יו צ'ארלס סטוקוול
 | |
| לידה |
3 ביוני 1903 ג'רזי  |
|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1986 (בגיל 83) סווינדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| צאצאים |
Polly Stockwell |
| השתייכות |
הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות |
מ-1964 |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-82 (מערב אפריקה) מפקד הדיוויזיה ה-44 (מחוזות הבית) מפקד הדיוויזיה המוטסת ה-6 מפקד הדיוויזיה ה-3 מפקד פיקוד מלאיה מפקד הקורפוס ה-1 מפקד כוחות הקרקע במבצע מוסקטר סגן המפקד העליון של הכוחות המשולבים באירופה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה מבצע מוסקטיר | |
| עיטורים | |
| |
  | |
יו צ'ארלס סטוקוול (באנגלית: Hugh Charles Stockwell; 1903–1986) היה גנרל בריטי. המפקד השני, בתקופת פעילותה בארץ ישראל, של דיוויזיית הצנחנים הבריטית שהופעלה נגד היישוב, בתקופת המאבק להקמת מדינת ישראל, ומי שמילא תפקיד חשוב במהלך כיבוש חיפה על ידי כוחות ההגנה בראשית מלחמת העצמאות.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יו צ'ארלס סטוקוול נולד בבריטניה ב-3 ביוני 1903, והתגייס לצבא הבריטי בשנת 1923 ושירת במערב אפריקה. בשנים 1935–1938 שירת כמדריך בבית הספר ללוחמה זעירה בבסיס ליד העיר נת'ראבון בדרום אנגליה (בסיס המשמש עד היום כבסיס צנחנים). בשנים 1938 עד 1940 שירת בחטיבה המלכותית של ויילס.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פלישת גרמניה הנאצית לנורווגיה באביב 1940 לחם סטוקוול במסגרת כוח המשלוח הבריטי שחש לעזרת הנורווגים. בשנים 1942–1943 היה סטוקוול מפקד החטיבה הבריטית של מזרח אפריקה. בין השנים 1943 ל-1946 שירת כמפקד החטיבה ה-29, ולאחר מכן כמפקד הדיוויזיה ה-82 (מערב אפריקה) בגבול הודו-בורמה.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1946 חזר לבריטניה ומונה למפקד הדיוויזיה ה-44 (מחוזות הבית), ובשנת 1947 נתמנה סטוקוול למפקד הדיוויזיה המוטסת ה-6, שאנשיה פעלו בארץ ישראל החל מתום מלחמת העולם השנייה לדיכוי מאבקו של היישוב נגד שלטונות המנדט הבריטי. אנשי החטיבה, כחיילי צנחנים, חבשו כומתות אדומות וזכו בפי אנשי היישוב לכינוי "כלניות". סטוקוול הגיע לארץ ישראל ב-19 באוגוסט 1947 והחליף את מפקדה הקודם של הדיוויזיה, הגנרל אריק לואי בולס.
כניסתו לתפקיד מפקד הדיוויזיה הייתה כבר לאחר שיא פעולותיה של הדיוויזיה נגד היישוב וארגוני המחתרת, השבת השחורה, "מבצע כריש" וכל המעצרים ההמוניים וחיפושי הנשק. היה זה הזמן שבו מאבקו של היישוב עבר לשלב המדיני ולאחר הגיעה לארץ של ועדת החקירה של האו"ם לעניין ארץ ישראל והחל התהליך שבהמשכו קיבלה עצרת האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 את תוכנית החלוקה.
עם קבלת תוכנית החלוקה ותחילתה של מלחמת העצמאות שינה הצבא הבריטי את היערכותו בארץ ישראל. הצבא, שכוחו עמד אז על כ-100,000 חיילים, התרכז ב-5 אזורים: דיוויזיית חיל רגלים אחת שמרכזה בצריפין חלשה על אזור הדרום, דיוויזיית חיל רגלים נוספת שמרכזה ברפיח חלשה על אזור רצועת עזה, חטיבת חיל רגלים שמרכזה בירושלים חלשה על מזרח הארץ. על הדיוויזיה המוטסת השישית בפיקודו של סטוקוול הוטל לחלוש על אזור הצפון ומרכזה נקבע בחיפה.
