יוסף שיינין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יוסף שיינין
הרב שיינין, ספטמבר 2009
הרב שיינין, ספטמבר 2009
לידה 1941 (בן 83 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ישיבת פוניבז' עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים רבה הראשי האשכנזי של אשדוד
חיבוריו "הדר יוסף"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב יוסף שיינין (נולד בשנת 1940) הוא רבה הראשי האשכנזי של אשדוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לציפורה ולרב מנחם מנדל שיינין, תלמיד ישיבת חברון בעיר חברון ומשגיח רוחני בישיבת רחובות[1]. למד בישיבת פוניבז'. נישא לעטרה הדסה, בתו של הרב דוד סלומון. בגיל צעיר התמנה לרבה של טירת כרמל, שם פתח ישיבה בהיקף מצומצם[דרוש מקור]. לאחר שרבה הראשון של אשדוד, הרב סיני אדלר עבר למבשרת ציון, מונה כרב ראשי, לצידו של הרב ישראל אליזרע, הרב הראשי הספרדי. עם פטירת הרב אליזרע, בשנת תשס"א, נותר הרב שיינין כרבה הראשי היחיד של העיר, עד מרץ 2010, אז נבחר הרב חיים פינטו לרבה הספרדי של העיר.

הרב שיינין משמש גם כראש כולל להוראה מורשת מנחם - אשדוד שהוקם לזכר אביו. לכולל שני סניפים, בבית כנסת אהל יעקב ובבית הכנסת לזכר נספי אגוז.

במהלך שנת תשפ"ב הוקם ברובע י"ב בעיר אשדוד, בית מוסדות מורשת מנחם, מבנה בן ארבע קומות בפינת הרחובות בני ברית שד' בן עמי, ובו כולל האברכים, שעבר מרובע ב'. ובית כנסת על עדתי לתושבי האזור. וכן מעונות יום של מוסדות מורשת מנחם, בשם 'צלילי הטף'.

ב-2009 סירב הרב שיינין להעניק תעודת כשרות בתנאים הרגילים לקונדיטוריה שבבעלות יהודייה משיחית בשל היותה מוגדרת בהלכה כמומרת. בג"ץ קבע שקביעת התנאים המחמירים לקבלת תעודת ההכשר (משגיח כשרות צמוד בכל שעות הפעילות המחזיק בידיו את המפתחות לעסק) נעשתה בחוסר סמכות ומשיקולים זרים וחייב את הרב להעניק תעודה, אך הוא סירב. בהמשך חייב בג"ץ את הרבנות הראשית לישראל להסמיך רב אחר שייתן הכשר לעסק[2].

ב-2010 נמנה הרב שיינין על חותמי מכתב הרבנים שאסרו על השכרת דירות לערבים[3].

אחיו, הרב נחום שיינין היה אב בית דין בתל אביב וכן דיין במינוי זמני בית הדין הרבני הגדול.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שיינין חיבר בשנת תשנ"ח את הספר "הדר יוסף" בנושאים שונים בש"ס, הכולל בין היתר התכתבות עם הרב יוסף שלום אלישיב בהלכות הנוגעות לפסולי חיתון. ובו הסכמות מגדולי הדור, זצ"ל ושליט"א.

בשנת תשפ"ב יצא לאור חלק שני הדר יוסף, עניינים בש"ס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמר אבידר, המחבוא בארגז הכביסה, מעריב, 6 באוגוסט 1982.
  2. ^ קובי נחשוני, בג"ץ: הרב לא נותן כשרות, הסמיכו רב אחר, באתר ynet, 21 בדצמבר 2009
  3. ^ קובי נחשוני, 50 רבני ערים: לא להשכיר דירות לערבים, באתר ynet, 7 בדצמבר 2010