יעקב מאיר (אלזס)
 | |
| לידה |
1739 ה'תצ"ט  ריבווילה (צר'), האימפריה הרומית הקדושה |
|---|---|
| פטירה |
28 במאי 1830 (בגיל 91 בערך) ה' בסיוון ה'תק"ץ שטרסבורג, צרפת  |
| מקום קבורה |
 שטרסבורג, האימפריה הצרפתית הראשונה |
| מדינה |
צרפת |
| מקום פעילות |
 ריקסהיים (צר'), נידרנהיים (צר'), שטרסבורג, ממלכת צרפת – האימפריה הצרפתית הראשונה |
| תקופת הפעילות |
? – 28 במאי 1830 |
| תחומי עיסוק | פסיקת הלכה |
| תפקידים נוספים | רבה הראשי של שטרסבורג ושל הריין התחתון, חבר הסנהדרין של פריז, מראשי הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת |
| רבותיו | רבי דוד טבלי שייאר, רבי שלמה זלמן מברלין |
| בני דורו | רבי יוסף דוד זינצהיים, רבי אברהם דה קולוניה |
  | |
רבי יעקב מאיר (מכונה גם: יעקל או יוקל, ובכינוי משפחתו - על שם מקום מוצאה - מוציג או מוציק, או - על שם עיר הולדתו - רפשוויר[1]; בסביבות ה'תצ"ט, 1739 – ה' בסיוון ה'תק"ץ, 28 במאי 1830), רבה הראשי של שטרסבורג ושל הריין התחתון, חבר הסנהדרין של פריז ומראשי הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת. מחבר שו"ת "אמת ליעקב".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי יעקב מאיר נולד בשנת 1739 בריבווילה (צר') (רופשוויהר בפי היהודים) שבחבל הריין התחתון, ליצחק זקיל (מוציג; נפטר בשנת ה'תקמ"ח) בנו של מאיר בן וולף ראש הקהילה במוציג (צר'), ולגלכה בתו של רבי שמואל זנוויל וייל רבה הראשי של אלזס (1711–1753). אמו נפטרה בילדותו, ואביו נשא את אחותה חנה בשנת ה'תק"ח (1748), שממנה נולד לו בן נוסף. רבי יעקב למד בקרלסרוהה ובפרנקפורט, היה תלמידם של רבי דוד טבלי שייאר (לימים רבה של מיינץ) ושל רבי שלמה זלמן מברלין.
בי' באלול ה'תקי"ח (1758) נשא את פייל לבית דרייפוס, והתגורר ככל הנראה בנידר-הגנטל (צר'), עיר חותנו. בשנים אלה עמד בקשרים תורניים עם רבי יוסף שטיינהארט, שהיה אז רב בנידרנהיים (צר') ומדינת ריין תחתון.[2]
בשנת ה'תקכ"ב (1762) מונה לעוזר הרב בנידר-הגנטל. בתקופה זו כבר החל להשיב תשובות בהלכה, וכן חיבר באותה העת את ספרו "יודעי העיתים". בשנת ה'תקכ"ט עבר לריקסהיים (צר') שבריין העילי, שם כיהן כרב ודיין. בתקופה זו (ה'תקל"ז) אף התכתב עם רבי יחזקאל לנדא[3].
בשנת ה'תקמ"ז מונה לרבה של ריבווילה (תפקיד בו כיהן סבו שנים לפני כן), לצד תפקידו כרב ודיין בריקסהיים עיר מגוריו באותה העת. מאוחר יותר פתח גם ישיבה בריקסהיים. בסביבות שנת ה'תקמ"ז עבר לגור בסירנץ (צר') (כ-10 ק"מ צפונית-מערבית לריקסהיים), למשך פרק זמן קצר[4]. בשנת ה'תקמ"ט (1789), עם פרוץ המהפכה הצרפתית, בתוך גל המהומות של הפחד הגדול, נערך פוגרום ביהודי המקום, ורי"מ נמלט לאנדינגן שבקונפדרציה השווייצרית הישנה (כיום בשווייץ). במהלך הפוגרום אבדו רוב חידושי התורה שלו[4]. בקיץ תקנ"ב שוב נערכו פרעות ביהודי אלזס במהלך מרד באלזס נגד חוק מדיניות הגיוס הכללי (אנ') שהונהגה[דרושה הבהרה]. תקופה קשה עברה עליו בימי שלטון הטרור, כאשר כחלק מפולחן "כת ההיגיון" האנטי-דתי שהשליט מקסימיליאן רובספייר נרדפו רבנים יהודים בצרפת, ואורח החיים היהודי נפגע.