במקביל החל פינוי כוחות בריטיים מארץ ישראל, חלקם בדרך היבשה למצרים וחלקם דרך הים מנמל חיפה.
כשמפקדתו בחיפה נטל הגנרל סטוקוול חלק חשוב במהלך כיבוש העיר על ידי כוחות ארגון "ההגנה". ב-21 באפריל 1948 הודיע סטוקוול לנציגי היהודים והערבים שכוחותיו עומדים לפנות את עמדותיהם בעיר ולהתרכז בשטח נמל חיפה ובמספר מחנות מדרום לעיר, וכי לא יתערבו יותר בעימותם שבין היהודים והערבים. פקודתו זו ניתנה על מנת להגן על נמל חיפה שהיה חיוני לתהליך הפינוי של הכוחות הבריטיים מארץ ישראל, ורצונו של סטוקוול למנוע מכוחותיו הסתבכות במלחמה שבין היהודים לערבים. המהלך הבריטי נתן את האות לכוחות "ההגנה" והם החלו בהתקפה ובתוך יממה, ב-22 באפריל, כבר שלטו שליטה מלאה בכל רחבי העיר חיפה. חיפה הערבית, ובה אוכלוסייה אזרחית רבה, בותרה לשלושה חלקים שכותרו על ידי כוחות "ההגנה". בתיווכו של הגנרל סטוקוול, התקיימה פגישה בין נציגי היהודים לנציגי הערבים. הערבים נדרשו על ידי היהודים להיכנע, למסור את נשקם ולהסגיר את הלוחמים הזרים שבקרבם. הערבים דרשו פסק זמן להתייעצות, שלאחריה שבו והודיעו כי הם מעדיפים לעזוב את העיר, על פני כניעה ליהודים. ראש העיר שבתי לוי הפציר ברגש רב בנציגים הערבים שלא לעזוב את העיר. נציגי הערבים לא נעתרו לו ובימים שלאחר מכן פונו רוב תושבי חיפה הערבים, חלקם דרך הים ללבנון וחלקם דרך היבשה לנצרת.
לאחר שאחרוני הכוחות הבריטיים עזבו את ארץ ישראל, ב-30 ביוני 1948, חזר סטוקוול לבריטניה ושירת במספר תפקידים: בין השנים 1948 ל-1950 היה למפקד האקדמיה הצבאית סנדהרסט; בשנים 1951–1952 כמפקד הדיוויזיה ה-3 באזור תעלת סואץ; בשנים 1952–1954 כמפקד פיקוד מלאיה (כיום מלזיה) ובשנים 1954–1956 שירת סטוקוול כמפקד הקורפוס ה-1 בגרמניה.
בשלהי שנת 1956, לאחר שנשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר הלאים את תעלת סואץ, יצא כוח משולב בריטי - צרפתי למבצע כיבוש התעלה (במקביל ובתיאום עם מבצע קדש של צה"ל). במסגרת המבצע שנקרא מבצע מוסקטר, שימש הגנרל סטוקוול כמפקד כוחות הקרקע. המבצע נכשל והכוחות האנגלו-צרפתיים עזבו את אדמת מצרים.
באוגוסט 1957 הועלה סטוקוול לדרגת גנרל, בשנים 1957–1960 שירת סטוקוול במשרד המלחמה הבריטי, ובשנת 1960 נתמנה לסגן המפקד העליון של הכוחות המשולבים באירופה. בשנת 1964 פרש הגנרל סטוקוול לגמלאות.
סטוקוול נפטר ב-27 בנובמבר 1986 בגיל 83.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר אורי מילשטיין, מעריב, המוסף, י"ד בניסן תשע"ו, 22 באפריל 2016, "הקרב שלא היה", עמוד 6–10.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|