יוסף אריכא
 | |
| דיוקן הסופר יוסף אריכא - שמן על לוח-בד - צויר בידי עמוס אריכא | |
| לידה |
5 בדצמבר 1907 אולבסק, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
6 בפברואר 1972 (בגיל 64) |
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס ברנר (1960) |
  | |
יוסף אריכא (5 בדצמבר 1907–6 בפברואר 1972) היה סופר עברי.
מחלוציות ועד "לחם וחזון"[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשם יוסף דולגין בשנת 1907 באולבסק, פלך ווהלין שבאוקראינה. בהיותו בן שש-עשרה והוא תלמיד הגימנסיה העברית בקובל פרסם את סיפוריו הקצרים הראשונים ב"הכוכב" בוורשה. בתחילת העלייה הרביעית, בשנת 1925, עלה לארץ. בבואו היה בן שבע-עשרה והתקיים מעת לעת מעבודה חקלאית לכשהייתה, וידע תקופות של מצוקה קשה וחרפת רעב להן נתן ביטוי בכתיבתו על חייו כחלוץ.
כעבור שנים נסע להשלים את חוק לימודיו הגבוהים בארצות הברית (1929־1932) ועם שובו התחיל לפרסם את סיפוריו הקצרים בכרכי "התקופה" האחרונים, ב"גליונות", "טורים", "מאזנים", "גזית", "כנסת" וביטאונים ספרותיים אחרים. כמו כן השתתף במוספים ספרותיים בעיתונים היומיים.
במקביל לכתיבה, השתלב לפרנסתו בשרות הוטרינרי של תל אביב, עיר בה הספיק לעבוד לפני נסיעתו לארצות הברית, כאחד מסוללי הכבישים של רחובותיה (בין אלה היה הכביש של רחוב שינקין). בשנת 1933 הופיע הרומן הראשון שלו מחיי החלוצים, "לחם וחזון" שהתקבל בהערכה בחוגים הספרותיים. ח.נ. ביאליק התפעל מרומן הביכורים ואמר עליו: "קראתי לחם וחזון של יוסף אריכא. ניכר שאריכא הוא מספר לתיאבון של פרוזה להנאתה. זהו הלחם הפשוט שאנחנו זקוקים לו".
אמן הסיפור הקצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסף אריכא התגלה בסיפוריו הקצרים כריאליסטן מובהק, היודע לתאר את נופיו כרקע המדגיש טיבם של גיבוריו. מתחילת דרכו כמספר הצטיין גם בתיאור עשיר וכובש של קול היצרים העזים, אלה השולטים לא פעם בגורלו של אדם. כבר באותן שנים ראו בו את אחד מהיוצרים הבולטים של הדור שהניח את מסד הספרות העברית החדשה שנוצרה בארץ-ישראל בה חי עד למותו בשנת 1972. סיפוריו תורגמו לשפות שונות ועוררו עניין רב בקרב קוראים במדינות רחוקות. בין סיפוריו נמצאים סיפורים הנחשבים ליצירות-מופת, ממיטב הספרות העברית. הוא נחשב לבעל קול ארצישראלי צלול, אשר סיקרן את העולם הספרותי שיותר ויותר נעשה מודע לקיומה של ספרות עברית, המייצגת עם עתיק מחדש ימיו בארצו.
