יוליוס רינגל
 | |
| לידה |
16 בנובמבר 1889 פלקרמארקט, האימפריה האוסטרו-הונגרית   |
|---|---|
| פטירה |
11 בפברואר 1967 (בגיל 77) באייריש גמיין, בוואריה, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
אוסטריה |
| השתייכות |
האימפריה האוסטרו-הונגרית  הרפובליקה האוסטרית הראשונה  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1909–1945 (כ־36 שנים) |
| דרגה |
 גנרל הכוחות ההרריים (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ההררית ה-3 מפקד הדיוויזיה ההררית ה-5 מפקד הקורפוס ה-69 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
גנרל יוליוס רינגל (בגרמנית: Julius Ringel; 16 בנובמבר 1889 – 11 בפברואר 1967) היה מפקד בכיר בוורמאכט, שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רינגל נולד ב-16 בנובמבר 1889 בפלקרמארקט, ובשנת 1905 החל את לימודיו בבית ספר צבאי בווינה. בשנת 1909 התגייס רינגל לצבא האוסטרו-הונגרי והצטרף לרגימנט הרובאים ההררי ה-2, עמו לחם במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובסופה נפל בשבי האיטלקי.
לאחר המלחמה לחם רינגל בקרינתיה נגד יוגוסלביה, ולאחר מכן הצטרף לצבא האוסטרי ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1930 הוא הועלה לדרגת מיור, ובשנת 1932 הוא הועלה לדרגת אוברסט לוטננט. בשנת 1936 הצטרף למפלגה הנאצית, ובשנת 1938 תמך באופן נלהב באנשלוס והצטרף לוורמאכט. רינגל מונה לקצין מטה בדיוויזיה ההררית ה-3 בפיקודו של אדוארד דיטל, וב-1 בפברואר 1939 הועלה לדרגת אוברסט.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה רינגל לקצין האג"ם של הדיוויזיה ה-268, וב-27 באוקטובר אותה שנה מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-266, שהיה חלק מהדיוויזיה ה-72 ולחם עמו במהלך המערכה על צרפת. ב-14 ביוני 1940 הוא מונה למפקד הדיוויזיה ההררית ה-3, וב-1 בנובמבר 1940 הועלה לדרגת גנרל מיור ומונה למפקד הדיוויזיה ההררית ה-5. הדיוויזיה לחמה במהלך המערכה בבלקנים בשנת 1941, בתחילה היא הוצבה בבולגריה, ובהמשך נעה אל מקדוניה במסגרת מבצע מריטה נגד ממלכת יוון. במהלך המבצע נעה הדיוויזיה דרך קו מטאקסס וחדרה דרך סלוניקי ותרמופילאי, ולאחר כניעת יוון הוצבה באתונה ככוח כיבוש. הייתה חלק מהכוחות שהונעו דרך הים במהלך הקרב על כרתים באותה שנה. הדיוויזיה הונעה לכרתים במסגרת שני משטים, הראשון של 2,331 איש והשני של 4,000. המשט הראשון יצא לכרתים ב-20 במאי, והותקף על ידי כוח המשימה ימי בריטי בפיקוד אדמירל ברנרד רולינגס. 12 כלי שיט אבדו, ו-300 מאנשי הדיוויזיה נהרגו. המשט השני יצא יומיים לאחר מכן, והותקף על ידי כוח משימה בריטי נוסף בפיקוד אדמירל אדוארד סטיוארט ליי. למזלם של אנשי המשט הלופטוואפה פתח בהתקפות נמרצות ואילץ את הבריטים לסגת. המשט חזר לנמל. בהמשך הונעו לוחמי חיל הרים לכרתים באמצעות כלי טיס בלבד.[1] על פעולותיו במהלך הקרבות הוענק לרינגל ב-12 ביוני 1941 עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. בנובמבר אותה שנה, הוחזרה הדיוויזיה לזלצבורג לשיקום, ובאפריל 1942 נפרשה בחזית המזרחית נגד הצבא האדום, שבה סופחה לקבוצת ארמיות צפון, וב-1 בדצמבר 1942 הוא הועלה לדרגת גנרל לוטננט. באפריל 1943 הדיוויזיה נשלחה ללחום נגד כוחות בעלות הברית באיטליה. הדיוויזיה סופחה לארמיית ליגוריה הגרמנית-איטלקית, ולחמה בין היתר בקרב מונטה קאסינו, וב-25 באוקטובר 1943 הוענק לו תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-1 באפריל 1944 מונה רינגל למפקד הקורפוס ה-69, אשר לחם בקרבות השונים בקרואטיה כנגד הפרטיזנים היוגוסלבים. בסוף יוני אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל הכוחות ההרריים ומונה לסגן מפקד המחוז הצבאי ה-18, ובינואר 1945 מונה למפקדו עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה התגורר רינגל בבאייריש גמיין, עד מותו ב-11 בפברואר 1967.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוליוס רינגל באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הדיוויזיה ההררית החמישית באתר אקסיס היסטורי