יוחנן לוי
 | |
| לידה |
21 במרץ 1901 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביולי 1945 (בגיל 44) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| שם לידה |
Hans Lewy |
| ענף מדעי | היסטוריה, בלשנות |
| מקום מגורים | גרמניה, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| פרסים והוקרה | חתן פרס ישראל במדעי הרוח לשנת תשי"ז |
| תרומות עיקריות | |
| פילון ותורתו התאולוגית, יוספוס פלביוס והשפעתו על ספרות ימי הביניים, התייחסות הספרות העתיקה ליהודים ויהדות | |
  | |
יוחנן (הנס) לוי (בגרמנית: Hans Lewy; 1901, ברלין – 22 ביולי 1945, ירושלים) היה היסטוריון של הבית השני ובלשן. חתן פרס ישראל במדעי הרוח לשנת תשי"ז.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוחנן לוי נולד בשנת 1901 בברלין בירת גרמניה, משחר נעוריו התעניין הן בדברי ימי עם ישראל ובמדעי היהדות, כמו גם בתרבות הקלאסית של העולם היווני והרומי בעת העתיקה, אותם הפך למרכז משנתו האקדמית. למד באוניברסיטת ברלין אצל חוקרים בעלי שם כמו ורנר יגר (אנ'), אדוארד נורדן, אדוארד מאייר ואולריך פון ויליאמוביץ-מלנדורף (אנ'), ממנה קיבל את הדוקטורט בשנת 1926. במקביל ללימודיו האוניברסיטאיים, למד בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין.
לוי היה ציוני משחר נעוריו, ובשנת 1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל. הוא לימד באוניברסיטה העברית שם היה מרצה לשפה הלטינית ולספרות רומית. לוי חקר את תקופת הבית השני, תוך הסתכלות של חקר האינטראקציה בין היהדות ליווניות, תוך ניתוח פילולוגי מעמיק של טקסטים ובקיאות רבה בשפות עתיקות ובמדעי היהדות, אסכולה שאליה שייכים גם אביגדור צ'ריקובר ומשה שוובה. מחקרו היה מועט בכמותו, היות שמת בגיל צעיר, אך פורץ דרך בגישתו. בתחילת מחקרו עסק בכתבי פילון, ולאחר מכן התעמק בספרות היהודית ההלניסטית ובספרות אבות הכנסייה. חלק ממאמריו לוקטו וכונסו על ידי תלמידיו וראו לאור בספר "עולמות נפגשים", חמש עשרה שנים לאחר מותו. בשנת תשי"ז-1957 זכה בפרס ישראל במדעי הרוח, על מפעל חייו ולרגל הופעת ספרו Chaldean Oracles and Theurgy.[1]
נפטר בירושלים, ב-22 ביולי 1945, י"ב באב תש"ה, ונקבר בהר הזיתים. בתקופת ירושלים המחולקת נהרס קברו, ולאחר כיבוש מזרח ירושלים במלחמת ששת הימים לוקטו עצמותיו בידי חברה קדישא ונקברו מחדש בקבר אחים.
מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פילון האלכסנדרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרכז חקירתו של יוחנן לוי עמדו פילון ותורתו התאולוגית. אליבא דלוי פיתח פילון את תורתו על בסיס תורת הגנוסיס הקדומה. על ידי חיי נזירות וסגפנות מתאחד היסוד האלוהי של האדם עם אלוהים, בתהליך המכונה 'השכרות הפכחת'. בנוסף לכך עסק לוי בהשפעת תורתו של פילון על הנצרות. כתבי פילון נשתמרו בשפה הארמנית, אך בטקסט לא מעובד דיו. לוי למד ארמנית בווינה ויצא בשנת 1929 למסע במזרח הקרוב, ברוסיה וארמניה, מטעם האקדמיה הפרוסית למדעים, לצורך העמקת ידיעותיו. הוא חקר את כתבי פילון במנזר הארמני שבעיר העתיקה בירושלים, והוציא מאמרים רבים על פילון ובהם פירוש ליצירתו, שהתפרסם בשנת 1939, ובכללו תרגום חלקי למקור היווני שאבד.
עבודת הדוקטורט של לוי נקראה sobria ebrietas, עסקה באופי המיסטי בכתביו של פילון ויצאה בדפוס ב-1929.[2]
התייחסות הספרות העתיקה על יהודים ויהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוחנן לוי פיתח את המחקר שהופיע בספרו של תיאודור ריינך (אנ'), המלקט את כל הטקסטים הספרותיים בעולם היווני והרומי על יהודים ויהדות. ידועים שני מאמרי המופת שלו: "דברי טציטוס על קדמוניות היהודים ומדותיהם" וכן: "דברי קיקרו על היהודים בנאום הסניגוריה על פלקוס". מפעלו של לוי נגדע בשל מותו בדמי ימיו, ואותו המשיך והביא לכלל שלמות פרופסור מנחם שטרן בספרו "Greek and Latin Authors on Jews and Judaism", עליו קיבל מנחם שטרן את פרס ישראל.
תגליות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך כל ימי חייו חקר יוחנן לוי את חיי יוספוס פלביוס והתעניין בהשפעתו על ספרות ימי הביניים. הוא הפריך את התזה המופיעה בספרו של רוברט אייסלר על ישו והוכיח כי בכתבו של קליארכיוס מסולי, היהודי החכם המשוחח עם ישו הוא דמות שטווה בדמיונו הסופר.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Lewy, Hans, Chaldean Oracles and Theurgy: Mysticism, Magic and Platonism in the Later Roman Empire; Le Caire: Institut Français d'archéologie orientale, 1956.
- ורגיליוס, איניאס: פרקים נבחרים. (תרגם יוסף ליבס; עם מבוא וביאורים מאת יוחנן לוי). ירושלים: ספרי תרשיש, תש"ו.
- עולמות נפגשים: מחקרים על מעמדה של היהדות בעולם היווני-הרומאי/ מאת יוחנן לוי. ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ך 1960.
- כתביו הפילוסופיים של פילון/מבחר ערוך בידי יוחנן לוי; עברית יהושע עמיר. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשכ"ה 1964.
ספר לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה שובה ויהושע גוטמן (עורכים), ספר יוחנן לוי: מחקרים בהלניסמוס יהודי לזכרו של יוחנן לוי ז"ל (תרס"א-תש"ה)..., ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תש"ט.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי יוחנן לוי בפרויקט בן-יהודה
- יוחנן לוי באתר WorldCat Identities
- רשימת המאמרים של יוחנן לוי באתר רמב"י
- ד"ר הנס יוחנן לוי, דבר, 23 ביולי 1945
- משה שובה, יוחנן לוי, דבר, 21 באוגוסט 1945
- א. ע., 10 שנים לפטירת ד"ר יוחנן לוי ז"ל, דבר, 19 באוגוסט 1955
- ארכיון יוחנן לוי באתר הספרייה הלאומית
יוחנן לוי (1901-1945), דף שער בספרייה הלאומית- ארכיון יוחנן לוי, בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חתני פרס ישראל תשי"ז, דבר, 5 במאי 1957.
- ^ Hans Lewy. Sobria ebrietas : Untersuchungen zur Geschichte der antiken Mystik, הוצאת Alfred Töpelmann, 1929, 174 עמודים