סיפוריו הקצרים שהופיעו מאז שנות השלושים בקבצים "בסנוורים", "מראות בכחול", "בעלי יצרים", "יום ולילה", "פסק-דין" ואחרים, חשפו אותו כאחד היוצרים המקוריים ועזי הביטוי בספרות העברית. הוא התגלה כבעל לשון גמישה וציורית אך גם מדויקת בבואו לספר על האדם והחי, כמי שבקי ברזי נפשם של אלה ואלה. הוא גם הוכיח עצמו כמספר היונק משורשי הסיפור האמריקני בן-זמנו, אך מעכל את ההשפעה כחלק אינטגרלי ממורשתו הספרותית. ניתן לומר עליו כי היה סופר מודרני בתפישתו, אך נחשב קלסיקון מבחינת התעצבותו והישגיו בשנותיו האחרונות. אריכא גם צעד במשעולי נושאים שאף לא סופר אחר נגע בהם כמו סיפוריו מחיי הקצבים
נושאיו הנועזים שבאו לביטוי בסיפוריו כ"וידוי", "בסנוורים", "רחוב הקצבים", "אדם ובהמתו", "אימהות" ועוד שורה ארוכה של סיפורים, העידו על היותו מבורך ביכולת מובהקת של מספר מקורי מרתק שפרץ מסילה חדשה משל עצמו. הסיפורים מעידים כיצד עלה במעלות היוצר מסיפור לסיפור, והוא חוזר ומוכיח את היותו מצויד באוזן קשובה לצלילים ועין חדה לצבעים החיצוניים והפנימיים כאחד. סיפורי האהבה שלו היו מהישגיו הבולטים. יכולתו ליצור דיאלוגים וקשר משכנע בין נשים וגברים מבלי להצניע את יצריהם ולהנמיך את קולם, כפי שסיפר את סיפורם ב"יום ולילה", הוכיחה גם את כישוריו כמספר-אמן שיצירתו נקבעת מעבר לשיעור זמנו. הוא גם נחשב לחדשן נועז בבחירות נושאיו ודומה כי הסיפור "וידוי" (מסיפורי אריכא בשנות השלושים), החושף לראשונה בסיפורת העברית המודרנית מלוא עוצמת התשוקה של אהבת נשים, תוך עיצוב רגיש ומשכנע, מעיד על-כך. היותו ריאליסטן מובהק אך כזה הנזהר מבוטות וגסות לשמה, הוא שהעניק לסיפורים אלה את העומק האמנותי והאיכותי שנמצא בהם.
השואה החזירה אותו לאימי הפוגרומים שזכר מילדותו באוקראינה (בתקופת המהפכה הבולשביקית), ועליהם כתב ברומן השני שלו, "אוד מוצל", בו חשף את הפורעים השרים ברחובות שטופי הדם את השיר המצמרר "הך ביהודים והצל את רוסיה". הדי מלחמת העולם השנייה שהתחילו להחריד את הארץ עם דעיכתה גרמו לו לחזור ולהקשיב לזעקתם של האודים המוצלים שהתחילו להגיע לחופי הארץ. בכתיבה נוקבת הוא נתן ביטוי צורב לאותם אלה ששרדו את הזוועה והשמיע את קולם בסיפורים שלו כמו "צעדים באש" ו"פסק-דין". לקראת סוף שנות השישים היה בדעתו לגשת לכתיבת רומן רחב-יריעה שיחבוק את שנות הטירוף, ואף התחיל להכשיר עצמו לעבודה גדולה זו, אלא שבריאותו לא עמדה לו.
אחד התחומים בהם עסק בסיפוריו הקצרים קשור במסכת היחסים ביו תושבי הארץ הערבים לבין היהודים. מתוך עמדה של מספר קשוב וחד-עין עקב אריכא אחר העליות והמורדות ביחסים אלה, ובמרוצת השנים פרסם שורה של סיפורים שהתמקדו בנושא העברי-ערבי. חוקר הספרות יוסף אורן מצא בהקשר זה כי במאורעות שלושים ושש נשלח אריכא, אז חבר בהגנה, להשתתף בהגנת תל-מונד. על רקע התקופה הזאת שעשה שם הוא כתב שורה של סיפורים בהשפעת האירועים והנופים המקומיים. בין אלה בולטת הנובלה הנודעת שלו "יום ולילה". הוא האמין כי הדרך היחידה להתקיים כאן תהיה דרך של שלום. את דברי המבוא שכתב לאנתולוגיה שלו "סיפורים עבריים מחיי הערבים", הוא מסכם בקריאה לבני הדור הצעיר: "...אשר מתוך קריאה בחומר המרתק והמגוון ילמד להכיר את חיי בני העם אשר נגזר עליהם ועלינו לדור בכפיפה אחת; להכיר, משמע לדעת, להבין, וכמובן - לכבד. כי זהו היסוד להבנה הדדית וליחסי-גומלים בכל שטחי החיים, אשר בלעדיהם לא יכונו תנאי יצירה ושלום."
