראוי. זה היה בין השאר משום שחלק מעבודותיו יוחסו בטעות לקרל ונצל (אנ') על ידי ינס יאקוב ברצליוס באמצעות טעות שתוקנה רק בשנת 1841 על ידי אנרי אס (אנ'), פרופסור לכימיה בסנקט פטרבורג.
עבודות אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 1792 ל-1794 פרסם תקציר בן שלושה כרכים של עבודתו על חוק ההרכב הקבוע. בספר זה הציג ריכטר את המונח סטויכיומטריה, שאותו הגדיר כאמנות המדידות הכימיות, שצריכה להתמודד עם החוקים שלפיהם חומרים מתאחדים ליצירת תרכובות כימיות.
ריכטר היה מוקסם מתפקידה של המתמטיקה בכימיה. לרוע המזל סגנון הכתיבה שלו תואר כמעורפל ומגושם. לכן, לעבודתו הייתה השפעה מועטה עד 1802, אז סיכם אותה ארנסט גוטפריד פישר (אנ') במונחים של טבלאות.
ריכטר תמך בהשערת הפלוגיסטון, אבל נטש אותה חלקית בערוב ימיו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Léon Clédat: Rutebeuf (= Les grands écrivains français). Hachette, Paris 1891.
- Germaine Lafeuille: Rutebeuf. Un tableau synoptique de la vie et des oeuvres de Rutebeuf et des principaux événements contemporains. Seghers, Paris 1966.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Richter, Jeremias Benjamin Deutsche Biographie
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Beck, Charles M. (1994-02-15). "Classical analysis. A look at the past, present, and future". Analytical Chemistry (באנגלית). 66 (4): 224A–239A. doi:10.1021/ac00076a001. ISSN 0003-2700.