יערות הגשם והביצות הקולכיים
 | |||||||||||
| הפארק הלאומי קינטרישי | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||||
| שטח | 31,253 הקטאר, 26,850 הקטאר | ||||||||||
| מיקום | |||||||||||
| מדינה |
 גאורגיה | ||||||||||
| מיקום |
אג'ריה, גוריה, סמגרלו וסוואנתי עילית  | ||||||||||
| קואורדינטות | 41°42′08″N 41°57′04″E / 41.702222222222°N 41.951111111111°E | ||||||||||
  | |||||||||||
יערות הגשם והביצות הקולכיים (בגאורגית: კოლხეთის ტროპიკული ტყეები და ჭაობები) הם אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בגאורגיה שהוכרז בשנת 2021.[1] אתר המורשת מורכב משבעה שטחים לאורך פרוזדור בן 80 קילומטרים מצפון לדרום לאורך החוף המזרחי של הים השחור. באותו אזור שכנה בעבר ממלכת קולכיס הנחשבת ישות גאורגית מוקדמת, המקור לשם האתר. בשטחים באתר יש מערכות אקולוגיות טיפוסיות לאקלים הממוזג-חמים והלח באופן קיצוני של האזור, וגובהם נע בין פני הים לגובה של 2,500 מטרים. המאפיין מערכות אקולוגיות אלו הם יערות גשם נשירים וביצות מסוגים שונים: ממים עומדים דרך אדמה ספוגה במים (percolation bogs) ובוץ טובעני (mire). יערות הגשם מכילים מגוון גדול של בעלי חיים וצמחים הכוללים מינים אנדמיים ורליקטיים, ששרדו את עידן הקרח של השלישון.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
יערות הגשם והביצות הקולכיים הוכרזו כאתר מורשת עולמית סדרתי באזור הקווקז הכולל שבעה אזורים בשטח כולל של 312.53 קילומטרים רבועים המוקפים באזור חיץ בשטח כולל של 268.5 קילומטרים רבועים. האתר משתרע לאורך פרוזדור בן 80 קילומטרים מצפון לדרום לאורך החוף המזרחי של הים השחור, בתחומי שלושה ממחוזות גאורגיה: אג'ריה, גוריה וסמגרלו וסוואנתי עילית. להלן האזורים הכלולים:[2]
| מזהה[3] | רכיב | שם במקור | תמונה | קואורדינטות | שטח האזור (דונם) |
שטח אזור החיץ (דונם) |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1616-001 | קִינְטְרִישִׁי-מְטִירָלָהּ | კინტრიში-მტირალა |  |
41°42′08″N 41°57′04″E / 41.70222°N 41.95111°E | 201,500 | 91,400 |
| 1616-002 | אִיסְפָּנִי | ისპანი | 41°51′43″N 41°48′05″E / 41.86194°N 41.80139°E | 2,480 | 5,310 | |
| 1616-003 | גְּרִיגוֹלֶתִּי | გრიგოლეთი | 42°03′11″N 41°44′20″E / 42.05306°N 41.73889°E | 1,250 | 3,280 | |
| 1616-004 | אִמְנָּתִי | იმნათი | 42°20′15″N 41°36′41″E / 42.33750°N 41.61139°E | 34,180 | 133,860 | |
| 1616-005 | פִּיצ'וֹרָה | ფიჩორი |  |
42°10′52″N 41°48′36″E / 42.18111°N 41.81000°E | 23,930 | 23,93 |
| 1616-006 | נַאבָּאדָה | ნაბადა | 42°14′27″N 41°39′57″E / 42.24083°N 41.66583°E | 2,9760 | 25,860 | |
| 1616-007 | צ'וּרִיָּה | ჭურია |  |
42°17′58″N 41°39′44″E / 42.29944°N 41.66222°E | 19,430 | 8,790 |
אזור מספר 1 (קינטרישי-מטירלה) הוא האזור הגדול ביותר בין שבעת האזורים, וגבולו המזרחי מרוחק 27 קילומטרים מחוף הים. גובה השטח מ-250 ועד 2,750 מטרים מעל פני הים. רוב השטח הוא 23 חורשות וסבך ירוק-עד. באתר יש נחלים, פלגים וצמחייה תת-אלפינית מעל לקו העצים. החורשות כוללות 48 מיני עצים, 8 מיני מטפסים ו-64 מיני שיחים. שאר ששת האזורים צמודים לחוף וגובהם נע מפני הים ועד 10 מטרים והם תערובת של ביצות ושל יערות. הם אינם כוללים שטחים בים וכל המים בהם מתוקים.
בסך הכל נמנו באזורים אלו כ-1,100 צמחים וסקולריים, ושאינם וסקולריים, כולל 41 מינים בסכנת הכחדה, ו-500 מינים של בעלי חוליות: 67 מיני יונקים, 15 מיני זוחלים, 10 מיני דו-חיים, 55 מיני דגים, ו-327 מיני עופות, שמתוכם 123 מקננים באתר. בסך הכל 33 מינים של בעלי חוליות הם אנדמיים. בין היונקים הבולטים: דוב חום, זאב מצוי ושונר צפוני. 19 מינים מופיעים ברשימה האדומה של IUCN, כלומר הם מוגדרים על ידי ה-IUCN בסכנת הכחדה. שישה מיני חדקן, שמהם ארבעה מתרבים באזור, מוגדרים בסכנת הכחדה חמורה, ובהם "חדקן קולכיס" (Acipenser colchicus) האנדמי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Colchic Rainforests and Wetlands
- Colchic Rainforests and Wetlands UNESCO collection on Google Arts and Culture
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Centre, UNESCO World Heritage. "Colchic Rainforests and Wetlands". UNESCO World Heritage Centre (באנגלית).
- ^ Advisory Body Evaluation (IUCN)
- ^ "Colchic Rainforests and Wetlands". UNESCO World Heritage Centre.
 | |
|---|---|
|