הרומנים ההיסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לסיפוריו הקצרים והנובלות שלו המשקפות את תקופות חייו בארץ כתב את הרומן ההיסטורי, "סנחריב ביהודה" (1958), ובעקבותיו את המחזה "מול חרב" (1962), המבוסס עליו, ואחרי שנים של מחקר קפדני נוסף השלים את כתיבת הרומן ההיסטורי השני שלו, "סופר המלך" (1966). ברומן רחב-יריעה זה הוא התמקד במערכת היחסים שבין אלכסנדר מוקדון לבין כותב ההיסטוריה שלו במסעותיו, קליסתנס, בן משפחתו של אריסטו. אלו הן יצירות שהביקורת לאורך השנים מנתה אותן עם הספרים המוערכים שנוצרו בשפה העברית ולא רק בתחום הכתיבה ההיסטורית. הביקורת מצאה יצירות אלה שומרות על תוקפן גם בהשתנות רוח הזמנים. עיקרן הוא המאבק הנצחי שבין הרוח והאמונה לכוח הברוטאלי, תוך פרישת יריעות רחבות היורדות עד לפרטי התקופות המסוקרות והצגתן בחיוניות רבה. לרומנים ההיסטוריים שלו שמור מקום של כבוד בכותל המזרח של הספרות העברית לדורותיה. אריכא מתגלה בהם במלוא שיעורו וביצירות אלה גם נחשף כהוגה מעמיק היודע למזג תרבויות עתיקות וחדשות, וכוחו רב לו גם בעלילה פנימית כחיצונית וביצירת דמויות בעוצמה ובצבעוניות כובשת שנחקקות בזכרונו של הקורא.
בציון שנה למותו של אריכא פרסם ב"הארץ" (9 בפברואר 1973) הסופר והמבקר אהוד בן עזר רשימה נלהבת בדבר חשיבותו של הרומן ההיסטורי "סופר המלך", ובסיכומה כתב: "אריכא העלה עולם שלם בספרו, בשקדנות ובכוח שחזור ראויים לשבח צייר יריעה היסטורית רחבה, מסעות-מלחמה, ערים, מחנות צבא, מדינות, מנהגי לבוש, אכילה, דרכי דיבור מנהגי פולחן – וכל אלה בבקיאות ומתוך נאמנות לחומר ההיסטורי, לספרותה ולהגותה של אותה תקופה. הוא השכיל לתת אינטרפרטציה מעמיקה ודראמטית לתקופה סוערת ועם-זאת לעשות את נושאה המרכזי – יושרו של איש-העט – רלוונטי גם לתקופות שמעבר לה."
לא סתם בחר אריכא להשתמש במוטו משל אריסטו בפתחו של "סופר המלך": "אין זה מתפקידו של הפייטן לספר מה שהיה במציאות, אלא מה שעלול היה להיות, כלומר מה שאפשר היה להתרחש מתוך הסתברות או מתוך הכרח - ומשום כך פילוסופית היא הפייטנות ונעלה מן ההיסטוריה." בדרך זו סיכם יוסף אריכא את תפישת עולמו כיוצר המסיק מסקנות מהעולם העתיק לגבי העולם המסוכסך בן-זמננו.
אריכא זכה בשורה של פרסים ספרותיים וסיפורים רבים שלו תורגמו לשפות זרות, ביניהן אנגלית, ערבית, רוסית ועוד. כמו כן ערך אנתלוגיות ספרותיות-היסטוריות נחשבות.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה נשוי לרבקה, בתו של המחנך פנחס שיפמן (בן-סירה). בנו הוא הסופר והצייר עמוס אריכא. גיסו הוא האדריכל יעקב בן-סירה.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוברות לילדים (תל אביב : שטיבל, תרצ"ג) 10 חוברות.
- לחם וחזון : רומן (תל אביב : א.י. שטיבל, תרצ"ג). תורגם לפולנית מהדורה שנייה הופיעה בהוצאת נ' טברסקי בתש"ו.