בחורף תקס"ג, לאחר למעלה מ-30 שנה בהם התגורר בריקסהיים, הוא עבר לנידרנהיים (נידר-ריין) (צר'), בריין התחתי, אחת הקהילות החשובות ביותר באלזס, שם מונה לרב על מקומו של הרב בנימין המנדינגר שנפטר באותה השנה. בין השנים תקס"ח–תקע"ג עבר להתגורר בשטרסבורג, ומתוך דברי רבי אברהם די קולונה ורבי מנחם עמנואל דייץ עליו משתמע כי גם הקים בה ישיבה.
עם כינון הסנהדרין של פריז, הוא צורף בה כחבר מן המניין. בדיוני הסנהדרין הוא הצטרף לדעת הרבנים שצידדו בדעה שמרנית וניסו למנוע תיקונים ורפורמות בדת. עם הקמת הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת מונה רבי יוסף דוד זינצהיים באופן רשמי לרב הראשי של הקונסיסטוריה המחוזית של הריין התחתון (אלזס התחתית). אולם, מכיוון שהרב זינצהיים היה גם הרב הראשי של הקוסיסטוריה המרכזית (ולמעשה של כל יהדות צרפת), הוא לא שהה באלזס בפועל, ובתקופה זו הוא שימש רבי יעקב מאיר כממלא מקום הרב הראשי וכרב הראשי בפועל של שטרסבורג והקונסיסטוריה המחוזית. לאחר פטירתו של רבי יוסף דוד זינצהיים מונה רשמית כרב הראשי של האזור מטעם הקונסיסטואר. בתפקיד זה כיהן עד לפטירתו.
רבי יעקב עסק רבות בצרכי ציבור ודאג לבני קהילתו[5]. בקיץ ה'תקנ"ב פעל לשחרור עצורים יהודים בבישהיים (צר')[6]. שימש גם כמתורגמן רשמי מעברית ומיידיש לצרפתית בעבור בית המשפט המקומי בשטרסבורג. פועלו צוין בהערכה בעיתונים המקומיים הגויים (דבר חריג באותה התקופה) שציינו גם את העובדה שלא הותיר אחריו כל רכוש, עם פטירתו.
נפטר בשטרסבורג ב-28 במאי 1830, ה' בסיוון ה'תק"ץ, ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ידוע על בן אחד שלו בשם וולף, ועל שתי בנות, יהודית ורוסלין. אחת מהן נישאה לרב יצחק וייל מווינצהיים, אבי אמו של הרב צדוק כהן, רבה הראשי של צרפת.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שו"ת אמת ליעקב. הודפס מכתב יד שהיה בספריית הרב ברוך מאיר יעקב שוחט האדמו"ר מקרלין.
- ספר יודעי העיתים - על הלכות קידוש החודש לרמב"ם, נותר בכתב יד[7].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יואל קטן (מכון שלמה אומן), מבוא לשו"ת ר' יעקב מאיר מאלזס, אמת ליעקב, הוצאת בית אהרן וישראל, ירושלים תשס"ו (עמ' 7–17 בעמודי הספר באוצר החכמה), באתר אוצר החכמה
- ספרו
- שו"ת אמת ליעקב, ירושלים תשס"ו, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משה בידינגן (מבאר), מחזור של ר"ה כמנהג אשכנז, מץ תקע"ז, באתר אוצר החכמה.
- ^ אמת ליעקב, סי' כו, עמ' קלד, באתר היברובוקס; הרב בנימין שלמה המבורגר, הישיבה הרמה בפיורדא, מכון מורשת אשכנז, בני ברק תש"ע, כרך ב', עמ' 137.
- ^ רבי יחזקאל לנדא, נודע ביהודה, אבן העזר תניינא, סימן י"ב, באתר אוצר החכמה.
- ^ 1 2 אמת ליעקב, סי' י"ד, עמ' ס', באתר היברובוקס.
- ^ ראו: אמת ליעקב, סי' י, עמ' כ"ז, ובסי' כ"ב, עמ' צ"ט, באתר היברובוקס.
- ^ אמת ליעקב, סי' ב, עמ' ד', באתר אוצר החכמה.
- ^ חיבור זה נמצא בכתב יד בספריית האוניברסיטה בשטרסבורג (מס' 4 בין כתבי היד העבריים, מס' 3930 בקטלוג של ויקסהיימר). ראו על כך אצל: יואל קטן, מבוא לשו"ת ר' יעקב מאיר מאלזס, אמת ליעקב, ירושלים תשס"ו, באתר אוצר החכמה.