Chleb i objawienie / Józef Aricha ; autoryz. przekł. z hebr. Mirjam Litwinówny (Warszawa : Wydawnictwo Nowoczesne, 1934)
- כנפי כסף : אגדות (תל אביב : א"י שטיבל, [תרצ"ו?]).
- אוד מוצל : רומן (תל אביב : א"י שטיבל, תרצ"ז).
- ודוי : סיפור (תל אביב, תרצ"ח) "הוצאה מיוחדת מתוך 'כנסת' תרצ"ח לזכר ח.נ. ביאליק".
- בסנוורים : סיפורים (תל אביב : סלע, תרצ"ט 1939) מהדורה שנייה הופיעה בתש"א בהוצאת צ' לינמן
- אדם ובהמתו : סיפור (תל אביב, ת"ש) <"הדפסה מיוחדת מתוך "כנסת" ת"ש לזכר ח.נ. ביאליק"
- מראות בכחול : סיפורים (תל אביב : סלע, תש"א).
- שנים מרבבה : שני סיפורים (ירושלים : עפר, תש"ה).
- בעלי יצרים : סיפורים (תל אביב : נ' טברסקי, תש"ו) <איורים, שלמה כהן.
- אדם ובהמתו : 3 סיפורים (ירושלים : עופר, תש"ו) (סיפרון ידיעות אחרונות, מס' 7).
- רחוב הקצבים : סיפורים (תל אביב : נ' טברסקי, תש"י 1949) איורים, שלמה כהן.
- פסק-דין : סיפורים (תל אביב : נ' טברסקי, תש"י 1949).
- יום ולילה : אשכול אהבים (תל אביב : נ' טברסקי, תשי"ב) סיפורים.
- אשה ורעותה : סיפור (תל אביב : סלע, תשי"ג).
- סיפורי יוסף אריכא (תל אביב : נ' טברסקי, תשי"ד 1954).
- צעדים באש : קורות אשה אחת (תל אביב : אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשט"ז 1956)
- סנחריב ביהודה : רומן היסטורי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשי"ח 1958).
- מול חרב : מחזה בשלוש מערכות ושמונה תמונות (תל אביב : אלף, תשכ"ב 1962) איורים, חיים רוזנטל.
- יום ולילה : סיפור פגישה אחת (תל אביב : אלף, תשכ"ג 1963) איורים, עמוס אריכא.
- סופר המלך : רומן היסטורי (תל אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1966).
- לחם וחזון : בסנוורים וסיפורי נכר (תל אביב : ניב, תשכ"ז 1967).
- בעלי יצרים : יום ולילה וסיפורי הארץ (תל אביב : ניב, תשכ"ז 1967).
- צעדים באש : מול חרב וסיפורי הארץ (תל אביב : ניב, תשכ"ז 1967).
- פגישה בירושלים : סיפור מתקופת בית שני (תל אביב : עקד, תשכ"ח).
- כנפיים לאדם : אגדות וסיפורים (תל אביב : ניב, תשכ"ח 1968).
- תל אביב בת 60 (רמת-גן : מסדה, 1969) איורים, אריה מוסקוביץ'.
- ילקוט סיפורים / ליקט, הקדים מבוא והוסיף הסברים וביבליוגראפיה יוסף אורן (תל אביב: יחדיו - אגודת הסופרים העברים בישראל, תשמ"ב 1982).
עריכה:
- דפדפת לספרות עברית : שירים וסיפורים ממבחר יצירותיהם של מאה משוררים ומספרים / מלוקטים בידי יוסף אריכא ויצחק עגן (תל אביב : צ' ליינמן, תש"ב). יצא לאור בחלקים בשנות ת"ש-תש"ב.
- מול שערי ירושלים : פרשת חייו של דניאל בוקשטיין, אשר נפל בקרב אווירי ביום א' אייר תש"ח 10 במאי 1948, במערכה הכבדה על פתיחת הדרך לירושלים הנצורה / ליקט וערך יוסף אריכא (תל אביב: בית בוקשטיין, תש"י).
- אנך : במה לספרות מחשבה ואמנות - כרך א (ניסן תשי"ד) / בעריכת יוסף אריכא, ב. מרדכי, יצחק עוגן. (תל אביב : כתבים, תשי"ד).
- יהודה המכבי : פרשיות חייו ותקופתו באספקלריה ספרותית והיסטורית / הקדים מבוא וערך יוסף אריכא (תל אביב : עמיחי, תשט"ז).
- צרור עלים : במלאת עשר שנים לנפילתו של דניאל בוקשטין במערכה הכבדה על פתיחת הדרך לירושלים הנצורה (א' אייר תש"ח-א' אייר תשי"ח) / ערך יוסף אריכא (תל אביב : בית בוקשטין, תשי"ח).
- גבורים במערכה : פרשיות חייהם ותקופתם באספקלריה ספרותית והיסטורית (תל אביב : עמיחי, תשט"ו) איורים, אריה מוסקוביץ.
- יפו : מקראה היסטורית-ספרותית : פרקים בדברי ימי עיר מראשיתה ועד ימינו / כינס וערך יוסף אריכא (תל אביב : עיריית תל אביב-יפו, המחלקה לחינוך ולתרבות, תשי"ז 1957) מהדורה מחודשת הופיעה בתשכ"ח.
- מים חיים : חוברת לתלמידים ולנוער על מהות המים וערכם בחיי האדם ועל החובה למנוע בזבוזם / כתב על פי מקורות שונים יוסף אריכא ; עריכה גרפית וציורים, יוסף בס (תל אביב : המחלקה להסברה וליחסי ציבור של העירייה, [תש"כ).
- תל אביב : מקראה היסטורית-ספרותית: פרקים בדברי-ימי העיר מראשיתה ועד ימינו במלאת יובל ליסודה, תרס"ט-תשי"ט, 1909–1959 / כינס וערך יוסף אריכא (תל אביב : עיריית תל אביב-יפו - האגף לחנוך ותרבות, תשי"ט 1959) מהדורה מחודשת הופיעה בשנת תשכ"ט.
- פרקים בחינוך / פנחס שיפמן בן סירה ; בחר וכינס יוסף אריכא (תל אביב : א' ציוני, תשכ"א 1961).
- סיפורים עבריים מחיי הערבים / כינס וערך יוסף אריכא (תל אביב : עם הספר, 1963)
- תל אביב בת 60 / עורכים יוסף אריכא, מתתיהו קליר, שלום רוזנפלד, דן תורן (רמת-גן - גבעתיים : מסדה, (1969) אלבום יובל (אינו זהה עם ספרון שיצא באותה שנה ובאותו שם מאת יוסף אריכא).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'אריכא (דולגין), יוסף', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 61–62. (הספר בקטלוג ULI)
- על "לחם וחזון" בספרה של ד"ר אביבה מהלו: בין שני נופים, הוצאת ראובן מס, 1991
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי כיוון השעון: לאה גולדברג, יוסף סערוני, אברהם שלונסקי, ישראל זמורה, אורי קיסרי, מנשה לוין, אלכסנדר פן, הלל אביחנן, נתן גרינבלט ויוסף אריכא
- רשימת הפרסומים של יוסף אריכא, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יוסף אריכא, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- כתבי יוסף אריכא בפרויקט בן-יהודה
- ד"ר אביבה מהלו: "על ז'אנר היומן מול ז'אנר הזכרונות".
- החוקר יוסף אורן: מבוא על 4 מסיפוריו הקצרים של יוסף אריכא
- אלי אשד על סופר העבר: הרומנים ההיסטוריים של יוסף אריכא באתר אימגו.
- אהוד בן עזר על "סופר המלך" של יוסף אריכא במקור התפרסם בעיתון "הארץ".
- משה בן-שאול על האגדות של יוסף אריכא (הקישור אינו פעיל) מעריב 27 בדצמבר 1968.
- יוסף אריכא מאייר את סיפוריו - אתר לאמנות טקסטורה
- שרטוטי מראות ודמויות, עמ' 47–63, ספר קובל.
- מים חיים : חוברת לתלמידים ולנוער על מהות המים וערכם בחיי האדם, ה'תש"כ, תל-אביב, הספר הסרוק באתר הספריה הלאומית – ישראל